ברכת האורח

ברכת האורח
	יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵּק (בנוסח הגמרא: יִזְדַקֵּר) לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

ברכת האורח היא תוספת ייחודית בברכת המזון, הנאמרת על ידי אורח כדי להודות ולברך את המארח על הכנסת האורחים והסעודה שסיפק. ברכה זו מופיעה לאחר הברכה הרביעית בברכת המזון - ברכת הטוב והמטיב. לגבי מקום אמירתה המדויק ישנן דעות שונות.

מקור הברכה ונוסחה

ברכת האורח מוזכרת בתלמוד בבלי, במסכת ברכות, בביאור דברי רבי יוחנן, שהאורח הוא זה שיברך את ברכת המזון כדי שיברך את בעל הבית. בראשונים הובא בשם התוספתא שברכה זו נלמדת מהמילה 'את' שבפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך', ממנו למדו חז"ל את חיוב ברכת המזון^[1].

בתלמוד מבוא גם הנוסח אותו אומר האורח. חלק מהנוסח נאמר על ידי רבי - כינויו של רבי יהודה הנשיא:

ואורח מברך כדי שיברך בעל הבית מאי מברך: "יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא". ורבי מוסיף בה דברים: "ויצלח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם"

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ו עמוד א'.

תוכן הברכה

תחליתה של הברכה עוסקת בדברים רוחניים יותר, שלא יהיה מכשול לבעל הבית בעולם הזה ובעולם הבא, אך בהמשך נזכר גם ברכה בעניינים חומריים, שיצליח בעל הבית בעסקיו, ושיהיו קרובים לעיר, ולא יהיה לשטן שליטה על נכסיו. בסיום הברכה היא חוזרת לעסוק בעניינים רוחניים, שלא יבוא בעל הבית ידי הרהור חטא ועבירה.

קרובים לעיר: בעניין המעלה בנכסים קרובים לעיר, כתב ברש"י בכדי שיוכל לפקח על נכסיו ולפעול בהם כפי הנדרש.

שלא יבוש: בטעם שמברך האורח של יהיה לבעל הבית בושה, כתבו האחרונים, שהאורח שסמוך על שולחן המארח הרי הוא בוש מלאכול לחם חינם, ולכך מברכו שלא יגיע למצב כזה^[2]. אחרים כתבו באופן דומה, שכשם שהאורח ניצל מבושה בחיפוש מאכל על ידי בעל הבית, הרי הוא מברכו כנגד זה שיזכה אף הוא להינצל מבושה^[3].

נוסח הברכה

בעבר, ברבים מנוסחי ברכות המזון שהופיעו בסידורים השונים, הופיע נוסח ברכת אורח שונה לגמרי מהנוסח המופיע בתלמוד:

הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ–אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּֽעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּֽיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כׇל אֲשֶׁר לָהֶם–אוֹתָֽנוּ וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לָֽנוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵֽינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָֽנוּ, כֻּלָּֽנוּ יַֽחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר אָמֵן.

ובמשנה ברורה תמה בשם ספר לחם חמודות מדוע אין אומרים את נוסח הברכה כפי שמופיע בתלמוד^[4].

אמנם כיום רבים נוהגים לומר את נוסח התלמוד, והוא נדפס בסידורים רבים. הנוסח של ברכת האורח תלוי בנוסחאות השונות, ספרד אשכנז ועוד, כשבכולם העיקרון המרכזי הוא ברכה למארח על טוב ליבו והכנסת האורחים שלו.

הרמב"ם בספרו משנה תורה, אחר שהביא את תחילתו של הנוסח המוזכר בתלמוד, כתב ”ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה”.

בנוסח תימן ישנם תוספת שונות בברכה: בזמני שמחה נהוג להוסיף הוספות רבות לברכה, ובשאר הזמנים מסתפקים בברכה קצרה יותר. בזמנים רגילים נוסח הברכה הוא:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בזמני שמחה, נאמר בעדות תימן, נוסח ארוך מאד, עם הוספות המותאמות לשמחה^[5].

פרטי הדין

בתלמוד אמרו שעקב כך שעל האורח לברך ברכת האורח, ראוי לבעל הבית לכבד את האורח לברך ברכת המזון^[א]. לדעת הרא"ש אף אם בעל הבית גדול יותר מהאורח, יש לו ליתן לאורח לברך על מנת שיוכל לברכו. אמנם יש שכתבו שאם יש מי שגדול מהאורח, יש ליתן לו לברך, ורק כאשר כולם שווים יתן לאורח^[6].

כאמור, בתלמוד ובעקבות כך בהלכה, הובא שיש לבעל הבית לכבד את האוחר בזימון ובברכת המזון, שעל ידי כך יברכו האורח. יש שכתבו שהדבר נכון רק לזמן התלמוד ולאחריו, שאחד מברך והשאר יוצאים בברכתו מדין שומע כעונה, אך כיום שכל אדם מברך בעצמו את ברכת המזון, אין צורך לתת לאורח לזמן^[7].

במגן אברהם כתב שהמנהג לתת לאורח לברך הוא רק כאשר מברכים ומזמנים על כוס.

במקרה שישנם כמה אורחים, יכול בעל הבית לתת למי שירצה, אף לקטן שבהם^[8].

אם רצה בעל לוותר על ברכתו של האורח רשאי לכבד מישהו אחר. בביאור הלכה דן האם במקרה כזה חוזר החיוב לכבד לגדול שבסעודה, או שיכול לכבד לכל מי שירצה^[6].

יש שנהגו להוסיף את הברכה קודם אמירת 'במרום ילמדו' וכן הוא בסידורים המודפסים. אמנם בסידור היעב"ץ מופיע לאמר ”הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה ואשתו ובניו וכל אשר לו, יהי רצון שלא יבוש...”. ויש שכתבו לאומרה מיד אחר שמסיים 'לעולם אל יחסרנו', מאחר שברכת האורח היא חלק מברכת הטוב והמטיב^[9].

מנהגים שונים

בקהילות שונות קיימים מנהגים ייחודיים לגבי אמירת ברכת האורח. יש הנוהגים שהאורח אומר את הברכה בקול רם, ויש הנוהגים שהמארח מצטרף לאמירתה. בנוסף, ישנם נוסחים שונים לברכה בהתאם למנהגי העדות.

על פי הנדפס בסידורים, יש לאומר את הברכה לאחר סיום כל בקשות 'הרחמן'^[10]. מלשון הרמב"ם^[11] דייק באבן האזל שיש להסמיך את הברכה לברכת הטוב והמטיב, מאחר שברכת האורח היא חלק מברכה זו, וכן נהג רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, והקפיד שלא יענו אמן לאחר "אל יחסרנו"^[12].

אמנם יש שכתבו שאין לשנות מהנדפס בסידורים^[13].

המארח

הפוסקים דנו באורח שמשלם על אכילתו האם נחשב אורח לעניין חיוב ברכת האורח^[14]. במגן אברהם כתב, שאדם שמשלם על מזונו, אינו נחשב אורח ואינו צריך לברך ברכת האורח. ולפ"ז הוא הדין באוכל במסעדה או בית מלון וכדומה. אמנם בספר מור וקציעה כתב שאף אם עוכל בתשלום נחשב אורח ”וכי אמרו אורח האוכלל בחינם דווקא הוא יברך לבעל הבית?... וגם האושפיזה הטובה בעד דמים, ראויה היא לברכה” (מור וקציעה סימן רא^[15]).

לקריאה נוספת

מ' גברא, מחקרים בסידורי תימן, ג, בני ברק תש"ע, עמ' 344-337
ר"ד צדוק, קונדריס מאמרים, ו, מודיעין עלית תשע"ז, עמ' לה-מ

קישורים חיצוניים

על "ברכת האורח" שבברכת המזון, באתר הפיוט והתפילה
אביהוד שורץ, ברכת האורח, באתר תורת הר עציון
קהן, מרדכי בן שרגא, ברכת האורח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הרב אייל ורד, הבאתי את כל האוכל. צריכה לברך "ברכת האורח"?, באתר ynet, 20 ביולי 2017
צבי שביט, מיהו "בעל הברית"?, באתר google groups

ביאורים

↑ בזמן חז"ל רק אחד בירך את ברכת המזון וכולם הקשיבו ויציאו ידי חובה מדין שומע כעונה.

הערות שוליים

↑ ראו אברהם בן נתן, הירחי, 1155-1215, ספר המנהיג, באתר היברובוקס.
↑ עין אי"ה ברכות פרק ז אות ח.
↑ מי יאכילנו, על ברכת האורח לבעל הבית דף שבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
↑ משנה ברורה סימן רא ס"ק ה.
↑ זהו הנוסח הנאמר: ”הָרַחֲמָן יְבָרְכֵנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אִישׁ בִּשׁמוֹ, וְעוֹד אֱ-לֹהִים יְבָרֵךְ (וְיִשׁמוֹר) וְיַפרֶה וְיַרבֶּה וְיַשׁתִּיל וְיַעשִׁיר וִיתַקֵּן וִיחַלֵּץ וִיחַיֶּה וְיַאֲרִיךְ, אֶת יְמֵי מָרֵנוּ וְרַבֵּנוּ (המסובים עונים: אַתָּה מָר וְרָב) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת (וּבַעַל הַמִּשׁתֶּה הַזֶּה), (לחתן: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה; ובברית מילה: אֲבִי הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה; ובפדיון הבן: אֲבִי הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה), אֱ-לֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתוֹ הוּא וְעֶזרוֹ וְאֶחָיו וּבָנָיו וּקרוֹבָיו וְדוֹרְשָׁיו וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ וְדוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּתבָּרַךְ), גַּם יִתבָּרְכוּ הַכֹּל בִּמאֹד מְאֹד, בְּהוֹן, (בְּחֵן), בְּעֹשֶׁר, בְּחָכמָה מֻפלָאָה, בְּחִלּוּץ עֲצָמוֹת, בְּחַיִּים אֲרוּכִים, בְּבָנִים וּבבָנוֹת (ועונים: אָמֵן), בַּבָּנִים שֶׁיִּהיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמקַיְּמֵי מִצו‍ֹת בְּיִשׂרָאֵל, וּבַבָּנוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, וּבִנכָסִים מְרֻבִּים שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ, (וּבַהוֹן) וּבַעֹשֶׁר וּבַכָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא יִכלֶה (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה לֹא תִכלֶה מִכָּל טוּב), וְהַשֻּׁלחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלנוּ עָלָיו, וְכוֹס שֶׁשָּׁתִינוּ בוֹ, יְהֶא מְעֻדָּן, מְדֻשָּׁן, מְפֻתבָּג, מְבוֹרָךְ, מָלֵא כָּל טוֹבָה, כְּשֻׁלחָנוֹ שֶׁלְּאַברָהָם אָבִינוּ אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַמָּקוֹם, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְהִי רָצוֹן (ועונים: יְהִי רָצוֹן). יְהִי רָצוֹן מִלִּפנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, שֶׁאַתָּה מָרֵנוּ וְרַבֵּנוּ (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת, (וּבַעַל הַמִּשׁתֶּה הַזֶּה), (לחתן: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה; ובברית מילה: אֲבִי הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה; ובפדיון הבן: אֲבִי הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה), שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בָּנוּ, וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּךְ (ועונים: וְאַתָּה לֹא תֵבוֹשׁ), לֹא תֵבוֹשׁ בְּרֵאשִׁיתָךְ וְלֹא תִכָּלֵם בְּאַחֲרִיתָךְ. אַחֲרִיתְךָ תִּהיֶה לְדוֹרֵי דוֹרִים, (ועונים: אַחֲרִיתְךָ תִשׂגֶּה מְאֹד), נְכָסֶיךָ יִהיוּ מַצלִיחִים מַשׁבִּיחִים קְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִמשׁוֹל הַשָּׂטָן (ועונים: וּבךָ לֹא יִמשׁוֹל), וְאַל יִזדַּקֵּק לֹא בְמַעֲשֶׂיךָ וְלֹא בְמַעֲשֵׂינוּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשׂרָאֵל, וְאַל יוּשַׂם (ועונים: וּבךָ לֹא יוּשַׂם), לֹא לְפָנֶיךָ וְלֹא לְפָנֵינוּ וְלֹא לִפנֵי כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשׂרָאֵל, שׁוּם דָּבָר רָע וְהִרהוּר עֲבֵרָה וְחֵטא וְעָו‍ֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אֲבָל תִּזכֶּה (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּזכֶּה). תִּזכּוּ כֻּלְּכֶם, וְגַם אֲנִי הַקַּל וְהַצָּעִיר (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) אֶזכֶּה עִמָּכֶם לִראוֹת בְּבִניָנָהּ שֶׁלִּירוּשָׁלָיִם. חֲבֵרִים מוּצָלִים מֻצלָחִים כְּבַתְּחִלָּה, מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיכֶם זְכוּת (ועונים: וְעָלֶיךָ יְלַמְּדוּ זְכוּת). מִמָּרוֹם יִשׁלַח הָאֵ-ל אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיכֶם, וִיבָרֵךְ אֶת לַחמְכֶם וְאֶת מֵימֵיכֶם, כְּדִכתִּיב וַעֲבַדתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרבֶּךָ (ועונים: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי), וְהֵסִיר ה' מִכֶּם כָּל חֹלִי, וְנֶאֱמָר, לֹא תִהיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרצֶךָ אֶת מִספַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (ועונים: יְמַלֵּא ה' כָּל מִשׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה), יְמַלֵּא ה' כָּל מִשׁאֲלוֹתֵיכֶם לְטוֹבָה. וְעוֹד כְּלַלכֶם רִבּוֹתַי (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) הַמְּסֻבִּים כָּאן. תִּתבָּרֵכוּ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשֵׁעוּ, תִּפָּדוּ, תֻּצָּרוּ, תְּעֻטָּרוּ, תְּמֻגָּנוּ, תַּשׂכִּילוּ, תַּצלִיחוּ, תַּעֲנוּ וְאַעֲנֶה עִמָּכֶם שְׁבָח לְאֵ-ל בּוֹרֵא עוֹלָם (ועונים:) תִּתבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשֵׁעַ, תִּפָּדֶה, תֻּצָּר, תְּעֻטָּר, תְּמֻגָּן, תַּשׂכִּיל, תַּצלִיחַ, תַּעֲנֶה וְנַעֲנֶה עִמָּךְ שְׁבָח לְאֵ-ל בּוֹרֵא עוֹלָם.”
^ ^6.0 ^6.1 סימן ר"א ביאור הלכה ד"ה ואם בעל הבית.
↑ עמדין יעקב ישראל בן צבי, שאילת יעבץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
↑ משנה ברורה סימן רא ס"ק ד.
↑ אבן האזל, דייק כל מלשון המשנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ז'. וכ"כ בליקוטי הגרי"ז חלק ב עמוד יג.
↑ לאחר הרחמן האחרון: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו... ישועות ונחמות". קודם אמירת "הרחמן הוא יברך את אבי מורי"...
↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ז'.
↑ עובדות והנהגות לבית בריסק, ח"ד עמ' מז.
↑ כן ענה רבי יוסף שלום אלישיב לשואלים, פריד, משה בן עמרם, וישמע משה - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
↑ ברכת האורח באתר הידברות.
↑ עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ), 1698-1776, מור וקציעה חלק א, באתר היברובוקס ראו גם בתשובתו עמדין יעקב ישראל בן צבי, שאילת יעבץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ברכת האורח40508212Q131760771

[6] בזמן חז"ל רק אחד בירך את ברכת המזון וכולם הקשיבו ויציאו ידי חובה מדין שומע כעונה.

[1] ראו אברהם בן נתן, הירחי, 1155-1215, ספר המנהיג, באתר היברובוקס.

[2] עין אי"ה ברכות פרק ז אות ח.

[3] מי יאכילנו, על ברכת האורח לבעל הבית דף שבועי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

[4] משנה ברורה סימן רא ס"ק ה.

[5] זהו הנוסח הנאמר: ”הָרַחֲמָן יְבָרְכֵנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אִישׁ בִּשׁמוֹ, וְעוֹד אֱ-לֹהִים יְבָרֵךְ (וְיִשׁמוֹר) וְיַפרֶה וְיַרבֶּה וְיַשׁתִּיל וְיַעשִׁיר וִיתַקֵּן וִיחַלֵּץ וִיחַיֶּה וְיַאֲרִיךְ, אֶת יְמֵי מָרֵנוּ וְרַבֵּנוּ (המסובים עונים: אַתָּה מָר וְרָב) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת (וּבַעַל הַמִּשׁתֶּה הַזֶּה), (לחתן: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה; ובברית מילה: אֲבִי הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה; ובפדיון הבן: אֲבִי הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה), אֱ-לֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתוֹ הוּא וְעֶזרוֹ וְאֶחָיו וּבָנָיו וּקרוֹבָיו וְדוֹרְשָׁיו וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ וְדוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּתבָּרַךְ), גַּם יִתבָּרְכוּ הַכֹּל בִּמאֹד מְאֹד, בְּהוֹן, (בְּחֵן), בְּעֹשֶׁר, בְּחָכמָה מֻפלָאָה, בְּחִלּוּץ עֲצָמוֹת, בְּחַיִּים אֲרוּכִים, בְּבָנִים וּבבָנוֹת (ועונים: אָמֵן), בַּבָּנִים שֶׁיִּהיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמקַיְּמֵי מִצו‍ֹת בְּיִשׂרָאֵל, וּבַבָּנוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, וּבִנכָסִים מְרֻבִּים שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ, (וּבַהוֹן) וּבַעֹשֶׁר וּבַכָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא יִכלֶה (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה לֹא תִכלֶה מִכָּל טוּב), וְהַשֻּׁלחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלנוּ עָלָיו, וְכוֹס שֶׁשָּׁתִינוּ בוֹ, יְהֶא מְעֻדָּן, מְדֻשָּׁן, מְפֻתבָּג, מְבוֹרָךְ, מָלֵא כָּל טוֹבָה, כְּשֻׁלחָנוֹ שֶׁלְּאַברָהָם אָבִינוּ אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַמָּקוֹם, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְהִי רָצוֹן (ועונים: יְהִי רָצוֹן). יְהִי רָצוֹן מִלִּפנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם, שֶׁאַתָּה מָרֵנוּ וְרַבֵּנוּ (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת, (וּבַעַל הַמִּשׁתֶּה הַזֶּה), (לחתן: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה; ובברית מילה: אֲבִי הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל הַזֶּה; ובפדיון הבן: אֲבִי הַיֶּלֶד הַפָּדוּי הַזֶּה), שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בָּנוּ, וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּךְ (ועונים: וְאַתָּה לֹא תֵבוֹשׁ), לֹא תֵבוֹשׁ בְּרֵאשִׁיתָךְ וְלֹא תִכָּלֵם בְּאַחֲרִיתָךְ. אַחֲרִיתְךָ תִּהיֶה לְדוֹרֵי דוֹרִים, (ועונים: אַחֲרִיתְךָ תִשׂגֶּה מְאֹד), נְכָסֶיךָ יִהיוּ מַצלִיחִים מַשׁבִּיחִים קְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִמשׁוֹל הַשָּׂטָן (ועונים: וּבךָ לֹא יִמשׁוֹל), וְאַל יִזדַּקֵּק לֹא בְמַעֲשֶׂיךָ וְלֹא בְמַעֲשֵׂינוּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשׂרָאֵל, וְאַל יוּשַׂם (ועונים: וּבךָ לֹא יוּשַׂם), לֹא לְפָנֶיךָ וְלֹא לְפָנֵינוּ וְלֹא לִפנֵי כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשׂרָאֵל, שׁוּם דָּבָר רָע וְהִרהוּר עֲבֵרָה וְחֵטא וְעָו‍ֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אֲבָל תִּזכֶּה (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּזכֶּה). תִּזכּוּ כֻּלְּכֶם, וְגַם אֲנִי הַקַּל וְהַצָּעִיר (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) אֶזכֶּה עִמָּכֶם לִראוֹת בְּבִניָנָהּ שֶׁלִּירוּשָׁלָיִם. חֲבֵרִים מוּצָלִים מֻצלָחִים כְּבַתְּחִלָּה, מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיכֶם זְכוּת (ועונים: וְעָלֶיךָ יְלַמְּדוּ זְכוּת). מִמָּרוֹם יִשׁלַח הָאֵ-ל אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיכֶם, וִיבָרֵךְ אֶת לַחמְכֶם וְאֶת מֵימֵיכֶם, כְּדִכתִּיב וַעֲבַדתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרבֶּךָ (ועונים: וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי), וְהֵסִיר ה' מִכֶּם כָּל חֹלִי, וְנֶאֱמָר, לֹא תִהיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרצֶךָ אֶת מִספַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (ועונים: יְמַלֵּא ה' כָּל מִשׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה), יְמַלֵּא ה' כָּל מִשׁאֲלוֹתֵיכֶם לְטוֹבָה. וְעוֹד כְּלַלכֶם רִבּוֹתַי (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) הַמְּסֻבִּים כָּאן. תִּתבָּרֵכוּ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשֵׁעוּ, תִּפָּדוּ, תֻּצָּרוּ, תְּעֻטָּרוּ, תְּמֻגָּנוּ, תַּשׂכִּילוּ, תַּצלִיחוּ, תַּעֲנוּ וְאַעֲנֶה עִמָּכֶם שְׁבָח לְאֵ-ל בּוֹרֵא עוֹלָם (ועונים:) תִּתבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשֵׁעַ, תִּפָּדֶה, תֻּצָּר, תְּעֻטָּר, תְּמֻגָּן, תַּשׂכִּיל, תַּצלִיחַ, תַּעֲנֶה וְנַעֲנֶה עִמָּךְ שְׁבָח לְאֵ-ל בּוֹרֵא עוֹלָם.”

[ביאור_הלכה-7] 6.0 ^6.1 סימן ר"א ביאור הלכה ד"ה ואם בעל הבית.

[8] עמדין יעקב ישראל בן צבי, שאילת יעבץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[9] משנה ברורה סימן רא ס"ק ד.

[10] אבן האזל, דייק כל מלשון המשנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ז'. וכ"כ בליקוטי הגרי"ז חלק ב עמוד יג.

[11] לאחר הרחמן האחרון: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו... ישועות ונחמות". קודם אמירת "הרחמן הוא יברך את אבי מורי"...

[12] משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ז'.

[13] עובדות והנהגות לבית בריסק, ח"ד עמ' מז.

[14] כן ענה רבי יוסף שלום אלישיב לשואלים, פריד, משה בן עמרם, וישמע משה - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[15] ברכת האורח באתר הידברות.

[16] עמדין, יעקב בן צבי (יעב"ץ), 1698-1776, מור וקציעה חלק א, באתר היברובוקס ראו גם בתשובתו עמדין יעקב ישראל בן צבי, שאילת יעבץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[א]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]