פטר חמור

פטר חמור
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, י"ג, י"ג
משנה	מסכת בכורות, פרק א'
משנה תורה	הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרק י"ב
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן שכ"א
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה פ"א, עשה פ"ב ספר החינוך, מצווה כ"ב, מצווה כ"ג

פטר חמור הוא הוולד הבכור הנולד לאתון. על פי הכתוב בתורה יש מצווה לפדותו בשה צאן, ואם לא פודים את פטר החמור, יש מצווה לערוף את ראש החמור ולקוברו.

מקור המצוות

מקור המצוות הוא בספר שמות, י"ג, י"ג: "וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו", וכן בספר במדבר, י"ח, ט"ו: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה".

אף שמלשון הפסוקים משמע שמצוות פדיון פטר רחם נוהגת בבהמות הטמאות כולן, דרשו חז"ל שיש לפדות רק את בכור החמור בלבד. ובתוספתא מובא, 'היה ר"מ אומר כל המקיים מצות פטר חמור מעלין עליו כאילו קיים מצות בהמה טמאה כולה, וכל המבטל מצות פטר חמור מעלין עליו כאילו ביטל מצות בהמה טמאה כולה'.

בתורה נאמר שלבכור הבהמה הטמאה יש קדושה מסוימת, אך מכיוון שהוא נחשב על פי התורה כמין טמא, הוא אינו יכול להיות מוקרב על גבי המזבח, ולכן יש לגרום לקדושתו להיות מופקעת על ידי פידיונו בשה. מצווה זו דומה למצוות פדיון הבן של בכור מישראל, שבו הבכור נפדה באמצעות כסף.

אף שכאמור דרשו חז"ל שמצות פדיון פטר רחם נוהגת בחמור בלבד, בימי בית שני, יש שנהגו בטעות לפדות כל בכור בהמה טמאה, כדברי התורה הנזכרים בספר במדבר. ואת החמור הנזכר בספר שמות הם פירשו בטעות כדוגמה בלבד לבהמה טמאה.

החמורים החייבים בפדייה

חמור של ישראל חייב בפדייה, אבל חמור של גוי פטור מן הפדיון. גם חמור שיש לגוי חלק בו - פטור מן הפדיון, ולכן ניתן להיפטר מהמצוה על ידי מכירת חלק מן החמור לגוי. חמור של כהן או לוי פטור אף הוא מן הפדיון.

פרה שילדה כמין חמור, ואתון שילדה כמין סוס, פטורים מן הפדיון.

דיני המצווה

מצוות פטר חמור נוהגת גם בחו"ל, וגם שאין בית המקדש קיים. פודים את הבכור הזכר מן האתון בטלה כבשים או בגדי עיזים. הטלה או הגדי ניתנים לכהן, אשר יכול לעשות בו כרצונו, מאחר שפדיונו אינו הופך אותו למקודש. מי שאין ברשותו טלה או גדי יכול לפדות את פטר החמור בכסף בשוויו של הילוד.

טעם המצווה

גזירת הכתוב היא, לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים כמו שאמרו חז"ל

" אמר הקב"ה...המצרים נקראים חמור שנאמר: "בשר חמורים בשרם"" וישראל נקראו "שה פזורה ישראל". הרגתי בכוריהם של מצרים והקדשתי בכורי ישראל"

— במדבר רבה, פרק ד'.

טעם נוסף למצווה- מפני שהחמורים סייעו לעם ישראל בצאתם ממצריים שהיו טעונים מכספם וזהבם של מצריים.

המהר"ל מבאר בטעם מצוה זו שנוהגת דווקא בחמור, כיון שהחמור נוטה ביותר אל החומר הגס והפשוט בלא צורה, ולכן נחשב לראשית הבעלי חיים המורכבים (כמשל החומר היסודי המרכיב את כל הצורות), ולכן רק עליו יכולה לחול קדושת הבכורה מכל הבהמות.

מצוות עריפת ראש הפטר חמור

במקרה והאדם אינו רוצה לפדות את החמור כפי המצווה, מוטלת עליו המצווה לערוף את ראש החמור כפי הכתוב בפסוק: ”וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה” (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ג).

ונחלקו הראשונים האם עריפת פטר חמור היא מצווה בפני עצמה או לא. שיטת הרמב"ם והחינוך שמונים מצווה זו בפני עצמה. מאידך הראב"ד חולק עליהם וסובר שמצווה זו נכללת במצוות פדיון פטר חמור.

למצווה זו אין ברכה בפני עצמה. או מחמת שאין זו מצווה בפני עצמה ונכללת היא במצוות פדיון פטר חמור. או מחמת שמצווה זו עשויה לאיבוד ולהפסד ממונו של הכהן.

ראו גם

• ביכורים
• פדיון הבן

לקריאה נוספת

• שולחן ערוך יורה דעה סימן שכא.

קישורים חיצוניים

• הלכות פטר חמור, הרב אליעזר מלמד
• פטר חמור, אתר nrg
• פדיון פטר חמור, ויקישיבה
• פדיון פטר חמור בחוצה לארץ (באנגלית עם תמונות)
• פדיון פטר חמור בחולון, באתר יוטיוב

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26126350פטר חמור