ברכת הים הגדול
ברכת הים הגדול
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה[1] אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל |
| מסכת ברכות , דף נ"ד עמוד א' |
ברכת הים הגדול היא ברכה שנקבעה על ראיית ים גדול במיוחד (הים התיכון או האוקיינוס, ראו להלן), בה האדם מביע את התפעלותו מגודל הים ומברך את ה' על יצירתו.
המקור במשנה
במסכת ברכות נאמר:
עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַיָּמִים וְעַל הַנְּהָרוֹת וְעַל הַמְּדַבְּרוֹת, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל' בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.
המשנה קובעת שקיימת ברכה כללית על ראיית ים, ברכה שמשותפת לתופעות טבע ונופים אחרים, והיא: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית". רבי יהודה מוסיף, שקיימת ברכה חלופית ומיוחדת על ראיית הים הגדול, וחתימתה במילים: "שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל". זאת, בתנאי שהוא רואה אותו מדי פעם ("לפרקים"). בתלמוד הבבלי[2] ובירושלמי[3] פירשו אמוראים ש"לפרקים" הוא מי שלא ראה את הים במשך שלושים יום.
הדיון ההלכתי בעקבות המשנה
הראשונים מפרשי המשנה ופוסקי ההלכה דנים על שתי נקודות:
א. האם דברי רבי יהודה מוסכמים, והוא בא להשלים פרט שלא הוזכר בדברי המשנה הסתמית (תנא קמא),[4] או שהוא חולק על המשנה הסתמית?[5] לשון אחרת: האם המשנה שאמרה בתחילה "ימים" התכוונה גם לים הגדול, או רק לימים קטנים ורגילים? אם אכן זוהי מחלוקת, הרי שההכרעה המקובלת היא כדעת המשנה הסתמית, שמבטאת בדרך כלל את דעת רוב החכמים.
בהקשר זה ציינו כמה מפרשים, שיש לרבי יהודה שיטה עקבית לפיה כל מקרה פרטי ראוי לברכה מיוחדת, בניגוד לדעת רוב התנאים, שקבעו ברכות מכלילות יותר.[6] מתבקש, אפוא, שדבריו כאן הם על פי שיטתו המיוחדת, ואינם מוסכמים.[7]
ב. מהו "הים הגדול" שעליו מדבר רבי יהודה? האם כוונתו לים התיכון, שהוא סתם "הים הגדול" במקרא ובדברי חז"ל,[8] או כוונתו לאוקיינוס דווקא, שגודלו העצום מצדיק ברכה בפני עצמה?[9]
קיים קשר בין שתי השאלות: אם רבי יהודה מדבר גם על הים התיכון - סביר יותר שדבריו שנויים במחלוקת, כי קשה להניח שהמשנה הסתמית שאמרה "ימים" התעלמה מן הים התיכון, שהיה הים המרכזי בתקופת המשנה.[10]
פסיקת ההלכה
בשולחן ערוך[11] נפסק שיש לברך את ברכת הים הגדול, וזאת על הים התיכון ("הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים"). לעומתו, רבים מהפוסקים[12] קבעו שהכוונה לאוקיינוס. לדעתם, גם אם קבעו ברכה מיוחדת על הים התיכון - ניתן לצאת ידי חובת הברכה בדיעבד גם בברכה בנוסח הכוללני יותר, "עושה מעשה בראשית". דעה זו מקובלת יותר בין פוסקי ההלכה, אם כי יש גם הנוהגים כדעת השולחן ערוך.[13]
הערות שוליים
- ^ בשולחן ערוך ובטור סימן רכח הנוסח הוא: 'עושה הים הגדול'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
- ^ שיטת הרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכה י"ד, ראו בפירוש כסף משנה שם.
- ^ זו היא שיטת בעל הטורים (ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רכ"ח). כך סבר גם הרמב"ם בפירושו למשנה, במהדורה הראשונה של פירושו.
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ו', משנה א', על ברכת הירקות: "בורא מיני דשאים", ופירוש התלמוד תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ' עמוד א', שלדעתו: "כל מין ומין - תן לו מעין ברכותיו" (התלמוד שם קובע שאין הלכה כמותו בנידון שם). תוספתא ברכות פרק ד הלכה ה.
- ^ הגר"א בחידושיו על מסכת ברכות, שם.
- ^ במקרא - ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק ו', ועוד. בדברי חז"ל - דוגמה בתוספתא בשבת פרק יב הלכה יג: "רוחץ אדם במי טבריא ובים הגדול, אבל לא... בימה של סדום". בהקשר של ברכה זו כתב כך רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו "המספיק לעובדי ה'" פרק ל.
- ^ שו"ת הרא"ש כלל ד סימן ד.
- ^ הרא"ש בתשובתו שם קושר במפורש בין שתי השאלות, ומוכיח מדברי הראשונים שלפניו שפסקו כרבי יהודה, כמו הרי"ף והרמב"ם, והבינו שאין מחלוקת במשנה, שכוונת רבי יהודה לאוקיינוס בלבד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ח, סעיף א'
- ^ פרישה, רא"ש, דברי חמודות, באור הגר"א, מגן אברהם, כף החיים, שתילי זיתים ועוד. כך גם משמע מכך שהרמב"ם (פיהמ"ש פרה ח,ח) תרגם "הים הגדול" - "אלמחיט" - בערבית - הכינוי לאוקיינוס (עי' מהדורת הגר"י קאפח, שם, הע' 21).
- ^ פסקי תשובות סימן רכח אות ב' והערה 13.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.