גאולת קרקע
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין מידע בסיסי על דיני הגאולה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. אין מידע בסיסי על דיני הגאולה. |
גאולת הקרקע הוא מושג בהלכה היהודית המדבר על השבת קרקע לידי בעליה המקוריים, שנאלץ למכור את נחלתו (שדה או בית שאינו בעיר מוקפת חומה) מפאת קשיים כלכליים, אפשרות אחת היא שהאדם עצמו יגאל את הקרקע על ידי החזרת החוב, אפשרות שנייה היא מצווה לפיה על קרובי משפחתו של האדם לקנות את הנכס בחזרה והאפשרות השלישית היא השבת הקרקע לאדם בשנת היובל.
מקור המצווה
המצווה מופיעה בפרשת בהר: ”כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו” (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ"ה).
יש עדיפות שהקרקע תהיה בידי קרוב משפחה של הבעלים המקוריים ולא בידי אדם זר. הקונה אינו יכול לסרב למכור את הקרקע לגואל הקרקע.
בהפטרה של פרשת בהר, ספר ירמיהו, פרק ל"ב, מצווה הקב"ה את ירמיהו לגאול את הקרקע של בן דודו חנמאל בן שלום. ירמיהו מקיים את הציווי, אך אחר כך פונה לקב"ה בתמיהה: ”...הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי ה' יֱֹ"יִ קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים...” כלומר: ירושלים עומדת להכבש על ידי הבבלים והכשדים, אז למה אתה מצווה אותי לקנות את הקרקע של בן דודי - ואנו עומדים לצאת לגלות?!
טעם ודיני המצוה
מחמת חשיבות הקרקע בארץ ישראל, צוותה התורה על מצוות גאולת קרקע "כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו" (ויקרא כה, כה). התורה מלמדת, שהתנאי המקדים ל"ומכר מאחזתו", הוא "כי ימוך". רק כאשר נעשה מצבו הכלכלי של האדם מך ודחוק, אז רשאי הוא, למכור את אחוזתו שבארץ-ישראל. גם אז מדייקת התורה "ומכר מאחזתו", מקצת אחוזתו ימכור ולא את כולה. אם די לו במכירת חלק מאחוזתו, אין לו רשות למכור יותר.
בנוסף "ובא גאלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו". אם כבר אירע שמכר אדם מאחוזתו, מצפה התורה שקרקע זו תיגאל מיד הקונה ותשוב לבעליה אפילו שלא בהסכמתו, דבר שלא מצינו בשאר מכירה וקניה. היות שחלקה בארץ ישראל כמוה כחלקה בעולם הבא, התורה עושה רבות על-מנת להניא את היהודי ממכירת חלקו בעולם הבא הנמצא עלי אדמות. אם בכל זאת גרם עוניו והוא נאלץ למכור מאחוזתו, מקלים ככל שניתן את השבתה לרשותו. זהו גם הטעם הכללי למצות היובל, בה הקפידה התורה שישוב כל אדם לשבת בנחלתו הוא[1].
צורת הגאולה
ערכים מורחבים – בתי ערי חומה, בתי החצרים
התורה מבחינה בין גאולת קרקעות של "בתי חצרים" (אשר אין להם חומה סביב) לבין "עיר חומה" (בית בתוך עיר המוקפת חומה, שחז"ל פירשו שמדובר בחומה מימות יהושע בן נון).
במסכת קידושין[2] מובאת מחלוקת תנאים בשאלה האם גאולת הקרקע היא חובה או רשות. לדברי רבי אליעזר זו חובה, ולדברי רבי יהושע - רשות. נפסקה הלכה כרבי יהושע, ולפיכך כתב הרמב"ם: "אם רצו קרוביו לגאול - גואלים".[3]
פירושים נוספים למושג
המושג המקראי לא מתייחס לרכישת קרקעות של עמים ושבטים אחרים, או להשתלטות על אדמות אלו. במהלך השנים קיבל המושג משמעות לאומית.
רכישת אדמות ארץ ישראל בטרם הציונות
- ערך מורחב – רכישת אדמות ארץ ישראל בטרם הציונות
יהודים רכשו אדמות בארץ ישראל לאורך הדורות. רכישות אלו התעצמו בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-19 והיו קשורות ליציאה מהחומות.
בציונות
- ערך מורחב – גאולת קרקע (ציונות)
רכישת אדמות בארץ ישראל באמצעות קניית הקרקע על ידי יהודים וייעודה לשימושים שונים הייתה אחד מיעדיו הבולטים של המפעל הציוני ומצאה ביטוי בהקמת הקרן הקיימת לישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מדוע ניתן לגאול קרקע שנמכרה, הרב נבנצל.
- אראל סגל הלוי, גאולת קרקע, ב"אתר הניווט בתנ"ך"
- הרב ברוך טבסקי, גאולת קרקעות ובתים (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר של אוניברסיטת בר-אילן
- ישי אנגלמן, רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יא, באתר של ישיבת ההסדר ברכת משה
הערות שוליים
- ^ שיחות לספר ויקרא עמ' שי"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"א, הלכה י"ח
30540732גאולת קרקע