ברכת מציב גבול אלמנה

ברכת מציב גבול אלמנה
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה

היישוב המתחדש בית אל בבנימין, המשמר את שמו של היישוב המקראי בית אל.

ברכת מציב גבול אלמנה היא ברכה שתקנו חכמים כהודאה על ראיית יישוב של בתי ישראל, המשולים בגלותם לאלמנה. המנהג לברך על יישוב חדש שיש בו שמחה מחודשת. לפי דעות אחדות נוהגת הברכה רק בארץ ישראל, ולכן היא נתפסת כברכה הקשורה לגאולה.

הראשונים נחלקו האם הברכה נתקנה בעיקרה על ראיית כל מבנה, או דווקא על ראיית בית הכנסת. כיום המנהג לברך את הברכה על ראיית בית הכנסת.

מקור הברכה

ברכת מציב גבול אלמנה מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת ברכות: ”תנו רבנן: הרואה בתי ישראל בישובן, אומר: 'ברוך מציב גבול אלמנה'”. ונפסקה בשולחן ערוך.

מקור הברכה מלשון הפסוק במשלי: ”בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה” (ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק כ"ה) שה' מעמיד ומייצב את תחום מגוריה של כנסת ישראל המשולה לאלמנה.

הברכה מדמה את עם ישראל בגלות כאשה שנעזבה מבעלה שהיא כאלמנה, וכאשר שבו ישראל לארצם וגבולם, הם כאלמנה ששבה לבעלה. דימוי עם ישראל בחורבן ובגלות לאלמנה, מקורו בפסוק בישעיהו: ”כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד”.

במשך שנות הגלות, כאשר היישוב היהודי בארץ היה דל, לא נהגו לברך ברכה זו כי קשה היה להגדיר את היישוב בארץ כיציב ולא הייתה בו כל כך נחמה. אך כאשר החלה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, בעת עליית חובבי ציון ובעת היציאה מחומות ירושלים, החלו לברך ברכה זו על יישובים שנבנו בארץ.

מתי מברכים את הברכה

מודעה הקוראת לברך ברכה זו על בית הכנסת החורבה

רש"י על הגמרא במסכת ברכות מבאר שמברכים את הברכה על יישוב ”כגון יישוב בבית שני”. ובאר הבית יוסף: ”היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע” (בית יוסף אורח חיים סימן רכד). יש אומרים שגם על יישובים החיים בצל פיגועים והתנכלויות אויב ניתן לברך כיוון שהם נחשבים יושבים לבטח הרבה יותר ממצב עם ישראל בגלות.

לדעת הרי"ף ברכת 'מציב גבול אלמנה' נתקנה על ראיית בית כנסת של יישוב ישראלי. אולם לדעת רוב הראשונים, בהם ר"ח, רש"י, רמב"ם, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכ"ד, סעיף י', הברכה היא על יישוב חדש ולאו דווקא בית כנסת. בפועל, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, המנהג לברך את הברכה בבית הכנסת שביישוב החדש.

את ברכות הראיה הקשורות למקומות ואתרים מברכים בכל שלשים יום, לכן גם ברכה זו מברכים בכל שלשים יום שרואים את היישוב החדש.

את הברכה מברכים על יישובים חדשים שיש התפעלות והתרגשות בראייתם, אבל על ערים מבוססות היושבות בבטחה כבר שנים רבות, כמו תל אביב, אין מברכים ברכה זו. ולגבי ירושלים, שעליה עיקר אבל החורבן, יש אומרים שיש לברך על כל בניית שכונה חדשה בתוכה למרות שהיישוב היהודי בה מבוסס וקדום.

חלק מפוסקי דורנו כתבו לברך ברכה זו על ראיית בית הכנסת החורבה, אם לא ראהו במשך שלשים יום.

דעת חלק מהפוסקים שהברכה נוהגת רק בארץ ישראל. מתוך כך נהגו רבים לראות את הברכה כקשורה בתהליך הגאולה ושיבת ישראל לארצו. אך להלכה נקטו מרבית הפוסקים שיש לברך את הברכה גם בחו"ל.

לדעת רבים מהפוסקים בזמן הזה אין לברך ברכה זו בשם ומלכות,.

הרב צבי יהודה קוק כתב שהחשש והפחד בדורינו שמא יש כאן ברכה לבטלה, בשל מחלוקת הראשונים, וההחמרה עקב כך שלא לברך כלל - נגזרת מחסרון שלמות באמונה.

לקריאה נוספת

• הרב מאיר בראלי, מציב גבול אלמנה: בירורים בדין רואה בתי ישראל ביישובן ובחורבנן, תשע"א
• הרב מאיר בראלי, מציב גבול אלמנה: בירורים בדין רואה בתי ישראל ביישובן ובחורבנן, בויקיטקסט

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, ברכת מציב גבול אלמנה, באתר פניני הלכה
• הרב יהודה עמיחי, ברכת מציב גבול אלמנה, באתר מכון התורה והארץ

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34587541ברכת מציב גבול אלמנה