ברכת האילנות
ברכת האילנות
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם[1], וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת[2][3] להתנאות[4], (בשולחן ערוך[5] ובסידורים מופיע: לֵהָנוֹת) בָּהֶן בְּנֵי אָדָם. |
| מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד ב'[6] |
.jpg)
בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת היא אחת מברכות הראייה הנאמרת פעם אחת בשנה בחודש ניסן כשרואים אילנות מאכל המלבלבים או מוציאים פרחים. מטרת הברכה להודות לבורא על היופי והשפע שברא בעולמו. נהוג לברכה על שני אילנות מאכל לפחות, ומברכים אותה אף בתוך שלש שנות ערלה.
רקע
ברכה זו מקבילה, מבחינה "טכנית", לשאר ברכות הראייה שתקנו חז"ל לברך על הראייה או חוויה של תופעת טבע מיוחדת. ברכות אלו כוללות ברכות על הרים וגבעות, על ברקים ורעמים, על הים הגדול, וכך הלאה. באותה מידה, מברכים על התופעה של לבלוב העצים.
טעם הברכה לא מופיע בתלמוד. כמה מן הראשונים[7] נתנו טעמיהם לברכה. למשל הרא"ה כתב: "וקבעו ברכה זו לפי שהוא עניין בא לזמן והוא עניין מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריח הקדוש ברוך הוא"[8].
הברכה נקבעה על עצי פרי, בין בשלב לבלוב העלים, ובין בשלב הנצת הפרחים[9]
מדיני הברכה
ככל ברכות הראייה, אין חובה על האדם לתור אחר אילנות מלבלבים ולברך ברכה זו, והברכה נתקנה רק על הרואה, מכאן כתבו כמה פוסקים שאנשים אינם רגילים בדרך כלל לברך ברכה זו[דרוש מקור]. בפוסקים מובא כי יש להשתדל ולקיים ברכה זו, ומזכירים שמנהג תלמידי חכמים להקפיד לברך את הברכה אחת בשנה[10].
מקור הברכה היא בדברי ר' יהודה המובאים בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד ב':
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם'
הפוסקים דקדקו בלשון התלמוד ולמדו כמה הלכות למשל:
- מקום הברכה: מלשון התלמוד "האי מאן דנפיק" (=מי שיוצא), דקדק הרב חיים פלאג'י, כי יש לצאת אל מחוץ לעיר למקום שבו עצים רבים[11]. רבים דחו את דבריו והתירו לברך גם תוך העיר, וגם על עצים הגדלים בחצר פרטית.
- זמן הברכה: מלשון "ביומי ניסן" המובא בתלמוד עולה כי זמן הברכה הוא בחודש ניסן דווקא. אולם יש הסוברים שלשון זה לאו דווקא ואפשר לברך כל השנה[12]. אמנם, על פי הקבלה יש לברך רק בחודש ניסן[13].
המשנה ברורה פוסק שבמידה ופרי העץ לא גדל לגמרי, ניתן לברך גם לאחר חודש ניסן. ויש אומרים שאם רואה את העץ לאחר שגדל הפרי פטור מלברך, משום הכלל של ספק ברכות להקל. כמו כן מדינות בהם הלבלוב מתקיים בחודש אחר בשנה יברכו בעת הלבלוב שהוא "ימי ניסן" שלהם. - כמות העצים: מלשון "אילני" המופיע בתלמוד הבינו רוב הפוסקים כי יש לברך דווקא על שני אילנות מאכל, על פי הכלל מיעוט רבים שניים[14]. מנגד, אחרים כותבים שדי בעץ אחד אפילו לכתחילה, והשימוש בלשון "אילני" משמש כלשון דיבור ולא בדווקא, כפי שמוצאים גם במקומות נוספים[15]. הרב אפרים גרינבלט[16] העיד כי ראה את הרב משה פיינשטיין מברך על אילן אחד.
- לבלוב: מלשון "אילני דמלבלבי" יש הלומדים כי יש לברך רק כשרואה את הניצנים, אבל אם רואה את העץ לאחר שגדל הפרי, פטור מלברך מספק.
כמו כן הפוסקים כתבו כי יש לברך דווקא על עצי פרי ולא על עצי סרק[17], ורבי עקיבא איגר מסתפק אם יש מניעה לברך כשעצי הפרי הם בתוך שלש שנות ערלה שאי אפשר ליהנות מפריה ופוסק שבחוץ לארץ שספק ערלה מותר אז ראוי להנות ממנו ויכול לברך[18].
ברכה בשבת
יש אומרים שאפשר לברך את ברכת האילנות בשבת אולם יש מן הפוסקים שאסרו למשל בספר כף החיים[19] כותב שאין לברך ביום השבת, מחשש שהמברך עלול לקחת בידו את הפרחים להריח בהם (ויעבור על איסור מוקצה) או לקטוף פרי מהעץ (איסור תולש)[20]. הרב עובדיה יוסף דחה חשש זה של קטיפת פרחים[21]. וכך דעת חלק מהפוסקים[22]. אך הרב מרדכי אליהו חשש לדעה זו וכתב שאין לברך ברכת האילנות בשבת וכן דעת רבים מהאחרונים[23].
ברכה לנשים
אף על פי שנשים לא מקיימות מצוות שהזמן גרמן, יש פוסקים שכתבו כי נשים כן מברכות ברכת האילנות, ולשיטה זו, ברכת האילנות לא מוגדרת מצוה שהזמן גרמה, משתי סיבות:
- כאמור לעיל, לפי רוב הפוסקים, מותר לברך את הברכה גם לאחר חודש ניסן, ויוצא אם כן שאינה תלויה בזמן, אלא בתופעה של הלבלוב[24].
- גם לפי הדעה שאין לברך אלא בניסן, ההגבלה אינה קשורה ל"זמן גרמא", מפני שהיא תלויה בתופעת טבע ולא בתקופת השנה[25]. בנוסף, לא מדובר ב"מצוה" אלא בברכת הראייה, והכלל של "זמן גרמא" אינו חל עליה.
אך לדעת הרב מרדכי אליהו כיון שיש בדבר מחלוקת אם זה נחשב למצות עשה שהזמן גרמא, נשים ספרדיות לא תברכנה. במקום זאת הוא הציע פתרון אחר, האשה תשמע את הברכה מבעלה, והוא יכוין להוציאה ידי חובה, והיא תכוון לצאת בברכתו, וכך תוכל לקיים מצוה זו[26].
שינויי נוסחאות
ישנן נוסחאות שונות לברכה. בנוסח השולחן ערוך אומרים "כלום" ויש שאמרו לומר דבר[27], "ואילנות טובות ונאות כדי" מתחלף ב"אילנות טובים", ויש המשמיטים את המילים "ונאות" ו"כדי".
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ברכת האילנות |
- ברכת האילנות - באתר ויקיסוגיה
- ברכת האילנות, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- הלכות ברכת האילנות באתר כיפה
- ברכת האילנות, באתר הידברות
- כל מה שרצית לדעת על ברכת האילנות, באתר דרשו.
- על ההבדלים בין ברכת האילנות לברכת שככה לו בעולמו באתר מכון התורה והארץ.
- נוסח ברכת האילנות והתפילה שלאחריה ומדריך הלכות מקוצר לברכה באתר מכון התורה והארץ.
הערות שוליים
- ^ המדקדק שלמה זלמן הנאו גרס שלא חסר בעולמו 'דבר', ובעקבותיו המדקדקים וולף היידנהיים וזליגמן בר.
- ^ המדקדק יצחק סטנוב בסידורו "ויעתר יצחק" שינה לאילנות טובים, ובעקבותיו וולף היידנהיים וזליגמן בר.
- ^ יש המוסיפים (וְנָאוֹת), (כְּדֵי)
- ^ כך מובא בנוסח הרמב"ם ובתכלאל
- ^ אורח חיים סימן רכ"ו סעיף א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה י"ג
- ^ חידושי-הרא"ה למסכת ברכות, ירושלים תש"ס לברכות מג ע"ב (עמ' שמ); חידושי הריטב"א לברכות, מהדורת הרב מ' הרשלר, ירושלים תשמ"ד לברכות מג ע"ב (עמ' רצה); ר' בצלאל אשכנזי, שיטה מקובצת לברכות מג ע"ב. שתי הפסקאות וההערה מתוך[דרושה הבהרה]
- ^ לפי זה אין לברך על עצים ירוקי עד כמו עץ הזית, שהרי לא נשרו עליו בחורף.
- ^ לפי משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות פרק י הלכה יג, וראה פירושו של רבי יוסף קפאח שם. וכן כתב הסמ"ק (מצוה קנא) - "ורואה אילנות מפריחין וניצנין עולים"; ור' דוד אבודרהם (ברכת הראייה השבח וההודאה) - "הרואה אילנות פורחים וניצנים עולים בשדות בימי ניסן מברך וכו'". וראו מאמריהם של פרופ' זהר עמר "הגדרת הלבלוב לעניין ברכת האילנות", ושל פרופ' יהודה פליקס "מונחי פריחה והנצה במקורות".
- ^ הלבוש, סימן רכו; ערוך השולחן, שם; אשל אברהם (בוטשטש, שם). הרב שלמה זלמן אויערבך נזהר לברך את הברכה, והעיד על עצמו שמאז הגיעו למצוות לא הפסיד מעולם את הברכה (הליכות שלמה, תפילה פרק כג, הערה קכא)
- ^ כף החיים רכ"ו, ב-ג; שו"ת לב חיים ב, מד
- ^ ספר האשכול, חידושי הריטב"א, וכך גם דעת המשנה ברורה, סימן רכ"ו, סעיף קטן א'
- ^ ברכי יוסף סוף סימן רכו
- ^ עיין מורה באצבע קמח; שו"ת ציץ אליעזר, שם; הליכות והנהגות, שם
- ^ עיין במשנה, ברכות נד, א, שם מבואר שמברכים על ההרים ... והמדבריות, כולם בלשון רבים, למרות שכמובן מברכים גם על הר אחד ומדבר אחד
- ^ שו"ת רבבות אפרים ח, ע
- ^ שו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח. אולם יש חולקים (מור וקציעה סימן רכה)
- ^ הגהות רבי עקיבא איגר סימן רכו. אמנם לפי טעמו של הרא"ה אין הברכה על צמיחת הפירות אלא על עצם ליבלוב העלים בין אילן מאכל ובין אילן סרק או אילן שפרותיו יהיו אסורים באכילה (ערלה).
- ^ רכו, ד
- ^ הרב חיים פלאג'י הביא מנהגים שונים בהלכה זו, וכתב שהמנהג בקושטא (כיום איסטנבול) היה לברך בשבת, ואילו המנהג באיזמיר היה שלא לברך בשבת (ספר מועד לכל חי א, ח)
- ^ שכן בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ו עמוד ב' מבואר שמותר להריח הדס המחובר לקרקע בשבת, למרות שאסור להריח אתרוג שמחובר לקרקע. ההבדל בין השניים הוא ביחס לאתרוג יש חשש שהמריח יתלוש את האתרוג, שעיקר שימושו לאכילה, ואילו ביחס להדס אין חשש כזה, כיון שעיקר שימושו לריח – וניתן להריח אותו גם בהיותו מחובר, ואין חשש שיתלוש הלכה זו מוזכרת בשולחן ערוך אורח חיים שלו, ומכאן עולה שגם ביחס לברכת האילנות מותר לברך על אילנות בשבת, ואין לחשוש שמא יבוא לקטוף את הפרי שבינתיים אינו אלא פרח; עיין בהרחבה בשו"ת יחווה דעת א, ב
- ^ עיין ספר וזאת הברכה, עמוד קנז; הליכות והנהגות לרב אלישיב, הובאו דבריו בהגדה של פסח, מהדורת רא"ם
- ^ מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק ב סעיף ד; ועיין במאמר הבא באתר כיפה דעות הפוסקים בהרחבה.
- ^ אור לציון ג, ו, א
- ^ טורי אבן, מגילה כ, ב
- ^ מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק ב סעיף יז
- ^ המדקדק שלמה זלמן הנאו שהעדיף לשון המקרא על לשון חז"ל החליף "כלום" ב"דבר"
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
