ברכת לשמור חוקיו
ברכת לשמור חוקיו
|
|---|
|
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמֹר חֻקָּיו |
ברכת לשמור חוקיו היא ברכה שהיו נוהגים לברך בארץ ישראל בתקופת התלמוד מיד לאחר חליצת התפילין.
מקור ונוסח הברכה
הברכה מופיעה בתלמוד הירושלמי: ”כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חוקיו”[1], ונזכרת דרך אגב גם בתלמוד הבבלי כמנהגם של "בני מערבא" (כלומר, בני ארץ ישראל): ”בני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו...”[2]
לשון הברכה לקוח מהפסוק שממנו למדים התנאים כי אין להניח תפילין בלילות ”וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה” (שמות יג י). וכך מבאר אף בתרגום ירושלמי על הפסוק ”וְתִנְטוֹר יַת קְיָימָא הָדָא דִתְפִילֵי לְזִימְנָא דְחָזֵי לָהּ בְּיוֹמֵי עוֹבָדָא וְלָא בְּשַׁבַּיָיא וּבְמוֹעֲדַיָא וּבִימָמָא וְלָא בְּלֵילְיָא:”. (תרגום: ותשמור הלכה זו של תפילין לזמן הראוי לה בימי העבודה/החול, ולא בשבת ובמועדים, וביום ולא בלילה).
לדעת רבינו תם ברכה זו הייתה רק לאחר קיום מצוות תפילין,[3] אך לדעת ראשונים אחרים בני ארץ ישראל היו מברכים ברכה זו לאחר כל סיום מצווה[4].
טעם והגדרת הברכה
לדעת חלק מהראשונים הטעם שתיקנו בני ארץ ישראל לברך ברכה זו, היא לפי שדעתם הייתה כי יש איסור ללבוש תפילין בלילה (לילה לאו זמן תפילין), ואם כן הפושט את התפילין קודם הלילה מקיים בכך מצווה, ותיקנו ברכה אף על מצווה זו ככל המצוות.
עדויות שונות לברכה
בספר על הכל[5] הביא שהיו בזמנו מחזורים שהייתה מודפסת בהם ברכת 'לשמור חוקיו', וכתב ששיבוש הוא כי ברכה זו לא נתקנה אלא לפי בני ארץ ישראל.
בספר המאירי (ברכות מ"ד ע"ב) כתב: "ויש נוהגים כן [לברך ברכת לשמור חוקיו] בזמן הזה", עדות נוספת לברכה זו היא בספר הרוקח (סי' שסו) שם כתב: "ואין מנהג לברך אלא על תפילין [ולא בסיום מצוות אחרות]". אף ראבי"ה פסק לברך ברכה זו כמנהג בני ארץ ישראל.[6]
פסיקת ההלכה
כדי להוציא מאותן דעות שכתבו לברך, כתב בשולחן ערוך ”אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות:” ( אורח חיים כט א).
ובספר באר היטב כתב שלכן עדיף לחלוץ התפילין ביד שמאל, להראות שאינה טעונה ברכה, שהרי כל מצווה שמברכין עליה יש להחזיקה בידו הימנית, משום חשיבות.
יש שכתבו כי נכון להסיר את התפילין בעת אמירת "שנשמור חוקיך" שבסוף קדושה דסידרא, כדי לחוש לבני ארץ ישראל, אך דעה זו נדחתה, שמשום שאין הלכה כמותם – אין צורך לעשות רמז לכך.[7] אמנם יש שנהגו להסיר את כריכת הרצועות שעל האצבעות בעת אמירת "שנשמור חוקיך", ויש ששללו אף את זה מאותה הסיבה.[8]
לקריאה נוספת
- עזריאל הילדסהיימר, "ברכה בחליצת תפילין", סיני קט [ג–ד] (כסלו–טבת תשנ"ב), עמ' קעט–קפג.
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ד עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף נ"א עמוד ב'.
- ^ הובא בתוספות בנידה נא ב.
- ^ נידה נא ב.
- ^ (לאחד הראשונים, סי' א, הובא גם בסמ"ק מצוריך ח"א סי' קמח אות קנב)
- ^ פסקי ראבי"ה, הלכות ברכות, סימן קסח.
- ^ בית יוסף, אורח חיים, סימן כ"ה, אות י"ג, ד"ה כתבו הגהות מיימון
- ^ ראו פסקי תשובות, סימן כ"ט, אות א'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
