פורטל:מזון/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	ההדרים הם סוג של עצים ירוקי עד ובו עשרות מיני עצים. במקור הכילה קבוצה זו חמישה מינים בלבד: פומלו, אתרוג, ליים קיי (המריר במשפחת הלימונים), מנדרינה וכן עוד מין שנתגלה לאחרונה. כל שאר מיני הקבוצה נוצרו באופן מלאכותי על ידי הרכבה של מינים שונים מהסוג, כך למשל הלימון נוצר מהרכבה של אתרוג וליים.	עריכה | תבנית | שיחה
2	המשקה הפופולרי קוקה קולה מכיל עלי צמח הקוקה, ממנו מפיקים את הסם קוקאין. עד שנת 1903 הכיל המשקה גם קוקאין, אך כיום הקוקאין ממוצה מהעלים לפני הוספתם למשקה.	עריכה | תבנית | שיחה
3	בקונדיטוריה הצרפתית המסורתית משתמשים בפלפל שחור במתכונים ובמשקאות המבוססים על שוקולד על מנת להדגיש את טעמו של השוקולד.	עריכה | תבנית | שיחה
4	תנובת החלב הממוצעת של הפרה הישראלית היא הגבוהה בעולם - 11 אלף ליטר בשנה, והיא עומדת על ככפול מתנובות החלב של המדינות המפותחות באירופה. בעקבות הסכם שנחתם ב-2007 עם גורמי ממשל סיניים, מועצת החלב הישראלית התחייבה לגלות לסינים את כל הסודות המקצועיים כדי להעלות ב-70% את תפוקת החלב, ולהגיע לתפוקה הישראלית.	עריכה | תבנית | שיחה
5	עץ האגוז הברזילאי הוא אחד העצים הגדולים ביער האמזונאס. מינון הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת מזרעיו, המכונים "אגוזי ברזיל", גבוהה פי אלף לערך ממינון הקרינה הנפלטת ממזונות אחרים, אך אינה מסוכנת או משמעותית ביחס לקרינה לה אנו נחשפים מהשמים ומהארץ. הזרעים מהווים מקור תזונתי טוב למגנזיום, לוויטמין B1 ובעיקר לסלניום.	עריכה | תבנית | שיחה
6	פוּ‏‏ג‏וּ הוא דג מאכל במטבח היפני. חלק מאיבריו הפנימיים של הפוגו מכילים את הרעל הקטלני טטרודוטוקסין שאכילתו גורמת למוות תוך שעות ספורות. ביפן, הגשתה של מנה מבשרו של הפוגו מחייבת את השפים ברישיון על פי חוק, שאותו הם מקבלים לאחר בחינה מסכמת שבאה בעקבות התמחות בת מספר שנים. במהלך הבחינה הם מחויבים לטעום מהדג שהכינו. מדי שנה מתים ביפן ובדרום מזרח אסיה עשרות אנשים מהרעל בדגי פוגו שלא נוקו כהלכה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	יישון בשר הוא תהליך של ריקבון מבוקר בטמפרטורה נמוכה. לאחר השחיטה, באין אספקת חמצן ומזון לתאים, מבצעים סיבי השריר את תנועתם האחרונה: כיווץ שאין ממנו דרך חזרה. כדי לקבל בשר רך אין ברירה אלא לחכות שהחלבונים (אקטין ומיוזין) יתפרקו על ידי אנזימים. תוצר הפירוק הוא השריר הרפוי או האומצה הרכה, והפירוק הוא שמקנה לבשר בקר את הארומה האופיינית.	עריכה | תבנית | שיחה
8	מקורה של המילה אלכוהול הוא בשפה הערבית. המצרים הקדמונים הפיקו בתהליך זיקוק פשוט אבקות שונות שכונו "כּוחול" ושימשו לבישום ולאיפור. הערבים כינו את האלכוהול בשם "אל-כוחול" (الكحول, "התמצית") בשל הדמיון הרב בין תהליך ייצור האבקה לבין תהליך הפקת אלכוהול למשקה חריף.	עריכה | תבנית | שיחה
9	בשנת 1883 נחקק בארצות הברית חוק שלפיו הוטל מכס על ירקות. לא היה ברור אם העגבנייה נכללת ברשימת המוצרים שלגביהם החוק תקף, והוויכוח בשאלה אם היא פרי או ירק הגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בית המשפט פסק ב-1893, במשפט ניקס נגד הידן, שהעגבנייה היא ירק, כלשון העם, על אף שמבחינה בוטנית היא נחשבת לפרי והמילה "ירק" היא חסרת משמעות.	עריכה | תבנית | שיחה
10	המזון שוהה במערכת העיכול בגוף האדם בין 16 ל-35 שעות עד לפליטתו. בקיבה הוא יכול לשהות בין 30 דקות ל-10 שעות בהתאם לסוגו ואילו במעי הדק הוא שוהה בין 3 ל-6 שעות. שתי תחנות חשובות נוספות הן התריסריון שבתחילת המעי הדק, והמעי הגס שבו שוהה המזון בין 8 ל-24 שעות ומתגבש לפסולת בעזרת חיידקים. אורכה הכולל של מערכת העיכול בגוף האדם הוא כ-7.5 מטרים.	עריכה | תבנית | שיחה
11	תאוברומין הוא אלקלואיד מריר שנמצא בצמח הקקאו, ובצמחים אחרים דוגמת ז'רבה מאטה, צמח התה, גוארנה, אגוז קולה וקפה, ובדומה לקפאין יש לו השפעה ממריצה על גוף האדם. החומר שנמצא בכמות גדולה יחסית בשוקולד מתפרק בכבד, אולם קצב הפירוק שלו בגופם של בעלי חיים מסוימים, כגון חתולים, כלבים וסוסים, הוא איטי. הצטברות החומר בגופם מסוכנת עד כדי כך שחפיסה אחת של שוקולד מריר עלולה להרוג כלב לוויה זעיר דוגמת צ'יוואווה או גור חתולים.	עריכה | תבנית | שיחה
12	וודקה מזויפת גורמת למותם של עשרות אלפי אנשים מדי שנה, בעיקר ברוסיה. משקאות מזויפים מכילים לעיתים קרובות כהלים נוספים מלבד האתנול, שהוא האלכוהול המוכר ממשקאות חריפים ומופק באמצעות התססה וזיקוק של דגנים או סלק. מבין כהלים רעילים אלה נפוץ המתנול, ששתייתו עלולה לגרום לעיוורון כתוצאה מפגיעה בעצב הראייה ואף למוות. זאת כתוצאה מתוצר החמצון הרעיל של המתנול - פורמאלדהיד. במקרה של שתיית מתנול יש להגיע במהירות האפשרית לבית חולים, עוד בטרם החל המתנול להתפרק בגוף. הטיפול המקובל במקרה כזה הוא החדרת כמות גדולה של אתנול לגופו של החולה. האתנול תופס את מקומו של המתנול בכבד, ומאלץ אותו לצאת עם השתן.	עריכה | תבנית | שיחה
13	אהרן אהרונסון זכה לתהילת עולם לאחר שגילה את זן הבר המכונה אם החיטה. בפועל היה זה זן די נחות של החיטה, ולכן לכאורה קשה להבין מה היה מיוחד בגילוי זה. ובכן, ביות החיטה הביא אמנם לבידוד תכונות טובות שלה כגון גרעינים גדולים, עמידות לאורך זמן, צמידות לגבעול ועוד, אך במקביל סוננו בשוגג גם תכונות אחרות, כמו איכות תזונתית גבוהה יותר. גילויו של אהרונסון איפשר למעשה להתחיל מחדש את ביות החיטה, והפעם תוך הגדרה שונה של התכונות החשובות.	עריכה | תבנית | שיחה
14	בשנת 1936 הקים שמעון זידלר, בן למשפחת ויסוצקי, את מפעל התה, תה ויסוצקי. את החברה ייסד קלונימוס זאב ויסוצקי, מראשי חובבי ציון, במוסקבה בשנת 1849, והיו לה סניפים רבים, ביניהם סניף בלונדון שנוהל על ידי אחד העם. עוד בימי היישוב הפכה החברה לחברת התה המובילה בארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
15	מקורו של תרנגול ההודו אינו בהודו, אלא ביבשת אמריקה ושמו בעברית ובמספר שפות אחרות, כגון צרפתית (dinde) ויידיש (אינדיק), משמר את זיהויו השגוי של העולם החדש עם הודו - אותו בלבול שבגללו נקראים ילידי היבשת אינדיאנים (מילולית, "הודים") במספר שפות. בשפות אחרות משמר השם טעויות אחרות בזיהויו: מקור השם turkey באנגלית הוא טקסונומיה שגויה של תרנגול ההודו כעוף גינאה, שהגיע לאירופה מאפריקה דרך טורקיה ומכאן קיבל את שמו. בפורטוגזית נקרא העוף "פרו", כשמה של מלכות המשנה של פרו, בערבית נקרא העוף "תרנגול רומאי", ואילו ביוונית - "תרנגול צרפתי".	עריכה | תבנית | שיחה
16	הפתיתים הומצאו בישראל בשנת 1951 בתקופת הצנע על ידי חברת אסם לבקשת דוד בן-גוריון שרצה לפתח תחליף מבוסס חיטה לאורז, עקב מחסור באותה העת. לכן הפתיתים הראשונים עוצבו בצורת אורז ונקראו בלשון העם "אורז בן-גוריון". הפתיתים מיוצאים בקנה מידה גדול יחסית ונקראים מחוץ לישראל israeli couscous (קוסקוס ישראלי).	עריכה | תבנית | שיחה
17	ב-1926 הקים ישראל ליבר את מפעל "ליבר" ליצור שוקולד, קפה וממתקים. "ליבר" היה בין המותגים המובילים בתחומו בשנות היישוב, וססמתו "על כל לשון - ליבר תמיד ראשון". על אף החדשנות שגילה המפעל, כאשר היה הראשון בארץ לשווק את שוקולד ה"מקופלת" ומסטיק בזוקה, התמזג המפעל בשנת 1970 עם "עלית", והשריד האחרון שנותר לבית-החרושת הם וופלים שמייצרת עלית תחת המותג "ליבר".	עריכה | תבנית | שיחה
18	ישראל היא המדינה היחידה בעולם אשר מגדלים בה את הקקטוס Cereus peruvianus בצורה מסחרית עבור פריו. הפרי מיוצא מהארץ על ידי חברת אגרקסקו תחת השם המסחרי קוּבּוֹ.	עריכה | תבנית | שיחה
19	במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.	עריכה | תבנית | שיחה
20	הגוף החי מפיק אנרגיה ממזון על ידי חמצון של גלוקוז שהוא תוצר פרוק של אבות המזון. רוב סוגי המזונות תורמים אנרגיה לגוף האדם אך יש מאכלים שבאכילתם נצרכת אנרגיה יותר מערכם הקלורי, בשל תהליך העיכול המורכב שלהם. שורש סלרי הוא אחד מהמאכלים שלגביהם מקובל לחשוב שבאכילתם, המאזן האנרגטי שלילי, אולם דווקא בסלרי הדבר לא נכון. שורש הסלרי הוא אמנם בעל ערך קלורי מועט מאוד, כך שכמות הקלוריות המתווספת לגוף בעת אכילתו עומדת על 14 קלוריות בלבד למאה גרם סלרי, אך בכל זאת, כמות זו מתווספת לגוף למרות המאמץ הנדרש לעיכול הירק.	עריכה | תבנית | שיחה
21	למרות הדעה הרווחת, עכברים לא אוהבים גבינה. כמו האדם, עכברים הם אוכלי כל, אבל טעם הגבינה וריחה בדרך כלל חזקים מדי עבורם, ואם יש להם ברירה הם יעדיפו לאכול דגנים, פירות, ירקות ואפילו לטרוף חרקים.	עריכה | תבנית | שיחה
22	עגבניית שרי היא זן קטן של עגבנייה, אשר בגרסתו המוכרת פותח בידי חוקרים ישראלים. בתחילה יועדו עגבניות השרי להוות חטיף בריא לאכילה מול הטלוויזיה, ועל כן נקראו בראשונה "עגבניות טלוויזיה" (באנגלית: TV tomatoes). אולם בסופו של דבר, הדמיון של זן זה לדובדבן הוא שקבע את שמן הסופי: "עגבניות שרי" (מלשון Cherry, באנגלית דובדבן).	עריכה | תבנית | שיחה
23	הגאורגיאנים מחשיבים את ארצם לערש תרבות ייצור היין. ישנן עדויות עתיקות לייצור יין וכלי קיבול של יין מאזור איראן וגאורגיה המתוארכות למאה ה-6 לפנה"ס. שתיית היין היא מרכזו של המשתה הגאורגי, אשר כולל בין היתר בעלי תפקידים כגון אחראי על סדר שתיית היין והמוזג, סדר המליצות לפני שתיית היין וכלים מיוחדים. היין הגאורגי נפוץ במדינות ברית המועצות לשעבר.	עריכה | תבנית | שיחה
24	המותג "תפוזי Jaffa", אחד מגאוות הייצוא הישראלי הקיים עד היום, התחיל בחברה לגידול וייצוא תפוזים של חברי תנועת הטמפלרים משרונה ווילהלמה באמצע המאה ה-19 אשר ייצאו את הסחורה מנמל יפו (Jaffa).	עריכה | תבנית | שיחה
25	צמח החובזה (חלמית) עשה היסטוריה, כאשר במצור הערבי על ירושלים במהלך מלחמת העצמאות ב-1948, לא היה ליהודים בעיר מה לאכול, והם ניזונו מקציצות חובזה. רבים סוברים שמה ששימש למאכל הוא הפרות הקטנים של הצמח, אך את הקציצות עשו דווקא מהעלים הגדולים, שנקצצו דק ועורבבו עם מעט שמן ומלח. העשירים הוסיפו לתערובת גם ביצה.	עריכה | תבנית | שיחה
26	ב-1 באפריל 1957, התוכנית "פנורמה" של הBBC שידרה כתבה על שיפור יבול הספגטי, בעקבות מזג אוויר נוח והיעלמותם של מזיקי הספגטי, והראתה בה את קטיפת הספגטי מעצי הספגטי. לאחר השידור מאות אנשים התקשרו למשרדי הBBC ושאלו איפה ניתן להשיג עצי ספגטי.	עריכה | תבנית | שיחה
27	מאכל הקרפצ'יו, אשר הומצא במחצית המאה ה-20, נקרא על שמו של הצייר האיטלקי ויטורה קרפצ'ו (Vittore Carpaccio), שנהג להשתמש בגוון אדום המזכיר את צבעו של בשר נא. קוקטייל "בליני" קרוי על שמו צייר איטלקי נוסף - ג'ובאני בליני.	עריכה | תבנית | שיחה
28	ממליגה היא מאכל רומני נפוץ העשוי מקמח תירס, אשר מוגש כדייסה מוצקה למדי. בעבר שימש מאכל זה גם כתחליף ללחם לעניים. ממליגה היא מאכל אופייני לרומניה שמתקשר איתה מיידית בתודעה. פחות ידוע שמאכל זה היה נהוג אצל הרומנים גם לפני גילוי אמריקה, בטרם הובא התירס לאירופה. הרומנים אכלו ממליגה עשויה מקמח דוחן, אך התירס דחק בהדרגה את הדוחן מהצלחות הרומניות.	עריכה | תבנית | שיחה
29	דום פריניון, אחד ממותגי השמפנייה המוכרים ביותר בעולם, קרוי על שמו של נזיר בנדיקטיני ממחוז שמפן שבצרפת בן המאה ה-17. פרניון ניסה למנוע את תופעת התסיסה השנייה של היין בבקבוק, תופעה שגרמה לא אחת להתפוצצויות בקבוקים עזות במרתפי היין של אותה התקופה. את המסקנות ממחקריו ריכז פריניון בקובץ של חוקים, שפורסמו שלוש שנים לאחר מותו בשנת 1715 וכללו הנחיות לעשיית יין "נכונה", תוך הימנעות מההתפוצצויות. באופן אירוני למדי, מחקריו של פריניון הביאו להבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בזמן הפיכת תירוש ענבים ליין, דבר שאיפשר לבסוף לשלוט על התהליך ולאפשר את ייצור היין המבעבע, שמקבל את התסיסה האופיינות לו כתוצאה מהתהליך אותו ניסה פריניון למנוע.	עריכה | תבנית | שיחה
30	מקור מנהג הרמת הכוסית ביוון העתיקה, בתקופות בהן היה נפוץ חשש מהרעלה. כדי להרגיע את האורחים מזג המארח את היין מכלי משותף, לגם ראשון מכוסו כדי להדגים את בטיחות השתייה, ואז הרים את כוסו כלפי האורחים במחווה של הזמנה לשתות לבריאות. על פי אמונה רווחת אחרת, מטרת השקת הכוסות זו בזו בעת שתיית "לחיים" הינה ערבוב מעט מהמשקה שבשתי הכוסות, על מנת שהשותה יוכל לדעת שהאדם שמולו לא הרעיל את המשקה שבכוסו.	עריכה | תבנית | שיחה
31	המזלג מוכר כיום כאחד מסמלי התרבות האירופית. אולם, עד למאה ה-18 הוא נחשב לקוריוז של המטבח האיטלקי, בעת שרוב האירופאים אכלו מצלחותיהם בעזרת ידיהם הריקות או בשני סכינים. המזלגות הראשונים שהגיעו לאירופה, הגיעו לאיטליה מהאימפריה הביזנטית והיו מזלגות כבדים ומגושמים, בעלי שתיים או שלוש שיניים, ששימשו לאחיזת נתחי בשר גדולים בעת פריסתם. מזלגות כאלה שימשו במזרח התיכון מאות שנים קודם ואף הוזכרו בספר שמואל א' (פרק ב, י"ג). המזלג האישי הראשון הומצא באיטליה במאה ה-16 ונועד לאכילת פסטה.	עריכה | תבנית | שיחה
32	מפעל עלית הוקם ברמת גן ב-1933 על ידי יהודי בשם אליהו פרומצ'נקו, שהיה בעל מפעל לממתקים בלטביה. במשך שנים הייתה רמת גן מזוהה עם ריח השוקולד, שהונצח בשירו של יהונתן גפן "ריח של שוקולד". המותג המזוהה ביותר עם המפעל עד ימינו, שוקולד פרה, החל את דרכו ב-1934 בשם "שמנונית", ורק בשנות ה-50 הפך ל"שוקולד פרה", על שם הפרה שעל עטיפתו.	עריכה | תבנית | שיחה
33	חג המימונה נחגג במוצאי החג השני של פסח בקרב יהדות מרוקו, יהדות תוניסיה ויהדות לוב. מקורו של החג בכך שבפסח היו נזהרים בקהילות אלה שלא לאכול מחוץ לביתם מחשש חמץ, והקפידו על חומרה זו מאוד. ולכן, מיד לאחר פסח, היו מארחים זה את זה, כדי להראות שההימנעות מהאכילה המשותפת לא הייתה מחמת איבה. המאכל המאפיין את החג הוא המופלטה שאין בה צורך בהתפחה וזמן ההכנה הקצר מאפשר את הכנתה מיד עם צאת החג, ללא חשש חמץ שעבר עליו הפסח.	עריכה | תבנית | שיחה
34	רשת בתי הקפה סטארבקס שנוסדה בסיאטל קרויה על שמו של סטארבק, מגיבורי הרומן "מובי דיק", פרי עטו של הסופר הרמן מלוויל. תחילה, אחד ממייסדי הרשת שאהב את הספר רצה לקרוא לה "פקווד", על שם ספינתם של ציידי הלווייתנים, אך יתר השותפים התנגדו. כיום פרוסה הרשת במדינות רבות בעולם, וישראל היא אחד המקומות הבודדים שבהם היא נכשלה. בתור סמל קפיטליסטי, מהווה סטארבקס יעד למאבקם של ארגוני אנטי גלובליזציה.	עריכה | תבנית | שיחה
35	השם "עגבנייה", שמקורו בשורש ע-ג-ב – במשמעות 'חיזור' – ניתן לה על ידי יחיאל מיכל פינס בהקבלה לכינויהּ העממי באירופה "תפוח אהבה". הצעות נוספות לשם הירק ניתנו על ידי הרב קוק שהתנגד לשם בעל האופי המיני והציע "אדמונייה", ואליעזר בן יהודה שהציע את השם "בַּדּוּרָה", צורה עברית למילה הערבית "בנדורה" (بَنَادُورَة).	עריכה | תבנית | שיחה
36	מנהג יפה בפורים הוא לשלוח אוזני המן, המזכירים לנו את שמו של המן הרשע, במשלוח המנות. אך למעשה אין כל קשר בין מאפה זה הממולא בדרך כלל בפרג לבין האנטגוניסט של מגילת אסתר. בגרמנית נקרא המאפה Mohntasch ("מוֹן-טאש"), כלומר "כיס פרג", ומשערים שזה היה שמו המקורי גם ביידיש, שפתם של היהודים האשכנזים. בעברית תורגם שמו באופן אסוציאטיבי ל"אוזן המן", עקב צורתו המשולשת והקשר לחג הפורים.	עריכה | תבנית | שיחה
37	בהכנת אומצות וצלי קדירה נהוג לצרוב תחילה את נתחי הבשר בטמפרטורה גבוהה, המקנה לשולי הבשר מרקם חרוך. במחצית המאה ה-19 הציע הכימאי הגרמני יוסטוס פון לייביג כי שיטת בישול זו אוטמת את מיצי הבשר בתוכו וכך שומרת על נתח בשר עסיסי וטעים. בניסויים שבוצעו מאז הוכח כי צריבת הבשר אינה תורמת לאטימותו, אלא דווקא מייבשת אותו יותר משיטות בישול אחרות.	עריכה | תבנית | שיחה
38	אבסינת הנו משקה חריף המכיל אחוז גבוה של אתנול ומתובל בתמציות צמחים, בהן צמח הלענה ממין לענת האבסינת. צבעו של המשקה ירוק, וטעמו מזכיר טעם של כמנון האניס. על-פי רוב גוונו של האבסינת ירקרק באופן טבעי, או כתוצאה מתוספת צבעי-מאכל, והוא זוכה תכופות לכינוי "הפיה הירוקה". על-פי המסורת, במהלך הכנת המשקה הוא נמזג לכוס עליה מונחת הכף המחורצת פרי תכנון מיוחד, ולאחר מכן מונחת על הכף קוביית סוכר שעליה נמזגים מים קרים מאוד.	עריכה | תבנית | שיחה
39	ההלכה היהודית קובעת כי איסור בשר בחלב, חל גם על אכילת מאכל חלבי תוך כדי סעודה בשרית שנאכל בה לחם, למרות שחלף זמן ההמתנה הנדרש בין אכילת בשר לחלב. למשל, שני אנשים אכלו מנה בשרית באותו זמן, האחד נטל את ידיו וברך ברכת המוציא על לחם, ואילו השני אכל רק את מנת הבשר. אם יאריכו השניים את שהייתם סביב השולחן לאחר סיום המנה הבשרית עד שיעבור זמן ההמתנה בין בשר לחלב, יוכל זה שלא אכל לחם לשתות קפה עם חלב בארוחה, ואילו חברו לא יוכל לשתות משקה חלבי, לפני שיברך ברכת המזון, החותמת את הסעודה. לאחר הברכה מותר לו לשתות או לאכול מאכלי חלב ללא כל המתנה נוספת.	עריכה | תבנית | שיחה
40	לופאדוטמאכוס...פטריגון הוא שמו היווני של מאכל דמיוני המוזכר בקומדיה "מהפכת הנשים" מאת המחזאי היווני אריסטופנס. מילה זו, שאורכה 170 אותיות ויש בה 70 הברות, היא המילה הארוכה ביותר בספרות. אריסטופנס בנה אותה מצירוף של 27 מילים קצרות יותר שעוסקות במזונות שונים ובהם קיכלי, תרנגולת, ארנבת וסרטן הנחלים. שיטה זו של בניית מילים הומוריסטיות נמצאת עדיין בשימוש, וכך נבנתה המילה סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידואשס המופיעה בסרט הקולנוע מרי פופינס. כיום המאכל שהמציא אריסטופנס אינו נושא עוד בתואר "המילה הארוכה בעולם". שמו הכימי של החלבון טיטין, החלבון הגדול ביותר הידוע שמורכב מ-26,926 חומצות אמינו, בנוי מתיאור המבנה שלו הכולל חומצות אמינו אלו, ואורכו 189,819 אותיות.	עריכה | תבנית | שיחה
41	ראובן לרר היה היהודי הראשון שגידל דבורים בארץ ישראל בעת החדשה. את כוורת הדבורים הראשונה הוא הקים בתקופת העלייה הראשונה ב"נחלת ראובן" שהפכה לימים לנס ציונה. נגד לרר הוגשה תביעה על ידי ערבי מיפו שטען כי "הדבורים מוצצות את לשד פרחי ההדרים ומזיקות לפרי". בית המשפט העות'מאני ביפו קיבל את התביעה וחייב את לרר בתשלום פיצויים בסכום רב. בסיוע הקונסול האוסטרי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון בקושטא. העניין נדון שנתיים והוצאות ההליך המשפטי היו גבוהות. לבסוף נפסק כי הדבורים לא מזיקות לצמח, אלא להפך, הן מאביקות את הפרחים.	עריכה | תבנית | שיחה
42	החקלאות מעסיקה כ-80% מתושבי מדגסקר, ואחד מענפי הייצור המרכזיים שם הוא גידול הווניל. מדגסקר מגדלת כ-70% מתפוקת הווניל בעולם. כלכלת האי מדגסקר חוותה משבר כלכלי חריף בשנת 1985, משום שחברת קוקה קולה העולמית ניסתה לשנות את טעם משקה הקוקה קולה, ובין השאר, להחליף בו את תמצית הווניל הטבעית לחומר סינתטי בטעם דומה. המשבר חלף כשנכשל שיווקו של המשקה החדש, והתאגיד חזר למכור קוקה קולה קלאסית.	עריכה | תבנית | שיחה
43	עיר הנמל מוח'א, השוכנת בתימן לחופי ים סוף, הייתה מרכז סחר עולמי בקפה, בין המאות ה-15 וה-17. עד למאה ה-19, נמלהּ של העיר שימש כנמל המרכזי המשרת את הבירה צנעא. במוח'א התפתח זן מיוחד של צמח הקפה, זן המוֹקָה, שניחן בטעם קל המזכיר את טעם השוקולד. על שמה של העיר ועל שמו של הזן, נקרא המשקה מוֹקָה (mocha), שהוא משקה קפה, המעורב בחלב ובשוקולד או בקקאו.	עריכה | תבנית | שיחה
44	הקפסאיצין הוא מרכיב אורגני שומני, הקיים במגוון מזונות, וגורם לתחושת חריפות בעת טעימתם. כאשר הקפסאיצין נספג דרך קרומי הרקמות הריריות בפה ובגרון, הוא גורם שתאי העצב ברקמות אלו, יהיו חדירים לכמויות גדולות של קטיוני נתרן ואשלגן, מה שיגרום לאותות עצביים הזהים לאותות המועברים בעת גירוי התאים על ידי חום או כווייה. כיוון שהקפסאיצין הוא שומני ודוחה מים, שתיית מים או משקאות הידרופיליים מבוססי מים (כגון, מיצי פירות ומשקאות קלים) לא יעילה בשיכוך תחושת החריפות הזו. עדיף לשתות חלב. חלבוני הקזאין שבחלב ואף שומני החלב הם ליפופיליים, והם ממוססים את הקפסאיצין.	עריכה | תבנית | שיחה
45	בשנת 1973 נכנע קנצלר אוסטריה, ברונו קרייסקי, לדרישת מחבלים ערבים, וסגר את מחנה מעבר העולים לישראל מברית המועצות, שהיה ליד וינה. הוא לא חש מספיק אמפתיה ליהודים, שנמלטו מדיקטטורה, למרות שגם הוא היה יהודי, ולמרות שבשנות ה-30 הוא ברח מארצו, מפחד הנאצים. גולדה מאיר ניסתה להניאו מהחלטתו, אך הוא כינה אותה בעיתונות, בכינויים מזלזלים, וטען שהיא סחטנית. גולדה סיפרה לעיתונאים, שההתבטאויות המזלזלות של קרייסקי לא מפתיעות אותה, כי כשהיא ביקרה אותו, הוא בקושי הגיש לה שתי נקניקיות. קרייסקי הבטיח, בתגובה, כי בביקור הבא גולדה תקבל שלוש נקניקיות.	עריכה | תבנית | שיחה
46	החוק בסינגפור אוסר על השימוש במסטיק, וכל מי שנתפס לועס מסטיק מקבל קנס של אלפי דולר. בשנת 2004 חוקקה החרגה בחוק ללועסי מסטיק למטרות רפואיות, כגון מסטיקים עם ניקוטין לגמילה מעישון. במקרים אלו, יש לקנות את המסטיק בבית מרקחת, תוך הצגת תעודת זהות. גם ברית המועצות ומדינות חסותה לא ראו את המסטיק בעין יפה, והוא היה שם מוצר מותרות, שמוכיח זלזול בשלטון, וקשרים עם מדינות המערב. העיתונאי יצחק שתיל כתב, שכשטס לסקר אירוע ספורט ברומניה הקומוניסטית, בשנת 1978, הוא קיבל יחס מועדף מעמיתיו המקומיים, כי שיחד אותם במסטיקים. ב-1975, במשחק ידידות בין נבחרות הוקי קרח מברית המועצות וקנדה, במוסקבה, אירע אסון. לפחות עשרים איש נמחצו למוות, אחרי שהאורות כבו. כמו הרבה אסונות, שהתרחשו בדיקטטורות, האירוע נאסר לפרסום. ומכיוון שמממן טיסת הנבחרת הקנדית היה תאגיד ייצור מסטיקים, נפוצה שמועה, לפיה הקהל במשחק מחץ למוות את ההרוגים, כשהוא שעט לקבל מסטיקים מהשחקנים הקנדים.	עריכה | תבנית | שיחה
47	ניצחון הצי הבריטי בקרב טרפלגר ב-1805 סיכל את תוכניתו של נפוליאון בונפרטה לפלוש לבריטניה בדרך הים, אך גם היה הקרב האחרון של המפקד המנצח האדמירל הוריישו נלסון. מזירת הקרב הובאה גופתו של האדמירל לקבורה באנגליה. על פי המסורת, ועל מנת למנוע ריקבון הוכנסה הגופה לתוך חבית רום (או של ברנדי), משהגיעה הספינה למחוז חפצה התברר כי המלחים קדחו חור בתחתית החבית ושתו את תוכנה, מאז זכה המשקה האלכוהולי שהיה חלק ממנות הקרב על הספינות לשם הציורי "דמו של נלסון" על ידי מלחי הצי הבריטי והמנהג לשתות את הרום ישירות מהחבית - בדרך כלל תוך שימוש בקשית שתייה זכה לשם "לשים ברז האדמירל" (אנגלית: Tapping the admiral), או "דימום הקוף" (אנגלית: Bleeding the monkey).	עריכה | תבנית | שיחה
48	געפילטע פיש, מיידיש - "דג ממולא", הוא מאכל מסורתי מהמטבח היהודי האשכנזי. הוא עשוי קציצת דג טחון, לרוב קרפיון, שלרוב מוגשת, כשהיא מכוסה בפרוסת גזר מבושל. על-פי צורת הגשה זו נטבע הלוגו הישן של ויקיפדיה היידית (שמשמש כיום את מיזם ההומור "איןציקלופדיה") (בתמונה). שמו של המאכל מעורר את השאלה, מדוע קציצה נקראת "ממולא". הרי בניגוד לקישוא ממולא, היא לא מוגשת כמילואי לשום דבר, וגם לא ממולאת בעצמה בדבר. ובכן, ישנן מספר גרסאות מתכונים להכנת המאכל. נראה כי הגרסה המקורית, אשר סיפקה למאכל את שמו, כוללת ריקון פרוסות דג מבשר הדג, טחינת הבשר לקציצה עם לחם ותיבול, ולאחר מכן מילוי העור בחזרה בקציצות הדג.	עריכה | תבנית | שיחה
49	סוג הפיצה, הקרוי "פיצה מרגריטה" (בתמונה), קיבל שם זה בשנת 1906, על שם מרגריטה, נסיכת סבויה, שהייתה אז המלכה האם של איטליה. זאת משום שפיצה זו בעלת צבעי דגל איטליה: רוטב העגבניות אדום, הבזיליקום ירוק וגבינת המוצרלה לבנה.	עריכה | תבנית | שיחה
50	-	הוספה
51	גלידת סנדיי (בתמונה) היא קינוח אמריקני, המורכב מגביע גלידה גדול בכוס זכוכית שקופה וגבוהה, עם תוספות שונות. המנה הסטנדרטית כוללת גלידת וניל, סירופ ממותק, קצפת ודובדבן מסוכר. באנגלית, מכונה הגלידה Sundae, וההשערה המקובלת כי השם הגיע מהמילה "יום ראשון", Sunday. קיימות מספר רב של השערות קשות לבדיקה על אודות המצאת המנה ומתן שמה.	עריכה | תבנית | שיחה
52	סושי הוא המאכל הלאומי של יפן המורכב מאורז בחומץ המשולב עם מרכיבים שונים כגון דג נא או מעושן, אצות מאכל וירקות. לרוב ישנה נטייה שגויה שלא להבדיל את הסושי מהסשימי, שהנו רצועות דקות של דגים נאים או פירות ים טריים המוגשים עם רוטב ומעט חזרת יפנית (ואסאבי). לפני שנמכר הסושי במדינות המערב, לא נהגו בתרבות המערב לאכול דגים נאים.	עריכה | תבנית | שיחה
53	הסאקה, משקה האלכוהול היפני, הראשון שיוצר נקרא "קוּצ'יקאמי נוֹ סאקה", שמשמעותו: משקה אלכוהולי שלועסים בפה. כפר שלם היה מעורב בהכנה, שכללה לעיסת אורז, גרעיני דגנים וערמונים, ויריקתם לתוך גיגיות. בסיוע אנזימי הרוק הפך העמילן שבחומרי הגלם לסוכר. בשלב הייצור הבא ערבבו את התערובת מהגגיות עם דגנים מבושלים ונתנו לה לתסוס. מאות שנים לאחר מכן, הפכה הלעיסה למיותרת עם גילוי פטרייה בשם "קוג'י קין", המספקת את האנזים שברוק.	עריכה | תבנית | שיחה
54	הטורקים שלטו בהונגריה במשך למעלה ממאה וחמישים שנה, משנת 1526, עד שגורשו משם על ידי האוסטרים. כיום ניכרת השפעת הכיבוש הטורקי במיוחד בבישול ההונגרי, ובתרבות המרחצאות המפותחת במיוחד בבודפשט הנמצאת על קו שבר גאולוגי המאפשר קיומם של מרחצאות חמים טבעיים.	עריכה | תבנית | שיחה
55	רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד או "הרעב הגדול" הוא השם שניתן לרעב ההמוני ששרר באירלנד בין השנים 1846 ו-1849. התנאים לקיומו של רעב במדינה מערב אירופית באמצע המאה ה-19 נוצרו בחמישים השנה שקדמו לרעב, ומחולליהם היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה (אשר אירלנד הייתה חלק ממנה), שיטות חקלאיות כושלות, והופעת הכימשון, פרוטיסט שהרס את יבול תפוחי האדמה שהיה מקור מחייתם של רוב תושבי האי. תוצאותיו המיידיות של הרעב נמשכו עד 1851, ובשנים שבין אלו מיוחסות בין 750 אלף למיליון מיתות לרעב. מספר דומה של אנשים היגרו מן האי לאנגליה, לארצות הברית, לקנדה ולאוסטרליה ויצרו שם פזורה אירית. ההשפעה המיידית של הרעב על אירלנד הייתה הרסנית, והתוצאות לטווח רחוק היו כבדות משקל. הן גרמו לשינוי של קבע בתרבות האירית ובמסורת האירית עד היום.	עריכה | תבנית | שיחה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	חומוס (מערבית: حُمُّص, להאזנה (מידע • עזרה), תעתיק מדויק: חֻמֻּץ) הוא מאכל, העשוי מגרגרי חִמְצָה טחונים, המוגש כממרח מעורב בטחינה. יש עדויות עוד ממצרים העתיקה למאכלי גרגרי חמצה. ממרח גרגרי חומוס טחונים, מעורב בטחינה, נוצר במזרח התיכון בימי הביניים – מתי שהוא בין המאה ה-10 למאה ה-13. אולי אפילו הוא הומצא בידי צלאח א-דין עצמו. השאלה הקשה היא ממתי נהוג היה לאכול ממרח חומוס, בטרם הוספה לו הטחינה. יש מלומדים הסבורים, כי המתכון המופיע בתלמוד הבבלי ל"מקפה של גריסים" מתאר ממרח חומוס, ולפי פרשנות שנויה במחלוקת של הסופר מאיר שלו, ממרח החומוס מוזכר כבר בתנ"ך, במגילת רות.	עריכה | תבנית | שיחה
59	-	הוספה
60	מאכל הרחוב, המכיל חציל, ביצה קשה, חומוס ועמבה בפיתה, נקרא בישראל סביח, כקיצור שמו של האדם הראשון, שמכר אותו בארץ – צבי חלבי. יהודי-עיראקי נהגו לאכול מאכל זה בשם אחר ובהקשר אחר. הם אכלו אותו כארוחת בוקר שבת.	עריכה | תבנית | שיחה
61	-	הוספה
62	כשהכירו היהודים לראשונה את החציל, התעוררה בעולם ההלכה שאלה לגבי היתר אכילתו. לפי ההלכה, פֵּרותיו של עץ בִּשְלוש השנים הראשונות לנטיעתו, הם ערלה ואסורים באכילה. לעומת זאת, ב"פרי האדמה", לא קיים איסור זה. אם מחשיבים את החציל כ"פרי העץ", לא ניתן לאכול את פֵּרותיו, שכן לאחר השנה השלישית החציל אינו מצמיח עוד פֵּרות, ולפני כן, פֵּרותיו אסורים באכילה. אם מחשיבים את החציל כ"פרי האדמה", ניתן לאכול את פרי החציל מיד עם צמיחתו. בסופו של דבר נפסק כי החציל הוא "פרי האדמה", וכיום אין פוסק הסבור כי אסור לאכול חצילים.	עריכה | תבנית | שיחה
63	על גבי אריזות של מוצרי מזון, ובארץ, בעיקר על גבי אריזות של רסק עגבניות, מודפס כיתוב, המציין את רמת ה-Bx של המוצר. ברסק עגבניות מקובלות רמות שבין 22°Bx ל-30°Bx. יחידת המידה הזו יכולה להוות מדד לאחת משתי תכונות: כאשר מדובר בתמיסה מימית שבה מומס סוכרוז, היחידה מודדת את הריכוז המסתי של הסוכרוז בתמיסה (ולדוגמה, אם ממיסים 13 גר' של סוכרוז ב-87 גר' מים, ובסך הכול, ב-100 גר' של תמיסת סוכר, זוהי תמיסה של 13°Bx). כאשר מדובר במוצר מזון, המדד הוא הערכה מקורבת לאחוז החומר היבש (בדוגמה של רסק העגבניות ― אחוז מוצקי העגבניה) במוצר.	עריכה | תבנית | שיחה
64	-	הוספה
65	-	הוספה
66	-	הוספה
67	-	הוספה
68	-	הוספה
69	-	הוספה
70	-	הוספה

בחזרה לפורטל