פורטל:צבא/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	ה-F-11 טייגר היה מטוס הקרב הסילוני הראשון שהפיל את עצמו. במהלך טיסת ניסוי שנערכה ב-21 בספטמבר 1956, מעל האוקיינוס האטלנטי, הטיס תומאס אטרידג' את המטוס בצלילה מתונה מגובה של 20,000 רגל. בגובה של 13,000 רגל ירה צרור בן כ-70 פגזים מתותח ה-20 מילימטר שבחרטומו ומייד עבר לצלילה חדה יותר עד לגובה של 7,000 רגל על מנת לירות צרור נוסף. מיד לאחר הצרור השני שירה, נפגעו מנוע הסילון וחופת המטוס מעצם לא מזוהה והטייס נאלץ לפנות בחזרה לבסיס הטיסה שלו. הפגיעה במנוע לא איפשרה לו לבצע נחיתת חירום והמטוס התרסק במרחק של פחות מקילומטר ממסלול הנחיתה. לאחר ההתרסקות נבדק המטוס ונמצא כי כתוצאה מהצלילה החריפה, מייד לאחר הצרור הראשון, חצה המטוס את המסלול הבליסטי של הצרור הראשון, ושלושה מהפגזים פגעו בו כ-11 שניות לאחר שהוא עצמו ירה אותם.	עריכה \| תבנית \| שיחה
2	קטיושה הוא שמו העממי של משגר רקטות שפותח בסוף שנות השלושים בברית המועצות. יוסיף סטלין לא נטה חסד למפתחי הרקטה ובשנים 1937–1938 נאסרו ראשי הפרויקט במסגרת הטיהורים הגדולים של הרודן. מבין המפתחים גאורגי לנגמק ואיוון קליימנוב הוצאו להורג לאחר שהואשמו במהלך משפט מפוברק ב"התארגנות אנטי-סובייטית", ואילו מזלם של ולנטין גלושקו וסרגיי קורוליוב שפר עליהם, והם השתחררו ממחנה גולאג אחרי שש שנים "בלבד". הם המשיכו לעסוק בפיתוח טילים ומשגרים וברבות השנים הוביל קורוליוב את תוכנית החלל הסובייטית במסגרת המירוץ לחלל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
3	אחת ההצלחות הגדולות של צבא ארצות הברית בשתי מלחמות העולם שהתחוללו במאה ה-20 הייתה בתחום ההצפנה. האמריקאים גייסו אינדיאנים לצבא על מנת שאלו יעבירו הודעות בשפתם בין הכוחות בשדה הקרב. ההצלחה של בני הצ'ירוקי ובני הצ'וקטו במלחמת העולם הראשונה עודדה את האמריקאים להרחיב את מספר הקשרים האינדיאנים במלחמת העולם השנייה, ולמעלה מ-400 בני נאוואחו העבירו הודעות בשפתם, באמצעות שימוש במילות קוד. למעשה, הייתה בכך הצפנה כפולה משום שמומחי הסיגינט של מדינות הציר לא ידעו את מילות הקוד ולא הכירו את שפת הנאוואחו. הצופן נשאר בלתי מפוצח עד סוף המלחמה, על אף שגרמניה הנאצית ובנות בריתה העריכו את כוונתם של האמריקאים עוד בטרם פרצה המלחמה. גבורתם של בני נאוואחו תועדה בסרט "לחישות מלחמה" בכיכובם של ניקולס קייג' וכריסטיאן סלייטר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
4	אדמירל היימן ריקובר שירת בצי ארצות הברית במשך 63 שנים רצופות, יותר מכל איש צבא אמריקני אחר בהיסטוריה. הוא עמד מאחורי הקמת צי הצוללות ונושאות המטוסים בעלות הנעה גרעינית, המהוות עד היום את חוט השדרה של הצי. ריקובר נולד כיהודי באוקראינה ב-1900 אך המיר את דתו לנצרות לאחר נישואיו. במהלך שירותו בצי האמריקני היה מראיין ומאשר באופן אישי כל מועמד לתפקיד קצונה בכלי שיט גרעיני אמריקני, וקיים יותר מ-15,000 ראיונות כאלה עד לפרישתו מהצי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
5	טייס חיל האוויר הישראלי אלוף-משנה גיורא אבן שהפיל 16 מטוסי אויב ומסוק, רובם במלחמת יום הכיפורים, מחזיק בשיא העולם בהפלת מטוסי סילון. אלוף ההפלות בעידן הטרום-סילוני היה אריך הרטמן, טייס בחיל האוויר הגרמני שהפיל 352 מטוסים במלחמת העולם השנייה. אלוף ההפלות המפורסם ביותר הוא מנפרד פון ריכטהופן, אלוף ההפלות במלחמת העולם הראשונה שכונה "הברון האדום" על שם צבע מטוסו, שהפיל 80 מטוסים במלחמה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
6	מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, באפריל 1949, בתל אביב, בוצע באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. וכאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. משנתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה הודעה על ביטול המצעד, במערכת הכריזה. בעקבות הכישלון הוקמה ועדת חקירה, שעל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, כולל מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו חבלים, והללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון.	עריכה \| תבנית \| שיחה
7	הנפת דגל הדיו ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, סיימה את מלחמת העצמאות. הקצין שהניף את הדגל באום רשרש, היה מפקד הפלוגה אברהם אדן, "ברן". הקרוב אלינו בתמונה, בגבו, הוא נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב, והרובה על כתפו הוא M1 קרבין, שעדיין נמצא בשירות משטרת ישראל והמשמר האזרחי. משמאל לו, חבוש בכובע מצחיה, ניצב אלכסנדר יולין ("סאשקה פוליטרוק") שבשנות ה-50 הסכים לרגל עבור מצרים, אך הסגיר עצמו לפני שעשה כן. השתתף בטקס גם עוזי נרקיס, קצין המודיעין של החטיבה, ואלוף פיקוד המרכז של צה"ל במלחמת ששת הימים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
8	פודפולקובניק ברק יוסלביץ' היה קצין יהודי בצבא הפולני, מגיבורי התקוממות קושצ'ושקו בשנת 1794 והקרבות נגד הרוסים, האוסטרים והפרוסים בשנים שלאחר מכן. יוסלביץ' נהרג בשנת 1809 בקרב נגד האוסטרים והפך לסמל המאבק המשותף של פולנים ויהודים לעצמאות פולין. סיפורי גבורתו נלמדו באקדמיות הצבאיות, והצייר יוליוש קושטאק אף צייר אותו כשהוא רוכב על סוס בראש חייליו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
9	במהלך ההיסטוריה נעזרו רבות בבעלי חיים למטרות צבאיות. בין היתר נעשה שימוש בסוסים, שהיו בשימוש חילות פרשים, ובפילי מלחמה. במלחמת העולם השנייה נעשו מספר ניסיונות לא מוצלחים לשימוש בבעלי חיים למטרות תקיפה ממש: בברית המועצות אומנו כלבים נגד טנקים - הכלבים נשאו עימם חומר נפץ ואומנו לרוץ תחת טנקי אויב. ארצות הברית ניסתה לייצר פצצות עטלף, וגם הקימה את פרויקט יונה, אשר במסגרתו נעשו ניסויים בפצצות שהונחו על ידי יונים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
10	עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, פלש הלגיון הערבי, צבאה של ממלכת ירדן, למדינת ישראל הצעירה. בראש הלגיון עמד קצין בריטי, סר ג'ון באגוט גלאב, הידוע גם בכינויו גלאב פאשה. תחת פיקודו כבש הלגיון את הרובע היהודי בירושלים. היהודים שנפלו בשבי הלגיון קיבלו טיפול הומני, והושבו לישראל בתום המלחמה. בעקבות המלחמה נחשד עבדאללה‎ מלך ירדן, בן השושלת ההאשמית, באהדה יתרה לישראל ובהיותו "בובה" של האימפריאליזם הבריטי. הוא נרצח ב-1951. נכדו, המלך חוסיין, עמד בפני אותן בעיות שגרמו למותו של סבו, וב-1956 זימן את גלאב פאשה ונתן לו שעתיים לעזוב את שטח הממלכה. פאשה נפטר ב-1986, באנגליה, כשהוא עטור בתואר אבירות על פועלו בשירות הוד מלכותה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
11	פינלנד והונגריה שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, וכך תושביהן היהודים שגויסו לצבא נלחמו בשורות מדינות הציר ובעלות בריתן. עם זאת, חיילי הגדודים היהודים בצבא הונגריה לא צוידו בנשק אישי, ושירתו רק ביחידות בינוי. החיילים היהודים ההונגרים ששירתו בחזית הרוסית, נלקחו על ידי הנאצים למחנות ריכוז והשמדה לאחר ששוחררו וחזרו לביתם. חלק מאלה ששרדו באושוויץ שוחררו על ידי הצבא האדום שנגדו נלחמו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
12	אחד מהכלים שסייעו ביותר להצלחת מבצע באדר - חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים, הייתה עגלת עץ על ארבעה גלגלים ששימשה לנשיאת נשק ותחמושת עבור חיילי החי"ר. העגלה, שנגררה על ידי שני חיילים, נבנתה במקור על ידי קצין סיירת צנחנים והיא שימשה לראשונה במבצע הלם במלחמת ההתשה. בעת שתוכנן מבצע הצליחה, נזכר הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי בעגלה ישראלית שנתפסה בפשיטה אחרת ולאחר שינויים קלים, הורה על ייצור המוני שלה. בחציית התעלה השתמשו המצרים במעל ל-2,200 עגלות והעבירו איתן מטען של למעלה מ-330 טון.	עריכה \| תבנית \| שיחה
13	ז'אן ויקטור מארי מורו, גנרל מהולל שפיקד על צבאות הרפובליקה הצרפתית במלחמתה נגד אויביה, שינה את עמדתו הפוליטית, בין היתר, בגלל ריב אישי עם נפוליאון, שעלה בינתיים לשלטון בצרפת והצטרף למלוכנים. בקרב דרזדן הורה נפוליאון באופן אישי לכוון את התותחים לעבר גבעה שעליה ניצב מורו עם הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון וקצינים נוספים, ולפי האגדה, אפילו ירה בתותח בעצמו. כתוצאה מהירי נפצע מורו אנושות ונפטר מפצעיו ימים אחדים לאחר מכן.	עריכה \| תבנית \| שיחה
14	קת רובה הסער M-16 עוצבה בצורה כזו שתאפשר לחיילי צבא ארצות הברית להשתמש ברובה כבמשוט בנהרות וייטנאם במהלך מלחמת וייטנאם. מקלע מקסים הומצא על ידי היירם מקסים ב־1883 והיה המקלע האמיתי הראשון. בגלל קטלניותו הוא כונה "מברשת הצבע של השטן". קצב האש שלו נע בין 500 ל-700 כדורים בדקה, כח אש השקול ל-30 חיילים חמושים ברובים של אותה תקופה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
15	במהלך מלחמת העולם השנייה היה מקובל לאיים על חיילים בעונש מוות כדי לדרבנם להילחם. בזמן המצור על סטלינגרד הוציאו הסובייטים להורג כ־13,500 מחייליהם באשמות שונות ומשונות. באחת היחידות ההונגריות שלחמה נגד הסובייטים, נשפט חייל למוות בגלל שביקר אצל חברו בלי רשות. לאחר שהתחנן החייל על חייו, הומר עונשו בשמונה שעות שמירה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
16	תחנת הרדיו קול ישראל בערבית שימשה בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
17	במהלך ההיסטוריה של ארצות הברית הכריז הקונגרס האמריקני על מלחמה רק חמש פעמים. האחרונה שבהן התרחשה כשארצות הברית הצטרפה למלחמת העולם השנייה. אמנם צבא ארצות הברית נטל מאז חלק בעימותים צבאיים רבים, אך הם תמיד הוכרזו כעימותים, מבצעים צבאיים או קונפליקטים. כך היה, למשל, במלחמת וייטנאם ובמלחמת המפרץ. כאשר יצא הצבא להילחם במלחמת קוריאה לא הוכרזה מלחמה ובכותבו את הצו המורה על יציאת הכוחות ציטט הנשיא הארי טרומן את החלטת האו"ם בנושא.	עריכה \| תבנית \| שיחה
18	יוסף טרומפלדור, המכונה "הגיבור הגידם", איבד את ידו בפורט ארתור במהלך מלחמת רוסיה-יפן, כשפגז ריסק את ידו השמאלית. לאחר שהשתחרר מהשבי היפני, היה טרומפלדור ליהודי הראשון בצבא האימפריה הרוסית שזכה לדרגת קצונה מבלי להמיר את דתו. הוא קיבל את הדרגה יחד עם אותות הצטיינות רבים, מידי הצאר הרוסי ניקולאי השני, בנוכחות הצארינה אלכסנדרה. הצארינה ענדה לו את המדליות באופן אישי ונתנה לו במתנה יד תותבת. הצאר הציע לטרומפלדור מספר הטבות ובהן קריירה צבאית ואחוזה גדולה, אך הוא סירב וביקש לעלות לארץ ישראל. טרומפלדור נהרג במאורעות תל חי בי"א באדר ה'תר"פ (1 במרץ 1920). יחד עם חמישה ממגיני תל חי שנהרגו באותו יום, ושניים שנהרגו קודם לכן, הוא מונצח בשם העיר הסמוכה - קריית שמונה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
19	מבין המרשלים שבגרנד ארמה של נפוליאון בונפרטה, נחשב ז'אן-בטיסט ברנדוט להססן ביותר, והוא הודח מן הפיקוד לאחר מספר כשלונות בשדה הקרב. ואולם טוב לבו, כאשר ריחם על שבויים שוודים במהלך המלחמות הנפוליאוניות, השתלם. הוא נבחר ליורשו של מלך שוודיה חסר הילדים, והוכתר בשם קרל הארבעה עשר. צאצאיו, שעִמם נמנה הרוזן פולקה ברנדוט, מולכים עד היום בשוודיה ובמדינות אחרות באירופה. מיתוס נפוץ גורס שבמותו, התגלתה על גופתו של המלך קרל ה-14 כתובת הקעקע "מוות למלכים", מזכרת מימיו המהפכניים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
20	רק מעטים זוכים לענוד את אחד מעיטורי צה"ל, אך לשני חיילים ישראלים הוענקו לא פחות מחמישה עיטורים של צבא הגנה לישראל. השניים הם סרן נחמיה כהן והרמטכ"ל ה-14 רב-אלוף אהוד ברק. לשניהם הוענקו עיטור המופת וארבעה צל"שי רמטכ"ל, העיטורים השלישי והרביעי בחשיבותם. העיטורים ניתנו על פעולות מסווגות שבוצעו במהלך שירותם בסיירת מטכ"ל ובחיל האוויר. ברק, בהיותו רמטכ"ל, עוטר גם באות לגיון ההצטיינות של ארצות הברית, בדרגת מפקד. בנוסף לאלו, זכו חיילים נוספים במספר עיטורים, בהם בולטים: אביגדור קהלני שעוטר בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר, ובעיטור המופת, עובד לדיז'נסקי ואמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל ה-15, שעוטרו שניהם פעמיים בעיטור העוז, העיטור השני בחשיבותו, וכן עמוס ירקוני, שעוטר בעיטור המופת ובשלושה ציונים לשבח.	עריכה \| תבנית \| שיחה
21	האחים סאליבן היו חמישה אחים אמריקאים, בגילאי 19 עד 27, ששרתו בחיל הים האמריקאי. בחודש נובמבר 1942, במהלך אחד הקרבות הימיים במלחמת העולם השנייה, הוטבעה ספינת מלחמה בה שרתו, וכל האחים נהרגו. האסון שנחת על משפחת סאליבן, עם מות כל בניה, הכה בתדהמה את ארצות הברית, והונצח בשמות משחתות, רחובות ופארקים, בשירים שנכתבו לזכרם, ואף בשני סרטים המבוססים על סיפורם, שהאחרון בהם הוא "להציל את טוראי ריאן" (1998).	עריכה \| תבנית \| שיחה
22	ארצות הברית נוהגת להעניק את עיטור "לב הארגמן" (Purple Heart) לחיילים שנהרגו או נפצעו בקרב. בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר התכוננה ארצות הברית לפלישה ליפן, היו הערכות שבפלישה יהיו מאות אלפי נפגעים, ולפיכך יוצרו חצי מיליון אותות "לב הארגמן". בשל הטלת הפצצה הגרעינית על יפן לא התבצעה הפלישה בסופו של דבר. מאז ועד היום לא עלה מספר הנפגעים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית בכל המלחמות על מספר זה, וכיום נותרו כ-120,000 אותות שטרם הוענקו. בשל היתרה הקיימת, מקבלים מפקדים בעיראק ובאפגניסטן לידיהם אותות כאלה כדי שיוכלו להעניקם לחיילים שנפצעו בקרב מיד, ללא המתנה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
23	בשנת 1983 התנגש מטוס קרב F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי במטוס סקייהוק בעת טיסת אימון מעל הנגב. הסקייהוק עלה באש וטייסו נטשו בשלום. ה-F-15 איבד את כנפו כך שנותר עם כנף אחת בלבד. בגלל הסילון העז של אדי הדלק אשר ניתזו מגדם הכנף, וגרמו להסתרתו, הטייס והנווט לא ידעו שהם טסים עם כנף אחת בלבד ולכן לא נטשו את המטוס אלא ניסו והצליחו לחדש את שליטתם במטוס הפגוע ולהמשיך לטוס עד לנחיתת חירום בבסיס הבית. בנוסף לעובדה שהצליחו לטוס ולנחות במצב שעד אז נחשב כבלתי אפשרי, המטוס חסר הכנף גם שרד בשלום את הנחיתה חרף מהירותו הגבוהה, מעל 450 קמ"ש, כפול ממהירות הנחיתה הרגילה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
24	בראשית ימי מדינת ישראל, נהג צה"ל לגייס פושעים למשימות מודיעין בארצות אויב, מתוך הנחה שתושייתם הפלילית תסייע להם במשימתם. בשני מקרים, נכשלה שיטה זו כישלון חרוץ: במקרה של אברי אלעד, שנחשד כי הסגיר לידי המצרים את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת מה שכונה "העסק הביש", ובמקרה של מרדכי קידר, אשר הורשע בשוד וברצח של סייען יהודי בעת ששהה בארגנטינה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
25	במלחמת העולם השנייה הופצצה לונדון על ידי מפציצים גרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הוקפה העיר בבלונים מעוגנים. כיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים, הם נאלצו להגביה טוס ויכולת דיוק הטלת הפצצות שלהם נפגעה. לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה נעשה שימוש צבאי בכדורים פורחים. בעת מלחמת צרפת פרוסיה עשו הצרפתים שימוש בכדורים פורחים כדי לתקשר מפריז הנצורה עם שאר המדינה וכמה מנהיגים צרפתים אף נמלטו מפריז בכדור פורח. במלחמת האזרחים האמריקאית הקים צבא האיחוד יחידת בלונים מיוחדת שייעודה תצפית על כוחות הקונפדרציה, והיו בה שמונה בלוני תצפית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
26	בקרב הראשון של מלחמת האזרחים האמריקנית נהרג חייל אחד בלבד. הוא לא נהרג במהלך פעילות מבצעית, אלא בתאונה. לאחר סיומו של המצור שבו צבא הקונפדרציה צר על מבצר פורט סאמטר אשר אויש בחיל מצב קטן של צבא ארצות הברית, ערך מפקד הכוח מסדר של משמר כבוד, בו נורה מטח כבוד בעת הורדת דגל המבצר מראש התורן. מהתפוצצות באחד מהתותחים נהרג חייל אחד ואחר נפצע אנושות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
27	בכל ההיסטוריה של הצי המלכותי הבריטי רק שתי ספינות שאינן שייכות לצי זכו בכבוד להניף את הנס הלבן, דגלו של הצי הצבאי, על סיפונן. הראשונה הייתה אניית צי הסוחר הבריטי בריטניה הגדולה בת המאה ה-18 אשר למרות היותה ספינת סוחר, הניפה (ועדיין מניפה במבדוק היבש בו היא עוגנת כיום) את הנס הלבן שכן ביום הפלגתה הראשונה שהה על סיפונה הנסיך אלברט בעלה של המלכה ויקטוריה ומלווים צבאיים נוספים; ואילו השנייה היא המשחתת האמריקאית יו.אס.אס וינסטון צ'רצ'יל כאות כבוד והצדעה לראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל. מסיבה זאת מוצב קצין מהצי המלכותי הבריטי בסגל הפיקוד של המשחתת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
28	בשנת 1943 הגיע לארץ ישראל צבא אנדרס, בפיקודו של הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס. בין החיילים היהודים בצבא אנדרס היה גם מנחם בגין. בהגיעו ארצה קיבל בגין חופשה מצבא אנדרס ונתמנה למפקד ארגון האצ"ל, שנותר ללא מפקד לאחר נפילתו בקרב בעיראק של מפקדו דוד רזיאל. הפולנים קראו לבגין לחזור לשירות. חבריו באצ"ל קראו לו לערוק, אך הוא סירב וחזר לשירות. רק לאחר ששוחרר כדין, לאחר מאמצים והשתדלויות, חזר בגין לשמש מפקד האצ"ל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
29	בליל 7 בספטמבר 1914, במהלך הקרב הראשון על המארן, תוגברה הארמייה השישית הצרפתית ב-6,000 חיילי מילואים שהגיעו ב-600 מוניות מפריז. אף על פי שתגבורת זו הייתה זניחה יחסית, לאור סדרי הכוחות שהשתתפו בקרב, הפך הביטוי "המוניות של המארן" בצרפת לסמל של אחדות וסולידריות לאומית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
30	גנרל פרנק מסרווי, שפיקד על יחידות של צבא בריטניה וצבא הודו הבריטית במלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן שימש כמפקד צבא פקיסטן, היה מפקד חי"ר מצטיין, אך מפקד שריון כושל. כאשר פיקד על דיוויזיה משוריינת בקרב גזאלה, הצליחו כוחותיו של רומל לכבוש את מפקדתו. מסרווי, שהיה ידוע בכינויו "המזוקן", בשל מנהגו שלא להתגלח במהלך הקרבות, תלש את סימני הדרגה שלו, הורה לחיילים שהיו עמו שלא לקרוא לו "סר", ולאחר שנפל בשבי, הצליח לשכנע את הגרמנים שהוא אינו מפקד הדיוויזיה כי אם משרתו האישי. כעבור יום הצליח להימלט לאחר שקפץ ממשאית נוסעת, שספגה אש ארטילרית בריטית, והצליח להגיע ברגל אל קווי הצבא הבריטי, ולקבל מחדש את הפיקוד על הדיוויזיה שלו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
31	בין השנים 1318-1320 לפנה"ס, במהלך המלחמה האנטולית היוו חיידקי ‏Francisella tularensis גורם משמעותי לניצחון האימפריה החתית על ממלכת ארזוה. במהלך המלחמה הצבא החתי (ומאוחר יותר גם הצבא הארזוי) שלח למחנה האויב בהמות ואנשים חולים כדי שאלו יפיצו את המחלה. בכך הייתה המלחמה לאירוע המתועד הראשון בהיסטוריה בו השתמש האדם בנשק ביולוגי בשדה הקרב. אזכור המגפה מופיע במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס.	עריכה \| תבנית \| שיחה
32	רכישת מטוסי קרב היא אחת מן ההוצאות הכלכליות הגדולות ביותר של צבאות העולם, אך לא תמיד היה כך. עד שנות ה-70, מטוסי קרב כמו הF-4 פנטום עלו בערך 3 מיליון דולר. מידע מודיעיני שגוי שהגיע לברית המועצות על פיתוח אמריקאי מוצלח של מפציץ הטס במהירות מאך 3 (שבפועל לא הגיע לייצור עקב כשלים הנדסיים) הוביל את ברית המועצות לפתח מטוס קרב מהיר במיוחד, המיג 25. החשש האמריקאי מעליונות אווירית סובייטית הובילה לפיתוח הF-15 המתקדם במיוחד במחיר שיא של 30 מיליון דולר ליחידה. החששות האמריקאים התפוגגו כאשר התברר שמעבר למהירות הגבוהה של המיג, המטוס לא מתמרן במהירות ולא באמת איים על העליונות האמריקאית, אך הF-15 הפך לנורמה בצבאות העולם וכל מטוסי הקרב שפותחו מאז מלווים בתג מחיר גבוה במיוחד. ב-2016 חיל האוויר הישראלי רכש מטוסי F-35 ב-100 מיליון דולר ליחידה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
33	סמל אלווין ק. יורק (1887–1964) היה אחד מן החיילים המעוטרים ביותר בצבא ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. הוא גם היה פציפיסט מוצהר, לאור אמונתו הדתית. מפקדיו של יורק, שגם היו נוצרים אדוקים, שכנעו אותו בצדקת המלחמה. במהלך המלחמה הסתער יורק בראש קבוצת חיילים על עמדות של מכונות ירייה גרמניות, הרג 38 חיילים גרמניים ושבה 132 נוספים, וכן לכד 32 מכונות ירייה. תוך כדי הלחימה לא הפסיק יורק לצעוק לחיילים הגרמניים שייכנעו, שכן לא רצה להרוג יותר חיילי אויב. על פעולתו זכה במדליית הכבוד, העיטור הגבוה ביותר של ארצות הברית, וכן בצלב השירות המצוין, בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי, ובעיטורים נוספים רבים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
34	בתרבות הפופולרית נתפס אקדח נשר המדבר כאקדח האולטימטיבי. גודלו, קוטר הלוע והעיצוב המאיימים שלו קנו לו מקום של כבוד בתעשיית הבידור והוא הופיע במגוון רחב של סרטים ומשחקי ווידאו, דוגמת המטריקס ואחרון גיבורי הפעולה. המציאות, לעומת זאת, שונה מעט. האקדח תוכנן כאקדח חצי-אוטומטי היורה תחמושת מתוגברת מסוג מגנום - תחמושת רבת עוצמה המיועדת לשימוש באקדחים תופיים ומעניקה להם יתרון בטווח הירי ובעוצמת הפגיעה על פני אקדחים חצי אוטומטיים. ה"נשר" נועד לאמץ יתרון זה, אך עקב אורכו (כ-27 ס"מ) ומשקלו הרב (כמעט 1.5 ק"ג), ההכרחיים למנגנון הירי המיוחד שלו, האקדח קשה לתפעול בידי מי שידיו אינן גדולות, ועוצמת הרתע מקשה על ירי ממושך. מסיבות אלה, האקדח אינו נחשב יעיל להגנה עצמית. בציד, לעומת זאת, מהווה מנגנון הירי הייחודי דווקא חיסרון לעומת האקדחים התופיים, הפשוטים יותר. על זאת אמר ג'ף קופר(אנ'), הנחשב למומחה המוביל של עולם האקדחים, אשר הוזמן במיוחד לארץ כדי לבחון את ה"נשר", כי זהו "פתרון מצוין לבעיה שאינה קיימת".	עריכה \| תבנית \| שיחה
35	בימי שלום פועל חיל האוויר השווייצרי רק בשעות היום - בשעות העבודה המקובלות בשוק. סיבה אחת לכך היא תקציבית - יקר להפעיל חיילים ומיכון 24 שעות ביממה. סיבות נוספות קשורות בשמירה על איכות הסביבה, כמו הימנעות מנזקי רעש, עקב טיסות מטוסים תדירות, שפוגעים בתיירות. השבתת החיל בלילות התפרסמה באירוע חטיפת מטוס של אתיופיאן איירליינס מעל שמי שווייץ. מכיוון שהאירוע התרחש בלילה, הוזנקו מטוסי קרב צרפתיים במקום שווייצרים לעברו והמטוס החטוף. שווייץ מפורסמת כמדינה נייטרלית, שמאות בשנים לא השתתפה בשום מלחמה. אפילו במלחמות העולם, שהתרחשו במאה ה-20, פעילותו של צבא שווייץ הסתכמה בערך בגיוס חיילי המילואים ובשהייה בכוננות בבסיסים. גם קוסטה ריקה שומרת על נייטרליות. היא עושה זאת משנת 1949. אך בניגוד לשווייץ, קוסטה ריקה פירקה את צבאה לחלוטין, מרגע שחוקקה חוקי נייטרליות. קוסטה ריקה היא המדינה הראשונה בעולם לפרק את צבאה באופן חוקתי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
36	איברהים אל-אוול הייתה משחתת, ששירתה בארבעה חילות ים, תחת חמישה שמות שונים ולבסוף טובעה על ידי ספינה, שירשה את שמה האחרון. במקורה, הייתה זו משחתת, ששירתה במלחמת העולם השנייה בצי המלכותי הבריטי ונקראה בו "א.ה.מ מנדיפ" (HMS Mendip). לאחר המלחמה היא הושאלה לרפובליקה הסינית ושם נקראה על שם ג'אנג לין פו. בהמשך היא נמסרה לחיל הים המצרי, נקראה בו תחילה "מוחמד אל-כביר", על שם מוחמד עלי. אולם, שמה שונה ל"איברהים אל-אוול", על-שם סולטאן עות'מאני. במלחמת סיני, נשלחה המשחתת להפגיז יעדים בחיפה ונכנעה לחיל הים וחיל האוויר הישראלי. אחרי המלחמה היא הוכשרה לשימוש בחיל הים ונקראה אח"י חיפה. כמו כן הונפק לה מספר הצי "ק-38". בשנת 1968 היא הוצאה מהשירות ומסרה את השם, אח"י חיפה, לספינת טילים חדשה. השימוש האחרון בה היה כמטרה לירי אימון, עבור אח"י חיפה החדשה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
37	באוקטובר 1965, בשיאה של מלחמת ווייטנאם, ציינו טייסי הצי האמריקני הטלת 6 מיליון ליברות (יותר מ-2,700 טון) פצצות על צפון וייטנאם. אחת הדרכים שבהם ציינו הצוותים רף זה הייתה על ידי הטלת אסלה, כחלק מהפצצה על הדלתה של נהר המקונג. לאסלה הותאמו סנפירי זנב ומרעום, ונבנה מתקון מיוחד להצמדתה למטוס דגלס A-1 סקייריידר. היוזמה באה מצוותי האחזקה של המטוס ומצוות האוויר שלו, ובוצעה ללא ידיעת מפקד נושאת המטוסים. האסלה הוטלה במהלך המשימה, ובשל משקלה הקל הועפה וכמעט פגעה במטוס עצמו, אך לאחר מכן צללה אל הקרקע בשריקה צורמנית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
38	השורות משירו של חיים חפר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" - "עוד נזכור, תחת גשם עופרת, איך בסוריה צעד הפלמ"ח" מדברות על השתתפות חברי הפלמ"ח כמורי דרך וגששים במסגרת המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה. הפלמ"ח הוקם ככוח לוחם מספר שבועות לפני מערכה זו. 37 מאנשיו השתתפו בכוח שכלל גם חמישה מורי דרך ערבים ו-159 חיילים אוסטרלים שביצעו פעולות מקדימות להקלת דרכו של הכוח הפולש. בערב הפלישה ב-7 ביוני 1941 יצאו חוליות אלו למשימות שכללו השתלטות על גשרים וניתוק קווי טלפון. רוב החוליות ביצעו משימות פשוטות של ניתוק קווי טלפון, ושבו לבסיסן כעבור מספר שעות. רוב הפעולות בוצעו בלבנון אך שלוש מהן בוצעו באזור קונייטרה והבניאס. שתיים מהחוליות שפעלו בלבנון היו מעורבות בקרב יריות קשה. האחת, בפיקודו של יגאל אלון, לחמה באזור מרג' עיון, והשנייה, בפיקודו של משה דיין, לחמה באזור הכפר איסקנדרון כעשרה קילומטרים מצפון לראש הנקרה. בקרב זה איבד דיין את עינו. אולם, על אנשי הפלמ"ח שצעדו בסוריה, לא נורתה ולו ירייה אחת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
39	ב-19 ביולי 1588 התחולל הקרב הראשון בין הארמדה הספרדית לבין הצי האנגלי. במהלך הקרב התרחש פיצוץ גדול באונייה הספרדית סאן סלבדור אשר בו נהרגו עשרות מלחים וקצינים, ומרבית הניצולים נטשו את הספינה. מאוחר יותר, השתלטו האנגלים על הספינה וגררו אותה לחוף. האגדה מספרת שהפיצוץ נגרם במכוון על ידי תותחן גרמני שכעס על כך, שקפטן הספינה הביא עמו את אשתו. ההיסטוריונים שוללים סיפור זה, ומרביתם גורסים כי הפיצוץ התרחש עקב תקלה או רשלנות, מכיוון שהפקודות שניתנו לארמדה לפני יציאתה מליסבון, אסרו במפורש על צירוף נשים לארמדה, וכי קשה להאמין שאישה הוסתרה בה במהלך כל אותם שבועות בים. עם זאת, כאשר הובאה האונייה על ידי האנגלים לווימות', שלח ראש עיריית ללונדון את רשימת הניצולים שהיו בספינה. באופן מפתיע בין 21 הניצולים היה הייתה אישה גרמנית אחת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
40	ב-1898 אירע פיצוץ בספינת הצי האמריקני "מיין" (USS Maine), שעגנה בנמל הוואנה שבקובה. הספינה טבעה ו-260 ממלחיה נהרגו. העיתונות האמריקנית טענה שמדובר בחבלה, שנעשתה על ידי הספרדים ועודדה את הציבור האמריקני לדרוש ממנהיגיו לצאת למלחמה. זאת למרות שלעיתונאים לא הייתה שום הוכחה לחבלה כל שהיא ולהיסטוריונים אין הוכחה כזו עד היום (ככל הנראה הפיצוץ נבע מדליפת גז). ואכן, תוך חודשים אחדים, המדינאים נכנעו ללחץ ופתחו במלחמת ארצות הברית-ספרד. בראש המסיתים עמדו העיתונאים המפורסמים ויליאם רנדולף הרסט וג'וזף פוליצר. הרסט הוא זה, שיצירת המופת, "האזרח קיין", המספרת באהדה על פועלו העיתונאי. פוליצר הוא זה, שעל שמו קרוי "פרס פוליצר", הניתן לעיתונאים איכותיים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
41	פרנץ רייכלט היה חייט וממציא אוסטרי-צרפתי, שנהרג כאשר ניסה להוכיח את יעילותה של המצאתו. רייכלט המציא חליפת מצנח, במטרה לאפשר לטייסים להימלט ממטוס מגובה נמוך. ניסויי הצניחה שביצע עם חליפתו, מגובה של 8 עד 10 מטר נכשלו ובמסגרתן הוא שבר את רגלו. עם זאת, רייכלט סבר שהצניחה תצליח, אם תתבצע מגובה של עשרות מטרים. בתחילת פברואר 1912 קיבל רייכלט היתר מעיריית פריז לבצע ניסוי צניחה ממגדל אייפל באמצעות בובות. ביום הצניחה, 4 בפברואר, הגיע רייכלט למקום כשהוא לבוש בחליפת הצניחה, והודיע כי הוא מתכוון לבצעה בעצמו. חבריו ניסו להניאו מכך ללא הצלחה. בשעה 08:22 קפץ רייכלט מהמפלס הראשון של מגדל אייפל, מגובה של 57 מטר - ונהרג. למרות הכישלון, רייכלט נחשב לאחד מחלוצי הצניחה החופשית ונודע בכינוי "החייט המעופף".	עריכה \| תבנית \| שיחה
42	מצעד צה"ל שתוכנן ליום העצמאות הראשון, באפריל 1949, בתל אביב, בוצע באופן חלקי ביותר, וקיבל את הכינוי "המצעד שלא צעד". לקראת המצעד נקבצו ברחובות העיר כשלוש מאות אלף איש. וכאשר החל המצעד בצעידתו, רבים מהם פרצו בהתלהבות אל מסלולו, ולא איפשרו את המשך מהלכו. משנתברר כי אין אפשרות להדוף את המתפרצים, שודרה הודעה על ביטול המצעד, במערכת הכריזה. בעקבות הכישלון הוקמה ועדת חקירה, שעל פי המלצותיה הודחו שלושה קצינים, כולל מפקד המצעד, בדרגת סגן-אלוף. מפקד זה דרש להציב גדרות תיל לאורך מסלול המצעד. אולם ראש אכ"א לא נענה לדרישה, בנימוק שיושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, חשש שהתיל יעורר זכרונות מהשואה, שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן. במקום תיל נמתחו חבלים, והללו לא עמדו בפני פריצת הצופים למסלול. חודשיים וחצי מאוחר יותר, ביולי 1949, התקיים מצעד משלים, עליו היה אחראי האלוף צבי איילון.	עריכה \| תבנית \| שיחה
43	כשנגמרה מלחמת העולם השנייה, נדהמו בני משפחות מלחי הצוללת הגרמנית, U-505, לגלות שיקיריהם בריאים ושלמים (למעט מפקד הצוללת, שהתאבד). בניגוד לשבויי המלחמה הגרמניים האחרים, שהוחזקו בידי בעלות הברית, שמות מלחים אלו לא הופיעו ברשימות, הם לא זכו לביקורים מהצלב האדום והם גם לא שלחו מכתבים הביתה. יתרה מזאת, איש מהשבויים האחרים לא סיפר כי נתקל במי מהם בבתי השבי. הצוללת U-505, שנחשבה לטרופה, למעשה נשבתה שלמה במהלך קרב, בידי מלחי משחתת מצי ארצות הברית ונגררה בחשאי לברמודה. שם הוקם למלחיה בית שבי סודי, מתוך חשש, שהנאצים יבינו, שהמסמכים הסודיים הרבים שבצוללת וגם מכשיר האניגמה שבה, נחשפו לבעלות הברית. הצוללת נראית חדשה ויפה גם כיום, והיא מוצגת לקהל במוזיאון המדע והתעשייה, שבשיקגו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
44	מבצר ברסט לפני מלחמת העולם השנייה נכלל בשטח פולין אבל עם חתימת הסכם בין גרמניה הנאצית וברית המועצות (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) סופח בידיי ברית המועצות ונכלל ברפובליקה הסובייטית הבלארוסית. אחרי פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות הותקף המבצר (קיץ 1941) ומפקד המבצר החליט לפוצצו כדי שלא יפול לידי הגרמנים המבצר הופצץ וחיל המצב נסוג. בשנת 1950 כאשר המלחמה נגמרה כבר מזה 5 חמש שנים ביקרו במבצר מספר אנשים לזכר הקרב אחרי שפינו את ההריסות שחסמו את המרתף, הלכו בין ההריסות במרתף ושמעו לפתע קול בוקעה מהמשך המרתף הקול שאל בטון צבאי 'עצור מי הולך שם ?!'(?!Стой, кто там идет) המבקרים הופתעו לראות שדיבר אליהם חייל שננטש בהריסות משנת 1942. כאשר הסיפור הגיע לממשל המקומי תושאל החייל איך שרד ובמה עסק ועל זה השיב החייל: ”עוד לפני המצור הופקדתי לשמור על מחסן המלאי אבל כאשר ננטש ונהרס המבצר המשכתי בשמירתי וזכרתי שאמרו לי לא לזוז לא משנה מה אז כך כל יום עשיתי פוטרול בחלק שהיה נגיש לי בשלוש השנים הראשונות היה לי אור מקופסאות גפרורים אבל כשהם נגמרו התחלתי להיתרגל לחושך כעבור חמש שנים נגמרה רוב האספקה כי רוב חדר האספקה נחסום בעיקבות קריסת התקרה, נשארו לי כמה חבילות קרקרים הרובה שלי מעט תחמושת מים שתפתפו בין הקירות ועכברושים שנאלצתי לאכול כשנגמרו הקרקרים”. לחייל הוענק תואר גיבור ברית המועצות והוא זכה לתהילה מקומית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
45	בתחילת שנות השישים של המאה העשרים היו לארצות הברית בסיסי טילים גרעיניים רבים. על-מנת לשפר את השליטה עליהם, הותקנה מערכת יקרה שדרשה הקלדה של קוד סודי שהגיע מהפיקוד העליון בבית הלבן. פיקוד חיל האוויר האמריקאי, שהיה אחראי לטילים הבליסטיים, החליט שבשעת פקודה יש סיכון שמישהו לא ימצא את הקוד הסודי. לכן הם קבעו את הקוד הסודי של כל הטילים בבסיסים ל-00000000. קביעת הקוד לשמונה אפסים הייתה חלק מתרגולת שיגור הטיל בתרגילים. רק בשנת 1977 הוחלף הקוד לקוד סודי.	עריכה \| תבנית \| שיחה