פורטל:יהדות/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	ביהדות חוגגים את יום ההולדת של אדם על פי הלוח העברי. בשל כך ייתכן מצב שבו תאומים יחגגו את טקס בר המצווה כאשר הקטן מביניהם יחגוג את בר המצווה חודש ימים לפני תאומו הגדול. זאת במקרה שהתאומים נולדו בשנה מעוברת, ביום האחרון של חודש אדר א', כאשר הראשון נולד לפני השקיעה, ב-ל' באדר א' והשני נולד אחרי השקיעה בא' באדר ב', והשנה ה-13, שנת בר המצווה, לאחר לידתם היא שנה פשוטה. היות שבשנה פשוטה אין חודש אדר ב', יחגוג הקטן את בר המצווה בא' באדר, ואילו הגדול יחגוג את בר המצווה שלו ב-כ"ט באדר, היות שבחודש אדר רגיל יש רק 29 ימים. ייתכן גם מקרה הפוך. ילד שנולד חודש אחרי חברו יחגוג בר מצווה יום לפניו. למשל, מי שנולד בשנה מעוברת ב-כ' באדר ב' וחברו נולד חודש לפניו ב-כ"א באדר א', ושנת בר המצווה שלהם היא שנה פשוטה. שני הילדים יחגגו את בר המצווה בחודש אדר, כאשר הקטן שנולד בחודש אדר ב' יקדים ויחגוג יום לפני חברו.	עריכה | תבנית | שיחה
2	כהן גדול בבגדי הכהונה רוב האנשים מזרע אהרן הכהן, השתמשו בשמות דומים כמו "כהן" או "כהנא", אך גם אלו ששינו את שם משפחתם ניסו לשמר זכר לכהונתם. כך שם המשפחה מזא"ה הוא ראשי תיבות של מזרע אהרן הכהן, ושם המשפחה כ"ץ הוא ראשי תיבות כהן צדק, ונושאי שם משפחה זה הם רובם ככולם צאצאי אהרן הכהן. יש הטוענים כי משפחת אזולא"י ממרוקו שינו את שמם מהשם "כהן" לראשי תיבות של הפסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו" שמתייחס לדיני איסורי נישואים לכהן, אך הרב חיים יוסף דוד אזולאי התנגד לפירוש זה לשם, בנימוק שהוא עצמו אינו כהן. פירוש נוסף לשם אזולאי הוא "עיניים כחולות" (ספניולית).	עריכה | תבנית | שיחה
3	מיקומו של המחוז היהודי האוטונומי בברית המועצות בשנת 1928 הוקמה בדרום-מזרח ברית המועצות, בסמוך למנצ'וריה שבסין ומצפון לנהר האמור, אוטונומיה תרבותית בשם המחוז היהודי האוטונומי. זאת לאור חזונו של ולדימיר איליץ' לנין למדיניות לאומית על פיה כל לאום קיבל טריטוריה בה יוכל לשמור על תרבותו העצמאית במסגרת הסוציאליזם וכן בתגובה לציונות שכתנועה לאומית היוותה איום על החזון הבינלאומי הסובייטי. השפה הרשמית באוטונומיה הייתה יידיש.	עריכה | תבנית | שיחה
4	יהודי תימני בירושלים, סוף המאה ה-19 יהודי תימן שעלו ארצה בשנת ה'תרמ"ב בעליית אעלה בתמר נתקלו בקשיי פרנסה, גילויי גזענות ופקפוק בעצם יהדותם מצד חלק מתושבי ירושלים. גם תימני כנרת שעלו ארצה ב-1909 סבלו מבעיות דומות. בחלוף מאה שנים נתקלו יהודי אתיופיה בקשיים דומים. מחקרים גנטיים עדכניים מצאו מידה רבה של דמיון תורשתי בין יהודי אתיופיה, תימן, אשכנז ולוב. לפי אחת ההשערות, מקורה של יהדות אתיופיה הוא בקהילה היהודית מימי בית ראשון באי המצרי יב.	עריכה | תבנית | שיחה
5	‏‏ חתימתו של שלמה מולכו שלמה מולכו, בן המאה ה-16, חישב את הקץ, וחזה כי המשיח יבוא בשנת 1540. מולכו הועלה על המוקד שמונה שנים קודם למועד שחזה, ולא זכה לראות בהתבדות תחזיתו.	עריכה | תבנית | שיחה
6	בתרגום התיאור מהתנ"ך של תיבת נח למונחי ימינו, אורך התיבה היה כ-150 מטר, הרוחב כ-25 מטר, והגובה כ-15 מטר, בערך כגודלה של נושאת מטוסים קטנה.	עריכה | תבנית | שיחה
7	-	הוספה
8	פורים סרגוסה מצוין מיד אחרי ט"ו בשבט, לזכר נס שאירע ב-1380 או 1420 בסרגוסה שבספרד. יום זה הוא אחד הימים הנקראים "פורים שני". סיפור הנס נכתב במגילה מיוחדת, הנקראת בבתי כנסת של יוצאי סרגוסה. בכל פעם שנקרא מהמגילה שמו של מרקוס המומר, שהלשין על הקהילה וכמעט המיט עליה אסון, נהוג להשמיע רעש באמצעות רעשנים, כפי שנהוג לעשות בקריאת מגלת אסתר כשמוזכר שמו של המן הרשע. מסופר כי מרקוס גילה לאלפונסו החמישי או לפדרו הרביעי מלך אראגון שיהודי העיר, הנוהגים לצאת מבתי הכנסת לברכו ובידיהם ספרי התורה, למעשה מגיעים רק עם תיקי הספרים כשהם ריקים. ספרי התורה עצמם נשארים בבתי הכנסת. המלך זעם, אך החליט שלא להעניש את היהודים לפני שבירר את העניין. הוא יצא לכיוון סרגוסה במטרה לפתוח את נרתיקי הספרים במפתיע, בעת קבלת הפנים. אולם ערב ביקורו הופיע אליהו הנביא בחלומם של כל גבאי בתי הכנסת בעיר, והורה להם להחזיר את ספרי התורה לתיקיהם. כך הקהילה היהודית ניצלה.	עריכה | תבנית | שיחה
9	צופן אתב"ש צופן ההחלפה אתב"ש אינו משמש רק כצופן, אלא גם בתור ראשי תיבות. ראשי התיבות של אתב"ש מסייעים לזכירת הימים שבהם יחולו חגי ישראל, על פי ימי חג הפסח. א"ת – תשעה באב שאינו נדחה, יחול ביום בשבוע שבו חל היום הראשון של פסח שלפניו. מכאן גם אחת הסיבות שהביצה, מאכל אבלות, מופיע בקערת ליל הסדר. ב"ש – שבועות, יחול ביום השני של פסח שלפניו. ג"ר – ראש השנה, יחול ביום השלישי של פסח שלפניו. ד"ק – שמחת תורה בחו"ל, כלומר יום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת, יום קריאת התורה, יחול ביום הרביעי של פסח שלפניו. ה"צ – יום הכיפורים (צום), יחול ביום החמישי של פסח שלפניו. ו"פ – פורים, יחול ביום השישי של פסח שלאחריו. בדורנו,	עריכה | תבנית | שיחה
10	בראש מוסד החכם באשי במולדובה עמדו במהלך כל ההיסטוריה בני משפחת המייסד, החכם באשי הראשון של נסיכות מולדובה, נפתלי בן יצחק הכהן, פרט למקרה אחד. לבסוף פורק מוסד החכם באשי על רקע מחלוקות בענייני כשרות עם חסידים, שהיגרו לנסיכות מולדובה מגליציה, פולין ואוקראינה ולא היו מרוצים מסדרי השחיטה שהיו נהוגים שם. לאחר שמוסד החכם באשי סירב למנות שוחטים מבין החסידים, פנו החסידים אל השלטונות ובהיסתמכם על התקנון האורגני ביקשו וקיבלו את ביטול מוסד החכם באשי.	עריכה | תבנית | שיחה
11	את כתב רש"י, לא המציא רש"י, והוא גם לא השתמש בכתב זה. בפירוש רש"י לתורה, הספר הראשון בעברית שהודפס (בשנת 1475), מדפיס הספר הפריד בן הטקסט המקראי לפירוש על ידי עיצוב מיוחד של אותיות, שנקרא לימים 'כתב רש"י'.	עריכה | תבנית | שיחה
12	תיאורם המקובל של לוחות הברית, בספרות, באמנות ימי הביניים ואף בימינו, הוא כשל זוג תיבות שבסיסן מלבני בעל קצה מעוגל. למרות שבתלמוד הבבלי (מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד א'), צורתם הייתה כשל זוג קוביות, שאורך צלען שישה טפחים (כחצי מטר). בלוח הראשון נחקקו ארבעת הדיברות שבין אדם למקום והדיבר של כיבוד אב ואם. בלוח השני נחקקו חמשת הדיברות שבין אדם לחברו.	עריכה | תבנית | שיחה
13	-	הוספה
14	בנוסף למניין השנים מבריאת העולם, ישנן עוד שתי שיטות למניין השנים בקרב היהודים. מניין לחורבן הבית, הייתה בשימוש בקרב יהודי ארץ ישראל לאחר חורבן בית שני. בנוסח התפילה של חלק מיהודי ספרד ועדות המזרח מציינים בסיום תפילת ערבית בתשעה באב, לאחר הקינות, את מניין השנים לחורבן בית שני, ויש גם שמציינים את מניין השנים לחורבן בית ראשון. מניין השטרות, גם הייתה בשימוש נפוץ בקרב היהודים מג'ת"ן עד למאה ה-13 ובקרב יהודי תימן עד המאה ה-20	עריכה | תבנית | שיחה
15	הברכה היהודית הנדירה ביותר היא ברכת החמה. ברכת החמה היא ברכת ראייה אותה מברכים בתקופת ניסן, כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים. על פי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בו הייתה בבריאת העולם, באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה. על כן הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, יום בריאת המאורות על פי ספר בראשית, אחת ל-10,227 ימים. תאריך אמירת הברכה הוא ה-26 במרץ בלוח היוליאני, שעל פי הקירוב שלו נקבע זמן הברכה. בלוח הגריגוריאני, המקובל כיום, התאריך חל ב-8 באפריל עבור המאה ה-20 והמאה ה-21 וה-9 באפריל עבור המאה ה-22, כתוצאה מהתרחבות הפער בין הלוחות. הפעם הקודמת בה נאמרה הברכה הייתה ב-8 באפריל 2009 (י"ד בניסן ה'תשס"ט), והפעם הבאה תהיה ב-8 באפריל 2037 (כ"ג בניסן ה'תשצ"ז).	עריכה | תבנית | שיחה
16	אהרן הכהן, אחיו של משה רבינו, היה הכהן הגדול הראשון בהיסטוריה, ואביהם של כלל הכהנים. אהרן נולד בא' באב ב'שס"ד, ונפטר בדיוק 123 שנה לאחר מכן, והוא האדם היחיד שתאריך פטירתו, א' באב בשנה ה-40 ליציאת מצרים (ב'תפ"ז), מוזכר במפורש בתורה.	עריכה | תבנית | שיחה
17	בניגוד למשתמע מהשם "תפילת שמונה עשרה", יש בתפילה זו 19 ברכות, ולא 18. בהתחלה, אכן היו ב"תפילת שמונה-עשרה" 18 ברכות, אך מפני שבימי רבן גמליאל התרבו המינים בעם ישראל, הוסיף שמואל הקטן את ברכת המינים, לבקשתו של רבן גמליאל. לאחר ההוספה של ברכה זו לא שינו את שם התפילה והיא נשארה "תפילת שמונה עשרה".	עריכה | תבנית | שיחה
18	בספר החינוך, כתובה מצווה נוספת שאינה כתובה בספר המצוות לרמב"ם, והיא שאסור להקריב קורבן פסח בבמת יחיד. למרות זאת, בספר החינוך ישנן 613 מצוות, מפני שהמצווה שאסור שזר יאכל מקרבנות שהם קדשי קדשים, מופיעה בספר המצוות לרמב"ם ולא בספר החינוך.	עריכה | תבנית | שיחה
19	לברכה עד מאה ועשרים, המשמשת בעיקר בימי הולדת, יש מקור אפשרי מאורך חייהם של כמה אישים יהודים שחיו מאה ועשרים שנה (על פי המסורת): משה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. עוד מקור לברכה זאת בנוסף, היא פרשנות שנתנה לפסוק מפרשת בראשית ("והיו ימיו מאה ועשרים שנה"), ולפי חלק מהמפרשים, משמעות הפסוק היא שחיי האדם יוגבלו למאה ועשרים שנה, ובברכה זו רוצים לאחל לו את מספר השנים המרבי ביותר שבו יוכל לחיות.	עריכה | תבנית | שיחה
20	ענף עץ אורן עץ האורן "מתושלח", נקרא על שמו של מתושלח מהתורה, שלפי התורה הוא היה האדם שחי הכי הרבה זמן – 969 שנים. העץ "מתושלח", הוא העץ העתיק ביותר בעולם, והוא הונבט בסמוך לשנה בה נולד מתושלח לפי המקרא.	עריכה | תבנית | שיחה
21	ארבעה מחודשי הלוח הגרגוריאני בטורקית, תואמים לשמות חודשי הלוח העברי. חודשים אלו הם: פברואר – "שובאט" בטורקית (שבט), אפריל – "ניסאן" בטורקית (ניסן), יולי – "טמוז" בטורקית (תמוז) וספטמבר – "איליל" בטורקית (אלול).	עריכה | תבנית | שיחה
22	יש מחלוקת בנוגע לתאריך הירצחו של גדליהו בן אחיקם, מנהיג יהודה לאחר חורבן בית ראשון. יש הסוברים שגדליהו נרצח בג' בתשרי, ביום הצום עצמו, ויש הסוברים שהוא נרצח בא' בתשרי, והצום נדחה לג' בתשרי מפני שלא קובעים צום בחג או בשבת מלבד יום הכיפורים (בא' בתשרי חל ראש השנה).	עריכה | תבנית | שיחה
23	הטעמים לפי מנהג קריאת האשכנזים שניים מטעמי המקרא, קרני פרה (֟) וירח בן יומו (לפי האשכנזים, ואצל הספרדים: ירח) (֪), מופיעים פעם אחת בתורה, אולם בכל התנ"ך (למעט ספרי אמ"ת) הם מופיעים 16 פעמים. דווקא הטעמים הנדירים בדרגה פחותה יותר בתורה: שלשלת (֓) ומרכא כפולה (לאשכנזים, ולפי הספרדים תרי טעמי) (֦), נדירים יותר ביתר התנ"ך (7 פעמים, 14 פעמים בהתאמה).	עריכה | תבנית | שיחה
24	צילום של תחילת התהילים הספר הקצר ביותר בתנ"ך כולו הוא ספר עובדיה, הספר הרביעי בתרי עשר. ספר זה מכיל רק פרק אחד ובתוכו עשרים ואחד פסוקים. לעומתו, הספר הגדול ביותר בתנ"ך הוא התהילים, אשר מכיל 150 פרקים ולמעלה מ-2,000 פסוקים.	עריכה | תבנית | שיחה
25	קטע מעשרת הדיברות, שמות פרק כ', פסוקים א'-ה' בתנ"ך, מופיע בארבעה מקומות דגש חזק באות אל"ף, בניגוד לכללי הדקדוק שאינם מאפשרים את הדגשת האות א' לעולם. אחד מהם בספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק כ"ו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה". כמו כן, האות רי"ש, שגם היא אינה מקבלת דגש לפי הכללים, דגושה 15 פעמים בתנ"ך. על פי ספר יצירה ישנן שבע אותיות שמקבלות דגש קל – בג"ד כפֹּרת.	עריכה | תבנית | שיחה
26	-	הוספה
27	-	הוספה
28	תלמוד בבלי בניגוד לתלמוד הבבלי, שלפי שמו אפשר לדעת איפה הוא נכתב נחתם (בבבל), התלמוד הירושלמי לא נחתם ונכתב ברובו בירושלים, אלא בטבריה.	עריכה | תבנית | שיחה
29	שעורה המידה התנאית "אגודל", שווה ל - 7 גרגרי שעורה דחוקים זה לצד זה, או לשני גרגרי שעורה אחד אחרי השני לא דחוקים זה לצד זה. האפשרות להשתמש בגרגרי השעורה למידות נובעת מכך שגרגרי השעורה נחשבים כבעלי גודל יחסית קבוע.	עריכה | תבנית | שיחה
30	-	הוספה
31	ספר תורה מוורשה בקבר דוד המלך האות הפותחת את כל העמודות ברוב ספרי התורה, מלבד 6 עמודות, היא האות ו'. שיטת כתיבה זו נקראת "וָוֵי עמודים" ע"ש הפסוק (שמות, כ"ז, י'): "וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף".	עריכה | תבנית | שיחה
32	אמירת קינות ברחבת הכותל בערב תשעה באב התשס"ד פרשת השבוע בשבוע לפני השבוע בו חלה התענית תשעה באב היא תמיד פרשת דברים, ושמה של השבת באותו שבוע הוא שבת חזון על שם ההפטרה. ישנן קהילות שבהם נקרא אחד מהפסוקים הפותחים את פרשת דברים, שהינו מתחיל במילה "איכה", לקרוא בטעמי מגילת איכה, הנקראת בתשעה באב. פרשת השבוע בשבוע שחל בו תשעה באב היא תמיד פרשת ואתחנן, ושמה של השבת באותו שבוע הוא שבת נחמו על שם ההפטרה.	עריכה | תבנית | שיחה
33	בית מדרשו של רש"י בוורמיזא במהלך כתיבת פירוש רש"י למסכת בבא בתרא בתלמוד, נפטר רש"י. לכן, מדף כ"ט באותה מסכת נפסק פירושו של רש"י למסכת, ובמקומו מופיע פירושו של הרשב"ם, שהיה נכדו, לאותה מסכת מאותו מקום ואילך.	עריכה | תבנית | שיחה
34	מגילת אסתר כתובה על קלף, כשרה לקריאה רוב האירועים שבעטים אנו חוגגים את חג הפורים אירעו בעצם בפסח. התענית של אסתר ומרדכי החלה בערב פסח והמשיכה ביום טוב ראשון של פסח וביום טוב שני של גלויות. שתי המשתאות, הכניסה של אסתר לחדרו של אחשורוש, הושטת השרביט, הלילה בו נדדה שנת המלך, רכיבתו של מרדכי על הסוס וגם תליית המן – כולם אירעו בחג הפסח. כבר בפרק ג', פסוק ז' במגילת אסתר נכתב: "בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן...". מקור תאריך החג באדר הוא תאריך ביצוע גזירת "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים" – י"ג באדר. יום לאחר מכן, י"ד באדר, נחו היהודים ממלחמתם ולכן נקבע בו החג. בשושן הבירה שבה נמשכה הלחימה יום נוסף, נקבע החג לפי יום המנוחה שלהם- ט"ו באדר.	עריכה | תבנית | שיחה
35	-	הוספה
36	רעשן בנוסף לחג פורים, בקהילות מסוימות, בתאריך בו התרחש להם נס הצלה, קבעו שהם יחגגו את אותו יום מידי שנה, ויום זה קרוי פורים שני, ככל הנראה על משקל פסח שני, שנחוג על ידי מי שלא יכל להביא את קרבן הפסח בחג הפסח.	עריכה | תבנית | שיחה
37	זרקא, אחד מטעמי המקרא אף על פי שטעמי המקרא זהים בצורתם בשלושת חלקי התנ"ך (תורה, נביאים וכתובים), המנגינה של הטעמים בכל אחד מהחלקים הללו שונה. ספרי אמ"ת (איוב מלבד קטעי הפתיחה והסיום שלו, משלי ותהילים), הם הספרים היחידים בתנ"ך בהם טעמי המקרא אינם ממוקמים ביחס לאותיות בדומה לשאר ספרי התנ"ך.	עריכה | תבנית | שיחה
38	פרשת השבוע הקצרה ביותר בתורה היא פרשת וילך, הנמצאת בחומש דברים, ומכילה שלושים פסוקים בלבד. בשנים בהם קוראים את פרשת ניצבים ופרשת וילך ביחד, הפרשה הקצרה ביותר היא פרשת וזאת הברכה, המכילה 41 פסוקים, וגם היא נמצאת בחומש דברים. מנגד, הפרשה הארוכה ביותר בתורה היא פרשת נשא המכילה 176 פסוקים. בשנים בהם קוראים את פרשת מטות ופרשת מסעי ביחד, הן יוצרות את הפרשה הארוכה ביותר – 244 פסוקים.	עריכה | תבנית | שיחה
39	-	הוספה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	גדי עיזים שהאיסור בתורה מתייחס אליו. על פי רש"י, "גדי" שנאמר באופן סתמי, הוא שם כללי לוולד רך, ולאו דווקא לצאצא של העז ההלכה קובעת כי איסור בשר בחלב, חל גם על אכילת מאכל חלבי תוך כדי סעודה בשרית שנאכל בה לחם, למרות שחלף זמן ההמתנה הנדרש בין אכילת בשר לחלב. למשל, שני אנשים אכלו מנה בשרית באותו זמן, האחד נטל את ידיו וברך ברכת המוציא על לחם, ואילו השני אכל רק את מנת הבשר. אם יאריכו השניים את שהייתם סביב השולחן לאחר סיום המנה הבשרית עד שיעבור זמן ההמתנה בין בשר לחלב, יוכל זה שלא אכל לחם לשתות קפה עם חלב בארוחה, ואילו חברו לא יוכל לשתות משקה חלבי, לפני שיברך ברכת המזון, החותמת את הסעודה. לאחר הברכה מותר לו לשתות או לאכול מאכלי חלב ללא כל המתנה נוספת.	עריכה | תבנית | שיחה
45	בגרמניה של ימי הביניים, היה נהוג למול את התינוק בחיק אשה. מהר"ם מרוטנבורג, גדול רבני גרמניה בתקופתו, יצא חוצץ נגד מנהג זה הן מפאת חוסר הצניעות שבו [כאשר האשה יושבת 'מקושטת' בין הגברים] והן מפאת שאין זה מתפקידה של האשה לשמש כסנדקית, מאחר שאינה מצווה על המילה.	עריכה | תבנית | שיחה
46	פרשת השבוע הארוכה ביותר בתורה היא פרשת נשא המכילה 176 פסוקים. כמו כן, המסכת הארוכה ביותר בתלמוד בבלי היא מסכת בבא בתרא המכילה 176 דפים. גם הפרק הארוך ביותר בספר תהילים – פרק קי"ט – מכיל 176 פסוקים.	עריכה | תבנית | שיחה
47	-	הוספה
48	על פי ההלכה, אחרי אכילת בשר צריך לחכות שש שעות בשביל לאכול אחרי זה מוצרי חלב. לפי זה, ייתכן מצב שאסור בו לאכול לא חלב ולא בשר: בתשעת הימים, אם אכל בשר לפני השקיעה של כ"ט תמוז (שאיננו ערב שבת), אסור לאכול לאחר השקיעה מוצרי חלב, כי עוד לא עברו שש שעות, וגם מוצרי בשר אסור לאכול כי אנחנו כבר בתשעת הימים. נשאר לאכול רק פרווה.	עריכה | תבנית | שיחה
49	ישראל אומן, זוכה פרס נובל לכלכלה ברכת המלכים היא ברכה הנאמרת לעיתים נדירות, בנוכחות מלך. חתן פרס נובל לספרות, שמואל יוסף עגנון, בירך את הברכה בטקס קבלת הפרס שבאופן מסורתי נערך בנוכחות מלך שוודיה, על המלך גוסטב השישי אדולף ב-1966. לעומתו חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור ישראל אומן, נמנע מלברך אותה כשקיבל את הפרס מהמלך קרל השישה עשר גוסטב ב-2005, כיון שקיבל חוות דעת הלכתית מהרב אהרן ליכטנשטיין לפיה אין לברך את ברכת המלכים על מלכים שמעמדם הוא ייצוגי בלבד ואין להם כוח ביצועי ממשי. אך כעבור שנה, כשפגש אומן את עבדאללה השני, מלך ירדן ב-2006, בירך אומן את הברכה כיון שלצד תואר המלוכה מלכי ירדן הם גם שליטים לכל דבר, ולפי כל הפוסקים על הרואה אותם לברך את הברכה.	עריכה | תבנית | שיחה
50	מטבע ממרד בר כוכבא על חלק ממטבעות בר כוכבא שהוטבעו בזמן מרד בר כוכבא, על ידי המִנהל הבר-כוכבאי, הוטבעו תבליטים של תשמישי קדושה. בין אלו הוטבעו גם תבליטים של ארבעת המינים. בתבליטים אלו ישנם באגודה של ארבעת המינים רק ערבה אחת והדס אחד, ולא שתי ערבות ושלושה הדסים כנהוג כיום. אחד ההסברים לשינוי הוא, ששיטה זו בארבע המינים היא שיטתו של רבי עקיבא, שהיה מראשי התומכים במרד בר כוכבא.	עריכה | תבנית | שיחה
51	בית הכנסת האשכנזי באיסטמבול כשגדי איזנקוט מונה לרמטכ"ל, קורות חייו התפרסמו בעיתונות, והציבור התפלא לגלות, שמשפחתו של יהודי, עם שם אשכנזי מובהק, עלתה ארצה ממרוקו. מספר שנים קודם לכן, שירת יהודי ספרדי אחר כרמטכ"ל – גבי אשכנזי. משפחת אשכנזי נושאת שם זה, משום שבמקורה הייתה משפחה אשכנזית, שהגרה למזרח התיכון, והתערתה בקהילת יהודי ספרד. אולם, חלק מהעולים לארץ מהמזרח התיכון, כגון אורה הרצוג, הם אשכנזים לכול דבר. במצרים, למשל, היו בתי כנסת אשכנזיים וספרדיים, זה לצד זה.	עריכה | תבנית | שיחה
52	-	הוספה
53	בית המקדש השני, איור מהמאה ה-19 מקובל לחשוב כי בית המקדש, בירושלים, חרב פעמיים. אך למעשה, הוא חרב ארבע פעמים. את בית המקדש הראשון הקים המלך שלמה. מקדש זה עמד כ-410 שנים, והבבלים החריבו אותו בשנת 586 לפנה"ס, והגלו את עם ישראל. אחרי הגלות, בשנת 538 לפנה"ס נבנה בית מקדש חדש, בהנהגת זרובבל מבית דוד. אך לפי התיאור בספר עזרא הוא היה מאכזב במראהו ודלותו. כ-230 שנה מאוחר יותר, העם כבר היה מבוסס יותר בארצו, ובהנהגת שמעון הצדיק, בית המקדש השני עבר שיפוץ גדול, שלמעשה כלל הריסה של חלק נכבד מהמבנה המקורי, שבנה זרובבל. בשנת 74 לפנה"ס, הורדוס, מלך היהודים, שיפץ את בית המקדש השני על ידי הריסת רוב המבנה, שבנה שמעון הצדיק. על בית המקדש שבנה הורדוס, אמרו חז"ל כי 'מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו'. לבסוף, בשנת 70 לספירה, החריבו הרומאים את בית המקדש השני כליל. אלא שארבעת המקדשים האלו אינם המקדשים היחידים של העם היהודי, שחרבו. בשנת 73 לספירה החריב הקיסר אספסינוס את מקדש חוניו שבמצרים, עקב הגעתם למצרים של פליטים סיקריים, שהסיתו את היהודים כנגד רומא, וחשש שיהפוך למרכז דתי עולמי ליהודים.	עריכה | תבנית | שיחה
54	-	הוספה
55	-	הוספה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	-	הוספה

בחזרה לפורטל