הוקי קרח

משחק הוקי קרח

משחק בליגת ה-NHL

הוקי קרח הוא ענף ספורט קבוצתי קצבי ומהיר אותו משחקים תוך כדי החלקה על קרח, ובאמצעות מקלות ייעודיים בעלי להב מעוקל, המשמשים על מנת לחבוט דיסקית עשויה גומי מגופר אל תוך שער הקבוצה היריבה כדי להבקיע אותו. הקבוצה שהבקיעה יותר שערים מיריבתה היא המנצחת במשחק.

המשחק משוחק בזירת קרח מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.

משחק באורך מלא, ללא הארכה, משוחק בשלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, וקבוצה בהרכב מלא על הקרח - אם אין שחקנים מורחקים בשל עבירות שביצעו - כוללת שוער וחמישה מחליקים (המקבילים ל"שחקני שדה" בענפים קבוצתיים אחרים).

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF, ראשי תיבות של International Ice Hockey Federation) בה חברות 76 מדינות. הגוף המנהל את הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, החברה ב-IIHF מאז 1991.

מולדת הענף היא קנדה והוא נחשב לחלק מהותי מתרבותה, ואף נחשב בה רשמית למשחק הלאומי של החורף (לצד לקרוס שהוא הספורט הלאומי של הקיץ). הענף פופולרי גם בארצות הברית, בחלק מהמדינות הנורדיות (בעיקר בפינלנד ובשוודיה) וכן במרכז ובמזרח אירופה (בעיקר בצ'כיה, בסלובקיה, ברוסיה ובשאר מדינות ברית המועצות לשעבר). מדינות אלו שולטות בענף ההוקי קרח, כאשר מאז 1920 כל המדליות האולימפיות לגברים, למעט שש, וכל המדליות האולימפיות לנשים, למעט אחת, הוענקו לנבחרות אלו. ליגות מצליחות קיימות גם בשווייץ, בגרמניה ובאוסטריה.

הליגה הנחשבת לטובה ולפופולרית בעולם היא ליגת ה-NHL הפועלת בצפון אמריקה. נתוני הקהל במשחקיה עולים בהרבה על אלה של הליגות המובילות האחרות, ומשחקיה משודרים בטלוויזיה בלמעלה מ-160 מדינות.

היסטוריה

משחק הוקי קרח באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, חלוצת ההוקי קרח המודרני, 1901

"מועדון ההוקי מונטריאול", הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע סטנלי, 1893

משחק בשווייץ בין נבחרת שווייץ ונבחרת אוניברסיטת אוקספורד, 1922. השחקן בתלבושת הלבנה מימין הוא לסטר פירסון, לימים ראש ממשלת קנדה וחתן פרס נובל לשלום

היסטוריה מוקדמת

האטימולוגיה של המילה "הוקי" אינה ברורה. ישנה טענה כי כבר ב-1363 יש אזכור למשחק כדור בשם זה באנגליה, בפקודה שהוציא המלך אדוארד השלישי ובה אסר על משחקי כדור, כולל הוקי, אך השם "הוקי" מופיע למעשה רק בתרגומים מודרניים לאנגלית, ובפקודה המקורית בלטינית לא מופיעה התייחסות למשחק בשם זה. ב-1527 נאסרו משחקי כדור מסוימים גם בחוקי העיר גולוויי שבאירלנד, כולל "הטלת כדור קטן עם מקלות או קרשי הוקי" (hockie במקור).

האזכור הראשון המתועד למשחק בשם "הוקי" באנגלית ובכתיב הידוע היום הוא מתוך ספר בשם "ספורט ועיסוקי פנאי לצעירים" (באנגלית: Juvenile Sports and Pastimes) שפורסם באנגליה ב-1776 וכלל פרק בשם "שיפורים חדשים בדבר משחק ההוקי" (באנגלית: New Improvements On the Game of Hockey). בפרק מופיע גם תיאור ידוע ראשון ואיור ידוע ראשון של משחק בשם הוקי (למעשה גלגול מוקדם של הוקי שדה), והוא מאוזכר כמשחק ששוחק כבר בשנות ה-40 של המאה ה-18.

המשחקים הנחשבים למקורות השילוב בין משחק ההוקי ומשטח הקרח הובאו לצפון אמריקה על ידי מהגרים מאירופה, שהביאו עמם משחקים כמו הרלינג אירי והמשחק הסקוטי שינטי הדומה לו. עד היום, מתייחסים בקנדה להוקי "ללא חוקים" (משחק מאולתר ברחוב, על אגמים קפואים וכדומה) כ"שיני" (גלגול של "שינטי"). המשחק החדש התפתח במהירות גם בנובה סקוטיה. משחק נוסף שתרם להתפתחותו של ההוקי קרח המודרני הוא בנדי, משחק בו משחקים 11 שחקנים בכל קבוצה המנסים לחבוט כדור אל תוך שער היריבה על משטח קרח בגודל מגרש כדורגל, שהובא גם הוא לקנדה על ידי מהגרים וחיילים אירופים.

האזכור הכתוב הראשון למשחק הוקי ששוחק על קרח הוא במכתב שכתב חוקר אוקיינוס הקרח הצפוני ג'ון פרנקלין, המתוארך ל-6 בנובמבר 1825, על קורות אחת ממשלחותיו באזור הטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה: ”עד שירד השלג, משחק ההוקי ששוחק על הקרח היה הספורט של הבוקר”. לא צוין במכתב אם המשחק שוחק תוך כדי החלקה, או שהיה בעצם משחק הוקי שדה.

תחילת ימי ההוקי קרח המודרני

חלוצת ההוקי קרח המודרני הייתה אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, שמרצים וסטודנטים שלה שיחקו את המשחק המתועד הראשון ששוחק באולם, ב-3 במרץ 1875. כמו כן, אנשי אוניברסיטת מקגיל היו הראשונים להשתמש בדיסקית במקום בכדור. הם הקימו את המועדון הראשון בקנדה, ואחריהם קמו מועדונים נוספים שאיפשרו עריכת טורנירים ומיסוד חוקים. ב-1886 קם איגוד הוקי חובבני בקנדה, שארגן בפעם הראשונה ליגה מסודרת.

אנשי אוניברסיטת מקגיל היו גם היוזמים של מערכת החוקים המסודרת הראשונה של המשחק, הידועה בשם "שבעת חוקי ההוקי", שגובשה ב-1887.

לאירופה הגיע המשחק ב-1885 במשחק של אוניברסיטת אוקספורד מול יריבתה המסורתית בענפי ספורט אחרים, אוניברסיטת קיימברידג'.

ב-1892 תרם המושל הכללי של קנדה, הלורד פרדריק סטנלי, גביע שיוענק לקבוצה המצטיינת בקנדה במהלך השנה. הגביע הוענק לראשונה ב-1893 והפך במשך השנים לגביע סטנלי, המוענק כיום לאלופת ה-NHL.

גם בארצות הברית החל המשחק באוניברסיטאות, בעיקר באוניברסיטת ייל. הליגה הראשונה בארצות הברית נוסדה בניו יורק ב-1896.

העידן המקצועני

ערכים מורחבים – ההיסטוריה של ה-NHL, ‏ההיסטוריה של ה-IIHF, סדרת הפסגה

כבר ב-1902 החלה ליגה בפנסילבניה לשלם לשחקנים עבור המשחק, ובכך נוסדה למעשה הליגה המקצוענית הראשונה. במקביל החלו קמות ליגות מקצועניות בפרובינציות של קנדה. ב-1910 הוקמה הליגה המקצוענית הכלל-ארצית הראשונה בקנדה, "איגוד ההוקי הלאומי" (NHA). ליגת ה-NHA שינתה את החוקים הקיימים וקבעה את פרקי הזמן הנהוגים עד היום במשחק – שלושה שלישים בני 20 דקות, ואת שיטת העבירות והעונשים. ב-1917, בעקבות מאבקי כוח שהביאו לשינויים במבנה שלה, הפכה ה-NHA ל-NHL - הליגה הלאומית להוקי. ב-1924 התפשטה ה-NHL לארצות הברית, עם הקמתה של קבוצת בוסטון ברואינס המשחקת ב-NHL עד היום. באותן שנים עדיין התחרתה ה-NHL בליגות מקצועניות נוספות בקנדה, והאלופות של הליגות השונות נפגשו בסוף העונה לטורניר על הזכייה בגביע סטנלי. אך החל מ-1926, עם שקיעתן של הליגות המתחרות, הפך הגביע לנחלתה של ה-NHL בלבד.

לאחר תהפוכות רבות במחצית הראשונה של המאה ה-20, התייצבה ה-NHL ב-1942 על הרכב של שש קבוצות קבועות - מונטריאול קנדיאנס, טורונטו מייפל ליפס, בוסטון ברואינס, ניו יורק ריינג'רס, דטרויט רד וינגס ושיקגו בלאקהוקס, הרכב שהחזיק מעמד 25 שנה. שש הקבוצות מכונות שש המקוריות (באנגלית: The Original Six). מאז התרחבה ה-NHL משמעותית, כאשר עיקר התפשטותה היה לדרום ארצות הברית, עד להרכבה הנוכחי המונה 31 קבוצות.

באירופה, הליגה הכלל-ארצית הראשונה הייתה הליגה של שווייץ שנוסדה ב-1916, והיא כיום הליגה הפעילה הוותיקה ביותר בעולם. הליגה של שוודיה קמה ב-1922 ושל פינלנד ב-1928, שתיהן כליגות חובבניות, שהוחלפו בליגות מקצועניות ב-1975. הליגה של צ'כוסלובקיה קמה בשנות ה-30, ואילו בברית המועצות עלה הענף ממעמד נחות אל מרכז הבמה לאחר מלחמת העולם השנייה. הליגות במזרח אירופה לא נחשבו באופן רשמי כמקצועניות, אך היו כאלו הלכה למעשה.

הליגה הבינלאומית להוקי קרח (LIHG), שהפכה לימים לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) המוכרת כגוף העליון של הענף בעולם, קמה ב-1908 עם ארבע מדינות מייסדות - צרפת, שווייץ, בריטניה ובלגיה, כשבהמשך השנה הצטרפה בוהמיה כמדינה החמישית בארגון. ב-1910 קיימה ה-LIHG את המפעל הראשון שלה, אליפות אירופה שנערכה בשווייץ. עם התפתחות הענף בעולם וקבלת מדינות נוספות לארגון, הפך הענף לענף אולימפי ב-1920, וב-1930 התקיימה לראשונה אליפות העולם.

ליגת ה-NHL ותחרויות ההוקי קרח הבינלאומי בניהול ה-IIHF התנהלו ללא כל מסגרת משותפת עד 1972, אז נערכה סדרת הפסגה שהפגישה את נבחרת ברית המועצות, שנחשבה לנבחרת המובילה של ההוקי קרח הבינלאומי, עם נבחרת קנדה שהורכבה לראשונה ממיטב כוכבי ה-NHL. הסדרה פתחה עידן חדש של שיתוף פעולה בין שני הגופים בסדרה של מפעלים משותפים למועדונים ולנבחרות לאומיות, ששיאו בהשתתפות שחקני ה-NHL במסגרת נבחרותיהם הלאומיות בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) ועד אולימפיאדת סוצ'י (2014).

חוקי המשחק

ספר החוקים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) הוא ספר החוקים הרשמי של הענף, ועל פיו מתנהלים המפעלים הבינלאומיים והמקומיים המנוהלים על ידי הארגון וההתאחדויות המקומיות החברות בו.

לליגת ה-NHL ספר חוקים משלה, ובין שני ספרי החוקים קיימים מספר הבדלים, חלקם מהותיים.

נתונים בסיסיים

במשחק הוקי קרח משתתפות שתי קבוצות המונות שישה שחקנים כל אחת: חמישה מחליקים (באנגלית: skaters, המקבילים ל"שחקני שדה" בענפי ספורט קבוצתיים אחרים) ושוער (במקרים מסוימים, כגון פיגור לקראת סיום המשחק, נוהגים להוציא את השוער ולהכניס מחליק נוסף כדי לנסות ולהשוות). מטרת המשחק היא לחבוט את הדיסקית אל תוך שער היריב באמצעות מקלות הוקי - מחבטים בעלי להב מעוקל בקצוותיהם, והקבוצה אשר חבטה את הדיסקית יותר פעמים לתוך שער הקבוצה היריבה היא המנצחת.

חמשת המחליקים שעל הקרח מתחלקים בדרך כלל לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל כל חמשת השחקנים משתתפים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

משחק הוקי קרח נמשך שלושה שלישים בני 20 דקות כל אחד, בזמן "נטו" - משמע, שעון המשחק נעצר כאשר המשחק עצמו נעצר. אם לא הושגה הכרעה, מתקיימת הארכה. אורכה של ההארכה משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת (5, 10, או 20 דקות), והיא מתקיימת בשיטת "שער זהב" (באנגלית מכונה השיטה "sudden death", כלומר "מוות פתאומי") - כאשר קבוצה מבקיעה שער, המשחק מסתיים מיידית והקבוצה שהבקיעה מוכרזת כמנצחת. גם הרכב השחקנים על הקרח משתנה בהתאם לליגה ולמסגרת - ברוב המסגרות משוחקת הארכה עם הרכבים מצומצמים על הקרח, של ארבעה ואף של שלושה מחליקים לכל קבוצה במקום חמישה. אם המשחק אינו מוכרע גם לאחר ההארכה, מתקיים ברוב המסגרות דו-קרב חבטות עונשין; לעומת זאת, בפלייאוף של ליגת ה-NHL, כמו גם בפלייאוף של ליגות נוספות, משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה עד הבקעת "שער זהב".

הוקי קרח הוא משחק מהיר ומתיש, ומסיבה זו מחליפות הקבוצות את השחקנים על הקרח לעיתים תכופות - כל חצי דקה עד דקה. ההחלפה יכולה להתבצע כאשר המשחק מופסק מסיבה כלשהי, או תוך כדי שהמשחק משוחק (באנגלית: changing on the fly). לצורך כך נרשמים בסגל של כל קבוצה בהוקי קרח הבינלאומי 22 שחקנים, מתוכם שני שוערים (ב-NHL נרשמים 20 שחקנים בלבד).

במסגרת משחק הגברים (אך לא הנשים) מותר לשחקן ההגנה לפגוע בעזרת חלק הגוף העליון ואגן הירכיים בשחקן המחזיק את הדיסקית או בשחקן אשר החזיק אותה אחרון. חוק זה מוסיף למשחק חלק משמעותי מהאגרסיביות ומהקצב המאפיינים אותו. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף כאלה במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 11 ל-15.

זירת הקרח

שרטוט של זירת הוקי קרח בליגת ה-NHL. בהוקי קרח הבינלאומי הסימונים דומים, למעט האזור הטרפזי מאחורי השערים. כמו כן מסומנים: 1. תיבות העונשין, 2. ספסלי הקבוצות, 3. עמדה לשופטים שמחוץ לקרח

זירת הוקי קרח

מבנה ומידות

המשחק משוחק על זירת קרח מלבנית בעלת פינות מעוגלות, הסגורה סביבה בקירות נמוכים (גובהם עד 1.22 מטר - 48 אינץ' במידות אנגליות - ב-NHL, ו-1.07 מטר בהוקי הבינלאומי) ועליהם לוחות עשויים זכוכית אקרילית שקופה, על מנת למנוע מהדיסקית או משחקנים שספגו תיקול להיזרק החוצה מזירת הקרח מצד אחד, ולאפשר לקהל צפייה במתרחש מצד שני. מבנה הזירה מאפשר המשך המשחק לאחר שהדיסקית פוגעת בקירות או בלוחות.

גובה לוחות הזכוכית האקרילית נמדד מהקצה העליון של הקירות עליהם הם מותקנים. ב-NHL גובהם הוא 8 רגל (כ-2.43 מטר) בפינות הזירה ובצלעות הקצרות שלה (מאחורי השערים) ו-5 רגל (כ-1.52 מטר) בצלעות הארוכות. בהוקי קרח הבינלאומי גובה הלוחות הוא 2.40 מטר מעל הקירות בצלעות הקצרות ובפינות, ו-1.80 מטר מעל הקירות בצלעות הארוכות. מאחר שגובה הלוחות מוגבל, ייתכנו מצבים בהם הדיסקית עולה מעליהם ויוצאת מזירת הקרח. במקרה כזה המשחק מופסק ומתחדש בעימות.

דיסקית היוצאת במהירות גבוהה מזירת הקרח אל היציעים עלולה לסכן את הקהל היושב בהם. האזור המסוכן ביותר מבחינה זו הוא ביציעים שמאחורי השערים, אליהם עלולה להינתז דיסקית שנחבטה בכוח רב אל השער. לכן תלויה מאחורי השערים רשת הגנה מתקרת האולם ועד ללוחות, כדי למנוע מהדיסקית מלהגיע לאזורים אלה באופן מוחלט. דיסקית הפוגעת ברשת ההגנה דינה כאילו יצאה מזירת הקרח – המשחק מופסק ומתחדש בעימות. בהוקי קרח הבינלאומי קיימת רשת ההגנה מזה עשרות שנים; ב-NHL הוכנסה רשת ההגנה לשימוש רק ב-2002 בעקבות מקרה מוות של אוהדת בת 14 שספגה פגיעת דיסקית בראשה.

הקרח צבוע מלאכותית בלבן, כדי שהדיסקית השחורה תבלוט על רקע הקרח.

מידות זירת הקרח שונות בין ליגת ה-NHL לבין ההוקי הבינלאומי, המנוהל על ידי פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). אורך הזירה ב-NHL ארוך במעט מזה של ההוקי הבינלאומי (60 מטר בהוקי הבינלאומי, 60.98 מטר - 200 רגל במידות אנגליות - ב-NHL), אך זירת הקרח ב-NHL צרה ברוב המקרים הרבה יותר - 85 רגל (כ-25.9 מטר) היא המידה התקנית ב-NHL, לעומת 30 מטר ברוב הזירות בהוקי הבינלאומי, שהייתה המידה התקנית עד 2014. תיקון לחוקה שהתקבל ב-2014 מאפשר לזירות הוקי בינלאומי להיות צרות יותר - עד כדי 26 מטר, דומה מאד לרוחב הזירה ב-NHL.

קו השער, קו האמצע והקווים הכחולים

במקביל לצלע הקצרה של זירת הקרח נמתח, לכל רוחב הזירה, קו השער. צבעו אדום. מרחקו מקצה זירת הקרח הוא 4 מטר בהוקי הבינלאומי, ו-11 רגל (3.35 מטר) ב-NHL. הדבר מאפשר לשחקנים להחליק או להעביר את הדיסקית גם מאחורי השערים. על מנת ששער ייחשב, הדיסקית צריכה להיכנס לשער כשהיא עוברת את כל רוחבו של קו השער במלוא היקפה.

את הזירה מחלק לשניים קו האמצע, צבעו אדום ובמקרים רבים (בעיקר ב-NHL) הוא מקווקו.

במקביל לקו האמצע ובמרחקים שווים משני צדדיו מסומנים שני קווי רוחב כחולים, המחלקים את הזירה לשלושה אזורים - אזור ניטראלי בין שניהם, ואזור הגנה לכל קבוצה הסמוך לשער שלה (שהוא אזור ההתקפה של היריבה). מרחק הקווים הכחולים מקצוות הזירה זהה ב-NHL ובהוקי הבינלאומי - 22.86 מטר (75 רגל).

ב-NHL מסומן מאחורי כל שער אזור טרפזי, שרק בתוכו מותר לשוער לגעת בדיסקית מאחורי קו השער. הסימון לא קיים בהוקי הבינלאומי, שם מותר לשוער לגעת בדיסקית בכל מחצית המגרש של קבוצתו.

עימות (faceoff)

סמוך לכל שער מסומנים שני עיגולים בקוטר 4.5 מטר (ב-NHL הקוטר הוא 15 רגל - כ-4.57 מטר) שנקודה מסומנת במרכזו של כל אחד מהם. עיגול דומה משורטט במרכז המגרש. כמו כן, משורטטות שתי נקודות סמוך לכל אחד מהקווים הכחולים, באזור הניטראלי. תשעת הסימונים האלה משמשים לעימות (faceoff) בין שני שחקנים יריבים, בעוד חבריהם ממתינים מחוץ לעיגול לדיסקית שתימסר לעברם. כל חידוש משחק בהוקי קרח נעשה באמצעות עימות בין שני יריבים, כאשר אחד מאנשי צוות השיפוט - בדרך כלל אחד הקוונים - מטיל את הדיסקית ביניהם, וכל אחד מהם מנסה למסור את הדיסקית לחבריו לקבוצה. מיקום העימות על אחת מתשע הנקודות ייקבע לפי מיקום הפסקת המשחק, הסיבה להפסקתו, ונסיבות חידושו.

בטרם הטלת הדיסקית, שני היריבים המשתתפים בעימות צריכים להיות במצב סטטי זה מול זה, כשביניהם אזור המיועד להטלת הדיסקית בין להבי מקלות ההוקי שלהם. כאשר הקוון מוכן להטלת הדיסקית, על שני היריבים להניח את להבי מקלותיהם על הקרח ולאפשר את הטלת הדיסקית. ב-NHL חייב שחקן הקבוצה האורחת להניח את להב מקלו ראשון כאשר העימות הוא באזור הנייטראלי. בעימותים קרובים לאחד השערים, שחקן הקבוצה המגינה מניח את להב מקלו ראשון.

אם אחד השחקנים מנסה להשיג יתרון בלתי הוגן בעימות בטרם הטלת הדיסקית, נענשת קבוצתו בהחלפת השחקן המשתתף בעימות מטעמה באחד משחקניה האחרים שעל הקרח, שמטבע הדברים מיומנותו בזכייה בעימות היא פחותה. יתרון בלתי הוגן יכול להיות מושג, בין השאר, על ידי כניסה מוקדמת לאזור הטלת הדיסקית, עיכוב ממושך בהנחת להב המקל על הקרח, או ניסיון למגע גופני עם היריב בטרם הטלת הדיסקית. אם אותה קבוצה מנסה שוב להשיג יתרון בלתי הוגן באותו עימות, היא יכולה להיענש בעבירה, בעקבותיה יורחק שחקן שלה לשתי דקות והיא תשחק בחסרון מספרי.

כיוון שכל חידוש משחק נעשה בעימות, יש חשיבות גדולה לשחקנים המחוננים ביכולת לנצח בעימות את יריביהם ולזכות בדיסקית עבור קבוצתם. כאשר העימות נערך בעיגולי העימות שליד אחד השערים, חשיבות הזכייה בו גבוהה עוד יותר - זכייה של הקבוצה התוקפת בעימות יכולה להוביל למצב הבקעה מיידי. אחוז ההצלחה בעימות הוא אחד מנתוני הסטטיסטיקה החשובים לקבוצת הוקי קרח.

השער

השער ורחבת השער

מידות השער זהות ב-NHL ובהוקי הבינלאומי. גובה השער הוא 4 רגל (1.22 מטר) ורוחבו 6 רגל (1.83 מטר).

לפני פי השער משורטטת רחבת שער (באנגלית: Crease), שצורתה היא קשת קטומה בקווי אורך משני צידי השער. רחבת השער תחומה בקווים אדומים וצבועה בצבע תכול, כדי להבדיל אותה משאר חלקי זירת הקרח. למחליקים אסור ליזום מגע מכוון עם השוער היריב בכל תחומי זירת הקרח, אך בתוך רחבת השער השוער מוגן אף יותר - אסור לשחקני היריב להפריע לתנועתו בתוך הרחבה גם בצורה לא מכוונת, ושער שהובקע תוך מעבר על חוק זה ייפסל. עם זאת, כאשר הן השוער והן השחקן היריב מנסים להגיע לדיסקית, יותר מגע לא מכוון בשוער, ובלבד שהשחקן היריב ניסה לשחק בדיסקית ועשה כל שביכולתו לצמצם את המגע בשוער.

דיסקית ההוקי

דיסקיות הוקי קרח

דיסקית ההוקי (הנקראת באנגלית "פאק" [Puck], ברוסית "שייבה" [Шайба] ובצרפתית "פאלה" [Palet] או "דיסק" [Disque]) עשויה גומי מגופר מעורב בחומרים נוספים שתפקידם הוא להקשיח את הדיסקית ולצבוע אותה בשחור. קוטרה 7.62 ס"מ (3 אינץ' במידות אנגליות), עובייה 2.54 ס"מ (אינץ' אחד), ומשקלה בין 156 ל-170 גרם. לפני משחקים הדיסקית מוקפאת כדי להקטין את הקפיציות שלה על הקרח.

שופטים

ברוב הליגות בעולם נמצאים על הקרח שופט אחד ושני קוונים, אם כי יותר ויותר ליגות בעולם עוברות לשיטה בה יש שני שופטים ושני קוונים. השופט הוא בעל הסמכות העליונה בזירה. הקוונים ניצבים בדרך כלל על הקווים הכחולים שמפרידים בין האזור הניטראלי ואזורי ההגנה/התקפה, ועיקר תפקידם הוא לשפוט הפרות של חוקי היסוד - נבדל ואייסינג. בנוסף לשופטים על הקרח ישנם שופטים מחוץ לקרח האחראים על ניהול שעון המשחק, אכיפת ביצוע עונשים על עבירות, ופסיקה על שער. במקרה של מחלוקת על שער ניתן, בהתאם לחוקי הליגה, להיעזר גם בוידאו.

חוקי יסוד לתנועת הדיסקית

בהוקי קרח ישנם שני חוקי יסוד הנוגעים לתנועת הדיסקית:

• נבדל (Offside)

כאשר שחקן חוצה בשתי רגליו את הקו הכחול אל תוך אזור ההתקפה של קבוצתו לפני שהדיסקית חוצה אותו. מצב זה ישרק אך ורק אם אחד השחקנים בקבוצה שלו יגע בדיסקית בתוך אותו אזור. כדי לצאת ממצב של נבדל על שחקני ההתקפה לצאת מאזור ההתקפה (כלומר, להחליק בחזרה אל מעבר לקו הכחול אל האזור הניטראלי), ומותר להם לחזור ולהיכנס לשם רק לאחר שהכניסו לתוכו את הדיסקית.

המשחק יתחדש בעימות באחת מהנקודות הייעודיות לכך באזור הניטראלי.

• אייסינג (Icing)

כאשר שחקן או שוער חובט בדיסקית מחצי המגרש שלו אל מאחורי קו השער של היריבה (אך מחוץ לשער עצמו) מבלי ששחקן אחר יגע בה בדרכה. באופן עקרוני נדרש גם שמחליק של הקבוצה היריבה יהיה הראשון שיגיע לדיסקית לאחר מכן, אך הקוון הקרוב להתרחשות יכול לפסוק על אייסינג באופן מיידי עוד לפני כן אם הוא סבור ששחקן של היריבה יגיע ראשון אל הדיסקית - וזאת על מנת להפחית את האפשרות למירוץ אל הדיסקית בין שחקנים יריבים, שעלול לסכן אותם בפציעה (האפשרות לשיקול הדעת של הקוון מכונה "Hybrid Icing"). בעוד שב-NHL עדיין מתאפשר במקרים מסוימים מרוץ בין שחקנים יריבים על מנת להגיע ראשון אל הדיסקית, בהוקי הבינלאומי מירוצים כאלה אינם נסבלים, משיקולי בטיחות מוגברת לשחקנים. אם מתפתח מרוץ כזה, הקוון ישרוק מיידית לאייסינג ויעצור את המירוץ.

לאחר שנקבעה הפרת אייסינג, המשחק יתחדש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשער הקבוצה שביצעה את ההפרה. קבוצה שביצעה אייסינג לא יכולה להחליף את שחקניה על הקרח בעצירת המשחק, ונאלצת לחכות לחידושו.

אייסינג לא יישרק נגד קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי על הקרח בשל עבירה שביצעה. הרציונל מאחורי כלל זה הוא שמטרתה העיקרית של קבוצה שנמצאת בחסרון מספרי היא להעביר את זמן העונש בלי לספוג שער, ושיכולתה לפתח משחק התקפה מוגבלת.

סיבה נוספת שיכולה להביא את השופטים להחליט שלא לשרוק לאייסינג היא אם הם סבורים ששחקן של הקבוצה השנייה היה יכול לגעת בדיסקית בדרכה, ובחר במכוון לא לעשות זאת כדי לגרום לאייסינג. במקרה כזה הם יכולים לבטל את האייסינג והמשחק יימשך כרגיל.

שליטה בדיסקית

ישנם מספר כללים הקובעים את דרך השליטה של השחקנים בדיסקית. הכללים העיקריים הם:

• אסור לחבוט בדיסקית באמצעות מקל ההוקי מעל גובה הכתף.
• שער שהובקע באמצעות חבטה בדיסקית מעל גובה משקוף השער ייפסל.
• מותר לשחקן לבעוט בדיסקית ברגלו כדי להעביר אותה אל המקל. שער שהובקע באמצעות בעיטה מכוונת ייפסל, אך שער שהובקע לאחר פגיעה לא מכוונת של הדיסקית ברגלו של שחקן יאושר.
• מותר לשחקן לעצור את הדיסקית ביד ולהוריד אותה אל הקרח או להדוף אותה ביד פתוחה, אך אסור למסור את הדיסקית באמצעות היד לחבר לקבוצה מחוץ לאזור ההגנה ואסור לתפוס את הדיסקית ביד ולהחליק איתה.
• לשוער מותר לתפוס את הדיסקית באמצעות כפפת השוער, או לכסות אותה בעזרת הכפפה כשהיא על הקרח. המשחק ייעצר ויחודש בעימות באחד מעיגולי העימות הקרובים לשערו.

עבירות ועונשים (Penalties)

השופט (משמאל למעלה) מרים את ידו כדי לסמן על עבירה נגד הקבוצה הלבושה בלבן. העבירה תישרק ברגע ששחקן של אותה הקבוצה ייגע בדיסקית. מצד ימין נראה שוער הקבוצה היריבה ממהר לספסל קבוצתו, כדי לאפשר למחליק נוסף להיכנס אל הקרח כל עוד המשחק נמשך

שחקן שנענש על ביצוע עבירה יושב בתיבת העונשין

בהוקי קרח ישנן מספר פעולות אסורות שמהוות עבירה, והעונש עליהן הוא הרחקת השחקן מהמגרש לפרק זמן מוקצב, או לכל המשחק, בהתאם לאופי וחומרת העבירה. שחקן שהורחק לפרק זמן מוקצב ירצה את עונשו באזור מיוחד התחום בצידי זירת הקרח, הנקרא "תיבת עונשין" (באנגלית: penalty box). שחקן שנמצא בתיבת העונשין לא יוחלף על ידי שחקן אחר, וקבוצתו תשחק בחסרון מספרי למשך זמן העונש. כשפג זמן העונש יכול השחקן הנענש לצאת מתיבת העונשין אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק.

פרק הזמן בו קבוצה נמצאת ביתרון מספרי על הקרח נקרא באנגלית power play. הקבוצה שנמצאת בחסרון מספרי (באנגלית: shorthanded) מנסה בעיקר להעביר את זמן החיסרון המספרי בלי לספוג שער, או בביטוי המקובל "להרוג את העונש" (kill the penalty). אחוז הניצול של מצבי power play לכיבוש שער מצד אחד, ואחוז ההצלחה ב"הריגת עונשים" מצד שני, הם נתוני סטטיסטיקה חשובים לקבוצת הוקי קרח.

מרבית העבירות גוררות עונש הרחקה מסוג minor, של שתי דקות. אם הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי מבקיעה שער, מסתיים עונש ההרחקה. עבירות חמורות יותר גוררות עונש minor כפול (ארבע דקות הרחקה הנותנות לקבוצה היריבה הזדמנות להבקיע שני שערים ביתרון מספרי) או עונש major שאורכו חמש דקות, שבמהלכן יש לקבוצה היריבה אפשרות להבקיע כמה שערים שתוכל.

עבירות חמורות במיוחד, כגון עבירה מכוונת וקשה שהביאה לפציעת שחקן יריב, או התנהגות לא נאותה כלפי השופטים, יכולים להביא להרחקת שחקן ל-10 דקות בעבירת misconduct, או לשארית המשחק בעבירת game misconduct או עבירת match החמורה יותר (למשל - ניסיון מכוון לפצוע יריב). הפעם יש אפשרות לקבוצתו להחליף אותו, אולם בפועל ברוב המקרים יאלץ מחליפו לרצות במקומו גם עונש minor או major נלווה בתיבת העונשין. עבירת match גוררת איתה אוטומטית גם עונש major נלווה.

ייתכן מצב שבו נגד קבוצה אחת עומדים שני עונשים בו זמנית. במצב כזה היא נמצאת בחסרון שני שחקנים על הקרח. עם זאת חל איסור על הימצאות פחות משלושה מחליקים על הקרח לכל קבוצה; במקרה של עבירה נוספת נגד קבוצה שכבר עומדים נגדה שני עונשים, העונש החדש עליה מעוכב, וימומש רק כאשר אחד השחקנים שכבר נענשו קודם לכן יוכל לחזור אל הקרח.

במצבים בהם קבוצות משחקות עם שלושה מחליקים על הקרח במצב רגיל - כגון הארכה בעונה הרגילה של ליגת ה-NHL - יתבטא העונש על העבירה בהוספת מחליק נוסף על הקרח לקבוצה השנייה.

כאשר השופט רואה עבירה עליה הוא מתכוון לפסוק עונש, הוא ירים את ידו כדי לסמן על העבירה. המשחק יימשך עד שהקבוצה שעברה את העבירה תיגע בדיסקית, ואז תישרק העבירה והמשחק יופסק. הדבר מאפשר לקבוצה היריבה להוציא את השוער שלה זמנית ולהכניס מחליק נוסף כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על יריבתה שביצעה את העבירה, בלי לחשוש מספיגת שער.

סוגים נפוצים של עבירות

אלה הן העבירות הנפוצות ביותר:

• Hooking - משיכת שחקן יריב מאחור באמצעות מקל ההוקי.
• High Sticking - פגיעה בשחקן יריב עם המקל מעל גובה הכתף.
• Holding - תפיסת שחקן יריב באמצעות הידיים.
• Interference - חסימת התקדמותו של שחקן יריב אשר לא מחזיק בדיסקית.
• Elbowing - מכה ביריב באמצעות המרפק.
• Kneeing - מכה ביריב באמצעות הברך.
• Checking from behind - כניסת גוף בגוף בגבו של יריב שלא רואה את הפוגע ולא יכול להתגונן. בדרך כלל תגרור עונש minor והרחקה ל-10 דקות בצידה.
• Cross-checking - מכה ביריב באמצעות מקל מורם מהקרח ומוחזק בשתי ידיים.
• Tripping - הכשלת יריב באמצעות המקל.
• Slashing - מכה לכוון יריב באמצעות מקל היורד מלמעלה כלפי מטה, גם אם המקל לא פגע ביריב.
• Boarding - הטחת יריב אל הלוחות בכוח מופרז, כאשר היריב עם פניו כלפי הלוחות.
• Charging - התנגשות בגופו של היריב לאחר לקיחת שלושה צעדי תנופה לפחות.
• Roughing - מכה מכוונת, ביד פתוחה או אגרוף, לראשו או פניו של שחקן יריב, גם אם לא התפתחה לקטטה של ממש.
• Fighting - קטטה בין שחקנים. בדרך כלל יורחקו היריבים המתקוטטים משתי הקבוצות.
• Spearing - דקירת יריב באמצעות להב המקל. נחשבת לעבירה מסוכנת, הגוררת עונש major ולאחריה הרחקה לשארית המשחק.
• Illegal Check to the Head - תיקול המכוון לראשו של היריב. ב-IIHF העבירה כוללת גם תיקול אל הצוואר.
• Too many players on the ice - יותר מדי שחקנים על הקרח בו זמנית. בדרך כלל מצב כזה קורה בשל חילוף שחקנים לא מתואם, שגורם לכך שמחליפים נכנסו לקרח לפני שהמוחלפים יצאו. אחד משחקני הקבוצה שעברה את העבירה ירצה עונש minor בתיבת העונשין.
• Delay of game - עיכוב המשחק במכוון, למשל על ידי חבטה מכוונת של הדיסקית אל מחוץ לזירת הקרח.
• Body Checking - תיקול גוף בשחקן יריב באמצעות פלג הגוף העליון, מאגן הירכיים ועד הכתפיים. זוהי עבירה רק במשחקי נשים או שחקנים צעירים; במשחקי גברים המהלך הוא חוקי ולמעשה מהווה אבן יסוד של משחק ההגנה, המקנה למשחק חלק ניכר מאופיו הקצבי והקשוח. הגיל ממנו מותרים תיקולי גוף במשחקי נערים משתנה ממדינה למדינה ונע בין 11 ל-15.

חבטת עונשין

מגן הקבוצה הלבושה בלבן מבצע עבירה על שחקן יריב, שהגיע למצב הבקעה לבדו מול השוער. העבירה הזו, במשחק של ליגת ה-KHL, הובילה לחבטת עונשין

חבטת עונשין (penalty shot) נפסקת במקרים שונים במשחק. המקרה הנפוץ ביותר הוא עבירה על שחקן שהגיע בהתקפה מתפרצת לבדו מול השוער היריב. חבטת עונשין מבוצעת על ידי כך שהשחקן המבצע מוביל את הדיסקית ממרכז הזירה אל שער היריב לבדו מול השוער, כשבסוף המהלך יש לו ניסיון אחד להבקיע שער.

כמו כן, בהוקי קרח הבינלאומי ובעונה הרגילה של ה-NHL וליגות צפון אמריקאיות נוספות, במקרה בו משחק לא מוכרע גם לאחר הארכה, מתקיים דו-קרב חבטות עונשין כדי להכריע אותו. לכל קבוצה ניתנות שלוש חבטות עונשין (באליפות העולם ובשלבי ההכרעה של הטורניר האולימפי ניתנות לכל קבוצה חמש חבטות עונשין). אם עדיין אין הכרעה, ממשיך דו-קרב חבטות העונשין עד שאחת הקבוצות מבקיעה והשנייה מחמיצה.

דו-קרב חבטות העונשין לא מתקיים בפלייאוף של ליגת ה-NHL ושל ליגות נוספות בעולם. במקום זאת משוחקת הארכה נוספת באורך מלא (עד 20 דקות "נטו") עד שאחת הקבוצות מבקיעה שער, אז מופסק המשחק והמבקיעה מוכרזת כמנצחת. אם לא הובקע שער מכריע משוחקת הארכה נוספת, וחוזר חלילה. המשחק הרשמי הארוך בהיסטוריה התקיים ב-2017 בפלייאוף של הליגה הנורווגית, והוכרע רק בהארכה השמינית.

פסק זמן

כל קבוצה זכאית במהלך המשחק לפסק זמן בודד באורך 30 שניות.

במסגרות שונות ניתן גם לקבוע פסקי זמן מנהליים, למשל לצורך תיקונים קלים בקרח או לצורך שידור פרסומות במשחקים המשודרים בטלוויזיה. ב-NHL קיימים שלושה פסקי זמן מנהליים באורך שתי דקות כל אחד בכל שליש של המשחק.

ערעור מאמן (Coach's Challenge)

בליגת ה-NHL, במקרים מסוימים, מתאפשר למאמן לערער על החלטה של השופטים על הקרח ולדרוש בדיקה בוידאו. המקרים בהם יכול מאמן לערער על החלטת השופטים הם שניים: אם שער נגד קבוצתו אושר כאשר לדעת המאמן המהלך שהוביל לשער החל ממצב נבדל שלא נשרק, או שלדעת המאמן הייתה מעורבת בשער הפרעה לא חוקית לשוער. המצב השני הוא אם שער של הקבוצה שלו נפסל ולדעתו השער חוקי. מקרים אחרים אינם ניתנים לערעור מאמן - לדוגמה, מקרים בהם יש מחלוקת אם הדיסקית עברה את קו השער אינם ניתנים לערעור מאמן, אלא רק לבדיקה יזומה מצד שופטי הווידאו.

עם הכנסת החוק לפעולה לקראת עונת 2015/16 נקבע שכדי לבצע את הערעור חייב המאמן שיהיה לו עדיין את פסק הזמן השמור לו (כלומר - עדיין לא לקח את פסק הזמן במהלך המשחק). אם הערעור נכשל והתגלה שהשופטים צדקו, או שצילומי הווידאו אינם חד משמעיים מספיק על מנת לסתור את החלטתם המקורית, נותרת ההחלטה המקורית על כנה, והמאמן איבד את פסק הזמן העומד לרשותו. לקראת עונת 2017/18 הוחמר העונש על ערעור שלא צלח, ונקבע שקבוצתו של המאמן שנכשל בערעור על החלטת השופטים תקבל עונש minor - כלומר, תשחק בחסרון מספרי למשך 2 דקות או עד שיריבתה מבקיעה שער.

בהוקי קרח הבינלאומי לא מתאפשר ערעור מאמן.

טכניקה אישית בסיסית

אחיזה נכונה במקל ההוקי. השחקן מימין הוא ימני, השחקן משמאל הוא שמאלי

השחקן מספר 12 באדום מתקל את יריבו בתיקול גוף

החלקה

הבסיס העיקרי ליכולתו של שחקן הוקי קרח הוא יכולת ההחלקה שלו על הקרח. זו כוללת מהירות, שווי משקל, יכולת לבצע שינויי כוון מהירים, ויכולת עצירה חדה – רצוי באמצעות שתי הרגליים, על מנת לעצור עם הפנים למהלך המשחק בכל מצב.

יכולת ההחלקה של שחקן הוקי קרח כוללת גם החלקה לאחור ברמה גבוהה. יכולת זו נחוצה בעיקר למשחק ההגנה, כדי שהנסיגה לכוון ההגנה תתבצע עם הפנים לכוון שחקני היריב המחליקים קדימה - אך יש לה חשיבות גם במשחק ההתקפה, כדי לאפשר התמקמות לקבלת מסירה תוך שמירת קשר עין עם המהלך ההתקפי.

האחיזה במקל

לשחקן ימני, האחיזה במקל מתבצעת כך שיד שמאל אוחזת את קצה מוט המקל, בעוד יד ימין אוחזת באמצעו. להב המקל, לפיכך, נוטה לצדו הימני של הגוף. לשחקן שמאלי, מטבע הדברים, מתחלפים תפקידי הידיים והמקל נוטה לצד השמאלי של הגוף. על פי היותו של השחקן ימני או שמאלי נקבע גם כוון העיקול בלהב המקל - כוון צידו הקעור של הלהב, שהוא הצד הטבעי למכה בדיסקית, משתנה בין מקלות לימניים ומקלות לשמאליים.

כדי לשלוט בדיסקית או לקבל מסירה, על להב המקל להיות מונח על הקרח, על מנת שהדיסקית לא תחלוף תחתיו.

הובלת הדיסקית

הובלת הדיסקית יכולה להתבצע במסירה לחבר לקבוצה, או באמצעות הובלתה על ידי שחקן בודד תוך כדי החלקה (באנגלית: stickhandling). הובלה על ידי שחקן בודד נעשית תוך העברה מהירה של הדיסקית מצד אחד של להב המקל למשנהו, על מנת לבלבל את המגן היריב, להחזיק את הדיסקית קרוב ללהב המקל בכל זמן ולהגן עליה מחטיפה.

סוגי חבטות לשער

חבטת מפרק יד (wrist shot)

חבטה מהירה, ללא תנופה של המקל, בתנועה חדה של מפרקי הידיים תוך החלקת הדיסקית לאורך להב המקל כדי להגביר את מהירותה.

חבטת חטף (snap shot)

חבטה לשער תוך הנפה קצרה של המקל. מאפשרת חבטה חזקה יחסית בתוך זמן קצר.

חבטת הצלפה (slap shot)

החבטה החזקה ביותר בהוקי קרח, תוך הנפה מלאה של המקל לאחור וכלפי מעלה. תוך כדי ההנפה, ידו הדומיננטית של השחקן - זו האוחזת באמצע מוט המקל - מורידה את נקודת האחיזה שלה במורד המוט, כדי להגביר את עוצמת החבטה. אם להב המקל פוגע קלות בקרח לפני הפגיעה בדיסקית, מקבלת החבטה עוצמה נוספת – הפגיעה בקרח גורמת כיפוף במוט המקל, וכאשר הוא שב ומתיישר עם הפגיעה בדיסקית נוספת תנופה לחבטה. מהירות הדיסקית בחבטת הצלפה מוצלחת עולה על 150 קמ"ש. חסרונותיה הם הקושי היחסי לדייק בה וזמן ההכנה הארוך יחסית המאפשר לשחקן יריב להפריע למהלכה.

חבטת גב יד (backhand)

הלהב של מקל הוקי קרח הוא מעוקל. הצד הטבעי לחבטה בדיסקית הוא הצד הקעור של הלהב; עם זאת, אם מהלך המשחק מחייב זאת, ניתן לחבוט בדיסקית אל השער גם בעזרת הצד הקמור. חבטה בעזרת הצד הקמור של הלהב מכונה "חבטת גב יד" (באנגלית: backhand).

חבטת גב יד פחותה בעוצמתה במידה ניכרת, וקשה יותר לדיוק ולשליטה, מאשר חבטה בעזרת הצד הקעור של הלהב. לכן השימוש בה ייעשה רק במצב של חוסר ברירה, כאשר אין אפשרות או זמן להעביר את הדיסקית אל הצד הקעור.

חבטה בתנועה אחת (one-timer)

חבטה מהירה בתנועה אחת מיד לאחר קבלת מסירה, ללא עצירת הדיסקית קודם לכן. דורשת מידה רבה של דיוק ותזמון, ונעשית בדרך כלל כאשר השחקן המקבל את המסירה נמצא במצב להבקעת שער מיד עם קבלתה.

עטיפה (wraparound)

פעולה של חלוץ המגיע קרוב לפינה אחת של השער ואז מחליק במהירות מאחוריו וסביבו, תוך ניסיון לדחוק את הדיסקית אל הפינה השנייה של השער בסיום המהלך. על השוער היריב, שנמצא עם גבו למהלך, להגיב במהירות ולהחליק לכל רוחב השער כדי לסגור במהירות את הפינה הרחוקה לפני שיספיק החלוץ לסיים את המהלך ולהבקיע.

תיקולים

טכניקת ההגנה הבסיסית היא תיקול השחקן היריב. באנגלית נקראת הפעולה check. התיקולים נחלקים באופן גס לשניים – תיקולי מקל ותיקולי גוף.

תיקולי מקל מיועדים לחטיפת הדיסקית ממקל ההוקי של היריב. הם יכולים להתבצע על ידי מכה במקל שלו על מנת להרחיקו מהדיסקית (stick check), או באמצעות מכה ישירה בדיסקית על מנת להוציאה משליטתו על ידי תנועה מהירה של המקל קדימה (poke check) או הנעת המקל במהירות מצד לצד (sweep check).

תיקולי גוף (body check) נעשים על גופו של השחקן היריב המוביל את הדיסקית, או זה שהחזיק בה אחרון, באמצעות פלג הגוף העליון (מאגן הירכיים ועד הכתפיים). מטרת תיקול הגוף היא לעצור את התקדמותו של היריב, להרחיקו מהדיסקית על מנת לחטוף אותה, או לבודד אותו מהמהלך. בשל מהירות ההחלקה של השחקנים, תיקולי גוף הם לעיתים קרובות חזקים מאד. במשחקי גברים, תיקולי גוף הם אבן הפינה של משחק ההגנה, והם המקנים למשחק את עיקר אופיו הקשוח; במשחקי נשים תיקולי גוף אסורים ומהווים עבירה.

תפקידים ומערכים

הקבוצה באדום נמצאת בחסרון מספרי. שחקניה מתגוננים במערך צפוף היוצר מעין "קופסה" סביב פי שערם

מלכודת האזור הניטראלי: הקבוצה המגינה, בלבן, לוכדת את היריבה העולה להתקפה באזור הניטראלי. השחקן המתקיף נאלץ לחבוט בדיסקית אל אזור ההתקפה בחבטה סתמית ולרדוף אחריה, על מנת למנוע מחבריו להיכנס למצב נבדל.

ירידה מסודרת להגנה מגבילה את שחקני ההתקפה לאגף הימני של אזור ההתקפה. מסירה אחורה למגן השמאלי וממנו לחלוץ האגף השמאלי תסייע להתגבר על כך

במצב רגיל, קבוצת הוקי קרח כוללת שישה שחקנים – חמישה מחליקים ושוער. חמשת המחליקים בהוקי קרח נחלקים לשני מגינים ושלושה חלוצים. בפועל, עקב האופי הדינמי של המשחק, משתתפים כל חמשת השחקנים במאמצי ההגנה וההתקפה גם יחד.

השוער

תפקידו של השוער הוא לעצור את הדיסקית מלהיכנס לשערו. הוא יוצא מרחבת השער שלו לעיתים רחוקות יחסית, בעיקר כאשר הדיסקית נמצאת מאחורי שערו ושחקני היריב רחוקים ממנו, כדי להרחיק את הדיסקית או לאפשר לשחקני ההגנה שלו להתחיל מהלך התקפי.

במצבים מסוימים במשחק, כגון פיגור לקראת סיומו או עבירה העומדת להישרק נגד הקבוצה היריבה, השוער יכול לפנות את מקומו על הקרח למחליק נוסף, כדי להגביר את הלחץ ההתקפי על הקבוצה היריבה.

המגינים

תפקידם העיקרי של המגינים הוא למנוע מחלוצי היריב מצבי הבקעה, על ידי השתלטות על הדיסקית, או אם היריבים מחזיקים בה – דחיקתם רחוק מהשער, אל צידי הזירה או פינותיה.

כאשר קבוצתם נמצאת בהתקפה, תפקיד המגינים הוא לתמוך במשחק ההתקפה מאחור, קרוב לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, על מנת למנוע מהדיסקית לצאת מאזור ההתקפה - דבר שיכריח את חבריהם להחליק מאזור ההתקפה אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל, ולהתחיל את מהלך ההתקפה מחדש. מעמדתם האחורית הם יכולים לחבוט בדיסקית אל השער ישירות, או לחפש מסירה לחלוץ הנמצא בעמדה טובה משלהם. מגינים הניחנים ביכולת החלקה טובה באופן מיוחד יכולים להסתכן יותר ולהתקרב לשער היריב כדי לעזור יותר במשחק ההתקפה, תוך הסתמכות על יכולת ההחלקה שלהם שתאפשר להם לחזור במהירות להגנה במקרה הצורך.

החלוצים

שלושת החלוצים מתחלקים לחלוצי אגף – ימני ושמאלי – וחלוץ מרכזי. חלוצי האגף פועלים בעיקר לאורך אגפי הזירה, כפי שמעיד תפקידם, בעוד החלוץ המרכזי מתמקם במידת האפשר מול פי שער היריב, מעט מחוץ לרחבת השער כדי שלא להפר את ההגנות שנותנת רחבת השער לשוער, וניתן לו חופש פעולה גדול יותר משל חבריו. התמקמות החלוץ המרכזי על פי שער היריב נעשית ממספר טעמים: לרתק אליו את אחד היריבים; להסתיר לשוער היריב את המתרחש; לאפשר הסטה של הדיסקית כשהיא נחבטת לשער על ידי חבר לקבוצה, כדי להטעות את השוער היריב; ולאפשר השתלטות מהירה על הדיסקית כשהיא נהדפת על ידי השוער היריב וליצור מצב הבקעה מחודש באופן מיידי. בפועל, האופי הדינמי של המשחק גורם לשינויים מהירים בעמדות השחקנים בהתאם למיקום הדיסקית – למשל, כאשר היא נלכדת בפינת הזירה באגף אחד, מתקרב חלוץ האגף השני אל אמצע אזור ההתקפה או מתמקם מאחורי השער כדי לפתוח קו מסירה לחברו.

כאשר הקבוצה השנייה שולטת בדיסקית, תפקיד החלוצים הוא ללחוץ על המגינים היריבים המתחילים את מהלך ההתקפה של קבוצתם עוד באזור ההגנה שלהם (טקטיקה הנקראת באנגלית forechecking), על מנת לעכב את המהלך ולחפש הזדמנות לחטוף את הדיסקית קרוב לשער היריבה. כאשר הקבוצה השנייה מגיעה לאזור ההתקפה, תפקיד חלוצי האגפים הוא להתמודד עם המגינים התומכים בחלוצי הקבוצה שלהם מאחור כדי למנוע מהם מסירה או חבטה לשער מרחוק. החלוץ המרכזי נמצא בדרך כלל בעמדה נסוגה, כדי שיוכל לעזור למגינים בשמירה על חלוצי היריב.

קווי שחקנים וחילופים

כדי לשמור על שחקנים טריים על הקרח בכל זמן, מתחלפים השחקנים על הקרח במחזורים קצרים – כל 30 שניות עד דקה. חילוף שחקנים יכול להתבצע כאשר המשחק מופסק, או תוך כדי שהוא משוחק (באנגלית: Changing on the fly). את הזמן בו שחקן נמצא על הקרח בטרם יוחלף נהוג לכנות "משמרת" (באנגלית: shift).

החלפת השחקנים תוך כדי שהמשחק משוחק נעשית כאשר השחקנים המוחלפים מתקרבים אל ספסל קבוצתם למרחק של 1.5 מטר לכל היותר (ב-NHL גבול המרחק נמדד ב-5 רגל במידות אנגליות) ועליהם להיות לא מעורבים במשחק. רק אז יוכלו מחליפיהם להיכנס אל זירת הקרח ולהצטרף מיידית למהלך המשחק. משמעות הדבר היא שתוך כדי ביצוע החילוף הן השחקנים המוחלפים והן המחליפים אינם משפיעים על מהלך המשחק. לכן, על חילוף שכזה להתבצע בתיאום מירבי ובמהירות האפשרית, וכאשר שער הקבוצה אינו נתון בסכנת הבקעה והדיסקית רחוקה ממנו, כדי שהחילוף יתבצע לפני שקבוצה היריבה תספיק להגיע להתקפה מסוכנת עם יתרון מספרי משמעותי.

קבוצת הוקי קרח בנויה כך שעל הקרח יהיו, במידת האפשר, צמדים קבועים של מגינים ושלישיות קבועות של חלוצים, כדי שיישמר התיאום בין השחקנים וכדי שתישמר רמת רעננות אחידה בין השחקנים שעל הקרח. הרכבי החלוצים והמגינים נקראים "קווים" (באנגלית: lines).

משמעות הדבר היא שכאשר יש חילוף שחקנים, מתחלף בדרך כלל קו השחקנים כולו (באנגלית: line change) – לדוגמה, כל שלושת החלוצים המרכיבים ביחד קו שחקנים יצאו ביחד מן הקרח, ובמקומם ייכנסו שלושה חלוצים המהווים קו שחקנים אחר.

במסגרות הבינלאומיות של ה-IIHF רשומים בסגל כל קבוצה 22 שחקנים, מתוכם 20 מחליקים – כלומר, ארבעה קווים של חלוצים וארבעה קווים (צמדים) של מגינים. ב-NHL רשומים בסגל כל קבוצה שני שחקנים פחות, כך שיש בסגל רק שלושה קווים של מגינים. באופן כללי, קבוצת הוקי קרח תשאף ששחקניה הטובים ביותר ישחקו בקו השחקנים הראשון וישהו על הקרח זמן ארוך יותר מחבריהם לקבוצה - אך הדבר נתון לשיקול דעת מאמנה, וייתכנו מקרים בהם מועבר אחד מכוכבי הקבוצה לקו השני או אף השלישי, כדי ליצור איזון ואחידות בין קווי השחקנים.

יתרון מספרי וחסרון מספרי

כאשר קבוצה נמצאת בחסרון מספרי על הקרח כתוצאה מעונש על עבירה שביצעה, נתונים עיקר מעייניה ל"הריגת" העונש – העברת זמן העונש בלי לספוג שער. במצב כזה יגנו שחקניה על שערם במערך צפוף יותר, וממנו יצאו כדי לדחוק את שחקני ההתקפה אל צידי הזירה ופינותיה, בהתאם למיקום הדיסקית. כיוון שנגד קבוצה בחסרון מספרי לא תקף חוק ה"אייסינג", היא יכולה להרחיק את הדיסקית בחופשיות על פני זירת הקרח כולה - ובכך "להרוג" חלק מזמן העונש עד שתשיב הקבוצה היריבה את הדיסקית אל אזור ההתקפה. לעיתים יצאו שחקני הקבוצה שבחסרון מספרי קדימה, אל אזור ההתקפה שלהם, כדי לעכב את תחילתו של מהלך התקפה חדש של יריבתם, או - אם נקרית לפניהם הזדמנות להתקפה מתפרצת - ינסו אף להבקיע שער למרות החיסרון המספרי, אך מדובר בניסיון מסוכן שנעשה רק אם נוצר עבורם מצב הבקעה מיידי וברור.

שחקני הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפים לנצל את יתרונם ולהבקיע כל עוד העונש נמשך. כיוון שהסכנה שיספגו שער פחותה מבחינתם, הם מגבירים את הלחץ ההתקפי על הקבוצה השנייה, ולעיתים אף מוציאים מהקרח את אחד משני המגינים ומכניסים חלוץ נוסף כל עוד העונש ליריבתם נמשך. המשחק, מטבע הדברים, מתנהל ברובו באזור ההתקפה של הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי, ולכן הוא מאופיין במשחק סטאטי יחסית ובמהלכי התקפה מחושבים ומרובי מסירות, בניסיון למצוא את הפרצה במערך הצפוף של היריבה, להניע את הדיסקית לשחקן חופשי ולהגיע למצב הבקעה. בד בבד, הקבוצה הנמצאת ביתרון מספרי שואפת שהדיסקית לא תורחק על ידי הקבוצה היריבה אל מעבר לקו הכחול התוחם את אזור ההתקפה, כיוון שבמקרה כזה יצטרכו כל שחקניה להחליק אל האזור הניטראלי כדי להימנע ממצב נבדל, ובכך לאבד חלק מזמן היתרון המספרי.

עלייה להתקפה וירידה להגנה

כאשר קבוצה משתלטת על הדיסקית באזור ההגנה שלה ויוצאת להתקפה, מטרתה להגיע לאזור ההתקפה במהירות, אך בצורה מסודרת, על מנת להימנע ממצב נבדל. מטרת שחקני הקבוצה השנייה היא לשבש את העלייה להתקפה של יריבתם על ידי הגבלת יכולתם להיכנס בצורה מסודרת אל אזור ההתקפה.

"מלכודת האזור הניטראלי" היא טכניקה נפוצה להשגת המטרה – שחקני הקבוצה המגינה מתרכזים באזור הניטראלי ומונעים את כניסת הדיסקית אל אזור ההגנה שלהם בצורה שתסכן את שערם. שחקני ההתקפה המחליקים קדימה נאלצים לחכות לכניסת הדיסקית אל אזור ההתקפה כדי לא להיתפס במצב נבדל, ובמקרים רבים מאלצים את שחקן ההתקפה המוביל את הדיסקית לחבוט בה בצורה סתמית אל אזור ההתקפה כדי למנוע מצב נבדל מחבריו. כך נאלצים שחקני ההתקפה לרדוף אחרי הדיסקית אל אזור ההתקפה בצורה לא מסודרת, ולשחקני ההגנה יש יתרון בהגעה לדיסקית והשתלטות עליה.

אפשרות נוספת של הקבוצה היורדת להגנה היא "נעילת אגף" (באנגלית: wing lock) - דחיקת שחקני ההתקפה של היריבה לאגף מסוים עם כניסתם לאזור ההתקפה, על מנת לצמצם את שטח התמרון שלהם, ולהקטין את הסכנה המיידית לשער. על ידי כך המגינים מעכבים את מהלך ההתקפה של היריבה ויוצרים לעצמם שהות להסתדר במערך הגנתי. שחקני ההתקפה יכולים להתגבר על ההגבלה עוד באזור הניטראלי על ידי מסירה אחורה למגן הנמצא באגף השני, וממנו מסירה מהירה אל חלוץ האגף אותו ניסתה הקבוצה השנייה לבודד מהמהלך.

ציוד

קסדת מחליק

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קסדת שוער

קובץ:Ice hockey sticks - Lausanne Hockey Club vs. HC Viège, 01.04.2010.jpg

מקלות הוקי קרח. המקל השני משמאל הוא מקל שוער

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

שוער הוקי קרח על ציודו המלא

שחקן הוקי קרח זקוק, בנוסף לציוד המשחק הבסיסי, גם לאמצעי הגנה מפציעה כתוצאה מהתנגשות עם שחקנים אחרים ומפגיעה ממקלות ההוקי או מהדיסקית.

ציוד מחליק

• מחליקיים.
• מקל הוקי - מקלות ההוקי המסורתיים עשויים עץ. מקלות מקצועיים מודרניים עשויים אלומיניום או חומר מרוכב, במלואם או בשילוב עץ.
• מכנסיים מרופדים להגנת האגן והירכיים.
• קסדה - עשויה חומר פלסטי, נהוג להוסיף לה מגן פנים פלסטי שקוף המגן על העיניים (בהוקי הבינלאומי מגן שכזה הוא חובה, ב-NHL - רשות). במשחקי נשים ושחקנים צעירים מוסיפים לקסדה סורגים להגנה מלאה על הפנים.
• כפפות מיוחדות להגנה על כפות הידיים והאצבעות.
• מגן חזה וכתפיים.
• מגיני שוקיים וברכיים.
• מגיני מרפקים.
• מגן אשכים.

ציוד שוער

• מחליקי שוער - נמוכים יותר מהמחליקיים של שאר השחקנים, כדי לאפשר לשוער ירידה אל הקרח וקימה מהירה.
• מקל הוקי מיוחד לשוער - בעל להב רחב יותר וחלק רחב יותר במוט, עד אמצעו. מוחזק על ידי השוער ביד אחת.
• קסדת שוער - עוטפת את הראש כולו, מכילה סורגים להגנת הפנים וניתן להוסיף לה מגן תלוי לצוואר. שוערים רבים נוהגים לעטר את קסדותיהם בציורים צבעוניים, שהופכים את קסדת השוער לפריט ייחודי.
• מכנסיים מרופדים להגנת האגן והירכיים.
• מגן חזה וכתפיים.
• כפפת שוער - מולבשת על היד שאינה אוחזת במקל.
• חוסם (Blocker) - משמש לעצירת הדיסקית, מולבש על אמת הזרוע האוחזת במקל.
• מגיני רגליים - לכל אורך הרגל, מהאגן עד כפות הרגליים.
• מגיני מרפקים.
• מגן אשכים.

פציעות

בהוקי קרח מספר גורמי סיכון משמעותיים לפציעות.

בראש הגורמים עומדות ההתנגשויות בשחקנים אחרים או בלוחות שבצידי הזירה, העלולות לערב כוח רב עקב מהירות ההחלקה של השחקנים. אלה אחראיות לכ-65% מהפציעות. גורמי סיכון אחרים הם פגיעות ממקלות ההוקי, מהדיסקית, ממשטח הקרח או מסכיני המחליקיים. קטטות המתפתחות לעיתים בין שחקנים הן גורם סיכון שולי יחסית לפגיעות לעומת הגורמים האחרים.

ציוד המגן הרב שלובשים השחקנים מפחית את הסיכון במידה ניכרת והופך את הפציעות הקשות לנדירות יותר, אך עדיין קיימות פציעות בכל הדרגות, כולל פגיעות בעמוד השדרה עד כדי שיתוק, זעזועי מוח ופגיעות פנים, כולל איבוד עין כתוצאה מפגיעת דיסקית או מקל הוקי. רובן המכריע של הפציעות הקשות נגרם מעבירות, ולא מתיקולי גוף חוקיים. חבישת קסדת המגן הפכה לחובה בהוקי קרח הבינלאומי בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, וב-NHL הונהגה ב-1979 עבור שחקנים שהצטרפו לליגה מאותה שנה ואילך. לפני כן קרו אף מספר מקרי מוות כתוצאה מפגיעות ראש קשות.

אחת הפגיעות הנפוצות במשחק, שהפכה לסימן היכר שלו, היא אובדן שיניים כתוצאה מפגיעת דיסקית או מקל הוקי - בעיקר בליגות גברים מקצועניות, בהן המחליקים אינם משתמשים בכלוב להגנה מלאה על הפנים, והחלק התחתון של הפנים נותר בלתי מוגן. על אף השימוש במגיני שיניים על ידי שחקנים רבים, לא נמנע לחלוטין אובדן שיניים במקרה של פגיעה - אך מגיני השיניים מונעים לרוב את הידרדרות הפגיעה בפה ובשיניים לכדי זעזוע מוח. שחקנים רבים משתמשים בשיניים תותבות משוכללות מחוץ למגרש, אך בעת משחק רבים מעדיפים להסירן - וחיוך בו חסרות שיניים הפך לאחד מסמלי המשחק.

בנוסף להפחתת כמות וחומרת הפציעות באמצעות ציוד המגן, מנסות המסגרות השונות המנהלות את הענף להפחית את כמות הפציעות וחומרתן באמצעות חקיקה, למשל על ידי החמרת העונשים על עבירות קשות – בעיקר אלה הכוללות פגיעה בראש ובגב.

גם מקל שנשבר תוך כדי משחק יכול להוות גורם סיכון עקב הקצוות החדים שהשבר גורם. חוקי המשחק קובעים ששחקן שמקלו נשבר חייב לשמוט את החלק שנותר בידו מיידית על הקרח כדי לא לסכן את סביבתו. אם מצב המשחק מאפשר זאת, יכול אותו שחקן להחליק אל ספסל קבוצתו כדי לקבל מקל חדש; אך אם קבוצתו נמצאת תחת מתקפה, יכול השחקן להישאר על הקרח ולעזור במאמצי ההגנה של קבוצתו ללא מקל. מטבע הדברים יעילותו של השחקן ללא מקל נפגמת מאד, אך הוא יכול לסייע במאמצי ההגנה של קבוצתו באמצעות עצירת הדיסקית בגופו או ביצוע תיקולי גוף על שחקני היריב.

ה-NHL וליגות נוספות בצפון אמריקה

ערך מורחב – NHL

קובץ:Red Wings win Stanley.jpg

גביע סטנלי, גביע אליפות ליגת ה-NHL, מונף על ידי שחקני דטרויט רד וינגס עם זכייתה באליפות ב-2008

הוקי קרח הוא אחד מארבעת ענפי הספורט העיקריים בצפון אמריקה. ליגת ההוקי הלאומית (National Hockey League) ה-NHL שקמה ב-1917 היא הליגה הבכירה בצפון אמריקה, ונחשבת לטובה ולפופולרית בעולם. ה-NHL היא ליגה עצמאית שאינה כפופה לפדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) ומשחקיה מתנהלים לפי ספר החוקים שלה, שחלק מהחוקים בו שונים מאלה שבספר החוקים של ה-IIHF.

בליגה 31 קבוצות, כאשר 7 מתוכן מבוססות בקנדה והשאר בארצות הברית. בעונת 2021/22 צפויה להצטרף לליגה קבוצה נוספת, ה-32 במספר.

נכון לעונת 2017/18 הקבוצות מחולקות לשתי חטיבות (conferences) - מזרחית ומערבית, לפי חלוקה גאוגרפית, המחולקות לשני בתים כל אחת. אורך העונה הרגילה הוא 82 משחקים. בתום העונה הרגילה, עולות שמונה קבוצות מכל חטיבה לפלייאוף בו הן משחקות בסדרות בשיטת הטוב משבעה משחקים, כאשר המפסידה בכל סדרה מודחת מהמשך המשחקים. אלופת המזרח ואלופת המערב נפגשות לסדרת הגמר על הזכייה בגביע סטנלי, הגביע הוותיק ביותר בספורט בצפון אמריקה, ועל תואר אלופת ה-NHL.

מלבד ה-NHL, קיימות בצפון אמריקה ליגות הוקי קרח רבות נוספות - החל מליגות מקצועניות משניות (Minor Leagues) וכלה בליגות מקומיות חובבניות וליגות גילאים עד גילאי הילדים. הליגה הנחשבת לטובה ולחשובה ביניהן היא ה-American Hockey League (ר"ת AHL), ליגה מקצוענית משנית המונה 31 קבוצות, כאשר לכל קבוצת NHL יש בה קבוצה-בת המשמשת לפיתוח שחקנים צעירים, או כמסגרת לשחקנים שירדו ביכולתם או משתקמים מפציעות.

בתחום ליגות הגילאים, הארגון הבולט ביותר הוא ה-Canadian Hockey League (ראשי תיבות CHL) - ארגון גג תחתיו פועלות שלוש הליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 (באנגלית: Major Junior), שהן ספקיות השחקנים העיקריות לדראפט ה-NHL מדי קיץ. על אף שם הארגון והזיהוי המוחלט של הליגות עם קנדה, שתיים מהן פעילות גם בארצות הברית.

• Quebec Major Junior Hockey League (ראשי תיבות QMJHL) - פועלת בעיקר בקוויבק, וגם בשאר פרובינציות קנדה שלאורך חוף האוקיינוס האטלנטי.
• Ontario Hockey League (ראשי תיבות OHL) - פועלת בעיקר באונטריו, וגם במדינות פנסילבניה ומישיגן בארצות הברית.
• Western Hockey League (ראשי תיבות WHL) - פועלת בחלק המערבי של קנדה, ממניטובה ועד לחוף האוקיינוס השקט, ובמדינות וושינגטון ואורגון בארצות הברית.

המקבילה של ה-CHL בארצות הברית היא ה-United States Hockey League (ראשי תיבות USHL) הפועלת באזור המערב התיכון. היא נחשבת לליגת הצעירים הבכירה (Tier 1) של ארצות הברית ומוציאה אף היא כמות מכובדת של שחקנים לדראפט ה-NHL.

ליגה נוספת בצפון אמריקה, שמשקלה בכמות השחקנים המגיעים ממנה לדראפט ה-NHL התבסס עם השנים, היא ליגת המכללות של ארצות הברית הנערכת במסגרת איגוד ספורט הקולג'ים הלאומי (NCAA). הפיינל פור של הליגה - משחקי חצי הגמר והגמר על תואר האליפות השנתי שלה - מכונה "פרוזן פור" (Frozen Four - "ארבע הקפואות").

מסגרות הוקי קרח עיקריות נוספות

ערכים מורחבים – IIHF, KHL

הגוף המנהל את ההוקי קרח בעולם הוא IIHF - פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, שקמה ב-1908. ה-IIHF אחראית על קביעת חוקי המשחק ועל ארגון כל המפעלים הבינלאומיים למועדונים ונבחרות לאומיות. מפעלי הדגל שלה הם הטורניר האולימפי המשוחק באולימפיאדת החורף, ואליפות העולם המשוחקת מדי שנה בחודשים אפריל - מאי. ה-IIHF מאגדת בתוכה 76 מדינות (מתוכן 54 הן חברות מלאות בעלות זכות הצבעה במוסדות הארגון), וההתאחדויות המקומיות בכל המדינות החברות בה כפופות לה ומתנהלות לפי כלליה (אם כי קנדה וארצות הברית זוכות למידה מסוימת של עצמאות). ישראל היא חברה מלאה ב-IIHF מאז 1991.

ליגות מקומיות ברמה גבוהה קיימות בעיקר בסקנדינביה ובמזרח ומרכז אירופה. הליגה הנחשבת לטובה ביותר באירופה, והשנייה בטיבה בעולם אחרי ה-NHL, היא ה-KHL (ליגת ההוקי הקונטיננטלית) הכוללת בעיקר את הקבוצות המובילות ברוסיה, אך גם קבוצות מלטביה, בלארוס, קזחסטן, פינלנד, סלובקיה וסין. הוקי קרח הוא הספורט המסחרי הפופולרי ביותר בפינלנד, והשני בפופולריות בשוודיה אחרי הכדורגל. ליגות מצליחות ופופולריות קיימות גם בשווייץ, בצ'כיה, בגרמניה ובאוסטריה, כאשר הליגה האוסטרית כוללת גם קבוצות מאיטליה, הונגריה, קרואטיה, וגם קבוצה מצ'כיה שעזבה את הליגה בארצה. ליגת ההוקי קרח המצליחה ביותר באירופה כיום מבחינת ממוצע קהל במגרשים היא הליגה של שווייץ.

הוקי קרח נשים ברמה גבוהה משוחק בעיקר בקנדה ובארצות הברית. ליגת הנשים שנחשבה לטובה בעולם הייתה ליגת ההוקי הקנדית לנשים (Canadian Women's Hockey League, ר"ת CWHL) שפעלה בעיקר בקנדה, עם קבוצה אמריקאית אחת ושתי קבוצות בסין אליה התרחבה הליגה ב-2017. שתי הקבוצות הטובות ביותר בליגה נפגשו בסוף כל עונה בטורניר על הזכייה בגביע קלרקסון, שנחשב למקביל של הוקי הנשים לגביע סטנלי. לאחר שנוסדה ב-2007 כליגה לא מקצוענית, עברה הליגה למקצוענות ב-2017 במקביל להתרחבות לסין, אך ב-2019 הכריזה על הפסקת פעילותה עקב קשיים כלכליים. בעונת 2015/16 החלה לפעול בחוף המזרחי של ארצות הברית הליגה הלאומית להוקי נשים (National Women's Hockey League, ר"ת NWHL), ליגה מקצוענית מלאה הכוללת בשלב ראשון 4 קבוצות, שהתרחבה עם קבלתה של קבוצה חמישית במינסוטה ב-2018. גביע האליפות של הליגה נקרא גביע איזובל, על שמה של ליידי איזובל גאתום-הארדי - אחת הנשים הראשונות הידועות ששיחקו את המשחק, שהיא גם בתו של הלורד סטנלי, המושל הכללי השישי של קנדה, יוזמו ותורמו של גביע סטנלי.

סגירתה של ליגת ה-CWHL האירה את המשבר העמוק בו נמצא ההוקי קרח המקצועני לנשים נכון ל-2019. התעניינות ציבורית נמוכה וחוסר במודל עסקי בר קיימא הביאו לכך שמשכורות השחקניות נמוכות מאד ולמעשה לא מאפשרות מחייה, הטבות סוציאליות אינן קיימות, ובעלי קבוצות מעדיפים לנטוש אותן. עקב כך הודיעו כ-200 שחקניות קנדיות ואמריקאיות על השבתת פעילותן עד שהמצב ישתנה.

מחוץ לצפון אמריקה וסין הוקי קרח נשים נפוץ בעיקר ברוסיה, בשוודיה ובפינלנד.

הוקי קרח באולימפיאדה

הוקי קרח הוא ענף אולימפי מאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920), אז שוחק הטורניר הראשון במסגרת אולימפיאדת הקיץ. ב-1924 התקיימה אולימפיאדת החורף הראשונה, ומאז ועד היום הוקי קרח משוחק במסגרת אולימפיאדת החורף.

החל מאולימפיאדת נאגנו (1998) ועד אולימפיאדת סוצ'י (2014) השתתפו שחקני NHL באולימפיאדה, על פי הסכם בין ה-IIHF, ה-NHL, איגוד שחקני ה-NHL, והוועד האולימפי הבינלאומי. עם זאת, לקראת אולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018) הודיעה ה-NHL שלא תאפשר לשחקניה להשתתף באולימפיאדה, עקב מחלוקות כספיות עם הוועד האולימפי הבינלאומי וכיוון שלא הוכחה תועלת עסקית לליגה ולענף מהשתתפותה באולימפיאדה.

בטורניר האולימפי זכו במדליית זהב קנדה וברית המועצות/חבר המדינות/"הספורטאים האולימפיים מרוסיה" 9 פעמים כל אחת, ארצות הברית ושוודיה פעמיים כל אחת, בריטניה וצ'כיה פעם אחת כל אחת.

מאז אולימפיאדת נאגנו (1998) מתקיים גם טורניר אולימפי לנשים. קנדה זכתה ארבע פעמים במדליית זהב ופעמיים בכסף, ארצות הברית זכתה פעמיים במדליית זהב ושלוש פעמים במדליית כסף. השתיים התמודדו ביניהן בכל משחקי הגמר האולימפיים לנשים, למעט באולימפיאדת טורינו (2006).

האלופה האולימפית הנוכחית לגברים היא נבחרת "הספורטאים האולימפיים מרוסיה" והאלופה האולימפית הנוכחית לנשים היא ארצות הברית, לאחר שזכו במדליית הזהב באולימפיאדת פיונגצ'אנג (2018).

אליפות העולם

ערכים מורחבים – אליפות העולם בהוקי קרח, אליפות העולם בהוקי קרח נשים

אליפות העולם לגברים של IIHF מתקיימת בכל שנה מאז 1930 למעט שנות מלחמת העולם השנייה והשנים האולימפיות עד 1964 ובין 1980 ל-1988 (עד 1964 הטורניר האולימפי נחשב רשמית גם לאליפות העולם), כאשר נכון ל-2016 המדינות החברות בה מחולקות לשישה דרגים: דרג עליון המונה 16 נבחרות, ודרגים נמוכים הממוספרים 1A,‏ 1B, ‏2A, ‏2B ו-3. בכל שנה מתקיימת אליפות עולם לכל אחד מהדרגים, וביניהם קיימת תנועת נבחרות בשיטה של עליות וירידות - לדוגמה, המנצחת באליפות העולם דרג 2A עולה לדרג 1B לשנה הבאה, שתי האחרונות בדרג העליון יורדות לדרג 1A, וכדומה. הזוכה באליפות העולם של הדרג העליון, המתקיימת בחודשים אפריל ומאי, היא אלופת העולם לאותה שנה. המבנה הנוכחי החליף ב-2012 מבנה קודם שכלל ארבעה דרגים בלבד. בשנים מסוימות ייתכן גם דרג שביעי בהתאם למספר המדינות המתחרות.

מאז 1977 רשאים שחקני NHL להשתתף באליפות ולייצג את נבחרותיהם, אך כיוון שהאליפות מתקיימת במקביל לסיבובים הראשונים של פלייאוף ה-NHL, האפשרות הזו פתוחה למעשה בעיקר לשחקנים שקבוצותיהם לא עלו לפלייאוף. במהלך האליפות יכולים להצטרף גם שחקנים שקבוצותיהם הודחו מהפלייאוף, ונבחרות שיש להן שחקנים ב-NHL נוהגות לעיתים לשמור מקומות פנויים בסגליהן בתחילת האליפות לצורך כך.

אלופת העולם הנוכחית (2019) היא פינלנד, שזכתה באליפות העולם 2019 של הדרג העליון שנערכה בסלובקיה.

החל מ-1990 מתקיימת גם אליפות עולם לנשים, כאשר החל מ-1997 היא מתקיימת באופן סדיר בכל שנה שאין בה אולימפיאדת חורף למעט שנת 2003, אז בוטלה אליפות העולם לנשים שנועדה להיערך בסין עקב מגפת הסארס. קנדה וארצות הברית הוכיחו עליונות מוחלטת על הנבחרות האחרות, ושיחקו ביניהן בכל משחקי הגמר למעט אחד. קנדה זכתה באליפות 10 פעמים, רובן בשנים הראשונות לקיומה. ארצות הברית זכתה באליפות 9 פעמים, והיא גם האלופה המכהנת (בפעם החמישית ברציפות) לאחר שזכתה באליפות העולם 2019 שנערכה בפינלנד. אליפות העולם לנשים מתקיימת בשיטת דרגים דומה לזו של הגברים, כשנכון ל-2019 חברות בדרג העליון 10 נבחרות.

הוקי אגמים

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

ילדים מתארגנים למשחק הוקי אגמים באונטריו, 1908

הוקי אגמים (Pond Hockey), המכונה בקנדה "שיני" (Shinny), הוא משחק הוקי קרח המשוחק על גוף מים שקפא באופן טבעי, בדרך כלל אגם. הוא מאפשר למתגוררים בסביבתו לשחק משחקים מאולתרים, על בסיס חוקים הנקבעים אד הוק בין השחקנים, ובאמצעים נגישים באופן מיידי (לדוגמה – נעליים המשמשות כקורות השערים או ערימות שלג כגובלי שטח המשחק), ללא צורך באולם סגור וזירת קרח מסודרת. בקנדה נחשב הוקי האגמים לחלק מרכזי במשחקי הילדות ובתרבות הפנאי הלאומית, ולגרסה שורשית וטהורה של המשחק.

החל מ-2002 מתקיימת בקנדה אליפות עולם בהוקי אגמים, בין קבוצות בהתארגנות חופשית ממדינות שונות, בגרסה ממוסדת מעט יותר של המשחק. ב-2007 פתח ראש ממשלת קנדה, סטיבן הארפר, את המשחקים.

פארא הוקי קרח

ערך מורחב – פארא הוקי קרח

משחק פארא הוקי קרח בין קנדה וארצות הברית, 2015

פארא הוקי קרח (Para Ice Hockey; בעבר נקרא "הוקי מזחלות", ובאנגלית Sledge Hockey, או Sled Hockey בארצות הברית) הוא גרסה מיוחדת של המשחק המשוחק על גבי מזחלות ייעודיות שפותחו עבור שחקנים בעלי לקות בחלק הגוף התחתון. חוקי המשחק מבוססים על חוקי ההוקי קרח הרגילים של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית, עם התאמות שונות ללקות הגופנית של השחקנים ולמשחק על המזחלת. שחקני פארא הוקי קרח משתמשים בשני מקלות הוקי ייעודיים, קצרים יותר מהמקלות הרגילים, ובעלי להב בזווית קהה יותר ביחס למוט ושיני מתכת בראש המוט על מנת לאפשר את דחיפת המזחלת על הקרח בעזרתם. בתנועה מהירה של מפרקי הידיים יכולים השחקנים לעבור מדחיפת המזחלת על ידי שיני המתכת שבראש המוט לחבטה בדיסקית באמצעות הלהב, ובחזרה.

המשחק, והמזחלת המשמשת אותו, הומצאו במרכז שיקום בשוודיה בשנות ה-60 של המאה ה-20. בשנות ה-80 וה-90 צבר המשחק פופולריות, והפך לענף ספורט פאראלימפי במשחקי החורף הפאראלימפיים בלילהאמר ב-1994. החל ממשחקי החורף הפאראלימפיים בונקובר (2010) הטורניר הוא מעורב מבחינה מגדרית - הנבחרות יכולות לשתף שחקניות בסגלים שלהן, ואין טורניר פאראלימפי מיוחד לנשים. הוועד הפאראלימפי הבינלאומי מארגן גם את אליפויות העולם של הענף.

ארצות הברית היא האלופה הפאראלימפית המכהנת (2018) וגם אלופת העולם המכהנת (2019).

תרבות הענף ומקומו בתרבות הכללית

שמו של המשחק במדינות שונות

בארצות הברית ובקנדה נקרא המשחק בפשטות "הוקי" (hockey). גם בפינלנד (jääkiekko) ובלטביה (hokejs) לא מוזכר הקרח בשם המשחק. בשוודיה נעשה שימוש בשני השמות (hockey או ishockey). ברוסיה ובאוקראינה מכונה המשחק לעיתים "הוקי", אך כיוון שבמדינות אלה המונח "הוקי" יכול לכוון גם לבנדי, מכונה לפעמים המשחק "הוקי עם דיסקית" (ברוסית: Хоккей с шайбой, באוקראינית: Хокей із шайбою).

ביתר מדינות העולם נקרא המשחק בשמו המלא "הוקי קרח", או וריאציה אחרת המזכירה את הקרח, כגון "הוקי על קרח" (לדוגמה - hockey sur glace בצרפת או hockey sobre hielo במדינות דוברות ספרדית).

הוקי קרח בתרבות קנדה

במולדת הענף, קנדה, הוקי קרח הוא הספורט הלאומי הרשמי של החורף וחלק בלתי נפרד מהתרבות הלאומית. בקנדה כמות שחקני ההוקי קרח הרשומים הגדולה בעולם – 639,500 שחקנים רשומים לפי רישומי ה-IIHF מ-2016, קרוב ל-2% מאוכלוסייתה. אולמות היסטוריים שאירחו במשך עשרות שנים משחקי הוקי קרח חשובים, כגון מונטריאול פורום במונטריאול או מייפל ליף גארדנס בטורונטו, קיבלו מעמד רשמי של אתרים היסטוריים לאומיים של קנדה, ומשחק הוקי קרח הופיע – לצד ענפי ספורט חורף אחרים בתמונות קטנות יותר – על המהדורה הישנה של השטר של חמישה דולרים קנדיים. אירועי הוקי קרח כגון הניצחון של נבחרת קנדה על נבחרת ברית המועצות בסדרת הפסגה מ-1972, נחשבים לאירועים היסטוריים לאומיים מעבר להיבט הספורטיבי שלהם, והוטבעו על בולים ומטבעות. שחקני הוקי קרח מובילים, כגון ויין גרצקי, זכו לתוארי אצולה במסדר קנדה.

הוקי קרח בתרבות מדינות אחרות

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

הוקי קרח על בול דואר סובייטי מ-1972

קובץ:GER-FIN stamp.png

הוקי קרח על בול דואר מפרגוואי, 1980

הוקי קרח פופולרי במדינות אחרות מלבד קנדה – ארצות הברית, מדינות סקנדינביה, ומדינות מזרח ומרכז אירופה, אם כי השפעתו על התרבות הכללית פחותה בהרבה מאשר בקנדה, ובדרך כלל אינה חורגת מההקשר הספורטיבי. עם זאת, במקרים מיוחדים הגיע הענף לאזכורים מעבר לתחום הספורטיבי, כגון על בולי דואר, הן במדינות בהן הענף פופולרי והן במדינות בהן הוא אינו פופולרי, כגון פרגוואי.

תרבות המשחק

קטטות

בהיותו של הוקי קרח ענף ספורט קשוח ומרובה מגע המשוחק בתנועה כמעט מתמדת, גולשים לעיתים האירועים במשחק לקטטות בין השחקנים. בצפון אמריקה הפכו הקטטות לחלק בלתי נפרד מתרבות המשחק ולגורם משיכה לקהל, ולמעשה השופטים נותנים לקטטה בין שני שחקנים להימשך עד שאחד מהם נופל על הקרח או עד ששחקנים נוספים מתערבים בה. בהוקי קרח הבינלאומי, לעומת זאת, קטטות אינן נסבלות ומופסקות מיד בתחילתן.

כחלק מהתרבות המקבלת את הקטטות כמרכיב טבעי בהוקי קרח הצפון אמריקאי, נוצרה בו דמות ה"אנפורסר" (Enforcer - כופה, מכריח), שחקן שעיקר תפקידו הוא הפחדה והרתעה של שחקני היריב על ידי תיקולים קשוחים וכניסה לקטטות יזומות, בעיקר מול יריבים המתנהגים בקשיחות לכוכבי קבוצתו או לשוער שלה.

תרבות אוהדים

כמו כמעט בכל ענף ספורט, אוהדי הקבוצות והנבחרות מאמצים לעצמם שירי אוהדים, מתלבשים בתלבושות קבוצותיהם ומקניטים את היריבים, כולל קריאות שמחה כאשר יריב מתוקל בכוח אל הלוחות בצידי זירת הקרח. עם זאת, יחסית לאופי הקשוח של המשחק עצמו, מהומות בין אוהדים הן נדירות יחסית.

לענף יש גם מספר מסורות אוהדים ייחודיות לו, כגון זריקת כובעים אל זירת הקרח כאשר שחקן מבקיע שלושער (באנגלית hat trick) - מנהג שהשתרש תחילה ב-NHL והתפשט משם אל ההוקי קרח הבינלאומי.

מיישרת הקרח

מיישרת קרח

ערך מורחב – מיישרת קרח

מיישרת הקרח, המיישרת, מנקה ומחליקה את פני הקרח לפני המשחק ובהפסקות בין השלישים, הפכה לאחד מסמלי המשחק וחלק חשוב ובלתי נפרד מתרבותו, בעיקר בצפון אמריקה. אוהדים נוהגים לעקוב אחרי ביצועיו של נהג המיישרת, להריע לו על ביצועים טובים וללעוג לו אם החמיץ אזור בזירה שלא יושר כהלכה. המיישרת נקראת לרוב בשם "זמבוני", שם החברה שהקים הממציא שפיתח את המיישרת ב-1949 שהפך לשם גנרי למיישרות קרח באשר הן.

יריבויות מסורתיות

בהוקי קרח הבינלאומי קיימות מספר יריבויות מסורתיות ארוכות שנים, הנובעות מסיבות שונות – יריבויות היסטוריות מתקופת המלחמה הקרה (ארצות הברית וקנדה מול רוסיה, כממשיכתה של ברית המועצות), יריבויות כתוצאה מגלגולי עבר של המדינות (רוסיה מול צ'כיה, שריד ליריבות בין ברית המועצות וצ'כוסלובקיה) ויריבויות כתוצאה מקירבה היסטורית, תרבותית וגאוגרפית (קנדה מול ארצות הברית, צ'כיה מול סלובקיה, פינלנד מול שוודיה).

גם ב-NHL קיימות יריבויות היסטוריות ארוכות שנים בין קבוצות וותיקות (הגדולה בהן היא בין מונטריאול קנדיאנס וטורונטו מייפל ליפס), ויריבויות גדולות על בסיס קירבה גאוגרפית או שייכות לאותה מדינה בארצות הברית או פרובינציה בקנדה (ניו יורק ריינג'רס מול ניו יורק איילנדרס וניו ג'רזי דווילס, טורונטו מייפל ליפס מול אוטווה סנטורס, פיטסבורג פינגווינס מול פילדלפיה פליירס, אדמונטון אוילרס מול קלגרי פליימס, לוס אנג'לס קינגס מול אנהיים דאקס).

"מועדון הזהב המשולש"

"מועדון הזהב המשולש" (באנגלית: Triple Gold Club) הוא קבוצה בלתי רשמית, הנחשבת יוקרתית, של שחקנים ומאמנים שזכו לפחות פעם אחת בכל אחד משלושת התארים החשובים ביותר בענף - אליפות העולם, מדליית זהב בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף, ואליפות ליגת ה-NHL (גביע סטנלי). פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) מעניקה עיטור מיוחד לשחקנים ולמאמנים המגיעים להישג זה.

נכון ל-2019, חברים ב"מועדון" 29 שחקנים ומאמן אחד - הקנדי מייק בבקוק. כל השחקנים החברים ב"מועדון" הם מחליקים (11 מגינים והשאר חלוצים) - אף שוער לא זכה בשלושת התארים גם יחד. 11 מבין השחקנים החברים במועדון הם קנדים, תשעה הם שוודים, שבעה הם סובייטים/רוסים ושניים הם צ'כים.

מתוך 29 השחקנים, שלושה חברים במועדון ייחודי ויוקרתי אף יותר - "מועדון הזהב המשולש הכפול", לאחר שזכו לפחות פעמיים בכל אחד משלושת התארים. השלושה הם הסובייטים/רוסים ויאצ'סלב פטיסוב ואיגור לריונוב, והשוודי פטר פורשברג.

החלוץ הקנדי סידני קרוסבי הוא החבר היחיד ב"מועדון הזהב המשולש" שזכה בכל אחד משלושת התארים כקפטן.

בקרב אוהדי הענף נפוץ גם הביטוי "מועדון הזהב המרובע" (Quadruple Gold Club), שבו חברים שחקנים ומאמנים שזכו, בנוסף לשלושת תוארי "מועדון הזהב המשולש", גם בגביע העולם או במפעל שקדם לו, גביע קנדה. מתוך 29 השחקנים במועדון הזהב המשולש, עשרה הם גם חברי "מועדון הזהב המרובע" - שמונה קנדים ושני סובייטים/רוסים. מייק בבקוק, המאמן היחיד ב"מועדון הזהב המשולש", הוא גם חבר "מועדון הזהב המרובע" אחרי שהוביל את נבחרת קנדה לזכייה בגביע העולם ב-2016. סידני קרוסבי, היחיד שזכה בשלושת תוארי "מועדון הזהב המשולש" כקפטן, זכה באותו טורניר כקפטן והשלים זכייה כקפטן גם בתואר הרביעי של "מועדון הזהב המרובע".

הוקי קרח בישראל

זירת הקרח הגדולה במרכז קנדה במטולה, זירת ההוקי התקנית הראשונה בישראל

נבחרת ישראל, בלבן, מול נבחרת סרביה באליפות העולם 2014 דרג 2A

בישראל הענף אינו פופולרי וזוכה למספר מועט של חובבים. רק ב-1995 נחנך בישראל מתקן ראשון במידות תקניות ובעלי אבזור תקני להוקי קרח, מרכז קנדה במטולה, שהיה היחיד מסוגו בישראל עד 2019. ייחודו של המתקן וריחוקו ממרכזי האוכלוסיה של ישראל הקשו מאוד על התפתחות הענף.

זירת קרח נוספת במידות תקניות נפתחה ב-2012 בקניון "אייס מול" באילת, אך היא אינה מאובזרת להוקי קרח ולא מתקיימת בה פעילות בענף.

במרכז הארץ נערכת פעילות בענף גם בזירת הקרח Ice Peaks בחולון, שנחנכה ב-2013, למרות היותה קטנה מהגודל התקני להוקי קרח. ב-2020 צפויה להיחנך לצידה זירה נוספת עם משטח אולימפי תקני ויציע לקהל.

באוקטובר 2019 נפתח במושב תנובות שבאזור השרון מתחם הוקי קרח תקני נוסף בשם "וואן אייס ארנה" הכולל זירה ראשית עם משטח אולימפי ולצידה זירה משנית בגודל חצי אולימפי. זוהי הזירה היחידה במידות תקניות ועם אבזור תקני להוקי קרח במרכז הארץ.

על פי נתוני פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF) נכון ל-2019, בישראל רשומים בסך הכל 570 שחקנים - מתוכם 268 גברים, 17 נשים, והשאר שחקני נוער בגילאים שונים.

ישראל בהוקי קרח הבינלאומי

ערך מורחב – התאחדות ההוקי קרח הישראלית

הגוף המנהל של הענף בישראל הוא התאחדות ההוקי קרח הישראלית, שהתקבלה ל-IIHF ב-1991 כחברה מלאה. נבחרת ישראל בהוקי קרח משחקת באליפות העולם מאז 1992, כאשר ההישג הבולט שלה היה זכייה באליפות העולם דרג 2 בשנת 2005, והעפלה ראשונה - ויחידה עד כה - לדרג 1, שהיה אז הדרג השני בטיבו בעולם אחרי הדרג העליון, שם שרדה שנה אחת בלבד.

בהתאם להחלטת ה-IIHF לפצל את דרגים 1 ו-2 החל מ-2012 ולהגדיל את מספר הדרגים, שובצה ישראל לדרג 2B - הדרג החמישי בטיבו מבין שישה. ב-2013 עלתה נבחרת ישראל דרג בעולם לראשונה מאז השינוי במבנה הדרגים, כשזכתה באליפות העולם דרג 2B ועלתה לדרג 2A - הדרג הרביעי בעולם, אך ב-2014 ירדה בחזרה לדרג 2B לאחר שסיימה אחרונה בדרג 2A. ב-2019 זכתה ישראל שוב באליפות העולם דרג 2B, ותשחק בדרג 2A ב-2020.

לישראל יש גם נבחרת לצעירים עד גיל 20, שנמצאת בדרג 2B (החמישי מבין שישה דרגים) אליו עלתה בשנת 2018 מדרג 3, ונבחרת נוער (עד גיל 18) שנמצאת בדרג 3A (השישי מבין שבעה דרגים).

ליגת ההוקי קרח הישראלית

ערך מורחב – ליגת ההוקי קרח הישראלית

ליגת ההוקי קרח הישראלית כוללת, נכון לעונת 2018/19, שתי ליגות - ליגת העל (ליגה A) שהיא הליגה הבכירה, בת 6 קבוצות, והליגה הלאומית (ליגה B), בת 9 קבוצות.

משחקי הליגות נערכים במרכז קנדה שבמטולה ובזירת הקרח Ice Peaks שבפארק פרס בחולון. כיוון שהזירה בחולון קטנה מהגודל התקני, המשחקים הנערכים בה משוחקים בהרכב מצומצם של שוער ו-4 מחליקים בלבד על הקרח. משחקי הפלייאוף נערכים עם סיום העונה הרגילה במרכז קנדה, למעט משחק הגמר של הליגה ב-2014 שנערך בחולון ושודר בשידור חי בערוץ 9 - הפעם הראשונה שמשחק ליגה ישראלית שודר בשידור חי בטלוויזיה.

לרוב הקבוצות אין מספיק שחקנים כדי להציג סגל מלא, ולכן הן משחקות עם מספר קטן של קווי התקפה והגנה.

אלופת ישראל הנוכחית (2019) היא קבוצת מועדון הוקי בת ים.

הוקי קרח במכביה

עד היום התקיים טורניר הוקי קרח במסגרת שלוש מכביות: המכביה החמש עשרה (1997), המכביה התשע-עשרה (2013) והמכביה העשרים (2017). בנוסף לטורניר הפתוח, לנבחרות עם שחקנים בכל הגילאים, נערכו גם טורנירים לשחקנים צעירים עד גיל 18 ולשחקנים מבוגרים מעל גיל 40.

נבחרת קנדה זכתה בכל המהדורות של הטורניר הפתוח.

בעוד בשני המקרים הראשונים התקיימו הטורנירים במטולה, הוקמה עבור המכביה העשרים בפעם הראשונה בישראל זירת הוקי קרח תקנית בגודל מלא באולם גדול - פיס ארנה בירושלים. גודל האולם וקרבתו היחסית למרכז הארץ הביאה להצלחה גדולה לטורניר שמשך קהל רב. משחק הגמר של הטורניר הפתוח, בו ניצחה קנדה את ארצות הברית 7:2, משך כ-7000 צופים והפך למשחק ההוקי קרח בעל הקהל הגדול ביותר שנערך על אדמת ישראל.

ישראלים בדראפט ה-NHL

השחקן הישראלי מקס בירבראייר נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2000 במקום ה-67, על ידי ניו ג'רזי דווילס, והפך בכך לישראלי הראשון שנבחר בדראפט ה-NHL. עם זאת, הוא לא זכה לשחק ב-NHL, ולאחר מספר עונות בליגות משניות בצפון אמריקה עבר לשחק באירופה. ב-2019, לאחר קריירה מקצוענית ארוכה, הודיע בירבראייר על פרישתו ממשחק פעיל.

איתן וורק, יהודי קנדי בעל אזרחות ישראלית, נבחר בדראפט ה-NHL בשנת 2009 במקום ה-47 על ידי ניו יורק ריינג'רס, והפך לישראלי השני הנבחר בדראפט. וורק לא הוחתם על ידי הריינג'רס, ושיחק מאז בחירתו ב-Ontario Hockey League, אחת מהליגות העיקריות לצעירים עד גיל 20 בקנדה. ב-8 במאי 2011 הועברו הזכויות על וורק לפיניקס קויוטיס, שהחתימה אותו ב-19 במאי. וורק לא הצליח להגיע לסגל הקבוצה, והועבר לקבוצה-בת שלה מהליגה המשנית AHL. נכון לעונת 2018/19 משחק וורק בליגה הצ'כית.

ראו גם

• בנדי
• הוקי רולר
• הוקי גלגיליות (קואד)
• הוקי שדה
• הוקי רצפה
• הוקי אוויר

לקריאה נוספת

• Dan Diamond, James Duplacey, Ralph Dinger, Igor Kuperman, Eric Zweig (editors): Total Hockey - The Official Encyclopedia of the National Hockey League, Total Sports/Andrews McMill Publishing; מסת"ב 1-892129-85-X
• Dan Diamond, Eric Zweig, Craig Ellenport: The Official NHL Hockey Treasures: Centennial Edition, Carlton Books; מסת"ב 178739011X
• Dan Diamond (editor):Total Stanley Cup - The Official Encyclopedia of the Stanley Cup, Total Sports Publishing; מסת"ב 1892129078
• The National Hockey League Official Guide & Record Book 2019, Triumph Books; מסת"ב 1629376329
• Andrew Podnieks (editor): IIHF Guide & Record Book 2019, International Ice Hockey Federation; מסת"ב 0986796468
• Stephan Müller: International Ice Hockey Encyclopedia 1904-2005, Books On Demand, Nordstedt; מסת"ב 3-8334-4189-5

קישורים חיצוניים

• אתר ההתאחדות להוקי קרח בישראל
• האתר הרשמי של ה-NHL (באנגלית)
• האתר הרשמי של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית IIHF (באנגלית)
• האתר הרשמי של ליגת ה-KHL (ברוסית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26601673הוקי קרח