פורטל:ביולוגיה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	מבנה קנה הנשימה קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות המתפצלים בשנית ובשלישית, שוב ושוב, כעשרים ואף עשרים וחמש פעמים עד שהם מסתיימים בנאדיות הריאה. הגדילה המעריכית במספרם מסתכמת בכשלוש מאות מיליון נאדיות ששטח הפנים המשותף שלהן, בו נעשה חילוף גזים עם האוויר, משתווה בגודלו למגרש טניס.	עריכה \| תבנית \| שיחה
2	איור מיטורונדיון אנדוסימביוזה היא צורה של סימביוזה בה מתקיים יצור אחד בתוך האחר. ההערכה היא שהמיטוכונדריון, שהוא אברון הנשימה החמצנית של האיקריוטי, היה במקורו חיידק דמוי ריקציה (טפיל) בתוך התא, ועבר תהיליך אבולוציוני עד למצב של באנדוסימביוזה. תאוריה זו נקראת התאוריה האנדוסימביוטית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
3	מספר התאים המרכיבים את גופו של אדם בוגר הינו כ-10¹³. מספר החיידקים השוכנים דרך קבע בגוף האדם (על-גבי העור ובתוך החללים הפנימיים) גדול פי 10, כלומר, 10¹⁴. הדבר אפשרי היות שתאי החיידקים (תאים פרוקריוטיים חסרי גרעין) קטנים בהרבה מתאי הגוף (תאים איקריוטיים בעלי גרעין): בממוצע גדול נפחו של תא איקריוטי פי 1,000 מזה של תא פרוקריוטי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
4	-	הוספה
5	-	הוספה
6	-	הוספה
7	זרעי הקיקיון המצוי שמקליפתם מפיקים ריצין ריצין הוא חלבון רעיל המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי. רעילותו של ריצין, שמונע את ייצורם של חלבונים בריבוזומים של תאים איקריוטיים, גבוהה פי 6,000 מזו של ציאניד, והוא נחשב לאחד הרעלים החזקים בעולם. הק.ג.ב. השתמש בריצין לצורך לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה. בשנת 1978 הוא צייד את סוכני המשטרה החשאית הבולגרית שהגיעו ללונדון על מנת להתנקש בחייו של מתנגד המשטר גאורגי מרקוב בנשק מתוחכם. מרקוב המתין בתחנת אוטובוס ליד גשר ווטרלו. הסוכן הבולגרי התקרב אליו למרחק נגיעה וירה קליע זעיר שהכיל ריצין לתוך רגלו של מרקוב מתוך מטרייה שהותאמה לכך. בגופו של מרקוב, שמת תוך שלושה ימים, התגלה קליע פלטינה באורך 1.52 מילימטר ועקבות של רעל הריצין.	עריכה \| תבנית \| שיחה
8	שוקולד תאוברומין הוא אלקלואיד מריר שנמצא בצמח הקקאו, ובצמחים אחרים דוגמת ז'רבה מאטה, צמח התה, גוארנה, אגוז קולה וקפה, ובדומה לקפאין יש לו השפעה ממריצה על גוף האדם. החומר שנמצא בכמות גדולה יחסית בשוקולד מתפרק בכבד, אולם קצב הפירוק שלו בגופם של בעלי חיים מסוימים, כגון חתולים, כלבים וסוסים, הוא איטי. הצטברות החומר בגופם מסוכנת עד כדי כך שחפיסה אחת של שוקולד מריר עלולה להרוג כלב לוויה זעיר דוגמת צ'יוואווה או גור חתולים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
9	מחזור החנקן חיוני לקיומם של כל היצורים החיים על פני כדור הארץ חיידקים רבים נמנים עם מחוללי המחלות הקשות והקטלניות ביותר, כגון כולרה, גחלת ודבר. יחד עם זאת, בעולם ללא חיידקים לא יהיו מלפפונים חמוצים, כרוב כבוש ויוגורט המיוצרים על ידי חיידקים לקטיים בתהליך תסיסה. כמו כן, פעולת מערכת העיכול, המאוכלסת בחיידקי מעיים כגון אי קולי, תיפגע. אולם בעיה חמורה עוד יותר היא פגיעה במחזור החנקן. חיידקי קרקע מסוימים הם היצורים היחידים שמסוגלים לקשור חנקן אטמוספירי למימן, ובכך להפוך אותו לזמין עבור שאר היצורים החיים. חנקן קשור דרוש לסינתזה של כל חומצות האמינו המהוות את אבני הבניין של החלבונים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
10	מערכת העיכול המזון שוהה במערכת העיכול בגוף האדם בין 16 ל־35 שעות עד לפליטתו. בקיבה הוא יכול לשהות בין 10 ל-30 דקות, במעי הדק הוא שוהה בין 3 ל־6 שעות, ובתריסריון והמעי הגס שוהה המזון בין 8 ל־24 שעות ומתגבש לפסולת בעזרת חיידקים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
11	אלכסנדר פלמינג, מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה, 1945 המעבדה של הרופא והמדען הסקוטי אלכסנדר פלמינג הייתה תמיד מבולגנת. יום אחד, לאחר שחזר מחופשה ארוכה, מצא פלמינג זיהום פטרייתי בכמה צלחות פטרי שבהן גידל חיידקי סטפילוקוקוס. הוא התבונן במיקרוסקופ והבחין שחיידקים לא גדלים סביב העובש. לאחר מחקר אינטנסיבי גילה פלמינג ב-1928 שהחומר הפעיל בפטריות אלה, הפניצילין, הורג חיידקים, והפניצילין הפך למרכיב מרכזי בחלק גדול מהתרופות האנטיביוטיות. גילוי הפניצלין נחשב לאחת התגליות החשובות ברפואה בכל הזמנים ופלמינג זכה עליו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1945 ולתואר אצולה סר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
12	-	הוספה
13	תעלץ סואץ מאז סיום חפירת תעלת סואץ בשנת 1869 מתקיים מעבר של בעלי חיים ימיים בין ים סוף לים התיכון. במעבר זה, שמכונה הגירה לספסית על שמו של פרדיננד דה לספס, המהנדס שיזם את חפירת התעלה, התנחלו בים התיכון כבר למעלה מ-300 מינים שמקורם בים האדום. ביניהם בולטת המדוזה הצורבת חוטית נודדת שמקשה על הרחצה בחופי מישור החוף של ישראל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
14	דובוני מים דובוני המים יכולים לשרוד בסביבות קיצוניות שיהרגו כמעט כל בעל חיים אחר. הם יכולים לשרוד בטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט (273- מעלות צלזיוס), בטמפרטורות גבוהות עד כדי 151 מעלות צלזיוס ובתנאי קרינה חזקה פי 1,000 מזו שתהרוג כל חיה אחרת. הם מסוגלים לשרוד כמעט עשר שנים ללא מים, ועמידים אפילו בפני הואקום בחלל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
15	מי שתייה במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
16	שיער, ציפורניים והשכבה החיצונית של העור מורכבים בעיקר מהחלבון קרטין. בחלבון זה יש כמות גדולה של ציסטאין, חומצת אמינו המכילה קבוצה פונקציונלית בעלת אטום גופרית. בין אטומי גופרית ממולקולות ציסטאין שונות נוצרים קשרים קוולנטיים, כך שבעצם כמות הקרטין וצורת פיזורו בשערה הם המבדילים בין שיער חלק לשיער מתולתל. עיצוב שיער, המתבצע על ידי פירוק הקשרים בעזרת חומרים כימיים, וחיבורם מחדש בצורה שונה תוך כדי התסרוקת, מחזיק מעמד לזמן מוגבל בלבד, משום שהשיער ממשיך לצמוח על פי תכונותיו המקוריות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
17	-	הוספה
18	"כאב ראש", קריקטורה מ-1819 מספר איברים ואזורים בגוף אינם מעוצבבים על ידי סיבי עצב תחושתיים, ולכן לא ניתן לחוש כל כאב המגיע מהם. כאלו הם הסחוס במפרקים, נאדיות הריאה ומרבית הכבד. אך מפתיע מכל לגלות שגם המוח עצמו אינו מעוצבב ולכן אפילו חיתוך במוח החי לא יעורר כאב. מאידך, ניתן למצוא אזורים עשירים בעצבוב תחושתי ורגישים לכאב בסמוך לאחרונים, כגון הסמפונות וקרום הריאה, קרום הכבד וצינורות המרה, וכלי הדם במוח וקרומי המוח האחראים לחלק גדול מכאבי הראש.	עריכה \| תבנית \| שיחה
19		עריכה \| תבנית \| שיחה
20	חיננית הבתה, הידועה גם כ"מרגנית" עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שמקורו (בדומה למילים מרגלית ומרגרינה) במילה היוונית לפנינה, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות ועלי הכותרת הלבנים שלו מתאימים במיוחד למשחק "אוהבת לא אוהבת". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר, שבשמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם הוא לתהילה ספרותית. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
21	יליד הרי האנדים מעת שאדם מתחיל לשהות באוויר דליל בחמצן, גופו מסתגל בהדרגה לתנאים החדשים. במהלך ההתאקלמות מופרש ההורמון אריתרופויאטין המגביר את ייצור תאי הדם האדומים, גדל אוורור הריאות, גדל נפח הדם וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימים בריאות. אולם התועלת מהתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי התאקלמות בגופם מתחילים מלידתם ובמהלך התפתחותם, ונראה שחלקם אף טבועים בגנוטיפ שלהם. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של ליבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5,200 מטרים, נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עומדת על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
22	אבעבועות שחורות אבעבועות שחורות היא מחלה נגיפית שקטלה מאות מיליוני בני אדם במהלך ההיסטוריה. היא גם המחלה היחידה עד כה שהאנושות הצליחה להדביר, וזאת עקב מסע חיסון כלל-עולמי שנערך על ידי ארגון הבריאות של האו"ם במחצית השנייה של המאה ה-20. כיום נותרו נגיפי אבעבועות שחורות רק בשתי מעבדות מחקר, ויש הדורשים להשמידם מחשש שהם ישמשו כנשק ביולוגי קטלני. החיסון למחלה, שהתגלה ב-1796 על ידי רופא כפרי בריטי, אדוארד ג'נר, פותח מסרום של בקר. בשל העובדה שהחיסון הראשון בעולם נעשה על ידי נגיפים הגורמים לאבעבועות הפרות, חיסון נקרא Vaccination באנגלית, על שם המילה הלטינית Vacca (פרה).	עריכה \| תבנית \| שיחה
23	-	הוספה
24	מקס פון פטנקופר החוקר הגרמני מקס פון פטנקופר האמין שחיידקים עלולים להפוך למיאזמה בתנאים מסוימים, אך הוא התנגד לגישה שלפיה החיידקים מהווים גורם ישיר למחלות. בהתאם לעצתו, מי השתייה של המבורג לא סוננו. ב-1892 תקפה מגפת כולרה את העיר, ופון פטנקופר זכה לביקורת פומבית. על מנת לשקם את מעמדו החליט פון פטנקופר לבלוע מים מזוהמים בחיידקי ויבריו כולרה, שסיפק לו רוברט קוך, יריבו המושבע. הוא פיתח תסמינים קלים של כולרה, אך למרבה הפלא הבריא תוך כמה ימים. כיום משערים שגופו פיתח חיסון לכולרה עקב חשיפה קודמת לחיידק, או שאולי עוזרו של קוך החליט לחוס על חייו ושלח לו מנה מדוללת של תרבית חיידקים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
25	-	הוספה
26	-	הוספה
27	DNA מבנה ה-DNA, הנושא את החומר התורשתי בגופם של כל היצורים החיים, פוצח בשנת 1953 הודות לעבודתה של הביופיזיקאית היהודיה, רוזלינד פרנקלין. פרנקלין צילמה את פיזורן של קרני רנטגן ממולקולת DNA באיכות חסרת תקדים לזמנה. את הצילום הטוב ביותר שלה מסוף 1952, "תצלום 51", הראה עמיתהּ מוריס וילקינס, ללא ידיעתה, למתחרה שלהם ג'יימס ווטסון מאוניברסיטת קיימברידג'. לאחר שלמד את הצילום, הצליח ווטסון עם שותפו פרנסיס קריק להקדים את פרנקלין בגילוי מבנה ה-DNA, וכשפרסמו את עבודתם הצניעו את חלקה של פרנקלין בתגלית. פרנקלין, שהייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל, נפטרה מסרטן בשנת 1958, בהיותה בת 37 בלבד. ווטסון, קריק ווילקינס זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה ב־1962.	עריכה \| תבנית \| שיחה
28	רצף DNA. DNA היא חומצת גרעין המהווה את החומר התורשתי בתאיהם של כל היצורים החיים. אורכו הכולל של כל ה-DNA המצוי בתא גוף אחד של האדם מגיע ל-1.8 מטרים. ה-DNA בתא מלופף סביב חלבונים הקרויים היסטונים, אשר מאפשרים דחיסה צפופה ויעילה ביותר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
29	תאי דם אדומים תאי דם אדומים נושאים חמצן אל תאי הגוף השונים באמצעות חלבון הקרוי המוגלובין. אצל יונקים, החמצן, שמשמש להפקת אנרגיה בתהליך הזרחון החמצוני במיטוכונדריה של התא, אינו נצרך על ידי תאי הדם האדומים עצמם, משום שבהתבגרותם הם מאבדים את גרעין התא ואת המיטוכונדריה, ומפיקים אנרגיה על ידי תסיסה של גלוקוז ויצירת חומצה לקטית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
30	-	הוספה
31	ראשני הסלמנדרה המצויה המושרצים בבריכות עונתיות, חייבים לסיים את התפתחותם ולבצע מטמורפוזה בטרם הבריכה תתייבש, אחרת ימותו. כדי להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי מועד התייבשות הבריכה, הם ניחנו בגמישות התפתחותית רבה המאפשרת להם לקלוט מידע אודות מצבה של הבריכה ולעדכן את קצב התפתחותם בהתאם. לדוגמה, כאשר ראשנים מתייבשים למוות בבריכה שאיבדה את מימיה, ולאחר מכן אותה בריכה מוצפת בשנית במי גשמים, הראשנים הבאים שיושרצו לתוכה מסוגלים לחוש בנוכחותם של קודמיהם לאחר ששרידיהם התפרקו לחלוטין במים. חישה זאת מתאפשרת כנראה באמצעות שינוי בהרכב הכימי של רקמות הראשנים המיובשים, והשתחררות חומרים אלה למים. "ריח מוות" זה גורם לראשנים החשים בו להאיץ את קצב התפתחותם כדי להימנע מגורל דומה בבית גידול שכפי הנראה אינו מסוגל לקיימם לאורך זמן.	עריכה \| תבנית \| שיחה
32	-	הוספה
33	פני דבורה בספרי ילדים מופיעים איורים של חרקים עם פנים אנושיות. הקורא המבוגר מבין שזו האנשה. אולם רק מעט מהקוראים הבוגרים יודעים עד כמה האנשה זו מרחיקת לכת. עיניי החרקים תופסות אחוז נכבד משטח פניהם ואין בהם אישונים שיכולים לזוז – אילו עיניים מורכבות, והן מורכבות ממעין פסיפס של מאות או אלפי עיניים קטנות וחסרות תנועה. בפיהם של החרקים אין שיניים. חלק מהחרקים נוגסים ולועסים בעזרת גפי פה – מעין זרועות קטנות המעוגנות מחוץ לשפתיהם. לחרקים אין לשונות בפיהם והם חשים בטעם בעזרת קולטנים המצויים במקומות אחרים בגופם, כגון בקצות רגליהם. גם איבר השמיעה של החרקים אינו מצוי בראשם. אצל החגב, ישנן אוזניים בפרק העליון של רגליו הקדמיות. כמו כן, חרקים אין בכלל אף. איברי ההרחה שלהם הם המחושים, הניצבים כמו אנטנות על מצחם, ויש להם שישה נחיריי נשימה בצדי בטנם.	עריכה \| תבנית \| שיחה
34	צילום כלב באור תת-אדום למיני בעלי חיים שונים יש ראיית צבעים שונה. אחד הגורמים לשוני תלוי במדוכים – תאי קליטת אור היום בעין. למרבית הפרימטים, כולל האדם, יש שלושה סוגי מדוכים: סוג אחד רגיש בעיקר לאור אדום, שני לירוק ושלישי לכחול. לכן, עבור מרביתנו, אפשר לצבוע על נייר לבן ייצוג לכול הצבעים שאנו רואים בערבוב של דיו שחור ודיו משלושה "צבעי יסוד". לעומת זאת, למרבית היונקים יש רק שני סוגי מדוכים והם רואים עולם פחות צבעוני, ולמרבית העופות יש ארבעה סוגי מדוכים והן רואות עולם צבעוני יותר. לבד ממספר סוגי המדוכים, חשובים גם אורכי גלי האור, שכול אחד מהם רגיש אליו. החרקים רואים על הפרחים סימני על סגול, שאנו לא מבחינים בהם, משום שסוג המדוך שאצלנו רגיש בעיקר לאור כחול, רגיש אצלם לאור באורך גל קצר יותר. אופן דומה, יש נחשים שחשים באור תת אדום, שאנו לא רואים. אך חישה זו לא נעשית בעזרת העייניים, אלא בעזרת חיישנים המצויים בגומות משני צידי הפה. נחשים אלו חשים באור תת-אדום, שאותו משדר כל גוף, בעל חום של יותר מ-30 מעלות צלזיוס. כך, עכבר בולט להם כמו נורה. אילו המדוכים שלנו היו רגישים לאור כזה, העיניים שלנו היו מסנוורת את עצמן. אולם, למרבה הפתעה, קיימים בטבע בעלי חיים, שכן רואים תת-אדום והם אפילו בעלי דם חם. ערפד יכול לצנן את חום גופו, להביט בסביבתו בתת-אדום, לאתר כלי דם מרכזי ביונק גדול, להתחמם מחדש, להתנפל על קורבנו, ולהקיז מדמו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
35	חל בלבול רב בין הנשר לעיט. ה"נשר" שעל סמל ארצות הברית הוא למעשה עיט (מסוג עיטם לבן ראש, Bald Eagle). בסרט הנשרים פשטו עם שחר, לא מדובר בנשרים אלא עיטים. על בקבוקי הבירה נשר מצוירים עיט וגם בהחלפת הסמל האחרונה, לא תוקנה השגיאה ומוצג עיט. ובכן: עיט (Eagle) הוא עוף דורס. העט על טרפו מן המרומים וקוטל אותו בלחיצה אדירה בטופריו. נשר (Vulture) הוא עוף גדול הזולל נבלות. מאחר שהוא תוחב את ראשו אל כרסיהן הנפוחים של הנבלות, ראשו וצווארו חשופים מנוצות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
36	פירמידת בול הוא אי קטן בגובה האי 562 מטרים ורוחבו כ-200 מטרים בלבד, באוקיינוס השקט. ב-2001 נחת בו צוות של אנטומולוגים ולהפתעתו גילה אוכלוסייה של Dryococelus australis, חרק מסדרת המקלונאים. החרק זה כביכול נכחד בשנות ה-20. דהיינו, הוא הוגדר על ידי ה-IUCN כמין שהוכחד. האוכלוסייה שנתגלתה הייתה קטנה ביותר, רק 24 פרטים בשטח של שישה מטרים על 30 מטרים, מתחת לשיח Melaleuca בודד בגובה של 100 מטרים מקו החוף. השיח גדל בחרך בסלע שלתוך פעפעו מים מבעד לסדקים בסלע שמסביב. לחות זו קיימה צמחייה שופעת באופן יחסי ובמשך הזמן נוצרה שכבת רקבובית בעובי של כמה מטרים. בשנת 2003 חזר צוות מחקר משירות הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע של ניו סאות' ויילס לפירמידת בול ואסף שני זוגות של זכר ונקבה בגיל הפריון, זוג אחד נשלח למגדל פרטי בסידני והשני לגן החיות של מלבורן. לאחר כמה קשיים ראשונים הם החלו להתרבות בשביה. המטרה הסופית היא ליצור אוכלוסייה מספיק גדולה על מנת לשחררם בחזרה באי הלורד האו הסמוך לפירמידת בול.	עריכה \| תבנית \| שיחה
37	-	הוספה
38	חוק דוֹלְבֶּר הוא נוסחה, הקובעת את הקשר שבין תדירות צרצור הצרצר לבין טמפרטורת האוויר. הנוסחה נתגלתה על ידי הפיזיקאי האמריקאי עמוס דולבר (Dolbear) בשנת 1897. היא מאפשרת לחשב את הטמפרטורה לפי מספר הצרצורים של צרצר בדקה: אם $N$ הוא מספר הצרצורים בדקה ו- $T_{C}$ היא הטמפרטורה במעלות צלזיוס, אז מתקיים הקשר: $\ T_{C}=(N+30)/7$ . לפי דולובר, הצרצרים שחקר צרצרו בקצב התואם את הנוסחה אך דולבר לא ציין במחקרו את שם המין. ההשערה היא שמדובר בצרשיח מהמין Oecanthus fultoni. יש מעט שוני בין מיני הצרצריים בקצב צרצורם, המאפשר תקשורת ייחודית לכל מין, אולם החוק מתאר קירוב סביר של כמעלת צלזיוס את רוב מיני הצרצרים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
39	-	הוספה
40	דעת הקהל רואה כיום בעין יפה את השימוש בהדברה ביולוגית על פני חומרי הדברה כימיים. זאת משום שהאחרונים קנו להם שם של חומרים, שמגיעים עם הפרות והירקות אל בית הצרכן ומזיקים לבריאותו. אולם הדברה ביולוגית אינה חידוש מהמאה העשרים ואחת. הרופא והבקטריולוג פרידריך לפלר השתמש בחיידקים כאמצעי להדברה ביולוגית עוד ב-1892. הוא השתמש בחיידק הגורם למחלת הסלמונלוזיס בעכברים, כדי להדביר מכרסמים וכך שיקם את התוצרת החקלאית בתסליה, שביוון. בתוך חודש הוא צמצם מאוד את אוכלוסיית המכרסמים שם. אולם למרות שיעורי ההצלחה הגבוהים הוחלט להפסיק את מבצע ההדברה, שכן התברר, שהחיידק עלול לגרום לסלמונלוזיס בבני האדם.	עריכה \| תבנית \| שיחה
41	סכמת שחבור חליפי באורגניזמים בעלי תאים ממודרים, בין אם הם רב תאיים, כמו האדם או חד תאיים, כמו השמרים, יש הרבה מקום לחומר תורשתי בתוך גרעין התא. לכן, לצד הגנים, המקודדים את המידע התורשתי, בחומר התורשתי, נמצאים גם גנים שיצאו מכלל פעולה, וכבר אינם מקודדים דבר בעל משמעות. מצויים שם גם רצפים חסרי משמעות, שמתרבים בשל תקלה, כמו רצף ה Alu, ורצפים חסרי משמעות נוספים, שהמדענים מכנים DNA זבל. לעומת זאת, בחיידקים יש מעט מקום לחומר תורשתי, וכמעט כל החומר התורשתי שלהם, אם לא ממש כולו, מוקדש לקידוד גנים נחוצים ושמישים. בחומר התורשתי שלהם יש גם שיטות מתוחכמות לחיסכון במקום, כגון שחבור חליפי. בשיטה מקודד מידע ליצירת חלבונים שונים, על אותו מקטע DNA. אצל נגיפים יש אפילו פחות מקום לחומר תורשתי. אחת משיטות החיסכון במקום אצלם היא ייצור חלבונים, המורכבים מתת יחידות רבות וזהות. כך הגן צריך לקודד רק לתת יחידה של החלבון ולא לחלבון שלם.	עריכה \| תבנית \| שיחה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	סרטני פרסת סוס מגיעים לחוף לצורך רבייה דמם של כל מיני החולייתנים ושל רוב מיני חסרי החוליות הוא אדום. מקובל בטעות לחשוב כי צבע זה מקורו בצבעם של אטומי הברזל הנושאים את החמצן, משום שתחמוצת הברזל המוכרת לנו, החלודה, היא אדומה. למען האמת, מקורו של הצבע האדום הוא בצבעו של ההמוגלובין שבו משובצים אטומי הברזל, ולא בצבע הברזל. מה עוד, שדווקא דם עני בחמצן הוא בעל צבע אדום כהה ואילו דם עשיר בחמצן הוא בעל צבע אדום בהיר. נשאי החמצן בחלק ממיני חסרי החוליות הם אטומי נחושת המשובצים בהמוסיאנין (אנ'), במקום אטומי ברזל המשובצים בהמוגלובין. צבעה של הנחושת המחומצנת מקנה לדמם של חסרי החוליות הללו צבע כחול או ירוק: סרטן פרסת הסוס, למשל, מפורסם בצבע הכחול של דמו. צבעה של תחמוצת הנחושת מוכר לנו, למשל, מן הפטינה שכיסתה את ציפוי הנחושת של פסל החירות, והקנתה לו את צבעו הירקרק.	עריכה \| תבנית \| שיחה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	מפת קומת בית המלון בה החולה הראשון בהונג קונג הדביק רבים משכניו, מבלי לפגוש אותם פנים אל פנים. ב-2002, בסין, אדם נדבק במחלה לא מוכרת מחיות בר. הוא הדביק אנשים נוספים, ואלו התאשפזו והדביקו את רופאייהם, למרות כל אמצעי הזהירות של בתי החולים. אחד הרופאים שנדבקו טס להונג קונג, למרות שחש ברע. שם הוא הדביק, בין השאר, עשרות מדיירי בית מלון, שכלל לא פגש בהם. הם עברו במסדרון, אחרי שהוא התעטש או הקיא בו. חקירות אפידמיולוגיות גילו גם, שאחד המודבקים בעיר שלשל לאסלת דירתו, ונגיפי המחלה הגיעו מאסלת הדירה, שמתחתיו אל מערכת מיזוג האוויר, ומשם נישאו ברוח, והדביקו את דיירי הבתים המשותפים הסמוכים. העיר הפכה למדגרת מגפת הסארס הקטלנית, שהתפשטה לכ-30 מדינות וחלו בה כ-8,000 איש. אולם לפתע, ארבעה חודשים מיום הדבקות החולה הראשון, ההידבקויות פסקו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
48	-	הוספה
49	דיאגרמת רגישות למדוכים השונים במערכת הראייה האופסין הוא חלבון שמגיב לאור. מדענים מכירים מעל אלף סוגי אופסינים. אחדים מהם מצויים ברשתית עין האדם. שלושה מתוכם מעורבים בראיית צבעים: פוטופסין לגלי אור ארוכים, ששיא רגישותו לאור אדום, פוטופסין לגלי אור בינוניים, ששיא רגישותו לאור ירוק ופוטופסין לגלי אור קצרים, ששיא רגישותו לאור כחול. לעכברים נורמליים יש רק שני פוטופסינים, והם מבדילים בין פחות צבעים מכפי שמבדיל האדם. אולם ניסויים הוכיחו, כי עכברים שהושתל להם גן לפוטופסין מסוג שלישי, כפי שיש לאדם, זיהו הרבה יותר צבעים מעכברים נורמליים. זאת למרות שדבר לא השתנה במערכת עיבוד מידע הצבע, באותם עכברים. האם אדם, שיש לו ארבעה סוגי פוטופסינים, במקום שלושה, יבדיל בין יותר צבעים מכפי שמבדיל אדם נורמלי? לאמהות ולבנות של בעלי עיוורון צבעים מסוג דוטרנומליה יש ארבעה פוטופסינים שונים ופעילים. ממדגם של 24 נשים כאלה, אחת הוכיחה יכולת זיהוי צבעים טובה בהרבה מהנורמה, באופן מובהק.	עריכה \| תבנית \| שיחה
50	לוח זיכרון לזכר הנעדרים שנמצאו והובאו לקבורה בגן הנעדרים, בית הקברות הצבאי, הר הרצל נכון לשנת 2021, טרם אותר מקום קבורתם של 173 מחללי מערכות ישראל, והרשויות עמלות על תיקון המצב (ראו התמונה). ב-2013 שונה שם המנוח על מצבה בהר הרצל, מ"ישראל מיר" ל"יעקב מאמאן". זאת אחרי שהובהר, כי לא היה בקרבות הרלוונטיים שום חייל בשם "מיר", וזהותו של מאמאן הוכחה במיצוי DNA מעצמותיו והשוואה עם היחיד מעשרת אחיו, שנותר בחיים. מאמאן, שעלה ממרוקו ונפל במלחמת העצמאות, נקבר תחת שם שגוי, כי מילותיו האחרונות היו "ישראל שלי" (ביידיש "ישראל מיר").	עריכה \| תבנית \| שיחה
51	בין השנים 1318‏-1320 לפני הספירה, במהלך המלחמה האנטולית היוו חיידקי ‏Francisella tularensis גורם משמעותי לניצחון האימפריה החתית על ממלכת ארזוה. במהלך המלחמה הצבא החתי (ומאוחר יותר גם הצבא הארזוי) שלח למחנה האויב בהמות ואנשים חולים כדי שאלו יפיצו את המחלה. בכך הייתה המלחמה לאירוע המתועד הראשון בהיסטוריה בו השתמש האדם בנשק ביולוגי בשדה הקרב. אזכור המגפה מופיע במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה־14 לפני הספירה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
52	-	הוספה
53	-	הוספה
54	קריל אנטארקטי ביומסה היא המסה של כלל החומר האורגני על פני כדור הארץ, כדוגמת צמחים, בעלי חיים ובני אדם. ישנן הערכות שונות וסותרות לגבי כמות הביומסה בכדור הארץ, ולפי אחד המקורות הביומסה הכוללת על כדור הארץ היא 75 מיליארד טון. המין שהמסה שלו תופסת את השיעור הגבוה ביותר בין כל המינים בטבע, הוא דווקא יצור קטן: הקריל האנטארקטי שאורכו הוא 6 ס"מ ומשקלו עד 2 גרם. הביומסה של מין זה עומדת על כ-500 מיליון טון, שהם 0.67% מהביומסה בכל כדור הארץ, פי שניים מהביומסה של המין האנושי.	עריכה \| תבנית \| שיחה
55	פרס מקור הצבע האדום השכיח בנוצות הרגליים והחזה של עוף הפרס הוא בסלעים עשירים בתחמוצת ברזל בהם הוא מתחכך. מקור נוסף הוא מנהג העופות לשטוף עצמם במים המכילים מינרל זה. במינרל יש תרכובות אורגניות אשר גורמות לשינוי הפיגמנטים.	עריכה \| תבנית \| שיחה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	הצב ידוע בתרבות האנושית בהיותו סמל לאיטיות, אך הזוחל המהיר ביותר הוא דווקא הצב, סוג של צב ים ליתר דיוק. בעוד על היבשה הצבים איטיים, בתוך המים צב ים גילדי מסוגל להגיע למהירות שחייה של 35.28 קמ"ש, מה שהופך אותו לזוחל המהיר ביותר שחי כיום. צב הים הגלדי הוא גם הצב הגדול ביותר שחי כיום: אורכו כ-3 מטר ומשקלו כ-900 ק"ג.	עריכה \| תבנית \| שיחה
61	הביטוי "אדם לאדם זאב" מתאר את אופיו השלילי והלא חברותי של בן האנוש, לכאורה, אשר מטבעו מתנהג לאחרים כזאב, חשדן כלפי אחרים ובהינתן הזדמנות ישאף לפגוע בהם. למעשה, תיוג זה של זאב כיצור לא חברותי הוא מוטעה ושגוי, שכן הזאב הוא אחת החיות החברתיות ביותר בטבע. בניגוד למיתוס זה, בלהקות של זאבים בטבע נצפו דווקא סיוע הדדי והגנה הדדית בין הפרטים. תכונותיו החברתיות הידועות של כלב הבית, מקורן במין הטקסונומי "זאב מצוי", המין אליו משתייך גם הכלב.	עריכה \| תבנית \| שיחה
62	-	הוספה
63	-	הוספה
64	-	הוספה
65	בקבוק סאקה הסאקה, משקה האלכוהול היפני, הראשון שיוצר נקרא "קוּצ'יקאמי נוֹ סאקה", שמשמעותו: משקה אלכוהולי שלועסים בפה. כפר שלם היה מעורב בהכנה, שכללה לעיסת אורז, גרעיני דגנים וערמונים, ויריקתם לתוך גיגיות. בסיוע אנזימי הרוק הפך העמילן שבחומרי הגלם לסוכר. בשלב הייצור הבא ערבבו את התערובת מהגגיות עם דגנים מבושלים ונתנו לה לתסוס. מאות שנים לאחר מכן, הפכה הלעיסה למיותרת עם גילוי פטרייה בשם "קוג'י קין", המספקת את האנזים שברוק.	עריכה \| תבנית \| שיחה
66	הדמיית קומפלקס צמד החלבונים GroES ו-GroEL מרבית הגנים, שבחומר התורשתי שלנו, מכילים מידע, שמקודד לייצור חלבונים. גם לחיידקים יש חומר תורשתי, כמו לתאים שבגוף האדם. אולם נפחו של חיידק טיפוסי קטן בהרבה מנפח גרעין התא של תאים אנושיים. לכן, כדי שהחומר התורשתי של החיידק יוכל להידחס אל תוך הנפח הזעיר שלו, המידע בחומר תורשתי זה מתומצת בשיטות מתוחכמות. אחת השיטות היא ייצור חלבונים קטנים יותר, שדורשים פחות מידע לשם ייצורם. שיטה אחרת היא קידוד לחלבונים, המורכבים מתת-יחידות זהות רבות. החלבון GroEL (הדמיה בתמונה), למשל, שהוא חלבון סוכך חיידקי, מורכב מ-14 תת-יחידות זהות. לכן הגן שלו קצר פי 14 מגנים של חלבונים רבים, בעלי גודל דומה לו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
67	איור להמחשת "מוטציית הזזת מסגרת". ב"שפת התכנות" בה מקודד ההחומר התורשתי, אין רווחים בין המילים, דהיינו, אין רווחים בין הקודונים. בשפה זו, המנגנון שקורא את הגנים, יודע איפה תחילתו ואיפה סופו של כל קודון, רק בזכות העובדה, שאורך כל קודון בדיוק שלוש אותיות. דהיינו, הקודון הראשון מכיל את האות הראשונה, השנייה והשלישית, הקודון השני מכיל את האות הרביעית, החמישית והשישית, וכולי. בכזאת "שפת תכנות", אם בטעות נשמטת או מתווספת אות בודדת, באחד הקודונים הראשונים של הגן, התוצאה חמורה ביותר. התוצאה היא, ש"מסגרת הקריאה", המגדירה את התחלת וסוף כל קודון משתנה. כך כמעט כל קודון משנה גם את הכתיב שלו וגם את המשמעותו. זוהי "מוטציית הזזת מסגרת". גן, שלפני כזו מוטציה, קודד לחלבון מסוים, יקודד אחרי כזו מוטציה, לחלבון שונה לחלוטין. הסיכוי שתוצאת כזו מוטציה תהייה חלבון פעיל ומועיל, היא אפסית. ובכל זאת, ישנם נגיפים שבהם גן אחד מקודד, בו זמנית, לשני חלבונים פעילים, שמועילים לנגיף, על ידי מנגנון, שמחקה מוטציות הזזת מסגרת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
68	המחבל אנדרס ברינג ברייוויק מולקולות, המכילות רק שני אטומי חנקן (N₂), ומולקולות, המכילות רק שני אטומי חמצן (O₂), נפוצות מאוד באוויר. הרבה מאטומי החמצן, הנחוצים לנו לתהליכי החיים, אנו משיגים מפירוק מולקולות O₂ אלו. אבל את אטומי החנקן הנחוצים לנו, אנו משיגים רק ממזוננו. הקשר הכימי במולקולת N₂ חזק עד כדי כך, שגוף האדם אינו יכול לפרקו. למעשה, גם בעלי החיים והצמחים, שאנו אוכלים, אינם יכולים לפרק קשר זה, ואינם משיגים אטומי חנקן מהאוויר. שורשי הצמחים סופגים תרכובות חנקן, עם קשרים כימיים חלשים יותר, למשל מחומרי דשן מלאכותיים. פירוק הקשר בין אטומי החנקן, שבמולקולה N₂, דורש השקעת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. בדומה לכך, יצירת קשר כזה משחררת אנרגיה רבה מאוד בזמן קצר מאוד. לכן, חומרי דשן מלאכותי רבים יכולים לשמש גם כחומרי נפץ. עובדה זו יוצרת אתגר בטיחותי בתעשיית הדשן, ואתגר למודיעין הצבאי והמשטרתי. לדוגמה, בשביל לקנות באופן חוקי שישה טון חומר נפץ, עבור מכונית תופת, המחבל אנדרס ברינג ברייוויק (בתמונה) הקים חווה חקלאית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
69	מודל המיוגלובין ההמוגלובין הוא החלבון המוביל חמצן בדם, מהריאות אל שאר חלקי גוף האדם ומוביל בדרך חזרה פחמן דו-חמצני. מבנה ההמוגלובין די דומה לצירוף של ארבעה חלבוני מיוגלובין. המיוגלובין הוא החלבון הקולט חמצן בתאי השריר. המיוגלובין מצליח לקחת את החמצן מההמוגלובין כי מבחינה כימית, המיוגלובין קושר חמצן חזק יותר מההמוגלובין. מאותה סיבה ההמוגלובין של העובר שונה מעט מההמוגלובין של האדם הבגיר – ההמוגלובין של העובר לוקח את החמצן מההמוגלובין של האם כי הוא יוצר עם החמצן קשר כימי חזק יותר.	עריכה \| תבנית \| שיחה
70	מתיונין ליסוד הכימי סלניום יש חשיבות בביולוגיה, ויצורים רבים זקוקים לו. החומצות האמיניות הנדירות סלניום מתיונין וסלניום ציסטאין שונות מהחומצות האמיניות הנפוצות מתיונין (בתרשים) וציסטאין בכך שבמקום אטום הגופרית שבאחרונות, יש בהן אטום סלניום. ישנם חיידקים המרכיבים באופן שיטתי חלבונים עם החומצות אמיניות נדירות אלה. כאשר חומצות אמיניות אלה מצויות בחלל התא שלהם, אחד מקודוני הגנום, המקודד במצב נורמלי להפסקת יצירת החלבון הופך לקודון שלהן.	עריכה \| תבנית \| שיחה
71	-	הוספה
72	בילירובין בילירובין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון יחד עם מיצי המרה. לאחר שחיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, משתנה צבעו לחום, והוא מקנה לצואה את צבעה האופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן. צבעו הצהוב של השתן נובע מנוכחות בילירובין. מחלות כבד שונות פוגעות ביכולת הגוף להפריש בילירובין, והצטברתו ברקמות הגוף נותנת לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.	עריכה \| תבנית \| שיחה
73	תא עצב במיקרוסקופ קמילו גולג'י, שעל שמו קרויים כיום מספר מושגים בסיסיים בביולוגיה, נולד בשנת 1843, בכפר, שכיום קרוי על שמו, והקדיש את חייו למחקר מערכת העצבים המרכזית. גולג'י פיתח שיטת צביעה (שגם היא קרויה כיום על שמו), המאפשרת לצבוע חלקים מרקמת עצבים, ולראות אותם היטב, על רקע שאר רקמת העצב, שלא נצבעה. בזמן בו הוא השתמש בשיטה, ניטש ויכוח בין המדענים בשאלה, אם העצבים מורכבים תאי עצב נפרדים. גולג'י סבר שרשת העצבים אינה מורכבת מתאים נפרדים, והמאמר המדעי בו דיווח על התצפית בעצבים, בעזרת הצביעה, כביכול חיזק השערה זו. אלא שקולגה שלו, סנטיאגו רמון אי קחאל, שסבר ההפך ממנו, השתמש דווקא בשיטת הצביעה שפיתח גולג'י, כדי להוכיח שגולג'י טועה. רמון אי קחאל, שהיה מדען וצייר, דילל את הצבע של גולג'י, וחזר על הצביעה. כאשר הצבע היה דליל יותר, קל היה לראות במיקרוסקופ, שרשת העצבים בנויה מתאים נפרדים, ושביניהם יש רווחים קטנים. בשנת 1906, חלקו גולג'י ורמון אי קחאל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בזכות תגלית זו.	עריכה \| תבנית \| שיחה
74	וירואידים הם מקטעי RNA, שלא מסווגים כנגיפים, מכיוון שהם חסרי חלבון מעטפת. אולם הם בעלי מספר מאפיינים משותפים לכמה נגיפים. הם אינם מקודדים לחלבונים, אולם מתקשרים עם התא המארח ומשתמשים במנגנונים שלו להתרבות. נגיף הפטיטיס D (צהבת D) בבני אדם הוא בעל גנום RNA, הדומה לווירואידים, אך כולל גם מעטפת חלבונית, שהוא אינו מקודד לה בעצמו. היא המופקת מנגיף הפטיטיס B. לפיכך נגיף הפטיטיס D יכול להתרבות רק בתא הנגוע בנגיף הפטיטיס B. דהיינו, ההפטיטיס D הוא טפיל של טפיל.	עריכה \| תבנית \| שיחה
75	-	הוספה
76	-	הוספה