חבית

חביות עץ מסורתיות

איטום חביות המיץ בבית החרושת

חבית היא מכל גלילי העשוי, באופן מסורתי, אך לא בלעדי, מלוחות עץ קמורים המחושקים יחדיו בחישוק ברזל. חביות מודרניות עשויות גם ממתכת ופלסטיק. בעל המלאכה היוצר את החבית נקרא חבתן.

לחביות קורה קמורה, בדרך כלל, בולטת מעט במרכזן. בליטה זו מאפשרת את גלגולן על צדן ותמרונן בקלות יחסית. צורה זו גם תורמת לחלוקה מאוזנת יותר של הלחץ על גוף החבית, שכן כך צורת המכל כדורית יותר.

בעת העתיקה באירופה הובלו נוזלים כגון שמן ויין בכלי קיבול אטומים בשרף אורני, כדים למשל. הרומאים החלו להשתמש בחביות במרוצת המאה ה-3 לפנה"ס, כתוצאה ממגעיהם הצבאיים והמסחריים עם הגאלים, אשר עשו שימוש בחביות מאות שנים.

משך כ-2,000 שנים הייתה החבית מכל האחסון וההובלה הנוח ביותר, למי שעמד בעלותה. מני טובין, החל במסמרים וכלה במטבעות זהב, אוחסנו בחביות. אמנם, שקים ותיבות היו זולים יותר, אולם החביות היו חסונות יותר, וקלות יותר לניוד, ביחס למשקל. החבית החלה לאבד מחשיבותה באטיות במהלך המאה ה-20 עם הנהגת השימוש במשטחים ומכולות. החל ממחצית המאה ה-20 החל השימוש בחביות מתכת גדולות, בנות כ-200 ליטרים, לאחסון והובלה של נוזלים ותרכיזים.

בתעשיית המשקאות משמשות חביות עץ הן לתהליך התסיסה והן לתהליך היישון, של יין. משקאות רבים אחרים, כמו ברנדי, שרי, פורט וויסקי, עוברים גם הם תהליכי התיישנות בחבית. בשנים האחרונות של המאה ה-20 החלו להשתמש יותר ויותר בחביות גם למשקאות כהילים שמסורתית לא שהו בחביות, למשל גראפה (תזקיק דורכאות ענבים).

המילה האנגלית העתיקה tun, שפירושה "חבית גדולה", היא מקור השם של יחידת המידה ton, המשמשת למדידת התפוסה (tonnage) של אוניות מסחריות, כלומר למדידת נפח המטען שהן מסוגלות להכיל.

קישורים חיצוניים

• סרטון וידאו: ייצור חבית ויסקי