בית מרקחת
"בית מרקחת"
בעברית של שלהי המאה ה-19 |
|---|
|
בית מרקחת הוא מוסד המשמש בעיקר לאספקת תרופות ותכשירים רפואיים לציבור.
בבית מרקחת עובד רוקח - אדם המנפק תרופות על סמך מרשמים הניתנים על ידי רופאים, מספק ללקוחות מידע הקשור לתרופות ולשימוש בהן, ונותן ייעוץ והכוונה תרופתית לגבי תרופות ללא מרשם רופא. מנהל בית מרקחת נקרא רוקח אחראי.
בעבר, היו הרוקחים מייצרים בעצמם את התרופות (טבליות, משחות, אבקות וכדומה), כיום הרוקחים כמעט ואינם עוסקים בערבוב וייצור תערובת של רכיבים, היות שהתרופות מיוצרות על ידי חברות לייצור תרופות.
בנוסף למכירת תרופות, מוכרים בבתי המרקחת גם מוצרים נלווים כמו מוצרי טיפוח.
בית המרקחת כפי שהוא מוכר כיום בישראל מועתק מהדגם האירופאי. בארצות הברית קיים דגם אחר, הנקרא דרגסטור, ובו, פרט לתרופות נמכרים גם מוצרים נוספים ואף גלידה ומשקאות קלים. חנויות סופר-פארם וניו-פארם בישראל אימצו אף הן את הגישה המכלילה וגם בהן ניתן למצוא מוצרי טיפוח, ניקיון, מזון, תקשורת ועוד.
בתי מרקחת בישראל
ב-1929 היו בישראל 150 בתי מרקחת, מתוכם 22 בתל אביב ו-10 ביפו. מחוץ לערים, דווח, "מעטים הם בתי המרקחת, אך גם השימוש ברפואות מודרניות אינו נפוץ". פרט לבתי המרקחת הפרטיים פעלו בארץ בתי המרקחת של מוסדות העזרה העבריים והנוצריים[1].
לצד הרוקחים המוסמכים בבתי המרקחת, פעלו "עוזרי-רוקח"[2]. התקנות הגבילו את גיל ההתלמדות לגיל 16, והיא נמשכה 3 שנות עבודה לפחות בהשגחתו של רוקח אחראי. ההסמכה הייתה כרוכה בבחינות במשרד הבריאות הממשלתי שזיכו את העובר אותן בתואר "עוזר(ת) רוקח". ב-1963 עברה הצעת חוק בכנסת, שביטלה את האפשרות לקבל להבא הכרה ממשלתית במקצוע עוזר רוקח. כן נקבע שבעל בית מרקחת חדש יהיה חייב להיות בעל השכלה אקדמאית מלאה ברוקחות או אלמנת רוקח[3]. הנימוק לפי הסתדרות הרוקחים הייתה שההתקדמות המדעית במקצוע הרוקחות, מחייבת השכלה אקדמית מלאה ברוקחות[4].
בשנת 1952 פעלו בישראל 260 בתי מרקחת פרטיים - בית מרקחת אחד ל-6000 נפש (פרט לבתי המרקחת בבתי החולים ובקופות החולים). מספר הרוקחים בישראל עמד על 657[5]. המחסור ברוקחים זירז את הקמת בית הספר לרוקחות שנפתח בשנת 1953 באוניברסיטה העברית, שהעניק תואר ראשון בתחום[6]. בשנת 1965 נפתחה גם תוכנית ללימודי תואר שני ברוקחות. בשנת 1955 היה מספר בתי המרקחת הפרטיים 319, והועסקו בהם 390 רוקחים מוסמכים. בקופות החולים פעלו 20 בתי מרקחת ו-560 "חדרי חלוקת תרופות" והועסקו בכולם יחד 200 רוקחים מוסמכים- רוקח אחד ל-3 מקומות חלוקה.
בשנות החמישים התעוררה התמרמרות עקב התנאים והדרישות השונות שהוחלו על בתי מרקחת פרטיים לעומת בתי המרקחת של קופות החולים. מקור ההתמרמרות המרכזי היה הנהגת שני שערי חליפין לתרופות. האחד לקופות החולים (למעט "מכבי" ו-"אוצר הרופאים") ולייבוא התרופות של המדינה, והשני לכל האחרים. שער החליפין שחל על המדינה ועל קופות החולים הטיב עימן כלכלית, בהשוואה לשער שנקבע עבור בתי המרקחת הפרטיים. גם כשסופקו תרופות לקופות החולים מהתעשייה המקומית בשער החליפין הגבוה, החזיר משרד האוצר את ההפרש לקופת החולים. כתוצאה מכך נוצר פער בין מחירי התרופות שנמכרו בבתי המרקחת הפרטיים לאלו שנמכרו בבתי המרקחת הציבוריים. כתוצאה מכך נאלץ הצרכן לבחור אם לרכוש תרופה זולה יותר בבית המרקחת של קופת החולים, תהליך שהיה כרוך בהמתנה ממושכת, אי נוחות והיצע נמוך, או בבית מרקחת פרטי במחיר גבוה יותר[7]. מקור נוסף לטענות נבע מן הדרישות המחמירות שהוטלו רק על בתי מרקחת פרטיים. כך למשל, נקבע ששטחו של בית מרקחת פרטי לא יפחת מ-60 מ"ר. בנוסף, בית המרקחת הפרטיים נדרשו להצטייד ולחזיק בכל עת כמות מינימלית של ציוד ואספקה. דרישות אלו לא חלו על בתי המרקחת הציבוריים (של קופות החולים).
בינואר 1953 קבעה הסתדרות הרוקחים חובת גבייה של תוספת מיוחדת עבור תרופות שתמכרנה בשעות תורנות הלילה של בתי המרקחת בארץ. ההנחייה חייבה את כל בתי המרקחת הפרטיים.
ב-1959 התפרסמה תוכנית ועדת קנב לביטוח הבריאות הכללית שעוררה את זעם הסתדרות הרוקחים. על פי התוכנית יספקו קופות החולים תרופות ל-80 אחוז מהאוכלוסייה, ורק 20 האחוזים הנותרים, הכוללים את בעלי ההכנסות הגבוהות ונותני העבודה, שאינם כלולים בתוכנית ביטוח זו, ידרשו לבתי המרקחת הפרטיים. הסתדרות הרוקחים תבעה לכלול את בתי המרקחת בתוכנית הבריאות הכללית ולהקיף את כל האוכלוסייה בביטוח הבריאות.
באמצע שנות החמישים ובתחילת שנות השישים התקיימו מספר שביתות בבתי מרקחת ובמעבדות על רקע תביעתם של הרוקחים להשוות את שכרם לשכר יתר בעלי המקצועות האקדמאיים. התביעה נענתה ב-1965 במסגרת הסכם שכר חדש שנחתם עימם.
באוגוסט 1964 נפתח קונגרס עולמי ראשון לרוקחים יהודיים בירושלים. בפתיחת הקונגרס קרא סגן שר הבריאות לרוקחים היהודים בתפוצות, שאומדנם הוערך ב-50,000, לעלות לארץ ולתרום ידע ויוזמה לתעשייה המקומית. בשנה זו פעלו בישראל 1,500 רוקחים (רוקח אחד לכל 1,700 נפש), מתוכם 40% נשים[8].
ב-1971 עמד מספר בתי המרקחת של קופת חולים של ההסתדרות על 260, פי תשעה יותר ממספרם בעת קום המדינה. בשנה זו רוקחי בתי המרקחת של קופת החולים (שמספרם נאמד בכ-1,000) סיפקו מעל 40 מיליון תרופות לפי מרשמי רופא, משמע יותר מ-20 מנות תרופה לנפש בשנה[9].
באוגוסט 1972 נחנך הבניין החדש של בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה עין כרם. המבנה החדש, בן שבע הקומות, איפשר את הגדלת כמות הרוקחים העתידיים בשוק, לאחר שאותה שנה 60% מתוך 1,835 הרוקחים בישראל עברו את גיל חמישים[10].
באפריל 1978 נפתחה לראשונה בישראל רשת בתי מרקחת בשיטת הדראגסטור, המוכרת מוצרים בשירות עצמי (פרט לתרופות): רשת סופר-פארם. הסניף הראשון נפתח בהרצליה. ב-2010 הפעילה הרשת מעל 160 סניפים.
באפריל 1981 פורסמו תקנות חדשות למתן תרופה החייבת במרשם רפואי. התקנות חייבו צירוף "עלון לצרכן" לכל תרופה שיקבל חולה מרופאו, ובו אזהרות והנחיות על דרך נטילת התרופה. עוד נקבע כי הרופא יהיה חייב לכתוב את המרשם באותיות דפוס בלטינית או מודפסות במכונת כתיבה, ולהוסיף את פרטיו המלאים, כתנאי להנפקת התרופה בבית המרקחת.
בדצמבר 1985 קבע בית המשפט העליון בהחלטה תקדימית, כי בתי המרקחת בארץ לא יזדקקו לרישיון מיוחד כדי למכור תמרוקים.
ב-1991 נוסדה רשת "כלל פארם", לימים "ניו פארם". כיום מפעילה הרשת מעל 70 סניפים.
עד שנת 2005 חייב החוק בישראל למכור כל תרופה, אף כזו שאינה מצריכה מרשם רופא, אך ורק בבית מרקחת מוסמך. כיום, ישנן תרופות מסוימות הניתנות למכירה אף במכולות רגילות. בפועל תרופות ללא מרשם כמעט ואינן נמכרות ברשתות השיווק, אלא בעיקר ברשתות הפארם (סופר-פארם, ניו-פארם)[11].
ב-2013 פעלו בישראל כ-1,500 בתי מרקחת. מתוכם 700 מטעם קופות החולים, 550 בבעלות פרטית ו-250 השתייכו לרשתות הפארם. בתי המרקחת ניפקו בשנה זאת כ- 100,000,000 (מאה מליון) תרופות.[12]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בית מרקחת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתי מרקחת |
- "בית מרקחת" של דמיאן הירסט
- רותי לוי, בדיקת TheMarker // תרופות ללא מרשם: איפה הכי זול לקנות אקמול?, באתר TheMarker, 15 בדצמבר 2011
הערות שוליים
- ^ עסקי בתי מרקחת בארץ, דבר, 27 במרץ 1929
- ^ הכנסיה הארצית של רוקחי א"י, דואר היום, 16 ביוני 1927
- ^ רק רוקחים מוסמכים יוכלו להיות בעלי בית מרקחת, דבר, 21 בנובמבר 1962
- ^ מה אומרות הצעות החוק החדשות, דבר, 25 בפברואר 1963
- ^ "קוראים לפתיחת פקולטה לרוקחות", "הארץ", 18.6.1952
- ^ במחזור הראשון למדו בו עשרה תלמידים
- ^ ר.ב.ש, "אספקת התרופות על פרשת דרכים", "הארץ", 17.9.1958
- ^ "נפתח קונגרס הרוקחים", "הארץ", 25.8.1964
- ^ ע. "40 אלף איש מכורים לשימוש בסמים מסוכנים", "הארץ", 27.8.1972
- ^ ע. "1000 צירים - מחציתם מחו"ל - ישתתפו בקונגרס ידידי הרוקחות בישראל", "הארץ", 16.8.1972
- ^ רוני לינדר גנץ, "כך נכשלה מהפכת התרופות ללא מרשם", הארץ-דה מרקר", 9.1.2009
- ^ כמה בתי מרחקת יש בישראל?, ביו גאיה, מרץ 2014
