במגילת אסתר הנקראת בחגפורים נעדר לחלוטין שם ה', ויש לכך הסברים רבים. אחד המעניינים שבהם היא של רבי אברהם אבן עזרא, המבאר בהקדמתו לפירושו על המגילה שמרדכי כתב את המגילה למען הפרסים, וכיוון שלא רצה שהם יחליפו את שם ה' בשמו של אליל פרסי הוא השמיט אותו כליל מן המגילה.
ספר תורה. שמחת תורה מציינת את סיום מחזור הקריאה השנתי בו
חג שמחת תורה, המציין את סיום סבב הקריאה בתורה, קיים בשם זה רק מאז ימי הביניים. לפני כן הוא נקרא "יום סיום הספר", "יום הסיום" ואף "תשיעי עצרת". החג נחגג בארץ ישראל ביום שמיני עצרת, המצוין, על פי מצוות התורה, בכ"ב בתשרי. אולם בגולה הוא נחגג למחרת, ביום טוב שני של גלויות, מכיוון שמקור החג הוא במנהג בבלי, שעל פיו מסיימים את קריאת כל התורה במשך שנה אחת. המנהג התקבל מאוחר יותר גם בארץ ישראל, שבה היה נהוג קודם לכן לקרוא את התורה פעמיים במחזור של שבע שנים.
כיכר השבת היא צומת מפורסם בירושלים הגובל בשכונות מאה שערים וגאולה. שמה של כיכר זה ניתן לה על שם מאבקי השבת בירושלים. הפגנות השבת בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל השפיעו על התפתחות היחסים בין הסקטור החרדי לסקטור החילוני והיוו עמוד יסוד למאבק החברה החרדית. המאבק על "כיכר השבת" הוא אפוא ציון-דרך חשוב ביחסי החרדים והחילונים בירושלים. אנשי "נטורי קרתא" הם שהחלו מאבק זה מתוך עמדה נחותה ביחס לציונות החילונית שהתגבשה בארץ, אולם בסופו של דבר ההתנגשויות בין החרדים לחילונים במאבק על כיכר השבת הסתיימו בניצחון החרדים במאבק, תוך יצירת דמותם של "נטורי קרתא" כגיבורי הרחוב החרדי, ואף הביאו בסופו של דבר לדילול התנועה ברחובות בשבתות בכיכר השבת, ואף לסגירה רשמית של הצומת שבו התרחשו ההתנגשויות בין המחנה החרדי למחנה החילוני.
עלייה לרגל הבר הביתבמסורת ביתא ישראל, בנוסף לשלוש הרגלים, קיים חג רביעי של עלייה לרגל, הוא חג המהללה (מגעז, תחנון), או בשמו העממי, הסיגד. החלק המרכזי של החג החל בעבר בטיפוס אל פיסגת הר גבוה, כאשר רבים מן הצועדים עושים דרכם כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש עטופים. הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות מרכזיות, האחת, חיזוק הקשר למעמד הר סיני, והשנייה, האמונה כי מקום גבוה הוא טהור יותר וכי שורים בו שכינה וחסד. כיום נחוג החג בירושלים ומהווה חג רשמי בישראל ויום בחירה.
בדצמבר 1976 נכנס מטוס הקרבF-15 איגל לשירות בחיל האוויר הישראלי. בגלל איחור בנחיתת המטוסים, שנבע בעיקר מרוח חזיתית חזקה שנשבה משך כל הטיסה ומבעיות תדלוק אווירי, התאחר טקס קבלתם והסתיים בסמוך לכניסת השבת, ועקב כך לא הספיקו חלק משרי הממשלה לחזור לביתם לפני כניסת השבת. חילול השבת של השרים הביא להצבעת אי אמון בממשלה שיזמה החזית הדתית התורתית, וגרם להתמוטטות הקואליציה של ממשלת רבין הראשונה ולבחירות מוקדמות.
עלון פרשת השבוע הוא עלון שנהוג לחלק חינם בבתי כנסת בשבתות. מטרתם של העלונים להפיץ דברי תורה, בעיקר תוך דיון בפרשת השבוע, וגם התייחסות לענייני השעה. בדרך כלל מצטרפת למטרה זו מטרה נוספת, והיא ביטוי של השקפת עולם - כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי - או פרסום מסחרי, כאשר העלון מופץ מטעם חברת פרסום ושיווק. בעיקר בשל המטרה המשנית הזו קיימת בציבור ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.
פיקוח נפש דוחה את מצוות השבת, ובהלכה אף נאמר כי מצווה וחובה להזדרז בחילול שבת בכל פעולה שהיא לצורך פיקוח נפש, באופן עקיף או ישיר. בזמן מאורעות תרפ"ט, ועקב החשש לחיי יהודים, טילפן בשבת הרב אברהם יצחק הכהן קוק אל סגן הנציב העליון, המומרהארי לוק, ואל מול עמדתו המהססת של לוק דרש ממנו הרב לעצור את מעשי הרצח ולירות ברוצחים בשם המצפון האנושי.
שַׁבְּתַי (לעתים שַׁבְּתַאי ובכתיב קדום גם שבתיי) הוא שם פרטייהודי ותיק. ניתן למצוא אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו. מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.
רצחלמרות שקיים ביהדות איסור חמור ביותר על רציחת אדם (ראו לא תרצח) ועל אכילת בשראדם, והיהודים נזהרו מאז ומתמיד מאכילת בשר של חלק מהחיות, וקל וחומר שנזהרו מאכילת חלק מגופו של אדם; העלילו עליהם בכל זאת שונאי ישראל, כי בטקסים דתיים מיוחדים הם שמים במאכלותיהם ובמשקאותיהם דמי נוצרים, ולשם כך הם רוצחים בחשאי אנשים מבני הדת הנוצרית, למען הוציא מגופותיהם את הדם. העלילות הנפוצות ביותר היו, שהיהודים משתמשים בדם נוצרי באפיית המצות לפסח, ואף מוהלים אותו ביין לכבוד ליל הסדר. סברה זו נתנה בידם את האפשרות לחדש את העלילה בכל שנה, בבוא חג הפסח; ואף-על-פי שמספר עלילות הדם ב-800 השנים האחרונות הגיע לכדי מאתיים, לא טרחו אפילו המעלילים לשנות את מתכונתה, וצורתה בכל הדורות הייתה אחת וקבועה: ימים מועטים לפני חג הפסח נעלם לפתע ילד נוצרי, כעבור זמן-מה נמצאה גופתו בקרבת ביתו של יהודי, בגופה נתגלו סימנים שהוצא מתוכה הדם, והמסקנה הייתה ברורה - היהודים הם שעשו את הנבלה, למען יהיה להם דם נוצרי לחג הפסח. בעקבות עלילות הדם, נשפטו יהודים רבים למוות, והתנהלו פוגרומים נרחבים.
בית הכנסת שומרי שבת הוא בית כנסת שהוקם בבורו פארק שבברוקלין במדינת ניו יורק, על ידי מתפללים שסירבו להתפלל בבית כנסת אחד יחד עם מתפללים שחיללו שבת מכורח הפרנסה. בית הכנסת השוכן בשדרה המרכזית בשכונה, משמש כבית הכנסת המרכזי בשכונה, ומתנהלים בו מנייניתפילה במשך עשרים וארבע שעות ביממה.
בשנת 1939חסיד אומות העולםצ'יאונה סוגיהארה, הקונסול היפני בקובנה שבליטא, העניק ליהודים רבים אשרות כניסה ליפן. כ-5,000 יהודים, חלקם אזרחי פולין שנמלטו לליטא, וחלקם תושבי ליטא, ובהם בחורי ישיבה רבים בעיקר תלמידי ישיבת מיר, ישיבת חכמי לובלין וישיבת תומכי תמימים, יצאו בזכות פעילות זו מליטא, ועמם ראש ישיבת מיר הרב חיים שמואלביץ המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, והאדמו"ר מאמשינוב רבי שמעון שלום קאליש. הם נמלטו לקוֹבה שביפן דרך סיביר ברכבת הטרנס-סיבירית, שם שהו כתשעה חודשים. קוֹבה היא 100° מארץ ישראל (135° מזרח לגריניץ') ועל פי זה יש הבדל בין הדעות הסוברות שקו התאריך היהודי הוא 90° מירושלים, שאז השבת בקובה היא כאשר בארץ ישראל כבר יום ראשון, מאחר שקובה נמצאת אחרי קו התאריך היהודי, וממילא עוברת ליום הבא. אך לשיטת הסוברים שקו התאריך הוא 180° מארץ ישראל, יוצא שביפן הוא, אז יום השבת הוא באותו היום בהפרש של שש שעות (כמו השיטה של קו התאריך הבינלאומי שהוא 180 מעלות מגריניץ'). בתקופת שהותם בקובה נתעוררה השאלה על ידי תלמידי הישיבות, שידעו שישנה מחלוקת בין הראשונים, על זמן שמירת השבת במקומות שונים ביפן. הקהילה היהודית המקומית שמרה את השבת ביום שבת, אך היו שהתנגדו לנהוג כמנהג המקום, מאחר שזה תלוי במחלוקת הלכתית. השאלה נשלחה אל גדולי הרבנים באותה התקופה, והדבר הביא למחלוקת הלכתית רחבה שהתקיימה בין הרבנים.
היהדות מעולם לא פיתחה מערכת כוללת של תווים מוזיקליים במובן האירופי של סימון טונים, אם כי טעמי המקרא שימשו כאינדיקטורים למנגינות המלוות את פסוקי המקרא אותם קוראים בציבור בקריאת התורה והנביאים בליווי טעמיהם בשבת בבית הכנסת (ובתקופה מאוחרת יותר, גם בימי שני וחמישי בשבוע). מקובל לראות בטעמים אלו, שתוכנם השתנה ממקום למקום והועבר אך ורק מפה לאוזן, את שורשה של המוזיקה היהודית.
המנהג המקובל לנסוע לבית ההורים בחגים כאשר הם גרים בעיר אחרת, הוא מנהג יהודי עתיק המתועד בתלמוד במסכת כתובות (עא ב) בקשר לאדם המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, המתגורר בעיר אחרת, שמכיוון שהמנהג הוא ללכת לבית האב מדי חג משלושת הרגלים, תיקנו חז"ל שאם לא התיר את הנדר במשך שניים - שלושה רגלים, עליו לגרש את אשתו, אם חפצה בכך, ולשלם את לה את דמי כתובתה.
יציאת מצריםשמות חודשי השנה העבריים אינם בעברית ואף רובם לא מוזכרים בתנ"ך. שמות החודשים ניתנו בזמן גלות בבל ומקורם באכדית. לפני מתן השמות הבבליים, כינו את החודשים במספרים, למשל חודש ניסן - החודש הראשון (על פי התורה מתחילה הספירה בחודש ניסן משום שבו יצאו עם ישראל ממצרים וניתנה להם מצוות קידוש החודש). לחלק מהחודשים היו כינויים אחרים, כמו חודש האביב לחודש ניסן, זיו לחודש אייר, ירח האיתנים לחודש תשרי ובול לחודש חשוון. עם זאת, הפרשנים רמזו רמזים על שמות חודשי השנה, למשל אלול ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי, רמז על כך שבחודש זה יש להתקרב לה' וה' מתקרב לעם ישראל.
בלוח השנה העברי יש מדי מספר שנים, שלושה עשר חודשים. החודש הנוסף הוא אדר א'. סיבת ההוספה היא, כיוון שהלוח העברי בנוי לפי מולד הלבנה ומאידך, יש חובה להתאים את חג הפסח לתקופת האביב שתלויה בשמש ולכן מדי מספר שנים מעברים את השנה ומוסיפים לה חודש. בעבר כשהיו מקדשים את החודש על פי ראיית הירח היה זה נתון להחלטת הסנהדרין. כיום יש מחזור קבוע של תשע עשרה שנה שהשנים השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה מעוברות. חג הפורים נחוג בשנים אלו באדר השני.
בית המקדשבזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הקריב קורבן פסח בחג הפסח יכול להשלימו לאחר חודש בי"ד באייר, יום המכונה פסח שני. זהו מקרה כמעט יחידאי בתורה שניתנה אפשרות השלמה למצווה שלא קוימה. עם זאת הדבר מוגבל רק למי שבשוגג או באונס לא הקריב את הקורבן, כמו במקרה שהיה טמא ואסור לו להיכנס למקדש או במקרה שהיה רחוק מירושלים. סדר פסח שני נעשה בדיוק כמו ליל הסדר, עם אכילת מצה ומרור. עם זאת מותר לאכול חמץ יחד עם המצה. אדמו"ריבית נדבורנה נוהגים בפסח שני לערוך את ליל הסדר בשנית, עם אכילת מצות ומרור, שתיית ארבע כוסות ושירת שירי ליל הסדר.
