אריסטופאנס

אריסטופאנס
לידה	446 לפנה"ס
פטירה	386 לפנה"ס (בגיל 60 בערך)

אריסטופאנס (ביוונית: Ἀριστοφάνης;^[1] בערך 446 לפנה"ס - 385 לפנה"ס) היה גדול מחברי הקומדיה באתונה העתיקה. אריסטופאנס חיבר כ-40 קומדיות, שמתוכן שרדו עד ימינו 11, ולמעשה הן הקומדיות העתיקות היחידות שנשתמרו בשלמותן (להבדיל משתי הקונבנציות של הקומדיה היוונית שבאו לאחריה: הקומדיה התיכונה, והקומדיה החדשה). ההקשר שבהן מוצגות הקומדיות הוא הקשר של תחרות, שהתקיימה מדי שנה בחגיגות התיאטרון באתונה.

על חייו של אריסטופאנס ידוע מעט מאוד: הוא היה בן אתונה, שם אביו היה פיליפוס, ובנו ארארוס המשיך את דרכו האמנותית. ילדותו של אריסטופנס מקבילה לתקופת עלייתו של פריקלס (460-429 לפנה"ס), שעם תום המלחמות הפרסיות הפך את אתונה למרכז הפוליטי והתרבותי של יוון, טיפח את האהבה לאמנויות ועודד הישגים אינטלקטואליים. בשנת 431 לפנה"ס פרצה המלחמה הפלפונסית, שבה התאחדו כל אויביה של אתונה, ובראשן ספרטה. המלחמה סיפקה רקע לסאטירות רבות.

ערך מורחב – הקומדיה היוונית העתיקה של אריסטופאנס

לקומדיות רבות של אריסטופאנס יש נראטיב קבוע: גיבור המחזה נמצא בצרה כלשהי, והוא רוקם תוכנית דמיונית על מנת לחלץ את עצמו מצרה. הדמויות הכלולות במחזותיו הן בדרך כלל של אתונאים בני זמנו: אישי ציבור, עסקנים, פוליטיקאים, פילוסופים ודמויות מקומיות נוספות, המאופיינות באפיון כללי על פי גיל, מין או מעמד. ההומור האריסטופאני מורכב מבדיחות פוליטיות, ביקורת על אנשי האקדמיה, והצגה סאטירית של השליטים, ואף של האלים. הלשון של אריסטופנס היא לשון גסה, וזוהי חלק מהתרבות הלשונית שבתוכה נכתב המחזה. הבדיחות היו בכל מיני מישורים ופנו לסוגים רבים של צופים, וכללו ניבולי פה ובדיחות רבות על תפקודי הגוף.

אריסטופאנס מוצג גם כדמות ב"משתה" של אפלטון, בו הוא חולק את תפיסתו בנושא האהבה, ומספר את המיתוס הנודע על האדם המקורי שנקרע לשניים בשל חטאו נגד האלילים, ומאז נידון לחפש את חציו האחר.

מחזותיו

"הסועדים" (427 לפנה"ס)– מחזהו הראשון (שלא השתמר) אותו הפיק וביים קאליסטראטוס, שביים גם את שתי הקומדיות הבאות.
"הבבלים" (426 לפנה"ס) – (לא השתמר).
"האכארנים" (425 לפנה"ס) – המחזה המוקדם ביותר של אריסטופאנס שהשתמר בשלמותו. זכה בפרס ראשון. איכר שנואש מן הפוליטיקאים והמצביאים, מחליט לכרות ברית שלום אישית עם ספרטה ומקים ליד ביתו שוק פרטי.
"הפרשים" (424 לפנה"ס) – קומדיה אותה הפיק וביים אריסטופאנס בעצמו, וזכה במקום הראשון.
"העננות" (423 לפנה"ס) - בקומדיה זו הציג אריסטופאנס את סוקרטס כדמות נלעגת של מורה לרטוריקה חסר מצפון, שלפי טענת סוקרטס היה לכך משקל רב ביצירת הרקע למשפטו. הקומדיה עוסקת בהיפוך יחסי הדורות של אב ובנו, ומותחת ביקורת על החינוך האקדמי.
"הצרעות" (422 לפנה"ס).
"השלום" (421 לפנה"ס) - בקומדיה זו, איכר מפטם חיפושית זבל עד שהיא מספיק גדולה כדי לעוף עליה למרומי האולימפוס, למצוא את אלילת השלום ולהוריד אותה אל האדמה.
"הציפורים" (414 לפנה"ס)
"ליזיסטרטה" (411 לפנה"ס) - את ליזיסטרטה העלה אריסטופנס כשנה לאחר תבוסתו של הצבא האתונאי בסיציליה. גיבורת המחזה היא עקרת בית אתונאית, שבאמצעות ארגון נשים מצליחה לכפות על הגברים את השלום.
"חג הנשים" (411 לפנה"ס).
"הצפרדעים" (405 לפנה"ס) - מותו של אוריפידס הותיר את אתונה בלי מחזאים הראויים לשמם, והאל דיוניסוס מחליט לצאת בדמות הרקלס למסע אל השאול כדי להשיבו. דיוניסוס מתואר כפחדן, ומחליף את התחפושת עם עבדו קסנתיאס בכל פעם שאורבת לו סכנה. לבסוף הוא פוגש בפלוטון מלך השאול, השם אותו כשופט בין המחזאים איסכילוס לאוריפידס שטוענים שניהם לתואר המחזאי הטוב ביותר. למחזה הועלתה באופן חסר תקדים הצגה שנייה.
"מהפכת הנשים" (392 לפנה"ס)
"פלוטוס" (388 לפנה"ס).