משלוח מנות

ילדים נושאים משלוח מנות

מִשְׁלֹחַ מָנוֹת היא אחת מן המצוות הנוהגות ביום פורים, בין מצוות מקרא מגילה, משתה ושמחה ומתנות לאביונים. חיוב המצווה הוא לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות.

יש שכתבו שמטרת המצווה היא להרבות אהבה ורעות בעם ישראל, ויש שכתבו שהמטרה היא לספק צורכי מזון לנזקקים כדי שיוכלו לערוך את סעודת הפורים כראוי.

מקור המצווה

חיוב מצוות משלוח מנות נזכר במגילת אסתר. בפסוקים מתואר כי לאחר הנס שאירע בפורים - כשניצלו מגזירת המן שביקש להשמיד את העם היהודי - קבעו את ימי הפורים לימי שמחה. החכמים שבאותו הדור תיקנו כחלק ממצוות יום הפורים, לשלוח משלוח מנות לחבירו, וכך נכתב במגילת אסתר:

עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ... וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

— מגילת אסתר, פרק ט', פסוקים י"ט-כ"ב

מדיני המצווה

קובץ:MishloachManotClosedDoor5.JPG

משלוחי מנות שהונחו לפני דלת סגורה

בתלמוד דייקו מלשון הפסוק: ”לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ”, כי המצווה היא לתת שתי מנות לפחות לאדם אחד, "משלוח מנות" - ברבים - לפחות שתיים) "איש לרעהו" -יחיד. אמנם אם יש ביכולתו ראוי להרבות ביותר מזה וכפי שפסק הרמב"ם:

חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו

אך עם זאת הוא מסייג שהמצווה החשובה יותר היא מתנות לאביונים: ”מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו או בשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ז).

המנות צריכות להיות של מיני אוכלים, אם כי היו בעבר רבנים ששלחו לעיתים ספרי חידושים בתור משלוח מנות (כגון הספר מנות הלוי) וכיוצא בזה^[1], אולם להלכה נפסק שבגדים, ספרים וגם כסף לקנות בו מזון, אינם נחשבים כמנות. לגבי משקה, רוב הפוסקים כתבו כי הוא נחשב כמאכל^[2]. אם לאדם אין מספיק מזון בשביל לתת משלוח מנות, עליו להחליף את סעודתו עם חברו.

לדעת רוב הפוסקים מצווה זו חלה גם על נשים, ואולם יש שכתבו שאיש לא ישלח לאישה כדי שלא ייווצר מצב של ספק קידושין באמצעות נתינת חפץ בעל ערך^[3]. היו שכתבו שמשלוח מנות צריך להתבצע דווקא על ידי שליח, לדעת המשנה ברורה ראוי לחוש לכך, אולם יש שכתבו שאין להחמיר בזה^[4].

את מצוות משלוח המנות יש לקיים ביום הפורים, ואם שלח בליל פורים לא יצא ידי חובת המצווה^[5]^[6].

טעמי המצווה

באחרונים נאמרו שתי טעמים עיקריים לתקנת מצוות משלוח מנות:

בספר מנות הלוי כותב כי המצווה הוא על מנת להרבות אהבה ורעות בין איש לרעהו, היפך דברי המן כי עם ישראל 'מופרד ומופזר'^[7].
בספר תרומת הדשן מופיע שטעם התקנה היה על מנת לדאוג שלכל אחד יהיה אוכל לסעודת החג, ומכח זה הסיק שאין יוצאים ידי חובה אלא רק בדברים הראויים לאכילה^[8].

בספרי האחרונים מופיעים דינים שונים התלויים בשני טעמים אלו. כך למשל כתבו הפוסקים כי אדם ששלח מנות לחבירו בעילום שם, כך שחבירו אינו יודע ממי קיבל את המשלוח, לדעות שטעם המצווה על מנת להרבות אהבה ורעות, מסתבר שלא יצא ידי חובה בכך^[9].