המטבח היפני
השקפות רבות קיימות לגבי מה מאפיין מטבח יפני, שגיוונו רב מאוד. ביפן, המונח "מטבח יפני" מכוון למטבח יפני מסורתי בדומה למה שהיה קיים לפני סוף תקופת ההתבודדות של יפן משאר ארצות העולם בשנת 1868. במובן הרחב של המונח, הוא כולל כל סוג של אוכל ששיטות ההכנה שלו פותחו על ידי יפנים והפכו אותו לשלהם.
אוכל ביפן ידוע בשימת הדגש על עונתיות האוכל, איכות המרכיבים ואופן ההגשה.
אוכל ייחודי למדינה
האוכל היפני הוא בדרך כלל שילוב של מספר מרכיבים, בדרך כלל אורז או אטריות, עם מרק ואוקזו - מנות העשויות מדגים, בשר, ירקות, טופו וכדומה שמיועדים להוסיף טעם למנה. למנות אלה מוסיפים דאשי, מיסו ורוטב סויה המעניקים עוד נופך לטעמן.
ארוחה יפנית רגילה מורכבת לרוב ממספר אוקזו שונים מלווים בצלחת אורז לבן (גוהן), צלוחית מרק ומעט חמוצים (צוקמונו). המנה הרגילה מכילה שלושה אוקזו שונים ונקראת איצ'יו-סנסאי ("מרק אחד, שלוש תוספות"). טכניקות בישול שונות מוענקות לשלושת האוקזו: הם יכולים להיות נאים (סשימי), צלויים, מבושלים (או מורתחים), מאודים, מטוגנים או מכוסים ברוטב. השקפת החיים המיוצגת בארוחות אלו מודגשת בספרי בישול יפניים, בהם הפרקים מסודרים על פי שיטות בישול ולא על פי מרכיבי האוכל. יכולים להיות גם פרקים המוקדשים למרקים, סושי, אורז, אטריות ומתוקים.
כיון שיפן שוכנת על אי, אנשים צורכים יותר אוכל ימי. אכילת בשר הייתה דבר נדיר עד לא מזמן עקב מגבלות הבודהיזם. למרות זאת, אוכל צמחוני לחלוטין נדיר כיוון שרוב המנות מתובלות בדאשי, העשוי משבבי דגים. יוצאת דופן בהן היא מנה הנקראת שוז'ין ריורי, מנה צמחונית שפותחה על ידי נזירים בודהיסטיים שבמסעדות כיום, לרוב מציגה את עצמה כמנה רגילה עם תוספות שאינן צמחוניות.
אטריות (נודלס), שמקורן בסין, הפכו למרכיב עיקרי וחשוב במטבח היפני, לרוב (אבל לא תמיד) כתחליף למנה המבוססת על אורז. סובה (איטריות אפרפרות-חומות ודקיקות העשויות מקמח כוסמת) ואודון (איטריות חיטה עבות) הם סוגי האיטריות המסורתיים שמוגשות קרות או חמות עם רוטב סויה ודאשי. איטריות חיטה סיניות מסורתיות מוגשות לרוב במרק בשר ונקראות ראמן.
סידור שולחן מסורתי
השולחן היפני המסורתי השתנה מאד ברבות השנים, תוך השענות על סוג השולחן הנפוץ באותו עידן. לפני המאה ה-19, שולחן קופסאתי קטן או מגשוני רצפה שטוחים היו מסודרים לפני כל סועד. שולחנות גדולים המיועדים לסעידה של כל המשפחה הפכו להיות פופולריים רק בתחילת המאה ה-20, אבל אלה התחלפו בשולחנות מערביים עם כיסאות עד סוף אותה המאה.
באופן מסורתי, קערת האורז נמצאת משמאל וקערת המרק מימין. מאחוריהן, כל אוקזו מוגש בצלחת משלו שלה יש תחתית: אחת מאחורי האורז, השנייה מאחורי המרק והשלישית ביניהן. ירקות מוחמצים בדרך כלל מוגשים בצד אבל לא נחשבים כחלק משלושת האוקזו.
מקלות האכילה מונחים לרוב מול הסועד על מגש קטן מיוחד כשהקצוות המחודדים פונים שמאלה.
נימוסי שולחן
- נהוג לומר איטדקימסו ("אני אקבל") לפני שמתחילים לאכול, וגוצ'יסו-סאמא דשיטה ("זאת הייתה סעודה") למארח או לצוות המסעדה לאחר הארוחה.
- לפני האכילה, רוב המסעדות יחלקו מגבת חמה או מגבונים לחים. זאת על מנת שהסועד יינקה ידיו לפני הארוחה ולא אחריה. ניגוב הפנים או כל איבר אחר בגוף מלבד הידיים נחשב להתנהגות לא נאותה.
- את צלוחיות האורז או המרק מרימים ביד שמאל ובעזרת מקלות אכילה, אוכלים עם יד ימין. צלוחיות של מרק, מרק אטריות, דונבורי ואושזוק אפשר להרים עד הפה אך לא צלוחית אורז. רוטב סויה לא נמצא בדרך כלל על שולחן הסועד, צלוחית טבילה קטנה מוגשת יחד עם האוכל. אין לשפוך רוטב סויה לאורז או מרק. קינוח אף ליד השולחן נחשב מעליב. אטריות נאכלות ברעש.
- מקלות אכילה לעולם אינם נשארים בצלוחית האורז, שכן זו הדרך המסורתית להציע אוכל למתים. נעיצת מקלות האכילה באוכל אסורה, כמו גם הצבעה בעזרתם או העברת אוכל לזוג מקלות אכילה אחרים.
- כאשר לוקחים אוכל מצלחת משותפת בחברת אנשים שאינם משפחה או חברים קרובים, נהוג להשתמש בקצה השני של מקלות האכילה שכן הוא נחשב נקי יותר. כאשר חולקים עם מספר אנשים יש להעביר מצלחת אחת לשנייה ולא בזוגות שכן זה נחשב כחלק מטקס אזכרה.
- נהוג לאכול אורז עד פיסתו האחרונה. סועד בררן הוא לא סועד אהוב ובקשות מיוחדות במסעדה אינן נהוגות. התנהגות זו נחשבת לחוסר הכרת תודה בייחוד במקרים בהם הסועד מתארח. נימוסים טובים מביעים כבוד כלפי בחירתו של המארח.
- אפילו במצבים שאינם רשמיים, שתיית אלכוהול מתחילה בהרמת כוסית כשכולם מוכנים. לא נהוג למזוג רק לעצמך אלא לכל השותים.
מרכיבי המאכלים היפניים
- אורז:
- גרעינים קצרים או בינוניים
- מוצ'י (אורז גלוטני)
- שעועית:
- ביצים:
- קמח:
- פירות:
- בשרים:
- פטריות:
- אטריות:
מאכלי ים: כל סוג של מאכל ים העולה על הדעת, נמצא בין המאכלים היפניים. הנפוצים ביותר נמצאים ברשימה הבאה.
טעמים יפניים
אוכל יפני אותנטי חייב לכלול את טעמי רוטב הסויה, הדאשי והמיסו.
- קומבו (אצת ים חומה), קאטסובושי (שבבי טונה) וניבושי (סרדינים קטנים מיובשים) משמשים להכנת הדאשי.
- נגי (סוג של בצל), בצלים, שום, נירה (עירית סינית), ראקיו (בצלצל).
- גרעיני סומסום, שמן סומסום, מלח סומסום (גומשיו), פוריקאקה, אגוזים או בוטנים.
- שויו (רוטב סויה), דאשי, מירין, סוכר, חומץ אורז, מיסו, סאקה.
- וואסאבי, קאראשי (חרדל חם), פלפל אדום, ג'ינג'ר, עלי שיסו, סאנשו, קליפת הדרים ומיטסובה.
מרכיבים פחות מסורתיים אך נפוצים:
- מונוסודיום גלוטומט, שמיש בעיקר בידי שפים וחברות המייצרות אוכל כמוסיף טעם זול. לפעמים מחליף את הקומבו.
- רוטב ווסטרשייר בסגנון יפני, לפעמים נקרא פשוט "רוטב", סמיך ופירותי מהמקור.
- מיונז יפני שמיש לתיבול סלטים, לפעמים ניתן למצוא מעורבב עם רוטב סויה או וואסאבי.
אוכל יפני נפוץ (שושוקו)
אורז
אורז המוגש ביפן הוא אורז בעל גרגרים קצרים. בעריכת שולחן מסורתית (כאשר מוגש בקערה) הוא נקרא גוהן או משי (נקרא כך בפי גברים). בארוחות המושפעות מתרבות המערב, כשהאורז מוגש על צלחת (כמו בקארי) הוא נקרא ראיזו (בעקבות המילה האנגלית Rice).
- גוהן או משי: אורז לבן מבושל. הוא כל כך בסיסי, שהמונחים גוהן ומשי משמשים כחלק משמות לארוחות כמו אסא גוהן/ משי (ארוחת בוקר), הירו גוהן/ משי (ארוחת צהריים) ובאן גוהן/משי (ארוחת ערב). תחליפים נוספים הם:
- גנמאי גוהן: אורז לבן מבושל עם אורז חום.
- אוקווה: אורז גלוטני מבושל.
- מוגי גוהן/משי: אורז לבן מבושל עם שעורה.
- ביצה נאה בטעם סויה (טאמאגו קאקה גוהן), נורי ופוריקקה הם תבלינים שנהוג להוסיף בארוחות בוקר יפניות.
- אוצ'זוקה: תה ירוק חם או דאשי על אורז לבן מבושל.
- אוניגירי: קערות אורז עם מילוי במרכזם. התחליף היפני לכריך.
- טאקיקומי גוהן: פילאף יפני מבושל עם מרכיבים שונים בטעם סויה או דאשי.
- קאמאמשי: אורז שמעליו ירקות ועוף או אוכל ימי, מבושל בסירים אישיים.
- סקיהאן: אורז אדום. אורז לבן המבושל עם שעועית אזוקי.
- קארי יפני: הושפע מהממלכה המאוחדת בסוף המאה ה-19. "אורז קארי" (קארה ראיזו) כיום הוא אחד מהתבשילים הפופולריים ביפן. הוא אינו חריף כשל ההודים.
- אורז האיאשי: נזיד בקר סמיך על אורז.
- אומורייס (אומו-ראיזו): אומלט ממולא באורז מטוגן, מקורו כנראה מטוקיו.
- מוצ'י: עוגת אורז גלוטוני.
דונבורי
ארוחת צהריים בקערה אחת, מלאה באורז חם עם אחת, התוספות הבאות:
- קאטסודון: דונבורי עם חתיכות עוף או חזיר מצופות בפירורי לחם.
- טקאדון: דונבורי עם סשימי טונה.
- אויקודון: דונבורי עם בשר עוף וביצה (או סלמון).
- גיודון: דונבורי עם בקר מתובל.
- טנדון: דונבורי עם טמפורה (שרימפס וירקות מטוגנים ומצופים).
- אונדון: דונבורי עם צלופח מבושל עם ירקות.
סושי
סושי הוא אורז מצופה בחומץ אורז בתוספת של מרכיבים טריים כגון דגים וירקות.
- ניגרי סושי: סושי שהתוספות שלו מונחות על קוביית אורז.
- מאקי סושי: סושי שהתוספות שלו והאורז מגולגלים בתוך אצת נורי בעזרת מחצלת במבוק.
- טאמאקי: סושי המגולגל לצורת קונוס.
- צ'ראשי: מרכיבי הסושי מפוזרים בצלוחית.
סאקה
סאקה הוא יין אורז שמכיל בין 12-20% אלכוהול המיוצר על ידי תסיסת אורז. הוא נחשב כמנת אורז בפני עצמו ולכן לא נצרך יחד עם מנות אורז מלבד סושי.
אטריות
האטריות בדרך כלל ממלאות את מקומו של האורז בארוחה. למרות זאת, תאבונם של היפנים לאורז חזק כל כך שבהרבה מסעדות ניתן למצוא מנות המערבבות אטריות ואורז.
- אטריות יפניות מסורתיות מוגשות לרוב קרות עם רוטב חם.
- אטריות בהשראה סינית מוגשות בציר עוף או בקר הופיעו רק במאת השנים האחרונות.
- ראמן: אטריות דקות וצהובות המוגשות בציר בקר או עוף עם מספר רב של תוספות.
- צ'מפון: אטריות צהובות בעובי בינוני המוגשות עם מנה יפה של מאכלי ים וירקות בציר עוף חם ומקורם בנגסאקי, כאוכל זול לסטודנטים.
- אוקינאווה סובה: אטריות חיטה עבות המוגשות באוקינאווה, בציר חם עם סאקה וחזיר.
- יאקי סובה: אטריות סיניות מטוגנות.
- יאקי אודון: אטריות אודון מטוגנות.
לחם
לחם אינו אוכל יפני מסורתי, אבל מאז הכרתו במאה ה-19 הוא הפך להיות נפוץ.
- לחם קארי: אורז מטוגן ממולא ברוטב קארי יפני.
- אנפאן: לחמנייה מתוקה ממולאת בממרח שעועית אדומה.
- יאקיסובה-פאן: כריך מגולגל עם מילוי יאקיסובה (אטריות מטוגנות עם חמוצים אדומים).
- קאטסו-סאנדו: כריך עם חזיר מצופה בפירורי לחם.
מנות עיקריות ותוספות נפוצות
מטוגנים בשמן עמוק
- קארא-אגה: חתיכות קטנות של עוף, דג, תמנון או סוג אחר של בשר, מקומחים ומטוגנים בשמן עמוק.
- קרוקט: מאכל מצופה בפירורי לחם, המכיל מחית תפוחי אדמה, רוטב לבן עם בשר קצוץ, ירקות ופירות ים.
- קושיקאטסו: שיפודי בשר, ירקות או מאכלי ים, מצופים בפירורי לחם ומטוגנים בשמן עמוק.
- טמפורה: ירקות או מאכלי ים, מצופים בבלילה קלילה, מטוגנים בשמן עמוק.
- טונקאטסו: נתח חזיר (גרסת העוף נקראת צ'יקן-קטסו) מצופה בפירורי לחם ומטוגן.
מנות צלויות או מטוגנות במחבת
- גיוזה: כופתאות סיניות, בדרך כלל ממולאות בחזיר וירקות מטוגנות במחבת.
- קושיאקי: שיפודי בשר וירקות.
- אוקונומיאקי: חביתיות עם סוגי בשר שונים וירקות, בתוספת ווסטרשייר ומיונז.
- טאקויאקי: כופתאה אלפיטית הממולאת בחתיכת תמנון.
- טאריאקי: בשר, דג או עוף צלוי, מבושל או מטוגן ברוטב סויה מתוק.
- אונאגי וקאבאיאקי: צלופח מתובל וצלוי.
- יאקיניקו: יכול להיות מספר דברים:
- ברביקיו קוריאני: חתיכות קטנות של בשר (בעיקר בקר) צלוי על השולחן.
- הורומוניאקי: חלקים פנימיים של בקר, צלויים.
- ג'ינגיס חאן ברביקיו: טלה או כבש צלויים על האש עם מגוון של פירות ים וירקות.
- יאקיטורי: שיפודי עוף צלויים, מוגש עם בירה.
- יאקיזאקאנה: דג צלוי באש.
תבשילים (נבמונו)
- אודן: מרק המכיל ביצה קשה, דיאקון, קוניאקו ועוגת דגים.
- מוטסונאבה: חלקים פנימיים של בקר, כרוב סיני וירקות שונים מבושלים במרק עדין.
- שבו-שבו: סיר חם עם חתיכות קטנות של בקר, ירקות וטופו מבושלים בציר על השולחן ונטבלים ברוטב סויה או מטבל על בסיס סומסום.
- סוקיאקי: בקר חתוך לפרוסות קטנות עם ירקות ושילוב של סויה, דאשי, סוכר וסאקה.
- טאצ'ירי: דג כדור וירקות בסיר חם, מומחיות באזור אוסאקה.
- דנגו: כופתה הנעשית מקמח אורז ומוגשת בדרך כלל עם תה ירוק.
נזידים
- קאקוני: חתיכות חזיר בסויה, מירין וסאקה עם חתיכות גדולות של דייקון וביצה קשה שלמה.
- ניקוז'אגה: נזיד בקר ותפוחי אדמה, מתובלים ברוטב סויה מתוק.
- ניזאקאנה: דג ברוטב סויה מתוק.
- סוקי: נזיד חזיר ועצם.
תבשילי מחבת
צורת בישול זו אינה שיטה יפנית מקורית, למרות זאת תבשילי ירקות במחבת הפכו למנה מקובלת מאד בבתי היפנים מאז 1950.
- צ'נפורו: ירקות, טופו, בשר או מאכלי ים ולפעמים ביצה.
- קינפירה גובו: ירקות שורש ברוטב סויה מתוק.
טייק אוויי
- ארוחת בנטו: מנת טייק אוויי נפוצה במטבח היפני, כוללת בדרך כלל אורז, דג או בשר, וירקות חמוצים או מבושלים.
ארוחות לאירועים מיוחדים
בתרבות היפנית קיימים מאכלים הקשורים לזמני פסטיבל או אירועים.
- בוטאמוצ'י (אורז דביק עם רוטב מתוק): שוויון הלילה באביב.
- צ'אימאקי (עוגת אורז מתוקה): טנגו נו סקו ופסטיבל גיון.
- האמו (סוג של דג) וסומן: פסטיבל גיון.
- אוסצ'י: ערב השנה החדשה.
- סקיהאן, אורז אדום, אורז המבושל עם אדזוקי: אוכל לכל חגיגה.
- סובה: ערב השנה החדשה.
- צ'יראשיזושי, אושיוג'ירו (מרק זך עם צדפות) ואמאזאקה: הינאמאטסורי (פסטיבל בובות).
בחלקים מסוימים בארץ, כל יום ראשון או חמישה עשר של חודש, אנשים אוכלים תערובת של אורז עם אדזוקי.
חטיפים ומתוקים
מתוקים בסגנון יפני (וואגאשי)
הוואגאשי כוללים:
- אמאנאטו
- אנפאן: לחם עם ממרח מתוק
- דנגו: כופתאות אורז
- האנאביראמוצ'י
- היגאשי
- הושיגאקי: אפרסמון מיובש
- יוקאן
- אימאגאוואקי: ידוע גם כטאיקוייאקי
- קומפייטו: ממתק סוכרי
- מאנג'ו: אורז דביק העוטף משהו מתוק
- מאטסונויוקי
- מלונפאן: לחמנייה גדולה ועגולה המורכבת מבצק רגיל ובצק עוגיות, עם מילוי באמצע. לפעמים ממולאת בקרם בטעם מלון אך לא תמיד, תמיד שואפת להזכיר בצורתה מלון.
- מוצ'י: אורז מתוק חבוט, ההופך להיות שקוף למחצה
- אושירוקו: מרק שעועית חם ומתוק עם מוצ'י
מתוקים בסגנון יפני ישן (דאגשי)
מתוקים בסגנון מערבי (יואגאשי)
יואגאשי הם מתוקים בסגנון מערבי, אבל ביפן הם בדרך כלל קלילים וספוגיים.
- קאסוטרה: עוגת ספוג. שם העוגה הוא שיבוש השם המקורי בפורטוגזית Pão de Castela, שנהגה "פאו דה קסטלה".
- מירוּקוּרפוּ: עוגת שכבות קרפ. שמה ביפנית הוא שיבוש של השם המקורי הצרפתי Mille crêpe.
חטיפים נוספים
- אזוקי אייס: גלידת וניל עם שעועית אזוקי מתוקה.
- קוארה נו מאצ'י
- אומאי בו: פופקורן
- דוראיאקי
- פוקי
- הלו פנדה
- הי-צ'ו
- גלידה - בדרך כלל בטעם וניל או שוקולד. השפעות יפניות ניתן לראות בגלידה בטעם תה ירוק (מאצ'ה אייס), סומסום שחור (גומה) ובטטה.
- קאקיגורי: קרח גרוס במרקם של שלג עם מאצ'ה, סירופ חלב מרוכז ופירות.
תה ומשקאות נוספים
תה ומשקאות לא אלכוהוליים
- אמאזאקה.
- גנמאייקה: תה ירוק משולב עם אורז חום.
- הוז'יצ'ה: תה ירוק קלוי על פחמים.
- קומבוצ'ה (תה): תה מעורבב בקומבו על מנת לתת טעם חזק בעזרת מונוסודיום גלוטומט.
- קוקיצ'ה: תערובת גבעולים.
- מאצ'ה: תה ירוק באבקה (ממנה עושים את גלידת התה הירוק).
- מוגיצ'ה: תה שעורה, מוגש קר בקיץ.
- סנצ'ה: עלי תה ירוק מאודים ומיובשים.
- אומצ'ה: משקה תה עם אומבושי המוסיף חמיצות.
משקאות קלים
- קאלפיס
- פוקארי סוויט
- ראמון
- אורונאמין סי דרינק
- יאקולט
- קיו
משקאות אלכוהוליים
לקריאה נוספת
- איריס ז'ורלט, לא רק סושי, 2010.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המטבח היפני |
- עודד שפר, דיפלומטים יפניים ומזון בישראל :מחקר בהסתגלות למעבר בין-תרבותי - עבודת מאסטר
- אורי גלבוע, יפני זה לא רק סושי, "יין וגורמה" גיליון 126
| מטבחים בעולם | ||
|---|---|---|
| אוקיאניה | אוסטרליה • ניו זילנד | |
| אירופה | אוסטריה • איסלנד • אירלנד • איטליה • אסטוניה • בלארוס • בולגריה • בלגיה • בריטניה (אנגליה • סקוטלנד) • גרמניה • הונגריה • הולנד • יוון • לוקסמבורג • ספרד • סקנדינביה (דנמרק • נורווגיה • שוודיה) • פולין • פורטוגל • צ'כיה • צרפת • רומניה • רוסיה • שווייץ | |
| אמריקה | ארצות הברית • ארגנטינה • ברזיל • האיטי • ונצואלה • מקסיקו • פרו | |
| אסיה | אינדונזיה • גאורגיה • הודו • וייטנאם • טורקיה • יפן • קוריאה • ירדן • ישראל • לבנון • מונגוליה • סוריה • סין • סינגפור • עיראק • פרס • קזחסטן • קטר • תאילנד • תימן | |
| אפריקה | אריתראה • אתיופיה • דרום אפריקה • לוב • מדגסקר • מצרים • מרוקו • תוניסיה • גאנה | |
| שונות | המטבח היהודי • מטבחי אמריקה הלטינית • המטבח המזרח-תיכוני • המטבח הים-תיכוני • המטבח האסייתי • המטבח ביוון העתיקה • מטבח ימי הביניים | |
