שפה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בדרך לארגון מידע, בעיקר לשם תקשורת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שפה (פירושונים).

שפה היא דרך תקשורת המבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות. נהוג להבדיל בין הסמל השפתי המסמן לבין המושג או התוכן המסומן בו, אשר יכול להיות מציאותי או מופשט[1].

הבלשנות עוסקת בחקר השפה והשימוש בה. סמנטיקה היא ענף הלשון המתמקד בחקר המשמעות של השפה[1]. מכלול אוצר המילים של שפה מסוימת מכונה לקסיקון. כלי לאיסוף וביאור של פרטים בלקסיקון מכונה מילון.

שימושי השפה

שפה עשירה במלים וביטויים היא תופעה ייחודית לאדם הנבון, והשימוש בה חשוב בכל תחומי החיים. למשל, היא יכולה לשמש לחשיבה, תקשורת ולמידה.

חשיבה ודמיון

השפה היא כלי לחשיבה ויצירה[2]. היא מסייעת לפעולת החשיבה בכך שהיא מאפשרת שימוש בשיום של מושגים ורעיונות לצורך תהליכים קוגניטיביים כמו דיבור פנימי[3].

השפה יכולה לאפשר לאדם להפליג לעולם הדמיון, כמו במשחק סמלי בילדות או בקריאת רומן בבגרות[4].

תקשורת

השפה משמשת גם לצורכי תקשורת על ידי העברת מסרים מילוליים ממוען לנמען[4][3]. כל אדם שמכיר את הקולות, הסמלים והחוקים הדקדוקים של שפה מסוימת יכול ליצור משפטים, שדרכם ניתן להעביר מידע לאנשים אחרים בעלי ידע דומה באותה השפה[5]. על ידי כך היא יכולה לשמש גם ככלי חברתי[2] ליצירה וחיזוק של קשרים בין-אישיים. מחסום השפה נוצר כאשר אנשים או קבוצות מתקשים ליצור קשרים כאלה בגלל שהם דוברים שפות שונות.

הפקה שפתית מתייחסת להבעה של מסרים והיא יכולה להעשות בדיבור, סימון או בכתיבה. בהתאם לכך, הקליטה של השפה מתייחסת להבנה של מסרים ויכולה להיעשות בשמיעה או קריאה[1].

עם זאת, הייצוג השפתי אינו יכול לתת ביטוי לכלל הידע האנושי, משום שהוא בעל מבנה מורכב ומסועף[6]. בהתאם לכך השפה אינה מערכת הסמלים היחידה המשמשת לתקשורת אנושית. היא מתקיימת לצד תקשורת בלתי-מילולית, כמו: מערכות הבעות פנים, ריחות, תנועות, ונגיעות. עם זאת, להתפתחות התקשורת השפתית ישנה משמעות עמוקה וקובעת להתפתחות החברה והתודעה האנושית.

למידה

היכולת להשתמש בשפה ככלי תקשורתי לקליטה של מסרים וככלי מחשבתי להבנתם וארגונן הופכת אותה ליכולת משמעותית בתהליכי למידה[3].

הידע האנושי מיוצג על ידי השפה הדבורה והכתובה[6]. בעקבות זאת השפה מאפשרת לאנושות לצבור תגליות על ידי העברת הידע שנרכש מדור אחד לזה שאחריו[7]. פעולה זו מתבצעת כחלק מתהליך החינוך.

האדם המקשיב והקורא מתוודע לידע המוצג באופן שפתי ברצף לינארי מהמילה הראשונה ועד למילה האחרונה[6]. בעקבות המאפיינים הלינאריים של ייצוג ידע שפתי, תוכניות הלימודים מציגות את חומרי הלימוד באופן היררכי ולינארי בעל מטרות המוגדרות מראש[6].

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

יכולת הפקת השפה טמונה במבנה של המוח האנושי[5]. ההמיספרה השמאלית של המוח הגדול היא הדומיננטית עבור תפקודי השפה בקרב כ- 90% מהאוכלוסייה[7].

אזור ברוקה הוא האזור במוח האנושי האחראי על עיבוד השפה ובעיקר יכולת הדיבור ותקשורת בשפת הסימנים. הוא ממוקם באונה המצחית של ההמיספירה הדומיננטית (שמאלית אצל 90% מהאנשים הימניים וכן 70% מהשמאליים).

אזור ורניקה בהמיספרה הדומיננטית (בדרך כלל שמאל) קשור ליכולת להבין ולסדר מילים מדוברות. בהמיספרה השנייה הוא קשור ליכולת להבין ולבטא את הפרוזודיה של השפה.

אומנם המנגנונים העיקריים המעורבים בהבנה והפקה של שפה דבורה ממוקמים בהמיספרה אחת, אך גם ההמיספרה השנייה לוקחת חלק בפעילות זו[7]. למשל, ההמיספרה הימנית לוקחת חלק בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה וזיהוי של רגשות בטון הדיבור[7].

בנוסף, כדי שהאדם יוכל להבין את המילים שהוא שומע ולספר על התפיסות והזיכרונות שלו יש צורך במעורבותם של מנגנונים נוספים מעבר לאלו המעורבים באופן ישיר בדיבור[7]. למשל, נזק להמיספרה הימנית המעורבת בתפיסה של יחסים חזותיים יכול להקשות לא רק על קריאת מפה וזיהוי של דפוסים גאומטריים מורכבים, אלא גם לפגוע ביכולת של האדם לדבר עליהם או להבין אנשים אחרים שמדברים על נושאים אלו[7].

גרעיני הבסיס אחראיים ללמידה ויישם של תמורות מורכבות בתגובות לגירויים, מהסוג הדרש לשימוש בכללי הדקדוק של שפה[8] במוחם של אנשים רב לשוניים, לגרעיני הבסיס יש תפקיד נוסף המתייחס לקבלת ההחלטות בנוגע לשפה בה יש להשתמש עבור סיטואציה מסוימת[8].

רכישת שפה

כדי להשתמש באופן יעיל בשפה יש לפתח שליטה בידע מורכב מתחומים שונים של הלשון ובדרכים שבהן יש להשתמש בה[4].

היכולת הדרושה לפעילות הדיבור היא פעולת בנייה מוחית של כל ההברות והמילים שבמשפט לתנועות והעיצורים שמרכיבים אותם ותרגום מוטורי שלהם לגירוי פיזיקלי של תנועה בחלל הפה עם יצירת גלי הקול על ידי נשיפת האוויר אל מחוץ לגוף. קליטת הגירוי הפיזיקלי מהאוויר והמרתו חזרה למשמעות הראשונית היא היכולת הדרושה לפעילות ההקשבה. היכולת הדרושה לפעילות הכתיבה היא פעולת בנייה מוחית של כל תנועה ועיצור או של ההברות, המילים והמשפטים לצורת סמלים או סימנים גרפיים ותרגום מוטורי שלהם לגירוי עצבי של תנועה על פי הצורה. קליטת הסימנים או הסמלים הגרפיים והמרתם חזרה למשמעותם הראשונית היא היכולת הדרושה לפעילות הקריאה.

הפרגמטיקה מתייחסת לפן התקשורתי והחברתי של השפה ועל אופן שבו היא מושפע מההקשר והנסיבות. כדי לקחת חלק פעיל ותורם בדיאלוג יש לדעת כיצד ליזום נושאים חדשים, כיצד להבין רמזים, כיצד להבחין בין הנאמר לבין המשתמע, כיצד להתנסח באופן ההולם את היחסים בין המשתתפים וכיצד לבחור במשלב הולם לנסיבות[4].

מודעות לשונית היא היכולת של האדם לחשוב על הידע השפתי ועל תהליכי השפה של עצמו. המודעות הלשונית כוללת מודעות פונולוגית ומודעות מורפולוגית[9].

רכישת שפת אם

ערך מורחב – רכישת שפה

תהליך הרכישה של שפת אם מתחיל בינקות והשליטה בשפה מחייבת תקופות למידה ותרגול ממושכות. אופן רכישת השפה של ילדים זהה עבור כל השפות האנושיות[5].

ההתפתחות הפרגמטית היא תהליך מורכב, המתרחש במשך כל שנות הלימודים בגן ובבית-הספר[4].

היכולת הפרגמטית מאפשרת לילדים עצמאות תקשורתית על ידי שחרור מהתלות בבני שיח מבוגרים, אשר מצמצמים בהדרגה את הסיוע השיחתי ומעבירים לילדים את האחריות לשיחה. באופן זה הילדים לומדים ליזום שיחה, לנסח כוונות, להבין כוונות של הזולת ולהגיב אליהן באופן מותאם. בהתאם לכך, להתנסויות של ילדים בתקשורת עם סביבתם יש תפקיד מרכזי בהפנמה של עקרונות פרגמאטיים ובפיתוח כישורי שיח[4].

לקויות שפה

ערך מורחב – לקות שפה

אנשים עם פגמים ברכישת שפה או בשימוש בה מסיבות שונות נחשבים לבעלי לקות. אחד הגורמים למצבים אלו הוא לקות שפה, אשר נוצרת בעקבות ליקויים במנגנונים השפתיים ויוצרת הנמכה משמועתית ביכולת השפתית של האדם.

לקויות שפה עשויות להיות לקויות בהפקת דיבור (למשל גמגום) בהבנת שפה מדוברת ובדיבור כאחד (למשל אפזיה), לקויות בכתיבה (למשל פגם ב קואורדינצית ידיים) או בקריאה (דיסלקסיה). לקויות שפה יכולות להיות חלק מלקות כוללת רחבה יותר כמו שיתוקים נרחבים שלא מאפשרים דיבור, כתיבה ושימוש בשפת סימנים לצד בעיות תנועה אחרות, או כמו אוטיזם שבו עשויים להיות פגמים בהגייה, בתפיסה שמיעתית, בתפיסת הדקדוק, בשמירה על אוצר מילים רחב בזיכרון לטווח ארוך ובתקשורת לא שפתית (מחוות, הבעות פנים, איצבוע, הבנת מצבים חברתיים).

מאז המאה התשע עשרה מתפתחות שיטות לצמצום נזקן של לקויות שפה ולהקניית שפה לאנשים עם לקויות שפה קשות. קלינאי תקשורת יכולים לאמן אדם עם לקות ולהדריכו בשיפור הדיבור שלו (למשל הוראת דיבור וקריאת שפתיים לחירשים כמו גם לאפשר לו שימוש בשפה באופנים לא קוליים רבים. אדם עם לקות בשפה קולית יכול להשתמש בשפת הסימנים (שנוצרת באופן ספונטני במקום בו יש אנשים רבים עם לקות בשפה קולית אך לא במקום בו יש אנשים בודדים כאלה). יכול להשתמש במכשור תקשורת חלופית ותומכת כדי להפיק דיבור. אדם עם לקות בכתיבה יכול להיעזר במחשב נגיש לשם כתיבה וכיוצא בזה.

אנשים חסרי שפה – אנשים שאינם משתמשים בכל שפה שהיא, פגומה ככל שתהייה, הם נדירים ביותר בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. אנשים כאלה לרוב סובלים משילוב של מספר לקויות קשות מאד או מלקות קשה והזנחה. לדוגמה, אדם חירש מלידה שחי כל חייו בכפר נידח של אנאלפאבתים, לא פגש מעולם חירשים אחרים ולא נחשף לכלי התקשורת ההמונית המודרניים יהיה חסר שפה. אדם עיוור וחירש מלידה, שמוחזק כל חייו בבית הוריו ונמנע ממנו חינוך מיוחד יהיה אדם חסר שפה.

שפות אנושיות

מערכת של אותות וסמלים הכפופים לתחביר שנוצרה באופן טבעי מכונה בבלשנות שפה טבעית. ישנן כ-10,000 שפות אנושיות ברחבי העולם ואין ספור ניבים מקומיים[5]. התפתחות של השפה היא התהליך שבו השתכללה יכולתם של בני האדם להשתמש בשפות. התפתחות השפה משולבת בהתפתחות התרבות ומאפשרת שכלול התקשורת בין בני האדם, והתפתחות ההכרה והתובנה.

יצירת השפה האנושית מחולקת לשני שלבים: פעולת בנייה של משמעות כלשהי לקבוצת העיצורים והתנועות המתחברים להברות שמרכיבים מילה ומתארים את אותה המשמעות, הרכבת משפטים מן המילים המצויות על ידי כללי תחביר ודקדוק.

שפות נבדלות ממערכות סימנים אחרות בעושר של אוצר המילים (כלומר, מכלול הסימנים) ובעיקר בכללי התחביר שמאפשרים יצירת מבעים כמעט בלתי מוגבלים בגמישותם ומורכבים. התחביר קובע את משמעותו של סימן בהקשר מסוים, והוא מאפשר סימנים שאין להם משמעות כשלעצמם אלא משמעותם נקבעת על-פי ההקשר שבו הם מופיעים. חוקי התחביר בשפות מתאפיינים בכך שהם רקורסיביים, כלומר כל משפט יכול לשמש בסיס ליצירת משפט חדש. כמו כן, התחביר בשפות האנושיות מאפשר קיום סימנים שאין להם משמעות משל עצמם, אלא הם מקבלים את משמעותם מתוך ההקשר (למשל מילים כגון: "כאן", "עכשיו" וכדומה), או מתוך הצבעה על סימן אחר (למשל: "האיש ביקש שיתנו לו לדבר").

רוב השפות האנושיות כוללות סימנים קוליים, המופקים בחללי הפה, האף והגרון. לחלק מהשפות האנושיות יש מערכת כתב המאפשרת את העברת הסימנים באופן חזותי. יש מספר מצומצם של שפות אנושיות שבהן הסימנים מובעים באמצעות תנועות ידיים והבעות פנים (שפות סימנים), והן נוצרו בקהילות שבהן יש שיעור גבוה של חירשים. בשפות האנושיות הקוליות יש מגוון רחב של צלילים, שאותם מקובל לחלק לעיצורים ותנועות.

שפות מלאכותיות

קיימות גם שפות מלאכותיות שהומצאו על ידי האדם באופן יזום למטרות שונות ועבור צרכים שונים. דוגמאות לשפות מסוג זה הן שפות מתוכננות, שפות פורמליות במתמטיקה ובלוגיקה ושפות מחשב.

חקר שפה ותקשורת אצל בעלי חיים

חלק גדול מבעלי החיים משתמש בתקשורת סמלים המאפשרת העברת אף מסרים מורכבים. לחיות שונות יש מערכות סמלים שונות, שחלקן מולדות וחלקן נרכשות בתהליכי למידה. מערכות תקשורת אלה המבוססות על חוש השמיעה באמצעות קולות וצלילים, חוש הראייה באמצעים חזותיים, תנועות, באמצעות מגע (חוש המישוש) וחוש הריח בפעולות כימיות. המסרים שהיצורים החיים מעבירים זה לזה ולסביבתם, נושאים מידע חיוני אודות עצמם, ויש להם תפקיד מרכזי במלחמת הקיום של בעלי החיים וביכולתם לשרוד בטבע.

למעשה השפה היא תופעה ייחודית לאדם, ייתכן ומלבד האדם יש בטבע עוד מינים בעלי מערכות סמלים מורכבות ונלמדות אף על פי כן אין הם ראויות לכינוי שפה.

מציאת שפה אצל בעלי חיים אחרים תאפשר לחקור את תופעת השפה בנקודת מבט חדשה ולהבין אותה טוב יותר. החיפושים אחרי בעלי חיים בעלי שפה נעשים בכמה דרכים. הדרך הראשונה היא עריכת ניסויי שדה ותצפיות על קהילות של בעלי חיים חברתיים שונים – בעיקר כאלה שדומים לאדם, כאלה שיש יסוד סביר להניח שהישרדותם בטבע תלויה בכושר התקשורת שלהם וכאלה שיש להם מוח מפותח אך אינם דומים לאדם. עד כה טרם נאספו עדויות מספקות לשכנע את אנשי המדע שלמי מבעלי חיים אלה יש שפה בטבע.

דרך שנייה לחקר שפה בבעלי חיים היא ניסיונות הקניית שפה במעבדה. היכולת להקנות שפה לבעל חיים במעבדה יכולה ללמד על היכולת השפתית של בעלי החיים ותפיסתם השפתית של חיות המעבדה יכולה להסביר את תופעת השפה מזווית ראייה מעניינת. ניסיונות להקנות שפה לתוכים במעבדות (להבדיל מיכולת חיקוי של משפטים בודדים) הסתיימו בהצלחות חלקיות ביותר ופרטים שלהם הוקנתה שפה כזו לא הצליחו להשתלב בקהילת בני מינם. הוראת השפה ליונקים ימיים בעזרת הפעלת אביזרי מחשב, נראה מוצלח יותר אך עדיין לא ברורה מידת הצלחתו.

בעלי חיים שבבירור יכולים לרכוש שפה במעבדה הם גורילה, בונובו ושימפנזה. ניסיונות הקניית שפת סימנים לבעלי חיים אלה במעבדה נחלו הצלחות רבות וברורות (למשל עם השימפנזה וואשו והגורילה קוקו). זאת בניגוד לניסיונות הקניית שפה קולית, כתובה או שפה בסיוע מכשור. בניגוד לאדם, קבוצות בעלי חיים אלה לא ייצרו שפה באופן ספונטני, אך מי מהם שלמד שפה במעבדה יעדיף קשר חברתי ומיני עם פרטים נוספים שלמדו שפה במעבדה, וגם ידבר אל עצמו בשפת הסימנים כאשר הוא לבד.

דרך שלישית לחקירת שפה בבעלי חיים היא חיפוש עדויות ארכאולוגיות לשימוש בשפה.

השפה במקורות היהודיים

על הפסוק ”וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”[10] מתרגם אונקלוס "נפש חיה" - "רוח ממללא". בעקבותיו, גם רש"י רואה את כוח הדיבור (עם הדעת) כיתרון האדם על שאר בעלי החיים, ומפרש: ”לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודִבור”[11]. הסתכלות זו מופיעה בעקביות אצל המפרשים הראשונים והאחרונים.

שבעים לשון

חז"ל מונים במקומות רבים את מספר השפות הקיימות בעולם כ"שבעים לשון"[12] מספר האומות המופיע בחז"ל אף הוא שבעים[13], והשפות מקבילות אל האומות - כל אומה ולשונה[14].

חז"ל מציינים כי השפה הראשונה הייתה לשון הקודש וממנה התפלגו הלשונות בדור הפלגה[15], שהיו כתגובה לבניית מגדל בבל אמר ה' לבית דינו: ”הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ”[16], וכך עשה: ”וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר; עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ”[17]. באופן דומה פירשו גם רוב הראשונים[18].
על אופן התפתחות השפות, יש שכתבו כי הייתה זו נטייה טבעית שנטע ה' בלבם, כדי שייפרדו זה מזה[19], יש שכתבו כי הייתה זו התפתחות טבעית מחמת שנפוצו לכל עבר[20], ויש שכתבו כי מחמת השנאה ההדדית שזרע ה' ביניהם - המציאו כל אומה שפה לעצמה[21], ויש שכתבו שהיה זה על ידי ששכחו את שפתם הראשונה ומחמת כך הוכרחו להמציא שפה עצמית[22], ויש שכתבו כי את הפיתוחים וההמצאות שיצרו - כינו כל אחד בשמות אחרים, ומתוך כך התפתחו לשפות נפרדות[23], ויש מי שכתב כי היה זה בהדרגה: מתחילה, מחמת אי-אחידות אידאולוגית וחברתית, השתמשו כל אחד בצורה נפרדת בביטויים ובמונחים על הטיותיהם השונות, ובהמשך התפזרו ופיתחו כל אחד לעצמו שפה כוללת[24].
לפי דעה אחרת בחז"ל[25], שבעים הלשון היו קיימים עוד מלפני כן, אלא שעד אותו דור היו כולם בקיאים בהם במידה שווה, ולאחר מכן נותרה כל אומה על לשון משלה. כמה מהראשונים פירשו את המקרא כדעה זו[26].
שפות שהתפתחו מאוחר יותר, ייתכן כי הן נחשבות כעצמאיות[27], וייתכן כי מקורן מתוך שפות אלו שבדור הפלגה[28]. רבי יעקב עמדין כתב[29] כי בעת התפלגותן היו כל הלשונות קרובות ללשון הקודש, כמו ארמית וערבית, אך בהמשך השתנו עוד.

במדרש תנחומא מופיע כי ה' לימד את אדם הראשון שבעים לשון[30].

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל בלשנות ושפות הוא שער לכל הנושאים הקשורים חקר השפות. הפורטל מציג את תחומי השפה והבלשנות בהם פונולוגיה, מורפולוגיה, כתב, אישים ועוד.

לקריאה נוספת

  • גיליון המוקדש לנושא "שפה", משקפיים 24, אוגוסט 1995

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שפה
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: לימוד שפות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שפות

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 שרה אבינון (2000). עיין ערך: לשון, הבנה והבעה. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  2. ^ 2.0 2.1 תמר סוברן (2006). שפה ומשמעות: סיפור הולדתה ופריחתה של תורת המשמעים. הוצאת תמר סוברן.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 שרה ליפקין ונועה בדיחי-קלפוס (2005). מילת המפתח: לשון לכיתות ז-ט, ספר לימוד. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 שושנה בלום-קולקה ומיכל חמו (2010). ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 דוד חן (1995). החינוך לקראת המאה העשרים ואחת: ספר יובל העשרים של בית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. רעננה: רמות.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  8. ^ 8.0 8.1 Stocco, A., Yamasaki, B., Natalenko, R., & Prat, C. S. (2014). Bilingual brain training: A neurobiological framework of how bilingual experience improves executive function. International Journal of Bilingualism, 18(1), 67-92.
  9. ^ משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
  10. ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ז'.
  11. ^ פירוש רש"י לתורה, בראשית, ב, ז.
  12. ^ ראו משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'; משנה, מסכת סוטה, פרק ז', משנה ה'; תוספתא, סוטה, ח, ו-ז; תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ה עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה א'; שמות רבה, פרשה ה', פסקה ט'; ויקרא רבה, פרשה ב', פסקה ח'; ועוד.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ה עמוד ב'; בראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה י'; בראשית רבה, פרשה ס"ו, פסקה ד'; ויקרא רבה, פרשה ב', פסקה ד'; במדבר רבה, פרשה ב', פסקה ג'; במדבר רבה, פרשה כ', פסקה י"ח; במדבר רבה, פרשה כ"א, פסקה כ"ד; ועוד.
  14. ^ תרגום יונתן, בראשית, יא, ח; פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ד; ילקוט שמעוני, תהילים, פרק ט"ז, רמז תרס"ז; רמב"ן וריקאנטי, במדבר, יא, טז; תוספות הרא"ש, סוטה, לו, ב; ועוד.
  15. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט', דף ט', עמוד ב'; מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן כ"ח. ההתפלגות לשבעים לשון מצוינת במפורש בתרגום יונתן, בראשית, יא, ח; ובפרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ד.
  16. ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוק ז'.
  17. ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים ח'-ט'.
  18. ^ ראה לדוגמה פירוש רש"י לתורה, בראשית, יא, ז. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית, ערך לשון (שפה), פרק ג', טור תרכ"ב, הע' 180.
  19. ^ ר"ן.
  20. ^ אבן עזרא, בראשית, יא, ז.
  21. ^ אבן עזרא, בראשית, יא, ז, בשם "יש אומרים"; אברבנאל, בראשית, פרק י"א, ד"ה ויהי כל הארץ, בשם "חשבו אנשים". האברבנאל שולל את דבריהם.
  22. ^ אבן עזרא, בראשית, יא, ז, בשם "יש אומרים"; אברבנאל, בראשית, פרק י"א, ד"ה ויהי כל הארץ, בשם "אחרים". האברבנאל שולל גם את דעה זו.
  23. ^ אברבנאל, בראשית, פרק י"א, ד"ה ויהי כל הארץ.
  24. ^ רש"ר הירש, בראשית, יא, ז. לעומתו, המלבי"ם (בראשית, יא, ז) פירש כי התפלגות השפות הייתה פתאומית, בהשגחת ה'.
  25. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'.
  26. ^ ראו רבי יוסף בכור שור וחזקוני, בראשית, יא, ז; רבי חיים פלטיאל, בראשית, יא, א. וראה רש"ר הירש, בראשית, יא, ז: "המדבר על אנדרלמוסיה, הרי הוא מניח, שכבר היו השפות מפולגות, ועתה נתבלבלו, והיתה ביניהן ערבוביה". הרש"ר עצמו אינו מבאר כן. רבי ברוך הלוי אפשטיין, בהערות שבתורה תמימה, בראשית, יא, א, הע' א', מבאר באופן שאין מחלוקת בין שיטות אלו, אלא שכול האומות דיברו כל אחת בלשון משלה, אך הייתה לשון הקודש הלשון המרכזית שאותה כולם הבינו, ולצורך בניית המגדל עברו כולם לדבר רק בלשון הקודש, וכשבלבל ה' שפתם היה זה על ידי שהשכיח מהם לשון הקודש ושבו לדבר כל אחד בשפתו, וממילא חדלה בניית המגדל.
  27. ^ תוספות על מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א', ד"ה שאין, על פי הבראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה י'.
  28. ^ תוספות על מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א', ד"ה שאין.
  29. ^ רבי יעקב עמדין, בירת מגדל עוז, עליית הלשון, פרק ג'.
  30. ^ מדרש תנחומא, פרשת דברים, סימן ב'. וראה הערת העורך באנציקלופדיה תלמודית, ערך לשון (שפה), פרק ג', טור תרכ"ב, הע' 180, שייתכן כי אדם הראשון לא גילה אותם לבניו.
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שפה&oldid=2611710"