המעי הגס

Click to Shrink Back

Click to Enlarge

---

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

המעי הגס הוא איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. תפקידו ללכד את שאריות המזון, המגיעות אליו לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים ולהוות כר לשגשוג החיידקים המועילים. תהליך זה יכול להימשך כ-24 שעות, ולאחריו נפלטת השארית דרך פי הטבעת.

אנטומיה

המעי הגס ממוקם בבטן ואורכו מגיע לכמטר וחצי. הוא עטוף בצפק (תוך-צפקי, אינטראפריטונאלי) לסירוגין, וחלקיו שאינם עטופים נמצאים מאחורי הצפק (רטרופריטונאליים) בצורה משנית. על מעטפת המעי הגס ניתן לזהות שלושה מאפיינים הייחודיים למעי הגס:

• התוספתנים הפדריים (appendices epiploicae), שהם בליטות דמויות פדר קטנות ושומניות.
• סרטי המעי הגס (taeniae coli), שהם שלושה סרטים אורכיים מעובים של שריר חלק. שלושת הסרטים הם סרט מתלה המעי, סרט הפדר והסרט החופשי. אל סרט מתלה המעי מתחבר מתלה המעי של המעי הרוחבי והמעי העקול, אל סרט הפדר מחוברים התוספתנים הפדריים, ואילו אל הסרט החופשי לא מחובר דבר. הסרטים נמשכים לאורך המעי הגס, מהתוספתן ועד לסוף המעי העקול, שם הם מתחברים. כפועל יוצא, ניתן לזהות כך באופן כירורגי את החלחולת, שבה הסרטים אינם נפרדים.
• דליי המעי הגס (haustra coli), שהם שקיקים על דופן המעי הגס אשר נוצרים מהתכווצות הסרטים.

חלקי המעי הגס

המעי העיוור

ערך מורחב – המעי העיוור

המעי העיוור (Caecum, צקום), או המעי האטום, נמצא בחלק הימני התחתון של הבטן, 2.5 ס"מ מרצועת המפשעה. הוא מתחיל בחיבור למעי הדק והמשכו הוא המעי הגס העולה. עמו נכלל גם התוספתן, שהוא איבר קטן דמוי תולעת. המעי העיוור הוא מעין כיס בתוך צינורות המעי, ומאחר שאין לו יציאה כלשהי ושהוא נסגר על ידי שסתומים הנמצאים בסוף המעי הדק ותחילת הכרכשת, הוא נקרא "עיוור". אורכו של המעי העיוור הוא 7.5 ס"מ, וכך גם רוחבו. הוא עטוף כמעט כולו בצפק, אף שאינו בעל מצע מעי. אם המעי מתמלא בצואה או בגזים, ניתן למשש אותו מצדה הימני הקדמי של הבטן.

הכרכשת

איור של חלקי הכרכשת: 1. המעי הגס העולה. 2. המעי הגס הרוחבי. 3. המעי הגס היורד. 4. המעי העקול.

הכרכשת (colon) היא החלק הארוך ביותר במעי הגס. היא מתחילה במעי העיוור ומסתיימת בחלחולת, והיא מסודרת במעין ריבוע פתוח סביב המעי הדק. היא מורכבת מ-4 קטעים: עולה, רוחבי, יורד ועקול. תפקידה העיקרי ספיגת מים משאריות המזון.

המעי הגס העולה הוא החלק ראשון של הכרכשת. הוא ממוקם בימין הבטן, מאחורי הצפק, ועולה מהמעי העיוור אל האונה הימנית של הכבד. שם, בגובה הצלעות ה-9 וה-10, המעי מסתובב אופקית ויוצר את הכפף הכבדי (הימני). המעי הגס העולה צר יותר מהעיוור.

המעי הגס הרוחבי הוא החלק שני של הכרכשת. זהו החלק הארוך ביותר והנייד ביותר. המעי הגס הרוחבי ממוקם לרוחב הבטן, בתוך הצפק, מהכפף הכבדי (הימני) עד לכפף הטחולי (השמאלי), שם המעי מסתובב כלפי מטה והופך למעי הגס היורד. בדרך כלל, המעי הגס הרוחבי עובר בגובה תחום הטבור (אזור אנטומי במרכז הבטן, סביב לטבור), אך אורכו ומסלולו משתנים מאדם לאדם, כך שבאנשים גבוהים ורזים הוא אף יכול להגיע עד לאגן. הכפף הטחולי גבוה יותר מהכפף הכבדי.

המעי הגס היורד הוא החלק השלישי של הכרכשת. הוא ממוקם בשמאל הבטן, מאחורי הצפק, ויורד מהכפף הטחולי עד לגומץ הכסל השמאלי, שם הוא הופך למעי העקול. הוא עובר קדמית לגבולה השמאלי של הכליה השמאלית.

המעי העקול ("סיגמואידי") הוא החלק הרביעי והאחרון של הכרכשת, ומחבר בין המעי היורד לחלחולת. הוא ממוקם בשמאל הבטן, ביורדו מגומץ הכסל לכיוון חוליית העצה השלישית. גם המעי העקול מופיע בצורות משתנות מאדם לאדם.

החלחולת

ערך מורחב – חלחולת

החלחולת, או המעי הישר, מתחילה בסוף הכרכשת ובנויה ממדור רחב שהולך ונעשה צר עד שמגיע לפי הטבעת, משם נפלט תוצר המעי הגס - הצואה.

אספקת דם וניקוז ורידי

המעי הגס העולה והמעי העיוור מסופקים על ידי סעיפים של עורק מתלה המעי העליון: סעיפים אלו הם עורק המעי העקום והמעי הגס, עורק המעי הגס הימני ועורק המעי הגס האמצעי. המעי הגס היורד מסופק על ידי עורק המעי הגס השמאלי, שהוא סעיף של עורק מתלה המעי התחתון. המעי הגס הרוחבי מסופק הן על ידי עורק המעי הגס האמצעי והן על ידי עורק המעי הגס השמאלי. עורקים אלה יוצרים את עורק המעי הגס השולי בהשקתם. המעי הגס העקול מקבל אספקת דם מעורקי המעי העקול, שהם ענפים של עורק מתלה המעי התחתון. החלחולת מסופקת על ידי שלושה עורקים: עורק החלחולת העליון, עורק החלחולת האמצעי ועורק החלחולת התחתון. קשת ריולן (arc the riolan) היא קשת עורקית הקרובה למעיים והמספקת דם לנהור המעי.

באשר לניקוז הוורידי מהמעי הגס, וריד מתלה המעי העליון (superior mesenteric vein) מנקז את המעי הגס העולה, המעי העיוור וחלק מהמעי הרוחבי, ווריד מתלה המעי התחתון (inferior mesenteric vein) מנקז את המעי היורד וגם כן חלק מהמעי הרוחבי. כל הוורידים האלו מתנקזים אל וריד שער הכבד.

ניקוז לימפטי

הניקוז הלימפטי מתלווה לאורך הניקוז הוורידי, ולפיו ניתן לדעת את אופן ההתפשטות של גידולי המעי הגס. הניקוז הלימפטי של המעי העיוור עובר דרך קשריות במתלה התוספתן ולקשריות המעי העקום והמעי הגס, אשר ממוקמות לאורך עורק המעי העקום והמעי הגס. הניקוז של המעי הגס העולה עובר דרך קשריות עלית המעי ומצד המעי ומשם לקשריות המעי הימניות ולקשריות מתלה המעי העליונות. הניקוז של המעי הגס הרוחבי עובר דרך קשריות המעי האמצעיות אל קשריות מתלה המעי העליונות. הניקוז הלימפטי של המעי הגס היורד והעקול עובר דרך קשריות עלית המעי ומצד המעי אל קשריות המעי הביניימיות ומשם לקשריות מתלה המעי התחתונות.

עצבוב

העצבוב של המעי העיוור והמעי הגס העולה והרוחבי מגיע ממקלעת מתלה המעי העליונה, כאשר מקורם של הסיבים הסימפתטיים הוא בחלק החזה התחתון של חוט השדרה, ממנו הם מובלים דרך עצבי הקרביים של החזה, הגדול והקטן, ואילו מקורם של הסיבים הפאראסימפתטיים הוא בעצב התועה. העצבוב של המעי הגס היורד והעקול ושל החלחולת מגיע ממקלעת מתלה המעי התחתונה, כאשר מקור הסיבים הסימפתטיים הוא בחלק המותני של חוט השדרה, מהם הם מובלים דרך עצב הקרביים המותני, ומקור הסיבים הפאראסימפתטיים הוא בחלקי העצה של עמוד השדרה, משם הם מובלים דרך עצבי הקרביים של האגן אל מקלעת האגן, בדרכם אל החלקים הסופיים של המעי הגס.

היסטולוגיה

רירית המעי הגס

המעי הגס, כמו האיברים האחרים הבונים את צינור העיכול, בנוי מארבע שכבות: רירית, תת-רירית, שרירית ונסיובית או מעטפת חיצונית (adventitia). בניגוד למעי הדק, אין בו סיסים להגדלת שטח הפנים.

הרירית עשויה מאפיתל עמודי פשוט, בו משולבים תאי גביע רבים המפרישים ריר שגורם לסיכוך שטח חלל הצינור. באפיתל גם נמצאות בלוטות מעיים (intestinal glands או crypts of Lieberkühn), שמחדשות את אפיתל המעי הנתון לשחיקה מצד שאריות המזון העוברות דרכו. בשכבת הרירית המיוחדת מצויה רקמה לימפטית רבה, בשל כמות החיידקים הגדולה במעי הגס. השריר האורכי בשכבה השרירית של המעי הגס עשוי שלושה פסים המהווים את סרטי המעי הגס. השכבה הרחוקה ביותר מחלל המעי היא קרום נסיובי או מעטפת חיצונית, כתלות במיקום של חלק המעי בתוך הצפק או מאחוריו.

חיידקי המעי הגס

במעי הגס ישנם חיידקי מעי רבים, אשר העיקרי בהם הוא חיידק ה-E. coli. חיידקי המעי חיים במעי בסימביוזה עם הגוף. מצד אחד, החיידקים מעכלים ומפרקים סיבים בלתי מסיסים ויוצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, כמו גם ויטמינים כגון ויטמין K ויטמינים ממשפחת B, ובמרבית היונקים (אך לא אדם) אף ויטמין C, ומצד שני החיידקים תופסים מקום, ובנוכחותם מונעים מחיידקים פתוגניים ווירוסים אשר נכנסים להשתקע ברקמות. תפקיד הגוף להקנות תנאי סביבה טובים לגידולם של החיידקים, החל בחומרי מזון חיוניים וכלה בטמפרטורת גידול מתאימה.

מחלות

מחלות במעי הגס אינן נדירות: השכיח ביותר הוא גידול ממאיר של המעי הגס. אבחון מוקדם וניתוח כריתה של הגידול הוא הטיפול האידיאלי הנותן סיכוי טוב להחלמה; בישראל מבוצעים אלפי ניתוחים כאלה בשנה. בעשור השני של המאה ה-21 יש גם אפשרות לבצע ניתוחים מסוג זה בגישה לפרוסקופית ללא צורך בפתיחת בטן.

חסימה מכנית של המעיים

חסימה של המעי הגס עלולה להיות בשל סיבות שונות, אחת הנפוצה שבהן היא סרטן המעי הגס. תסמינים של חסימת מעיים כוללים עוויתות כואבות, נפיחות, והקאות. חסימה מוחלטת גורמת לעצירות חזקה ואילו חסימה חלקית לשלשול.

מחלת מעיים דלקתית

מספר מחלות דלקתיות עלולות לפגוע במעי הגס. מחלת קרוהן ודלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס כיבית). תסמינים עיקריים של שתי מחלות אלו הן דלקת עם כאב ורגישות בחלק הימני והתחתון של הבטן, חסימות מעיים חריפות הגורמות לעוויתות, התנפחות הבטן ולהקאות ועצירות. תת-תזונה ותשישות, מורסות הגורמות לחום ולירידה חמורה במשקל. בדלקת כיבית של המעי הגס, מתפתחים דלקת וכיבים בדפנות של המעי, הגורמים לשלשול דמי, התכווצויות וחום. אצל אנשים הסובלים באופן כרוני ממחלה זו עולה הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס^{[דרוש מקור]}. דלקת נוספת היא דלקת שנגרמת בשל שימוש בתרופות אנטיביוטיות (קוליטיס שמאנטיביוטיקה). תרופות אנטיביוטיות מפרות את האיזון בין סוגי וכמויות חיידקי המעיים ומאפשרות לחיידקים מחוללי מחלות להתרבות.

מחלה סעיפית

היווצרות של בליטה דמויות שקית במעי הנוצרת בנקודת חולשה במעי. הסעיפים בדרך כלל נוצרים בגיל מתקדם ולאחר גיל העמידה. הסעיפים כשלעצמם אינם מסוכנים אבל עלולים לעורר מצב של דימום או דלקת.

גידול ממאיר

ערך מורחב – סרטן המעי הגס

כל גידול ממאיר במעי הגס מתחיל בגידול זעיר לא-ממאיר (פוליפ), שאם הוא מאובחן בשלב הזה (טרום-סרטני), הוא מטופל בכריתה מקומית בקולונוסקופיה על ידי רופא גסטרואנטרולוג. לכן חשובה מאוד המודעות לשכיחות מחלה זו והצורך לבצע קולונוסקופיה עם הופעת סימפטומים של דימום בצואה או שינוי ביציאות. מומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל חמישים גם בהיעדר סימפטומים. במשפחה שבה אובחן סרטן המעי הגס יש לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה לבני המשפחה מגיל עשר שנים לפני הגיל בו התגלתה המחלה, גם בהיעדר סימפטומים.

לקריאה נוספת

• אסתי אנגל, אטלס גוף האדם, מפה, 2003

• Keith L. Moore, Arthur F. Dalley, Anne M. R. Agur, Clinically Oriented Anatomy, 6th Edition, Lippincott Williams & Wilkins, 2010, pp. 246-253, מסת"ב 978-1-60547-652-0.

קישורים חיצוניים

• המעי הגס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

המעי הגס32648400Q11083