מאטה
מאטה (בספרדית: Mate) הוא משקה עתיר קפאין העשוי חליטת עלים מצמח בשם "ז'רבה מאטה" (yerba mate), מין צינית שמקורו בדרום אמריקה. המשקה פופולרי מאד בארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי ודרום ברזיל, בהן נהוג לשתות את המאטה כפעילות חברתית הרווחת בכל שכבות האוכלוסייה, בדומה לשתיית קפה או תה.
שתיית המאטה מתבצעת בדרך כלל באמצעות קש מתכת (בומביז'ה, בספרדית - bombilla) בעל מסנן בקצהו, השקוע בכמות נדיבה של עלי ז'רבה המונחים בכלי עשוי דלעת חלולה (או עור מעובד) הנקרא גם הוא "מאטה". העלים ממלאים כשלושה רבעים מחלל הכלי, אותם מציפים במים חמים בטמפרטורה של 70-80 מעלות, לוגמים מהקש עד מיצוי המים, מציפים שוב וכן הלאה. המדקדקים משאירים תלולית ז'רבה מבצבצת יבשה, יחסית, מעל למים, כך שכאשר הטעם דועך, ניתן להעביר את הקש אליה ולהמשיך כרגיל. נהוג לשתות את המשקה בטעמו המר הטבעי, אך יש הממתיקים עם סוכר או עם סטיביה ויש המחליפים את המים בחלב חם.
בארצות בהן נפוץ המשקה השתרש המנהג לשתותו במהלך פגישות חברתיות ומשפחתיות בהן יושבים הנוכחים במעגל. ה"סבדור" (cebador[1]) מכין מזיגה ראשונה לעצמו, לאחר מכן מוזג לבא בתור, השותה ומחזיר לסבדור שימזוג לבא בתור, וכך הלאה לפי סדר הישיבה. תפקיד הסבדור נחשב מכובד בקרב שותי המאטה. יש המוותרים על תפקיד זה ומעבירים את כלי המאטה מהאחד לשני לפי סדר הישיבה. הטקס מזכיר במקצת את עישון מקטרת השלום האינדיאנית.
יש המכינים מעלי הז'רבה חליטה המכונה מטה קוסידו (mate cocido).
המשקה נפוץ גם בקרב הדרוזים בסוריה, לבנון וישראל, אשר ייבאו את מנהג שתיית המאטה בהשפעת קהילת המהגרים הדרוזית בדרום אמריקה, שאימצה את המנהג המקומי. בישראל המשקה נפוץ גם בזכות העולים מארגנטינה ואורוגוואי.
מקור המנהג
משקה המאטה היה נצרך גם בתקופה הפרה-קולומביאנית באזורי דרום אמריקה על ידי ילידי המקום הגוארנים (בעקבות זה, החלו קבוצות נוספות שחיו בקרבת הגוארנים לצרוך את המשקה כגון: הקראנדים, ואנשי טובס). המשקה הופץ במהירות על ידי הקולוניאליסטים הספרדים והפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות באורוגוואי, ארגנטינה ופרגוואי, מדינות בהם המשקה נצרך בכמות הגדולה ביותר. עם זאת, ישנם מדינות נוספות בהם צורכים מאטה בחלק מהאזורים. בהם: ברזיל, חלקים מבוליביה (בעיקר בדרום) ודרום צ'ילה.
השפעות חיוביות
המשקה המכיל ויטמינים ומינרלים שונים, עוזר בהפגת העייפות, וממריץ פעילות פיזית ומנטלית. יש לו השפעה חיובית על השרירים והוא תורם לחשיבה בהירה[דרוש מקור]. כמו כן, מחקרים מצביעים על השפעה אנטי-דלקתית.[דרוש מקור]
צריכה
האופן שבו מכינים את משקה המאטה, הועבר מידי הגוארנים אל הקולוניאליסטים הפורוטוגזים והספרדים ומשם הופץ ברחבי דרום אמריקה במדינות ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, ברזיל דרום צ'ילה בוליביה ופרו והגיע אפילו עד סוריה. כיום, ממשיך המאטה להיות פופולרי בקרב אותם מדינות, וצריכתו נמדדת במיליוני ליטרים של משקה בשנה.
ארגנטינה
מחקר של מכון הז'רבה מאטה בארגנטינה מצא כי 98% מקרב האוכלוסייה מחזיקים בביתם בקביעות את עלי המשקה, דבר שמשקף את מקומו של המאטה בחיי הארגנטינאים. המחקר נערך לבקשת חברת GEA research for strategy הארגנטינאית המשווקת את עלי המשקה על מנת לדעת מהי הפופולריות שלו. תוצאות המחקר מצביעות על כך שלא חל הבדל בין מעמדים סוציו אקונומים בצריכתו של המאטה, המשקה נצרך בין כל שכבות האוכלוסייה. 92% מהנשאלים במחקר בוחרים לשתות את המאטה בעזרת קשית הבומביז'ה 54% בצורה של תה ו14% מעדיפים שתית תמצית עלי מאטה שהושרו במים קרים.
מיריים ואזקס, המנהלת הכללית של חברת GEA research for strategy מאשרת את חשיבותו של המחקר : "ברור שעל מנת להעריך את תנועת השוק הפרטים האלו חשובים ואף חיוביים, מוצר שאיתו אתה מגיע ל-100% מהאוכלוסייה הוא מוצר מוצלח, אתה בעצם מוכר אותו לכולם"
פרט נוסף היוצא מהמחקר הוא ש75% מהאנשים שמשתמשים בבומביז'ה לשתיית המאטה נוהגים להמתיק אותו ומהמספר הזה 7 מתוך 10 אנשים בוחרים את הסוכר על פני הדבש הסטיביה או ממתיק מלאכותי.
המאטה אינו רק אחד המוצרים המיוצאים ביותר, אלא המוצר הנצרך ביותר ברחבי ארגנטינה, וחלק בלתי נפרד מהתרבות שלה.
"המאטה הוא לא בסך הכל משקה. טוב, כן. זה נוזל שנכנס דרך הפה. אבל הוא לא בסך הכל משקה. במדינה הזאת אף אחד לא שותה מאטה כי הוא צמא. טוב יותר להגדיר את זה כהרגל, כמו גירוד. המאטה הוא ההפך הגמור מהטלויזיה. הוא גורם לך לדבר כשאתה עם מישהו, הוא גורם לך לחשוב כשאתה לבד. כשמגיע אורח לביתך המשפט הראשון הוא: 'שלום' והמשפט השני ישר אחריו הוא: 'תשתה מאטה'?
כך רואה הרנן קסיארי, סופר ועיתונאי ארגנטינאי את מקומו של המאטה בחיים בארגנטינה.
אורוגוואי
צריכת המאטה באורוגוואי עומדת על 400 מיליון ליטר לשנה (ביחס של 80 גרם עלי ז'רבה לכל ליטר מים) בשוק שבו יבוא המאטה עומד על 32 מיליון ק"ג לשנה ומגלגל כ-90 מיליון דולר לשנה. יחד עם הנתונים הללו, צריכת המאטה ממשיכה לעלות. אורוגוואי היא המדינה הצרכנית ביותר בעולם של מאטה ביחס לכמות התושבים שלה.
ברזיל
מסורת שתיית המאטה נהוגה בדרום ברזיל, מהתקופה בה ברזיל נכבשה על ידי קולוניאליסטים ספרדים ופורטוגלים שככל הנראה תרמו להתפשטות המאטה באזור.
שתיית מאטה נפוצה במיוחד בכפרים במדינות ריו גראנדה דו סול, סנטה קטרינה ופרנה, ומזוהה עם תרבות ה"גאוצ'וס" (gaúchos).
בברזיל מכנים את המאטה בשם "שימראוו" (chimarrão) הבא מן המילה הספרדית "סימרון" (Cimarron), שמשמעותה "עשב פרא". קש המתכת נקרא "בומבה" (bomba), והכלי המכיל את המאטה נקרא "קויה" (cuia).
המאטה בדרום ברזיל הוא סמל מובהק של הכנסת אורחים, ונפוץ במיוחד בכינוסים משפחתיים ובחגים.
סוריה
בשנת 2009, קנתה סוריה כ 67% מכמות יצוא המאטה של ארגנטינה. סוריה כיום, היא היבואנית הגדולה ביותר במזרח התיכון של עלי המאטה. המסורת הסורית לשתית המאטה מקורה בהגירת האזרחים הסורים לארגנטינה בין השנים 1850-1860 בראיון שנערך עם אחד הסוחרים הארגנטינאים בשוק הארגנטינאי-ערבי, אמר הסוחר כי "המאטה כל כך פופולרי בסוריה, עד שארגנטינה שמה לה למטרה מיוחדת את סוריה כמדינת היצוא הכמעט רשמית שלה".
