רוק (ביולוגיה)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה . רוק הוא נוזל המופרש בחלל הפה מבלוטות הרוק, ומכיל מים, אלקטרוליטים ואנזימים, ומסייע בריכוך המזון ובפירוקו. הרוק מכיל חומרים אנטי-בקטריאליים והוא סביבה עוינת לחיידקים ולנגיפים ונחשב כחוליה הראשונה במערכת החיסונית. הרוק חיוני גם עבור חישת הטעם של המזון. פקעיות הטעם שהן קולטני הטעם מצויות, בין השאר, על הלשון, ובהיעדר רוק על המזון הן מתקשות לקלוט את טעמו. המבנה של בלוטות הרוק הוא: 3 זוגות של בלוטות רוק עיקריות, הממוקמות מתחת ללשון וקרובות לאוזן.
הפרשת הרוק נחלשת בזמני לחץ, פחד ומחסור במים, ונפסקת כמעט לחלוטין בזמן שינה או אלחוש. בממוצע ביממה מופרשים 1–2.5 ליטר רוק.
הרכב
רוק האדם הוא תמיסה המורכבת מ-99.5% מים וכחצי אחוז אלקטרוליטים, אנזימים וחומרים נוספים[1].
האלקטרוליטים המרכזיים ברוק הם: יוני נתרן, יוני אשלגן, יוני סידן, כלוריד, ביקרבונט, זרחה ויוני יוד (ריכוז יוני היוד תלוי בתזונה, וגבוה בדרך כלל מהריכוז המצוי בפלזמה).
האנזימים המצויים ברוק, כוללים אנזימים לפירוק רכיבי מזון כדוגמת אלפא-עמילאז, ליפאז לשוני, המתחיל את פעילותו בפירוק המזון רק עם כניסתו לקיבה וקאליקרין. הרוק מכיל גם אנזימים אנטי-בקטריאליים כדוגמת ליזוזים, לקטופרוקסידאז רוקי, לקטופרין וכן תרכובות אנטי-בקטריאליות שונות כדוגמת תיוצינאט, מימן על-חמצני, ואימונוגלובלין A בתצורה המופרשת שלו ועוד.
הרוק מכיל ריר המורכב בעיקר מגליקופרוטאינים.
תפקיד ביולוגי
עיבוד מזון
הרוק מרטיב את המזון ומרכך אותו, ומביא לגיבוש המזון הלעוס ליחידות בליעה (bolus) ובכך מסייע להעברה חלקה בוושט ולפירוקו בקיבה. הרוק מכיל עמילאז הפעיל ברמת חומציות (pH) של הרוק, והוא מתחיל בפירוק העמילן שבמזון בעודו בפה. הליפאז שברוק פעיל ברמת החומציות של הקיבה והוא תורם לפירוק המזון לאחר הבליעה. האנזים הפטוקורין המצוי ברוק נקשר למולקולות ויטמין B12 ומונע בכך את פירוקם בקיבה בטרם עת.
חישת טעם
לרוק תפקיד מרכזי בחישת הטעם. המים שברוק גורמים להמסת תרכובות מסיסות כדוגמת מלח החיונית להפעלת קולטני הטעם. הרוק גורם לפירוק רב-סוכרים לחד-סוכרים המפעילים קולטני טעם, ולכן לעיסת מזון המכיל פחמימות מורכבות יוצרת תחושת טעם מתוק. נוזלי הרוק מסייעים בהנעת רכיבי המזון אל קולטני הטעם, ואנשים שלהם כמות רוק קטנה יחסית, סובלים לעיתים קרובות מעיוותים בתחושת הטעם (dysgeusia, בעברית: פֶּרַע טַעַם).
מחקרים הראו שהרוק גם ממלא תפקיד בחישת הארומה של המזון, המשפיעה על תפיסת הטעם[2].
סיכה
נוזל הרוק מונע יובש בחלל הפה, ונזקים במהלך הבליעה והלעיסה, והידבקות המזון לחך. אנשים הסובלים מיובש הפה, סובלים לעיתים קרובות גם מפצעים בפה וממזון הנדבק לחך.
פליטה
הרוק מסייע ביריקה ופליטה של חומרים לא רצויים. מזונות רעילים מכילים לעיתים קרובות חומרים בעלי טעם מר המשמש התרעה מפני בליעה. בהגנה מפני רעלים, הרוק מסייע בחישת הטעם המר מצד אחד, ומצד אחר בפליטת המזון החוצה.
הגנה מפני חיידקים ונגיפים
הרוק מביא לניקוי הפה משאריות מזון ובכך מונע התפתחות חיידקים בפה. הרוק מכיל תרכובות ואנזימים אנטי-בקטריאליים ואנטי-ויראליים, המגינים מפני התפתחות זיהומים בחלל הפה, ומפרקים חיידקים הנמצאים במזון. האנזים ליזוזים מפרק את תאיהם של חלק מהחיידקים המצויים במזון.
תפקידים נוספים
תפקידים כלליים
- שמירת רמת החומציות בפה
- סיוע להתפתחות פקעיות הטעם
- סיוע להתמיינות התאים ברקמות שבפה ולשמירה עליהם
- סיוע לריפוי פצעים בפה[3]
תפקידים מיוחדים בבעלי חיים שונים
- בבעלי חיים שונים כדוגמת הכלב, קירור הגוף נעשה באמצעות הלחתה, הכלב מוציא את לשונו הרטובה ברוק, ואידוי הנוזלים ממנה מביא לירידה בטמפרטורת הגוף[4].
- רוק מסייע לעופות ממשפחת הסיסיים בבניית הקן.
- נחשים שונים, כמו הקוברה היורקת משתמשים ברוק להתזת ארס.
- דבורים מפרישות רוק למזון המלכות ולמזון הפועלות המכיל ויטמינים שונים.
- בעלי חיים רבים מלקקים את פצעיהם. הרוק מסייע בהרגעת חישת הכאב, וחומרים המצויים ברוק נמצאו כמסייעים להחלמה ולהגנה מזיהומים.
- בעלי חיים שונים מלקקים את עצמם או פרטים אחרים לניקיון.
הפרשת רוק
הרוק מופרש מצברי תאים הקרויים אציני (ביחיד: אצינוס) דרך תעלות האיסוף (collecting ducts) שבבלוטות הרוק.
קצב הפרשת הרוק תלוי בשעון הביולוגי, כשבאדם שיאו בשעות אחר הצהריים[5], והוא יורד לרמה נמוכה ביותר בעת השינה[6].
הפרשת הרוק גוברת כתוצאה מגירוי מזון. ריח או טעם של מזון ואף מחשבה עליו מביאים לעלייה בכמות הרוק בפה. בניסוי מפורסם שנערך על ידי איוון פבלוב נמצא שניתן אף ליצור התניה בין אירועים שונים (כדוגמת צלול פעמון) למזון, והאירוע מביא להגברת ייצור הרוק.
לעיסה מביאה אף היא לעלייה בכמות הרוק.
רוק תפל
בהלכה משמש הרוק כאחד משבעת החומרים שאיתם מבצעים את מצוות הכיבוס מדם חטאת או מנגעי הבגדים. הגדרתו של הרוק מוסברת במשנה לענין כתם נדה, שאותו בוחנים גם כן באמצעות חומר זה ”אֵיזֶהוּ רֹק תָּפֵל, כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם”.
מפרש הרמב"ם[7], כי נדרשים לכך שלושה תנאים: 1) האדם לא אכל מאום באותו יום, מתחילת הלילה[8]. 2) האדם ישן לכל הפחות בחצי השני של הלילה עד עלות השחר[9]. 3) הרוק יצא מפיו במהלך שלושת השעות הראשונות של היום, לפני שאכל דבר כל שהוא[10]. רק במקרה כזה נחשב הרוק לרוק תפל, כלומר רוק שכולו חומר טבעי ללא תערובת של אוכל[11].
הרוק תפל הוא חומר דומיננטי במיוחד כך שגם פעולתו של כל אחד מששת החומרים האחרים הוא רק כשהוא מעורב יחד עם הרוק[12].
ראו גם
לקריאה נוספת
- דאוז ואחרים, The functions of human saliva: A review sponsored by the World Workshop on Oral Medicine VI, Arch Oral Biol. 2015 Jun;60(6):863-74 (באנגלית)
- קתרין היינצרלינג, SALIVA AND SENSORY PERCEPTION (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- רוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נטע סופר צור, בשביל מה צריך רוק בפה?, באתר הארץ, 15 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ Brij Kumar et al., The composition, function and role of saliva in, maintaining oral health: A review, International Journal of Contemporary Dental and Medical Reviews (2017), Article ID 011217, 6 Pages
- ^ Ployon et al., Antimicrobial function of human saliva--how important is it for oral health?, Food Chemistry, Volume 226, 1 July 2017, Pages 212-220
- ^ Brand HS, Ligtenberg AJM, Veerman ECI. Saliva and wound healing. Monog Oral Sci 2014;24:52–60
- ^ Duke's Physiology of Domestic Animals, edition 13, chapter 14
- ^ Dawes C. Rhythms in salivary flow rate and composition. Int J Chronobiol 1974;2(3):253–79
- ^ Schneyer LH, Pigman W, Hanahan L, Gilmore RW. Rate of flow of human parotid, sublingual, and submaxillary secretions during sleep. J Dent Res 1956;35(1):109–14
- ^ פירוש המשניות למסכת נדה פרק ט משנה ז
- ^ - כשלא יאכל אדם מבערב
- ^ -וישן חצי הלילה האחרון כולו
- ^ וישכים וצם, וישאר כן עד שתעבור שעה שלישית
- ^ -אז יהיה רוקו מכבס ויקרא אז רוק תפל, לפי שהוא משולל מתערובת המזונות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ"ה עמוד ב'.
רוק (ביולוגיה)31941008Q155925