העולם החדש
העולם הֶחָדָשׁ הוא כינוי שנתנו האירופאים, אנשי "העולם הישן", ליבשת אמריקה, יבשת שגילו בסוף המאה ה-15, ובהמשך גם לאוקיאניה, כדי להבדילן מן היבשות שכבר היו ידועות להם.
טרם גילוי אמריקה ב-1492 חשבו אנשי העולם הישן כי העולם מורכב משְלוש היבשות הידועות אירופה, אסיה ואפריקה. כריסטופר קולומבוס עצמו הניח במסעו הראשון כי הגיע להודו. הוא לא העלה בדעתו שהצליח לגלות יבשת חדשה שהאירופאים לא הכירו. קולומבוס לא יצא למסע לגילוי דברים חדשים; כוונתו המקורית הייתה אימות פרשנותו למוסכמות ישנות. קולומבוס התעקש לשנות את תפישת המציאות כך שתתאים לתפיסת העולם שלו ושל האירופאים ככלל, במהלך אותה תקופה.[1]
הראשון שקרא לתגלית בשם "העולם הֶחדש" היה ככל הנראה המלומד האיטלקי פייטרו מרטירה ד'אנגיאֶרָה (Pietro Martire d'Anghiera). ב-1493, במכתב ששלח לקרדינל אסקאניו ספורצה (Ascanio Sforza), התייחס אל קולומבוס כאל "מגלה העולם הֶחדש".[2] כתביו של ד'אנגיארה היו מהכתבים ההיסטוריים הראשונים שתיארו את גילויי אמריקה, והוא ריכזם ב-1530 בחיבורו De Orbe Novo ("על העולם הֶחדש").
אף על פי כן, זיהויה של אמריקה כ"עולם חדש" התבסס בעקבות הבחנתו של אמריגו וספוצ'י, שסייר ביבשת בין 1499 ל-1502, כי מדובר ביבשת חדשה. דבריו שינו את היחס לתגליות אלו. וספוצ'י פרסם את תגליותיו במכתב Mundus Novus (לטינית: "עולם חדש") בסוף 1502 או בתחילת 1503. הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר האמין בצדקת הטענה כי מדובר ביבשת נפרדת, ועל כן הציע בספרו "מבוא לקוסמוגרפיה" (1507), שבו פרסם ממכתביו של וספוצ'י, שהיבשת תיקרא אמריקה על שמו, ואמנם אומץ השם. וכך כתב: "החלקים הללו של העולם – אסיה, אפריקה ואירופה – נחקרו באופן מַקיף, ועתה נתגלה החלק הרביעי על ידי אמריגו וספוצ'י". ב-1524 השתמש במונח זה ג'ובני דה וראזאנו בדוּחַ שכתב על מסעו לחוֹפי אמריקה הצפונית.
לאחר גילוי אוסטרליה נתקבע המונח "העולם הֶחדש" גם לתיאור יבשת אוקיאניה, אולם הוא משמש בעיקר לתיאור אמריקה. מנגד נטבע המונח "העולם הישן" לתיאור שְלוש היבשות שהיו ידועות לפני גילוי אמריקה. אף שאפריקה שמדרום לסהרה לא נחקרה באופן מקיף עד למאה ה-19, היא לא נכללה בתחומי העולם החדש.
גילוי אמריקה
המסע הראשון של כריסטופר קולומבוס אל העולם החדש
ב-3 באוגוסט 1492, הפליגו קולומבוס וצוותו מנמל "פָּלוֹס" (Palos de la Frontera) שבספרד על סיפון ספינת סנטה מריה (Santa Maria). קולומבוס יצא למסע בשליחות מלך ומלכת ספרד על מנת למצוא נתיב מסחר חדש למזרח אסיה. לאחר כשישים וחמישה ימי הפלגה באוקיינוס האטלנטי (עם עצירה קטנה באיים הקנריים) הִגיעו קולומבוס וצוותו ליבשה. לאי אשר גילו העניק קולומבוס את השם סן סלוודור, שאותו חשב לחלק חדש שהתגלה ביבשת אסיה. לצפונו של האי הוא קרא בשם היספניולה (כיום שוכנות בו האיטי והרפובליקה הדומיניקנית).[3]
קולומבוס, כאמור, היה משוכנע שהגיע אל הודו שבמזרח אסיה. הידע שצבר כאשר יצא למסעו נבע בעיקר מתאוריות שחיבר הקוסמוגרף הפלורנטיני פאולו טוסקאנלי (Paolo Toscanelli). ראשית, קולומבוס טעה טעות עצומה בחישוב כדור הארץ. הוא חישב את היקפו של הכדור ותוצאתו הייתה למעשה כשליש מן ההיקף האמיתי. נוסף על כך הסתמך קולומבוס על פסוק מהספרים החיצוניים, בחזון עזרא (ד, מ"ב) אשר מדגיש שהאוקיינוס חייב להיות צר בהכרח. כך טעה קולומבוס כאשר העריך את גודלו של האוקיינוס המפריד בין אירופה למזרח. טעות אחרת של קולומבוס הייתה בהפרזת גודלה של יבשת אסיה כלפי מזרח - טעות זו נבעה בעיקרה מתיאוריו של מרקו פולו, שאותם הכיר היטב.[4]
קולומבוס התבסס על התפיסה האירופית באותה תקופה, שהתבססה על המסורת היהודית-נוצרית והמסורת הקלאסית. ההיסטוריון ג'ון אליוט (John elliott), טען שהאירופאים וקולומבוס בפרט, ראו את "העולם החדש" דרך "משקפיים מנטליים" שעוצבו על ידי קונספציות השאובות מן המסורת הקלאסית ומן המסורת הנוצרית ואשר גרמו לראייה שגויה של המציאות הבלתי מוכרת להם. אליוט טען שהמסורות העתיקות לא היו בטוחות בעצמן די הצורך כדי שיוכלו להיפתח לעולמות אחרים ובמקביל לא מספיק חסרות ביטחון המסוגלות לייבא טכניקות מתרבויות אחרות.[5] דוגמה טובה לכך, היא תוכן מכתבו של קולומבוס אל שר האוצר הספרדי, שבפועל היה מיועד למלך ומלכת ספרד. במכתב, מנסה קולומבוס להאדיר את העושר של האיים והחשיבות לגילויים אך למעשה הוא מבטא מבוכה ובלבול שלמעשה הם תוצאה של הפער בין הצפוי למצוי. תיאורים כגון בני אדם בעלי זנבות או איגואנה אשר מתוארת כ-"תנין מצרים" ממחישות את הפער והחוסר מוכנות של האירופאים להכיר בכך שהגיעו לתגלית חדשה. קולומבוס מתעלם מכך שישנו סיכוי שמצא תרבות חדשה אשר שונה מזו שהכיר והסתמך על סיפורי אגדות ומעשיות בהן התמצא. למעשה, קולומבוס חיפש את אשר היה על ליבו, בין אם הדברים אכן היו קיימים ובין אם לא.[6] לפי אליוט, התיאורים של קולומבוס מדומים לתיאורי גן העדן האידיאלי בתקופת ימי הביניים - "האי מוקף מפרצים רבים, רחבי ידיים, בטוחים ביותר ונעלים מכל מה שראיתי עד כה; נהרות גדולים ואיתנים רבים חוצים אותו, והריו רבים ונישאים. כל האיים הללו יפים מאד ומצטיינים בנופים מגוונים...באותו אי יש שבעה או שמונה סוגי דקלים, אשר, בדומה לשאר העצים, הצמחים והפירות, עולים בהרבה על עצינו בגובהם וביופיים...יושבי האי בני שני המינים, ויושבים כל האיים האחרים שראיתי בעצמי...".[7] כך גם במסעו השלישי של קולומבוס בו הוא מתאר את נהר האורינוקו כשפך אדיר של מים מתוקים. הוא ממהר לזהות אותו כאחד מהנהרות המקיפים את גן העדן - כך הוא מגיע לתובנה שצורתו של כדור הארץ איננה כשל כדור, אלא כשל אגס .[8]
ישנם היסטוריונים הטוענים שהאירופאים לא היו מסוגלים להבין ולכבד את תרבויות הילידים בארצות שנתגלו בתור דרך מקורית להגשמת אידיאליים חדשים וערכים אנושיים, אלא ראו אותן רק במשמעות הקשורה למשמעות אותה מכירים, התרבות האירופאית-נוצרית אשר שמה עצמה לשופטת ולדגם היחידי להתנהגות נורמטיבית של בני האנוש.[9] כך ניתן להבין מדוע כאשר הגיע קולומבוס ליבשת החדשה, הוא ניסה לדמות ולקשר אותה כמה שיותר קרוב למציאות האירופאית אותה הכיר מבלי להבין שישנם עוד עולמות אשר יכולים להתקיים במקביל לנצרות - "כך נהגתי כדי שאוכל לרצותם ביתר קלות להפוך לנוצרים וכדי שייטו לכבד את המלך והמלכה....
המהפכה שנוצרה מגילוי יבשת אמריקה
נהוג לראות בגילוי אמריקה כעוד אחת משרשרת התגליות של אותה תקופה, אולם התגלית של "העולם החדש" למעשה האיצה את תהליך התפשטותה של אירופה ברחבי הגלובוס ותחילת העידן הקולוניאלי.[10] ראשית, התגלית יצרה תודעה אינטלקטואלית אצל האירופאים שהם שגו עד כה בהערכת מספר היבשות בכדור הארץ. עד הגילוי, האירופאים היו בטוחים שהיבשות היחידות הן אסיה, אפריקה ואירופה. למעשה בתגלית של קולומבוס, נוספה יבשת חדשה לתודעה האירופאית. התגלית גם יצרה נתיב חדש באוקיינוס האטלנטי שעד המאה ה-15 כמעט ולא היווה תפקיד משמעותי בסחר העולמי. הנתיב החדש תרם בכך שעודד חוקרים רבים אחרים לצאת לחקור ולמצוא תגליות חדשות. כמו כן, יבשת אמריקה הוסיפה לאירופאים רבות בתחום הביוגאוגרפיה והבנה שישנם עוד תרבויות מלבד זאת של הנצרות, אסלאם ויהדות. למעשה, בכך שקולומבוס חצה את האוקיינוס האטלנטי, הוא הצליח להכפיל את הידע שהאנושות המודרנית צברה עד אז. במקביל, גילוי יבשת אמריקה תרם רבות לכלכלה העולמית. גילויים לדוגמת זהב וכסף גרמו להאצה במסחר העולמי (בעיקר במאות ה-16,17) שעד אז סחר בעיקר עם המזרח. כך גם ניתן לייחס לגילוי אמריקה, את צמיחת הקפיטליזם המודרני.[11]
אם כן, כך ניתן לייחס לקולומבוס במידה מסוימת, חלק חשוב בייסודו של העולם כפי שמוכר לנו כיום.
ביוגאוגרפיה
מלבד המשמעות ההיסטורית, יש למינוח "עולם חדש" משמעות בתחום הביוגאוגרפיה. קיים שוני משמעותי בפאונה ובפלורה בין אמריקה ובין העולם הישן. שני חלקי העולם התאפיינו גם במחלות שונות. מעבר של מיני צמחים ובעלי חיים בין העולם הישן לעולם החדש נקרא החלפה קולומביאנית (Columbian Exchange). בצורתו הרחבה מתייחס מונח זה גם לתנועה של עבדים ומחלות בין שני חלקי העולם. בהקשר זה אין להתייחס לאמריקה ולאוקיאניה כאל יחידה אחת, שכן הפאונה והפלורה באוקיאניה שונות במובהק גם מאלו של אמריקה.
בוטניקה וזואולוגיה
מיני צמחים תרבותיים רבים נמנים עם אלה שהובאו מ"העולם החדש", ובהם תפוח אדמה, תירס, וניל, בוטנים, עגבניות, טבק, גומי וקקאו, וכן מיני פירות טרופיים, כאננס, אבוקדו ואחרים. במקביל, עברו מינים רבים של צמחים בכיוון ההפוך, והחשובים שבהם חיטה ואורז. מקורו של הקפה, המזוהה בדרך כלל עם ברזיל, הוא באפריקה, וכך גם קנה הסוכר, שמקורו באסיה הטרופית.
לתופעה זו הייתה השפעה מכרעת על כלכלת העולם. באירלנד, למשל, הפכו תפוחי האדמה לגידול החקלאי העיקרי מאז המאה ה-17. תפוחי האדמה האיריים הוכו על ידי מכת הכימשון שהגיעה ככל הנראה מארצות הברית באוניות סוחר לאירופה, וגרמה באירלנד לרעב תפוחי האדמה ב-1845. אסון בוטני נוסף שמקורו בעולם החדש היה מגפת הפילוקסרה שגרמה להשמדתם של כרמי הגפן בצרפת במאה התשע-עשרה, וגם הפתרון שנמצא - הרכבת גפנים מזנים מקומיים על כנות של זנים אמריקאיים עמידים, הגיע משם.
מיני חי שמקורם באמריקה הם למשל תרנגול ההודו והקביה. במקביל, הגיעו מהעולם הישן מיני חי כעז הבית, הפרה, הסוס, ואחרים. מקורם של סוסי המוסטנג החיים פרא בארצות הברית אינו בסוסים מקומיים אלא בסוסים מבויתים שהובאו על ידי המהגרים מהעולם הישן ואשר חזרו לחיות פרא בטבע.
אפידמיולוגיה
אחת הסיבות להשתלטותם המהירה של הקונקיסטדורים על יבשת אמריקה היו המחלות שהביאו עמם, כמו למשל אבעבועות שחורות. פחות ידוע שבמסעם חזרה לאירופה הם נשאו מחלות שלא היו קיימות אז בעולם הישן. המגפה המתועדת הראשונה של עגבת התרחשה ב-1495, שנתיים לאחר חזרתו של כריסטופר קולומבוס ממסעו הראשון לעולם החדש.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אלכס קרנר, על סף העת החדשה: אירופה 1600-1350- כרך ג'. האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
- מירי אליאב-פלדון, בעקבות קולומבוס: אמריקה 1992-1492. מרכז זלמן שזר, 1996.
- מירי אליאב-פלדון, חמש- מאות שנה לגילוי אמריקה, משרד הביטחון, 1992.
- 1987,Alfrd W. Crosby, The Columbian voyages, the Columbian exchange, and their historians, Amrerican Historical Association
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קרנר, אלכס. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. כרך ג'. (האוניברסיטה הפתוחה, 2014). עמ' 70.
- ^ O'Gorman, Edmundo (1961). The Invention of America, p. 84
- ^ קרנר. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עע' 72-74.
- ^ אליאב-פלדון, מירי. חמש-מאות שנה לגילוי אמריקה. (תל אביב: המשרד הביטחון, 1992). עמ' 19.
- ^ אליוט, ג'ון ואיה ברויר, "אירופה של הרנסאנס ואמריקה-מפגש מבעד למסך," זמנים, רבעון להיסטוריה, (אביב) 1992, עע' 86-90.
- ^ אליאב-פלדון מירי ואיה ברויר. "תעודה: מכתב קולומבוס." זמנים: רבעון להיסטוריה, (אביב) 1992, עמ' 70.
- ^ אליאב-פלדון וברויר. "תעודה: מכתב קולומבוס." עמ' 72.
- ^ קרנר. "על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600." עמ' 81.
- ^ אליאב פלדון מירי, בעקבות קולומבוס: אמריקה 1992-1492 (ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1996), עמ' 120.
- ^ קרנר. על סף העת החדשה: אירופה 1350- 1600. עמ' 70.
- ^ .Crosby, Alfred W."The Columbian voyages, the Columbian exchange, and their historians Washington, DC : American Historical Association,1987.pp.13-14
