חיפה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חיפה (פירושונים).
חיפה
דגל העיר חיפה
דגל העיר חיפה
חיפה
צילומים שונים מרחבי העיר
שם בערבית حَيْفَا
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יונה יהב
גובה ממוצע[1] ‎98 מטר
תאריך ייסוד המאה ה-3 לפנה"ס
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 295,781 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 3
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.8% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 4,512 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 47
תחום שיפוט[2] 65,560 דונם
    - דירוג ארצי 41
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		7 מתוך 10
    - דירוג ארצי 92
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.4736
    - דירוג ארצי 21
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.4%
גילאי 5 - 9 6.8%
גילאי 10 - 14 6.4%
גילאי 15 - 19 5.8%
גילאי 20 - 29 13.1%
גילאי 30 - 44 19.1%
גילאי 45 - 59 16.5%
גילאי 60 - 64 5.1%
גילאי 65 ומעלה 20.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 127
–  יסודיים 79
–  על-יסודיים 73
תלמידים 44,754
 –  יסודי 26,199
 –  על-יסודי 18,555
מספר כיתות 1,890
ממוצע תלמידים לכיתה 26.7
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל חיפה נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
www.haifa.muni.il

חֵיפָה (בערבית: حيفا) היא עיר באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל (אחרי ירושלים ותל אביב-יפו), בעלת אוכלוסייה מעורבת עם מיעוט ערבי. היא חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזה של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה והיא מרכז עירוני חשוב והגדול ביותר בצפון ישראל. חיפה, המשתרעת על פני כ-70 קמ"ר, היא העיר עם השטח ה-6 בגודלו בישראל ומונה כ-300,000 תושבים.[4]

חיפה היא מרכז תחבורה, תעשייה ותרבות חשוב ומשפיע על כל מדינת ישראל ואחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל. מראשית ימיה, הייתה עיר נמל. גם בשנות האלפיים, אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהוא אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל, לצד נמל אשדוד.

מקור שם העיר

ראשיתה של חיפה אינה ידועה, וגם מקור שם-העיר אינו ידוע בוודאות. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. גם מן המשנה הוא נעדר, אם כי במקורות תנאיים אחרים מהתקופה ההיא – מוזכר "ים/ימה של חיפה"[5] (בביאור של הפסוק מהתורה[6]: "כי שפע ימים יינקו וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חול"). האמורא רבי אבדימי, מהדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל, נולד בחיפה ונקרא רבי אבדימי דמן חיפה (רבי אבדימי מהעיר חיפה). בתלמוד (כמו גם במדרשים מאוחרים שזמנם הוא מתקופת התלמוד[7]), ניתן למצוא את הכתיבים "חיפא", "חיפה", "חפה".[8] אחת הפרשנויות קושרת את השם חיפה עם המונח העברי המקראי[9] חוף (ואחרת מפרשת זאת בתור – נוטריקון הרבה יותר מאוחר – של "חוף יפה"[10]). אמנם – מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה העיר – לכן קשה לחקור את שורש שמה, אבל אחת ההשערות היא שהמקור של שם-העיר (כמו של עצם המילה המקראית "חוף") הוא בשורש של המילה העברית המקראית "חִפָּה"[11] שפירושה הוא כיסה/הטמין – בין אם ברמיזה למימי חוף חיפה שעליהם מחפה ומכסה חול החוף (שהרי היותם "ספונים" ו"טמונים" תחתיו מוזכרת בפסוק הנ"ל מהתורה שפירושו הניתן על ידי חז"ל מזכיר כאמור את ה"ים של חיפה") – ובין אם ברמיזה להר הכרמל שצילו מחפה על העיר. פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית כיפא שמשמעותה סלע. מיקומה של חיפה על צוק הסלע הבולט אל הים – ייתכן שהוא העניק לה את השם הארמי כיפא. על בסיס פרשנות זו, עולי רגל נוצרים מאז מסעי הצלב במאה ה-12 וה-13 גרסו שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול כייפא ("קיפא"; על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא".[12]

בתקופת הצלבנים נודעה חיפה גם בשם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima) או פּוֹרְפִירְיוֹן: פירוש "העיר הסגולה" – על שם צבע הארגמן היוקרתי המופק מחילזון ממין ארגמון קהה קוצים שהיה מצוי בשפע באזור, חיפה מופיעה בהקשר זה בתלמוד הבבלי: "ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה". (בבלי, שבת;כו-ע"א).

ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا – "חיפא", במקור יווני עתיק נכתב Χάιφα, "חַיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ז'אן זואלארט כתב בשנת 1586 על "Caifas" (נהגה כֶּפַה), ואף על "Caface" (נהגה כַּפַס). בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זטצן כי בפי הפרנקים נקרא היישוב Ha'ipha (נהגה הַאִיפַה). הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם כתב ספר על טיולו בארץ ישראל בשנת 1815, ובו מופיעה העיר כ-"Caypha" (כנראה נהגה כַּיְפַה). הכומר ויליאם ג'ון וודקוק, שטייל בארץ בשנת 1848, כתב בספרו על "Caipha" (כנראה נהגה גם כַּיְפַה). בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר – "Haifa" (נהגה הַיְפַה). תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל עד היום.[13]

גאוגרפיה

מבט על חיפה ממעוף הציפור
חוף הכרמל מכיוון תחנת הרכבת לכיוון צפון, יוני 2023

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת, העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. עקב כך בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לציין את הגובה הממוצע של חיפה מעל פני הים בשני מספרים: 5 (גובהו הממוצע של החלק על שפת הים) ו-380 (גובהו הממוצע של החלק שעל הכרמל). לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל קישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. ממערב, בולט אל תוך המים חצי האי כף הכרמל. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שהוא ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרומי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של ישראל.

חיפה בנויה לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים משפלת זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.

לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו, יחד עם אזורים לא מיושבים סמוכים, מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל קישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב אחד הנחלים המזוהמים בישראל, כיוון שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

טבע בתחומי העיר

קפלת הלב הקדוש ברכס סטלה מאריס, על רקע הטבע הייחודי של ראש הכרמל

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל, הגובל בשטחה המוניציפלי הדרומי של העיר, ומהווה דוגמה טיפוסית של מערכת אקולוגית ים-תיכונית. הפארק כולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי. שרידים של סביבה טבעית זו ניתן למצוא גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. הוואדיות של חיפה הם גאיות מכוסי חורש המפרידים בין שכונות הכרמל. החורש הטבעי כולל אלונים, אורנים ושיחים צפופים, שביניהם יורדים מספר פלגים קטנים. הגדול בין הוואדיות הוא נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), שחורץ עמק גדול למרגלות ההר. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי הארץ, ובחלקם עוברים גם שבילי טיול מסומנים. אזורים אלו מצטיינים בעולם חי וצומח ייחודי. מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים טבעיים השתמר בהם. בשכונות מסוימות ניתן עד היום לשמוע בלילות יללות של תנים, וחלקים מהעיר משוטטים חזירי בר בחיפושם אחר מזון. בשל החשש מתקיפה של התושבים על ידי החזירים, נעשו מאמצים להרחיק את החזירים מהשכונות, שימוש בפתרון בדרך ציד הוביל להחמרת הבעיה בשל סיבוך בהליכי הרוייה של החזירים ולכן פסק השימוש בשיטה זו. במקום, נקטו בהליכים של צמצום זמינות מקורות המזון והמים, ריקון פחים בשעות הערב וחסימת הכניסה לשכונות בעזרת גידור שהציגו תוצאות מבטיחות לקידום פתרון לבעיה.[14][15]

אזור חיפה הוא אזור התפוצה העיקרי של הנחשיל חד-הראש.

מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות של חיפה, חוקק חוק-עזר עירוני המונע את הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. ועם זאת, עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח, כמו גם יזמויות תחבורה שונות, הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה.

מלבד לחצי הפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הטבעיים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. נצפית התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודונאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.

ראש הכרמל, בצפון-מערב העיר, הוא המקום שבו נפגש ההר עם הים; נחשב ייחודי בתצורה הפיזית הגורמת למשבי רוחות שאינם נצפים בחלקים אחרים בארץ. הכרמל ממשיך בשיפועו מתחת לפני המים ויוצר שונית ייחודית.

אקלים

אקלים חיפה נוח ולח. הוא מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף לאזור מפרץ חיפה, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4.[16][17] הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא קריר יותר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992, בינואר 1998 וכן בינואר וגם בפברואר שנת 2015.


אקלים בחיפה - אוניברסיטה (ממוצעי 1995-2009)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
שיא טמפרטורה מרבית (C°) 23.6 26.2 32.9 36.6 40.0 38.9 36.6 34.9 38.9 36.3 30.0 28.3 40.0
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 13.3 14.2 16.8 20.2 23.3 25.1 26.5 26.9 26.2 24.2 19.9 15.5 21.0
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 8.6 8.9 10.7 12.9 16.1 18.8 20.8 21.5 20.6 18.4 14.6 10.7 15.2
שיא טמפרטורה מזערית (C°) -0.3 1.3 1.0 4.2 10.1 11.5 16.7 18.1 15.9 8.8 5.1 1.0 -0.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 188 119 67 27 5.7 0.7 0 0 2.9 39 79 163 691.3
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי[18]

היסטוריה

ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפה

ראשיתה של חיפה אינה ידועה בבירור. חלק מהחוקרים סבורים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית[א]. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2[דרוש מקור]. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום,[19] אתר שמוכר בשנות האלפיים כ"חיפה אל-עתיקה", חיפה המודרנית הוקמה בצורה רשמית על ידי השליט הבדואי דאהר אל-עומר בשנת 1761 והוכרזה כעיר בשנת 1834 בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל.

בימי קדם

שרידי מבנים בתל שקמונה

ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר ששימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד התקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה שבו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.

התייחסות לאירועים באזור בממצאים שבכתב אנו מוצאים החל ממאה ה-3 לפני הספירה. שני מקומות באזור חיפה, נקשרו על פי המסורת לאירועים שהתרחשו במאה ה-9 לפני הספירה עוד בתקופת ממלכת ישראל. המערה בה השתמש אליהו הנביא מיוחסת כיום לאתר מערת אליהו (נמצאת בסמוך לשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר), והכינוס הציבורי הגדול בהר הכרמל במעמד של אליהו הנביא כנגד נביאי הבעל. מיוחס כיום לפי מסורות שונות לאתר המוחרקה.

מהעיר יצאו רבנים ידועים, הנזכרים במשנה ובתלמוד, וביניהם "יוסף החיפני", עוזרו של רבי יהודה הנשיא, והאמורא רבי אבדימי דמן חיפה (שציון קברו נמצא בדרך יפו בסמוך למפגשה עם דרך העצמאות). כמו כן, חיפה נזכרת כיישוב שיהודיו לא הורשו לעלות לתורה, בשל אי הקפדתם על הגייה נכונה בעברית: ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין”.[20] במדרש איכה רבה נזכרת חיפה כעיר יהודית שסבלה מהאוכלוסייה הנכרית של העיר קסטרא הסמוכה.[21]

ימי הביניים

מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף המאה העשירית אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה העיר להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות.[22] בתקופה זו הח'ליף של בגדאד, אשר משל על האזור, מסר את העיר לרשות היהודים בעבור תשלום של מס שנתי. לקהילה היהודית בעיר באותה תקופה היה שם הן בארץ והן בחו"ל ור' אליהו בן שלמה הכהן, ראש ישיבת ארץ ישראל, מאחרוני גאוני ארץ ישראל, כינס בה בשנת 1084 ועידה חשובה. על פי מגילת אביתר, הוא חידש באותה שנה את ה"גאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הוועד".[23] במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו, ובמהלך ימי הביניים העיר בוצרה.

ביולי 1100 ערכו הצלבנים מתקפה צבאית על העיר (שהייתה באזור בו נמצאת שכונת בת גלים כיום). על פי ספרות המחקר, התגוררה בחיפה באותה תקופה קהילה יהודית גדולה. מונאכוס, הנזיר מוונציה, כינה בשנת 1116 את חיפה בשם "עיר השטן" ואת הלוחמים המגינים עליה "שונאי הא-לוהים", רמז ברור ליהודים, ש"הגנו בחזקה, באש ובחרב, על עצמם ועל חייהם". אלברט מאאכן מתאר את המערכה: "כאשר הקריבו אבירי צרפת את המכונה העצומה לחומה...עלו התושבים – יהודים על פי מוצאם...על החומה ובחימה עזה נלחמו בנשקם נגד הנוצרים.[24] ההיסטוריון בן-ציון דינור הדגיש את דימויה: "העיר היא עיר יהודית ... אזרחיה – יהודים (סארצינים [מוסלמים] נמצאים רק בחיל-המצב!), הגנתה – הגנת יהודים, וניצחונה – חרפת הנוצרים. ואת העובדה הזאת מזכירים האחד לשני וחוזרים ומזכירים" מנהיגי הצלבנים ולוחמיהם.[25] ההתקפה הצלבנית על העיר מוקפת החומה, שילבה כוחות מן היבשה ומן הים. כוחות הימיָה שנעו בכ-200 כלי שיט אל חיפה, הגיעו מהרפובליקה של ונציה. התושבים היהודים הצטרפו אל חיל המצב הפאטימי הקטן; "הם עמדו על נפשם איתנים", עד שהכוחות הצלבנים התייאשו ונסוגו.[26] כאשר חזרה הסתערות הצלבנים, עמדו היהודים והמוסלמים "בפניהם בגבורה ללא הפוגה".[26] לאחר הפוגה, חזרו הכובשים הצלבנים והפעילו כוחות מסתערים איתנים. אלברט מאאכן מספר כי טאנקארד עודד את אביריו "להילחם ביהודים, המגינים באומץ-לב כזה על העיר... ואולם האזרחים היהודים ביחד עם גדודי הסארצינים התנגדו להם בכל תוקף, ומעל החומה יצקו עליהם למטה שמן וזפת רותחת ואש ושיחים השליכו עליהם ועל המכונה".[24] לאחר כ-27 ימי מצור, נפל "מבצר חיפה" כשמו העברי, או "Castellum Caiphas" כשמה הלטיני, בידי הכובשים הצלבנים.[27] חלק מהתושבים נמלטו אל קיסריה ועכו, שאר התושבים, שלא הספיקו להימלט, נרצחו בידי הצלבנים. ההיסטוריון בנימין זאב קדר מציין כי "הייתה זו הפעם האחרונה, לפני הופעתם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שכוח יהודי נטל חלק במערכה צבאית על אדמתה של ארץ-ישראל".[28] מדברי אלברט מאאכן משתמע שחיפה הייתה עיר יהודית ואילו גדודי הסארצינים באו אל העיר כדי לעזור בהגנתה. על פי הידוע, עסקו היהודים בחיפה בבניית אניות.[29] לאחר הכיבוש הפכה חיפה ליישוב שעיקר אוכלוסייתו היא נוצרית ומוסלמית. חומות העיר שנהרסו שוקמו על ידי הצלבנים, אולם המספנות לא שוקמו. בשנת 1187 בקירוב עברה חיפה לשלטונו של צלאח א-דין ותחת חסותו התיישבו בעיר יהודים רבים והקימו קהילה משגשגת. בשנת 1265 נכבשה העיר על ידי ביברס, חומותיה נהרסו והיא הפכה ליישוב דייגים קטן. בספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל מתוארת חיפה כעיר שהייתה בעבר עיר טובה של נוצרים אך חרבה.[30]

במאה ה-14 אנו מוצאים אזכור של העיר בתיאוריהם של רבי אשתורי הפרחי (משנת 1322) ושל רבי יצחק חילו (מ-1334). במקורות אלה מתואר שבחיפה חזרה להתקיים באותן שנים קהילת יהודית משמעותית. במאות ה-15 ה-16 וה-17 חיפה מוזכרת מעט מאוד ונראה שלא התקיים בה יישוב יהודי משמעותי.

העת החדשה

ערכים מורחבים – חיפה בתקופה העות'מאנית, התיישבות נתיני המעצמות בחיפה

חיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני – בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר המקורית, ובנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. אל עומר הקיף את העיר חומה והציב עליה מגדלי-שמירה מעוגלים. בצלע ההר הקים מצודה וקרא לה בורג' א-סלאם, לאמור: מצודת השלום.[31] תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

צילום אוויר של חיפה משנת 1918. הסברים לתמונה:
2 נקודות תכולות – תחנת רכבת מזרח ורחוב נצרת (רחוב חטיבת גולני של היום).
נקודה ירוקה – פינת קיבוץ גלויות-נצרת (שדרות פלי"ם של היום).
נקודה צהובה – כיכר פריז (חמרה).
נקודה אדומה – פינת הרחובות שיבת ציון (סטאנטון)-אלנבי.
נקודה סגולה – פינת ביאליק-חסן שוקרי. המבנה משמש עד היום כבניין המשטרה.
נקודה כחולה – דרך יפו.
נקודה כתומה – רחוב הנביאים.
בין הנקודה הירוקה והצהובה – אזור הקאסבה של חיפה והשוק שנהרסו בשנת 1948 לאחר שחרור חיפה במלחמת העצמאות. מעל הנקודה הירוקה בית הקברות המוסלמי, שקיים עד היום.
נקודה ורודה – שכונת בת גלים, שהוקמה על חצי האי כף הכרמל. בתמונה לא מופיע הנמל, שנפתח בשנת 1933. בחלק הימני התחתון של התמונה מופיע מזח מסילת הרכבת החיג'אזית. ניתן לראות את קרונות הרכבת על המזח.
מבט על מפרץ חיפה ממדרונותיו הצפוניים של הר הכרמל, 1898
ראש הכרמל וסטלה מאריס במבט מהים, 1910
עמוד עשן מיתמר מעל חיפה לאחר ההפצצה האיטלקית הרביעית

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, שבו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19 הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ואף על פי שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.

הרצל תיאר את חיפה כ"עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא בשנת 1902, ובו מתאר הרצל עיר נמל בין-לאומית ופורחת, שבה ”הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית”.

חידוש היישוב היהודי

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה החל מאמצע המאה ה-18. בשנת 1742 התגוררה בעיר קהילה יהודית קטנה, המורכבת בעיקר מעולים ממרוקו ואלג'יריה. בשנת 1839 מנה היישוב היהודי 124 נפש, ב-1864 המספר עלה ל-384 נפש, ובשנת 1901 המספר עלה ל-1,041 נפש. רובם המכריע של היהודים באותה עת היו יוצאי מרוקו ואלג'יריה, בנוסף למעט עולים מטורקיה, ואשכנזים בודדים.[32]

המאה ה-20

במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש,[33] הונחה בהדר אבן הפינה לטכניקום – בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.

בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת הראשונה, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק – מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.

ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

במלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה הציב הצבא העות'מאני כוחות ארטילריים ברחבי חיפה כדי לשמור על המפרץ מפני נחיתה של הצבא הבריטי. בכל זאת, נכבשה העיר על ידי הבריטים ב-23 בספטמבר 1918. נמל חיפה גם שימש כנקודת אספקה והיערכות עבור הצבא הבריטי שכוחותיו התקדמו לעבר לבנון וסוריה. שבוע לאחר כיבוש העיר, ב-30 בספטמבר 1918, נכבשה דמשק, ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והחלה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

תקופת המנדט הבריטי

מבט על חיפה, שנות השלושים
מבט על חיפה, שנות השלושים

בשנת 1922 נפקדו בעיר 24,634 נפש: 9,377 מוסלמים, 8,863 נוצרים ו-6,230 יהודים.[34] שלטונות המנדט הבריטי הפכו את חיפה לבסיסם המרכזי במזרח התיכון. חיפה הצטיירה בעיני הבריטים כחוליה המקשרת בין בריטניה לבין השטחים המוחזקים על ידה במזרח התיכון ולמזרח הרחוק – נמל חיפה קישר את העיר אל בריטניה בתחבורה ימית, ורכבת העמק קישרה אותה למזרח בתחבורה מסילתית. נמל חיפה המודרני נחנך באופן רשמי בשנת 1933, לאחר שממשלת המנדט השקיעה רבות בפיתוחו. צינור נפט הונח בין עיראק לחיפה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת המזרח-תיכונית לאורך חוף הים התיכון, ולימים מתחנת הרכבת חיפה מזרח יצאו רכבות לשלוש יבשות (לקהיר שבאפריקה, לקונסטנטינופול שבאירופה ולדמשק שבאסיה). לפרק זמן קצר בשנות ה-30 של המאה ה-20 חיפה הייתה גדולה אף יותר מתל אביב.

במאורעות תרפ"ט ב-1929 נרצחו 7 מיהודי העיר ונפצעו עשרות[35] בתקופה זאת, מספר התושבים בעיר עמד על כ-30,000.[36] בשנת 1931 נפקדו בעיר 50,403 נפש: 20,324 מוסלמים, 15,923 יהודים ו-13,824 נוצרים.[34] בשנת 1936 כבר היו בחיפה 45,000 יהודים, לעומת 40,000 ערבים.[37] עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית באותן שנים נבע מהעלייה הרביעית והעלייה החמישית, שאנשיהן העדיפו להתיישב בערים הגדולות בארץ ישראל ובהן תל אביב, ירושלים וחיפה. הנמל שימש מקור פרנסה ליהודים רבים שהתיישבו בעיר והקימו את היישובים הסמוכים לה בשנות ה-30 – קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק, כפר אתא (לימים, קריית אתא) וקריית טבעון.

לאחר פרסום מסקנות ועדת פיל ולקראת בואה של "ועדת המומחים" מטעמה, מינתה הסוכנות היהודית בסוף 1937 ועדות משנה לאיסוף נתונים. הוועדה לענייני חיפה, בראשות הקולונל פרדריק קיש, מצאה כי משקלם הסגולי של היהודים בעיר גדול יותר מזה של הערבים: היהודים החזיקו כ-44% מן הקרקעות בעיר, לעומת 26% בלבד לערבים, כאשר שאר הקרקעות היו שייכות לבני עדות אחרות ולחברות כלכליות וממשלתיות. יחד עם מפרץ חיפה, היה הרכוש הקרקעי היהודי 64% ואילו הערבי 12% בלבד.[38]

בשנת 1938 נוסד המרכז הרפואי רמב"ם בבת גלים, ועד היום הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של ישראל ובית החולים השלישוני (על-אזורי) היחיד באזור כולו. בתקופה זו הנהיג את חיפה ראש העיר חסן שוכרי (שעל שמו קרוי רחוב מרכזי), שביצע רפורמות רבות ומודרניזציה בעיר, וכן שמר על יחסים טובים עם יהודי העיר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, מספר התושבים בעיר היה כ-65,000.[36] ארץ ישראל בכלל וחיפה בפרט הייתה בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון במלחמה. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק, בצינור הנפט כירכוכ-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגיים חשובים והעיר הופצצה מהאוויר 10 פעמים, יותר מכל עיר ארץ-ישראלית אחרת במלחמה זו.[39] ב-1946 היו בעיר 145,430 נפש: 74,230 יהודים, 41,000 מוסלמים ו-29,910 נוצרים.[34]

ערב קום המדינה בשנת 1948, התגוררו בחיפה לבדה כ-80,000 יהודים. היהודים ישבו בעיקר בשכונות החדשות – "הדר הכרמל", "אחוזה", "נווה שאנן" ו"כרמל מרכזי". ערביי חיפה ישבו ברובם בעיר התחתית בשכונות חליסה, ואדי סאליב וואדי ניסנאס. הצירים המרכזיים היו דרך המלכים (היום דרך העצמאות), דרך יפו, רחוב המלך ג'ורג' (היום שדרות המגינים / הפלי"ם), דרך ההר (שעם קום המדינה הפכה לשדרות האו"ם וב-1975 שונה שוב שמה לשדרות הציונות) ודרכי השיט והרכבות. היה זה תור הזהב של חיפה בזמן החדש.

הקרב על חיפה במלחמת העצמאות

ערך מורחב – הקרב על חיפה

ערב מלחמת העצמאות הייתה בחיפה אוכלוסייה של כ-70,000 ערבים. בדצמבר 1947, לאחר החלטת החלוקה ועם תחילתן של פעולות האיבה בין שכונות יהודיות וערביות, החלה יציאת הערבים מהעיר, שהתגברה בהדרגה במהלך החודשים הבאים, בזמן שהמנהל המנדטורי התכונן להתפנותו מארץ ישראל. עד התקפת ה"הגנה" על האזורים הערביים בין ה-21 ל-22 באפריל, אלפי ערבים כבר עזבו את העיר. עם התמוטטותה של המיליציה הערבית בעיר, אלפי ערבים מהשכונות הערביות המרוחקות ברחו אל אזור הנמל שהיה בשליטת הבריטים. הם עלו על סירות ופונו לעכו.[40]

ב-22 באפריל 1948, בעקבות עזיבת הבריטים את מוקדי השלטון בעיר ולאחר קרבות בין תושבי חיפה היהודים לבין תושביה הערבים, הסכימו אנשי ההגנה ונציגי ערביי חיפה על הפסקת אש, שפירושה היה למעשה כניעת הערבים.[41] אולם בהמשך אותו יום הודיעה המשלחת הערבית כי אינה מעוניינת בהסכם הפסקת אש וכי הקהילה הערבית תתפנה מן העיר. ראש העיר היהודי שבתי לוי, והמפקד הבריטי יו סטוקוול, ביקשו מההנהגה הערבית לשקול מחדש את עמדתה, אולם זו דבקה בה.[40][42]

בקרב על חיפה, שנמשך כיממה, נפלו 18 לוחמים יהודים. בערב חג הפסח תש"ח (23 באפריל 1948) פרסם משה כרמל, מפקד חטיבת כרמלי, את ההודעה הבאה:

בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.

היציאה ההמונית של ערביי העיר שהחלה כבר בשלהי 1947 כחלק מתופעה דומה ברחבי הארץ כולה, עוד בשלב בו המלחמה הייתה בעצימות נמוכה והצד היהודי היה במגננה,[43] הואצה כאשר הבריטים סיפקו משוריינים לליווי שיירות היוצאים וספינות שהוציאו אותם מהעיר. עד 1 במאי 1948 עזבה כמעט כל האוכלוסייה הערבית. בתחילת אותו חודש נותרו בעיר בין 3,000 ל-4,000 ערבים בלבד.[40] פינוי חיפה היה הגדול ביותר בתולדות המלחמה. חיפה נעשתה עיר יהודית.[44] ההיסטוריון בני מוריס ציין כי לא מצא כל אסמכתא המעידה על הוראה רשמית של מטה חטיבת כרמלי לנקוט בפעולות שיש בהן כדי להניע את בריחת הערבים, וכי החטיבה אף פיזרה בעיר עלונים שקראו לערבים לשוב לעבודתם.[45] ההיסטוריון תמיר גורן, סיכם את "חורבנה של הקהילה הערבית בחיפה" כשילוב של "בריחה ספונטנית ששיקפה מצוקה מזה, אך גם הזדהות עם הקו הערבי מזה, ובזאת חרצו הבורחים את גורלה". עוד כתב גורן כי "לא בכדי ייחסה החברה הפלסטינית את תחילתו של השבר שפקד את הנהגתה בפרט ואת האוכלוסייה הפלסטינית בכלל, למפלה בחיפה".[46]

שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-14 במאי 1948, אך מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, גנרל גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן, הכריז על אזור חיפה כנתון לממשל צבאי. בפועל היה המשטר הצבאי מוגבל בעיקרו לבסיסי הצבא הבריטי, נמל התעופה ונמל חיפה. האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את נמל חיפה רק ב-30 ביוני.

לאחר קום המדינה

אונית הנוסעים הראשונה שהגיעה לנמל חיפה ועל סיפונה 214 עולים, הייתה האונייה קמפידוליו שהגיעה ביולי 1948 מאיטליה והתקבלה בהתלהבות רבה על ידי עובדי הנמל.[47][48]

בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.

בשנת 1959, בעקבות מה שנתפס כאלימות משטרתית מופרזת, פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים, לכאורה, ליחס מועדף לעומת העולים המזרחים. המאורעות החלו בוואדי סאליב אך התפשטו לשכונות אחרות בעיר, והם הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.

ב-1959 גם נחנכה הכרמלית – הרכבת התחתית של חיפה, שנעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל. העובדה שחברה צרפתית בנתה את הרכבת הביאה לשינוי שמה של תחנת המוצא ל"כיכר פריז".

הכרמלית, תחנת עיר תחתית

ב-1963, לאחר התנגדויות רבות מצד האוניבריסטאות הוותיקות יותר,[49] הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס על רכס הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר עד לבניית מגדל המפרש ב-2003 ובניית מגדל חברת החשמל ב-2003 שניהם כל אחד בגובה 137 מטרים. באותן שנים, כחלק מקידום מדיניות משרד החינוך בראשותו של יגאל אלון, נוצר חיבור אקדמי בין "הסמינר למורים – אורנים" לבין אונ' חיפה.

בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים – ובו תחנת הרכבת חיפה – בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר – תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת מרכזית המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.

בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים – קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". באותן שנים הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שתי אלו מהוות כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ב-1996 נפתח בדרום העיר מרכז הקונגרסים, קומפלקס גדול בעל מבנה ייחודי המשמש לאירועים כמופעים, כנסים ותערוכות.

בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.

במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור שבהם נרצחו עשרות בני אדם – הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת מקסים שבמערב העיר (אוקטובר 2003).

ב-2003 נבנו בעיר שני המגדלים הגבוהים ביותר שבה בשני צדדים שונים של העיר, מגדל המפרש בעיר התחתית ומגדל חברת החשמל במערב חיפה, כיום ליד שכונת נאות פרס ואצטדיון סמי עופר.

במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.

בנובמבר 2016 פונו כ-90,000 מתושבי 12 שכונות העיר ברבעים נווה שאנן, רובע כרמל ורמות הכרמל בעקבות שרפה שפרצה כהצתה במספר מוקדים בעיר כחלק מגל השרפות בישראל באותה תקופה.[50]

במבצע חיצי הצפון ב-2024, כחלק מהמערכה שניהל צה"ל בצפון במלחמת חרבות ברזל - ירה החזבאללה לראשונה מאז 2006 מטחי רקטות כבדים על חיפה והאזור.[51], במהלך המלחמה פגעו באופן ישיר קטיושות במבנים וגרמו לנזק והרס רב, בין היתר נפגע בית כנסת ובניין אשר בסכנת קריסה. [52]

חיפה האדומה

לאורך השנים נודעה חיפה כעיר פועלים שבה אחוז חברי הסתדרות גבוה במיוחד, ומכאן הוצמד לה הכינוי "חיפה האדומה".[53][54][55]

אוכלוסייה

שנה סך אוכלוסייה אוכלוסייה יהודית אחוז לא-יהודים
1800 1,000 - -
1840 2,000 - -
1868 4,000-3,500[56] - -
1882 6,000-5,500[56] - -
1902 12,000-11,000[56] - -
1914 22,000[57] 3,500 84.1
1922 24,634[58] 6,230 74.0
1931 50,403[59] 15,923 68.4
1945 138,300[60] 75,500 45.4
1946 145,430 74,230 48.9
1948 98,618 80,000 18.8
1951 147,000[61] 140,000 5.1
1961 183,021 173,553 5.1
1972 219,559 207,162 5.6
1983 225,775[61] 208,352 7.7
1995 255,914 226,200 11.6
2000 270,500 247,200 8.6
2005 267,000 241,500 9.6
2010 268,200[62] 241,100 10.1
2014 277,100[63] 247,100 10.8
2020 283,736 213,859 12


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בחיפה 295,781 תושבים (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.8%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 77.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 12,142 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[64]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21.[65] מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890‏.[66] נכון לשנת 2008 הקשישים מהווים 18% מאוכלוסיית העיר. שיעור האקדמאים מכלל התושבים עמד ב-2007 על 31%.

עם זאת בעשור השלישי של המאה ה-21 חזרה אוכלוסיית העיר לצמוח גם כתוצאה מקליטת הפליטים מאוקראינה בישראל ב-2022 מה שגרם לחיפה לצמוח בקצב גידול שנתי גבוה במיוחד של 2.4% ולהגיע ל-295,000 תושבים.

חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר הכרמל, בקריית חיים המערבית ובשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.

נכון ל-2020, מתגוררים בחיפה 33,694 ערבים (כ-12% מאוכלוסייתה), מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. המוסלמים רובם סונים ומקצתם אחמדים, והנוצרים מתחלקים בין יוונים-אורתודוקסים, יוונים-קתולים, רומים-קתולים, מרונים-קתולים, ארמנים ופרוטסטנטים. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("העצמאות"), נמצא בכיכר פייסל שבמרכז העיר.

קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תתי-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים – מלבד בקריית שמואל – שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים היא הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית).[67] הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות.

עולי אתיופיה התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר – בעיקר במבצע ולאחריו – מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים בעיקר במזרח העיר.

בחיפה אחוז הגמלאים הוא כ-18% מכלל תושבי העיר (כ־48,000 איש), והעיר היא העיר בעלת אחוז הגמלאים השני הגבוה בישראל נכון לשנת 2010 (אחרי בת ים).[68] עיריית חיפה, באמצעות תאגיד מיל"ב – מועדוני הגמלאים, יוזמת ומארגנת פעילות ענפה של תרבות פנאי ורווחה לגמלאים.

הבהאים וחיפה

כיפת הבאב
ערך מורחב – המרכז הבהאי העולמי

חברי הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים.[69]

העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות – זהו המספר הקדוש עבור הבהאים – חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.

הקהילה הבהאיית בחיפה כוללת מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים – ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים – הבאים בתחלופה מוסדרת, לעיתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעיתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו – הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה – כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את תשעת הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסם במשכן "בית הצדק העולמי" בשדרות גולומב, הדר. המרכז העולמי הבהאי מיוצג במדינת ישראל על ידי ד"ר ג'ושוע לינקולן,[70] המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבין-לאומית וסגניו ג'לאל חתאמי ואנתוני ואנס, ממשרדיהם ברחוב הפרסים. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאיים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים – ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.

יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה"מנדט" המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הדת רואה עצמה כדת גלובלית, ואת מיקומם של מוסדותיה בחיפה שבישראל היא רואה כ"יד ההיסטוריה". ככזו, אין אנשיה מתערים או פעילים ברמות כלשהן בחייה המקומיים של העיר חיפה. מתוך עיקרון זה, נאסר על חבריה להתחבר עם מקומיים, מחשש שהדבר יסיט אותם מהמסלול של שהותם. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היווה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.

מוסדות השכלה בחיפה

המבנה הראשי של הטכניון בשנת 1913. במאה ה-21, המבנה משמש את ה"מדעטק" - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.

בחיפה מוסדות השכלה וחינוך מסוגים שונים: בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי ומרכז חינוך ליאו בק, של התנועה ליהדות מתקדמת.

בשנת 1912 הוקם בחיפה "הטכניקום", מוסד ללימודי מקצועות ההנדסה, שלימים היה לאוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו היווה הטכניון, לצד האוניברסיטה העברית שנוסדה ב-1925, לאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בתקופת המנדט ואחרי 1948 בישראל.

בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה. בשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון וב-1973 הושלם המהלך.

בשנת 1913 הוקם בעיר בית הספר הריאלי העברי.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. בשנות ה-90 כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, ונבחנה האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור. עד שנת 2002, מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר.

בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב – קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.

מבחינת חינוך מוזיקלי קיימים בעיר קונסרבטוריון דוניה ויצמן, קונסרבטוריון רובין ו"מרכז יובל למוזיקה ותזמורות נוער חיפה".

בעיר פועלות תנועות נוער שונות, ביניהן אריאל, בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, בנות בתיה, נוער מרצ, הצופים העבריים, פרחי הדגל, חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מיימון וחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע.

תעשייה

חיפה היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בצפון והתעשיות המובילות בה מהוות את הליבה של הכלכלה המקומית בחיפה ותורמות רבות לפיתוחה הכלכלי והטכנולוגי של העיר. ענפי התעשייה המובילים הם:

תעשיית הכימיקלים והנפט: חיפה מארחת מתקנים גדולים לייצור כימיקלים ונפט. העיר מכילה מפעלים של חברות כימיקלים בין-לאומיות ומקומיות, כולל חברת בז"ן, אחד המתקנים הגדולים ביותר בישראל לטיפול בנפט גולמי.

תעשיית ההייטק והטכנולוגיה: חיפה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בישראל לתעשיית ההייטק והטכנולוגיה, עם מגוון חברות גדולות וסטארט-אפים המתמקדים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות.

התעשייה הימית והנמל: נמל חיפה הוא אחד משני הנמלים הראשיים בישראל ומהווה מרכז חשוב לסחר הימי. הוא משמש כנקודת כניסה ויציאה למגוון סחורות ומשמש גם כבסיס לתעשיות הימיות.

תעשיית המתכות והייצור: בחיפה פועלות מספר חברות גדולות המתמחות בייצור מתכות ומוצרים מתכתיים, כולל ייצור חלקים לתעשיות שונות.

מחקר ופיתוח: בחיפה נמצאות מוסדות אקדמיים חשובים, כמו הטכניון, המהווים מרכזים למחקר ופיתוח בתחומים רבים, ותורמים לחדשנות ולקידום התעשיות המקומיות.

תעשיית המזון והשתייה: חיפה מכילה מספר מפעלים לייצור מזון ושתייה, המשרתים את השוק המקומי וגם מייצאים לשווקים בחו"ל.

תקשורת

אולפני רדיו חיפה שוכנים בגרנד קניון (ובעבר במתחם חוצות המפרץ), במגדל הנביאים פועלים תחנת הרדיו – רדיו מכאן, ובעבר פעל באותו מתחם אולפן טלוויזיה מיוחד בו שודרה תוכנית הרדיוויזיה הראשונה בישראל ובעולם: "ממעמקים – דה פרפונדיס" בהגשתו ובעריכתו של אריה יאס. באוניברסיטת חיפה קיים חוג לתקשורת. בתחום העיתונות קיים "ידיעות חיפה" של ידיעות תקשורת וכן מקומונים עירוניים.

מוזיקה

תחבורה

תשתיות כבישים

גשר מעוצב בגנים הבהאיים מעל שדרות הציונות

כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.

מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה–נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (בשנות האלפיים, "חטיבת גולני"), כיכר חמרה (בימינו, "כיכר פריז") ומשם בשם "דרך יפו" עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכים (באנגלית: Kingsway), כיום דרך העצמאות, העוברת לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב – דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הופך הרחוב לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.

דרך המלכים (בשנות האלפיים, "דרך העצמאות") ב-1938

גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.

הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".

שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים – ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.

הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, צפונה ואז מזרחה דרך העיר התחתית – שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה שב כביש 4 ויוצא צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.

מאזור הצ'ק פוסט יוצאים מזרחה הכבישים 752 ו-75 המקשרים את חיפה עם צפון-מזרח הארץ, ומהווים את הכניסה העיקרית אל העיר ממזרח. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור.

כביש 705 שנסלל בדרום-מזרח העיר מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לבאים ממזרח לכיוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.

בסוף 2010 נחנכו "מנהרות הכרמל", תוכנית הנדסית עתירת-משאבים שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שנכרו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן תוך שהן מפגישות בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות תוכננו כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה והן מופעלות ככביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך הוקמה יציאה שלישית מהמנהרות, המתחברת אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ומשרתת את הבאים לקנות בו, כמו גם את תושבי נווה שאנן ורוממה.

בשנת 2013 נחנך כביש "נתיבי המפרץ" או בשמו האחר כביש 22, הכביש מקשר בין העיר התחתית בחיפה למבואות עכו.

תחבורה ציבורית

ערך מורחב – תחבורה ציבורית בחיפה

Click to Shrink Back
רכבת מרכזרכבל חיפהמנהרות הכרמלכרמליתרכבת בת גליםמרכזית חוף הכרמלמרכזית המפרץרכבת ישראלמטרוניתאוניברסיטת חיפההטכניוןרכבלית
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏
תרשים של מערך התחבורה הציבורית בחיפה:
רכבת ישראל (בשחור), כרמלית (בכחול), מטרונית (בצהוב), רכבל חיפה (בירוק), רכבלית (באדום) ותחנות אוטובוסים מרכזיות מרכזית המפרץ ומרכזית חוף הכרמל

חברת האוטובוסים העיקרית שפועלת בחיפה היא אגד. שני מסופי אוטובוסים מרכזיים משרתים את מטרופולין חיפה – אף לא אחד מהם במרכז העיר; האחד, מרכזית חוף הכרמל במבואותיה הדרומיים של העיר, והשני, מרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה מספר נסיעות סדירות המקשרות את כפרי הגליל עם כיכר פלומר ועם אוניברסיטת חיפה, וחברת סופרבוס מפעילה קווים (וקווי לילה) מהעיר לאזור יקנעם עילית, קריית טבעון, דלית אל-כרמל ועפולה בנוסף מפעילה את קווי המטרונית השונים לאזור קריות ונשר.

חיפה היא מהערים בעלות רוב יהודי היחידות שבה מופעלים קווי אוטובוס בימי שבת. בנוסף פועל בה שירות אוטובוסים חלקי (3 קווים) שבעה לילות בשבוע (במשך כל הלילה).

קווי המטרונית (אוטובוס תלת-מפרקי) שסלילתם החלה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, יועדו להוות את התשתית המרכזית להסעת-המונים במרכז הכרך. הפרויקט כלל סלילתם של מסלולי תחבורה ציבורית לאורך מספר צירים ראשיים במטרופולין, וכלי הרכב הנע עליהם הוא סוג של אוטובוס מפרקי רב-קיבולת שייעזר במערכת של אותות מגנטיים לנסיעה עם מינימום רמזורים בדרך. למטרונית חמישה קווים: הקו הראשי נוסע מהקריות, דרך המפרץ והעיר התחתית לחוף הכרמל, וקווים נוספים מקשרים מהקריות ונשר לבת גלים, הדר וגרנד קניון. בראשית דרכו שוּוק המיזם לציבור כ"רכבת קלה", אולם בהמשך "הוחלף" באוטובוסים.[72] חברת דן בצפון זכתה במכרז להפעלתה של המטרונית, באוקטובר 2021 הפעלת המטרונית מופעלת על ידי סופרבוס.

בעיר שש תחנות רכבת הפרושות לאורך מסילת החוף. התחנות (מדרום לצפון) הן חיפה – חוף הכרמל, חיפה – בת גלים, חיפה מרכז – השמונה, מרכזית המפרץ, חוצות המפרץ וקריית חיים. תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהייתה המרכזית והראשונה בחיפה, אינה פעילה כיום כתחנת נוסעים, ובמקום שוכן מוזיאון רכבת ישראל. מסילת החוף נמתחת לאורך קו החוף המערבי של חיפה, וממנה יוצאות שלוחות של מסילות ברזל המשרתות את הנמל, את מוסכי רכבת ישראל, את ממגורות דגון ואת בתי הזיקוק. בנוסף, מתחברת למסילת החוף בעיר מסילת העמק שמקשרת את חיפה לעפולה ולבית שאן. בחיפה פועלות מוניות רגילות ("ספיישל") המקושרות למספר תחנות מוניות מרכזיות. מוניות עירוניות נוסעות לאורך נתיביהם של רוב קווי האוטובוסים שבחיפה. קווי השירות העיקריים שלהן מקשרים את הדר הכרמל לאוניברסיטה ולטכניון דרך נווה שאנן. מוניות בינעירוניות, שתחנתן המרכזית ברחוב החלוץ שבהדר, נוסעות בין חיפה לטירת כרמל בדרום, לקריות, עכו, נהריה וכרמיאל בצפון, לנצרת במזרח וכן מקשרות בין חיפה לתל אביב ולנמל התעופה בן-גוריון, לרבות שירות נמל-תעופה האוסף ומחזיר נוסעים מ- ואל פתח ביתם.

רכבל חיפה מקשר בין מתחם סטלה מאריס בקודקוד הצפוני של הר הכרמל לבין חוף בת גלים. רכבל נוסף הרכבלית, מחבר בין מרכזית המפרץ והצ'ק פוסט, הטכניון ואוניברסיטת חיפה. הרכבל מופעל על ידי חברת "כבל אקספרס", אשר משותפת ל"נתיב אקספרס" ולבורסה הטורקית. הרכבלית אינה משמשת ככלי תיירותי, אלא ככלי התחבורה הציבורית הראשון והגדול מסוגו בישראל, והוא גם הרכבל הארוך בישראל, ומשמש את הסטודנטים ואנשי הסגל האקדמיים להגיע ישירות לקמפוסים ללא צורך ברכב פרטי או באוטובוסים. בנוסף הרכבלית תוכננה להוות גם כאטרקציה תיירותית הגדול מסוגו בישראל שמשמש את תושבי הסביבה הקרובה והרחוקה.

הכרמלית, שהיא פוניקולר (רכבת הנמשכת על ידי כבלים במעלה מדרון) יחיד מסוגו בישראל – שהוא גם הרכבת התחתית היחידה בישראל, נוסע בקו נוסעים אחד ובו שש תחנות, בין מרכז הכרמל לכיכר פריז שבעיר התחתית דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית נחנכה ב-1959 ופעלה ברציפות עד 1986, במקביל לדעיכה ההדרגתית בהיקף הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הקרון. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, חידש המיזם את פעילותו ב-1992 במעמד ראש הממשלה יצחק רבין. הכרמלית פועלת עד היום ונותנת שירות לתושבי חיפה ותיירים. הכרמלית מקשרת בין קווי האוטובוס על הר הכרמל לבין המטרונית שפועלת בעיר התחתית.

מעגן הדיג

נמלי אוויר וים

נמל התעופה חיפה הוא שדה תעופה שמשמש לטיסות פרטיות וטיסות לאילת, ולעיתים לטיסות בין-לאומיות ליעדים קרובים. השדה נבנה בזמן המנדט כשדה תעופה בין-לאומי והתאים למטוסי בוכנה, אולם מסלולו היה קצר מדי עבור טיסת מטוסי נוסעים מודרניים.

ב-1995 הוחלט על תוכנית הארכת המסלול ל-2.5 ק"מ, התאמה שהייתה אמורה להביא לעיר טיסות בין-לאומיות וכך להגדיל את מספר התיירים בה, ואולם שנתיים אחר כך התוכנית הוקפאה.

במאי 2016 החלה חברת "טוס אירוויס" לפעול בנמל. כיום היא מפעילה טיסות בין-לאומיות ללרנקה ופאפוס בקפריסין. החלטה עקרונית על העתקת השדה ממפרץ חיפה אל אזור מגידו. בצמוד לשדה התעופה נמצא בית הספר הטכני של חיל האוויר.

נמל חיפה משמש להובלת נוסעים ושינוע סחורות, משתרע לאורך קו המים במרכז העיר.

נמל קטן יותר המשמש לשינוע סחורות ולדיִג הוא נמל הקישון, ובו מעגנה לסירות פרטיות וכן נקודת המוצא של ספינת ה"כרמלית" התיירותית המשייטת במימי המפרץ. בתחום נמל הקישון נמצא נמל מספנות ישראל – הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל.

אתגרים

בין האתגרים העיקריים שבפניהם עומדת העיר ניתן לציין את:

אובדן המרכזיות

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צמצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

בעיות אקולוגיות

מתקן חברת בז"ן במפרץ חיפה

קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השרפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה, הקרובה ביותר אל האזור המיוער.

כמו כן, על סמך היקרות רעידות אדמה בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה נוספת בארץ כולה, בין השאר בחיפה.[73]

המאבק הסביבתי

במחקרה של פרופ' תמר פרץ,[74] נמצא כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר בכ־16 אחוזים מאשר כל עיר אחרת בישראל. על סמך מחקר זה משרד הבריאות הוציא לאור את נתוני התחלואה במפרץ אשר אימתו את טענת המחקר. על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2014, בתי הזיקוק בחיפה (בזן) הנמצא בשטח המוניציפלי של עיריית חיפה, הוא המפעל המזהם ביותר בישראל,[75] אך בשטח המוניציפלי של העיר חיפה נמצאים מפעלים מזהמים נוספים כמו תרו, תחנת הכוח של חברת החשמל בחוף שמן ומפעלים נוספים.

המאבק למען אוויר נקי החל כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20.[76] בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה רשימת "הירוקים של חיפה" ומאז היא מכהנת במועצת העיר ואף בתקופות מסוימות כהנה בתפקידים שונים בקואליציה העירונית ובמנהל ההנדסה העירוני, על אף שפעילותם כמעט ולא הניבה תוצאות בפועל.

עמותות וארגונים שיצאו כנגד זיהום האוויר הכבד שנגרם מבתי הזיקוק, הם ארגון אנז"א שפעל בשנות השמונים, "הקואליציה לבריאות הציבור", שנוסדה על ידי ד"ר ג'ימי קריקון, מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות וארגונים נוספים, כמו כן בחיפה פעילים ארגונים נוספים המנהלים מאבק על החופים והנחלים כמו ארגון צלול אשר היה הגורם האזרחי אשר הוביל את המאבק לסגירת מכל האמוניה במסוף הכימיקלים במפרץ חיפה ואף היה משיב בהליכים המשפטיים אשר ניהלה עיריית חיפה כנגד חיפה כימיקלים בנושא זה.

החברה להגנת הטבע פועלת להקמת פארק מטרופוליני לרווחת תושבי חיפה בפארק הקישון, כאשר על שטח זה מבקשת חברת נמלי ישראל להקים מסוף מכולות ואזור תפעולי לנמל המפרץ אשר נבנה בימים אלו במפרץ חיפה. בנוסף מנהלת החברה בשיתוף ארגונים נוספים מאבק לשמירת הוואדיות בתחומי העיר.

בשנת 2015 הוגשה בשם תושבי חיפה והקריות תובענה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל כנגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי זיקוק, חיפה כימיקלים, סונול ישראל ומפעל נשר מפעלי בטון. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים.[77] אף על פי כן, בשכונות המגורים של חיפה מצב הזיהום זהה למקומות אחרים בישראל[78] אך בעשור השני של המאה ה-21 עלו טענות רבות מצד ארגוני הסביבה במפרץ כי קיימת הטיה של תחנות הניטור אשר מפחיתה את תוצאות מערך ניטור האוויר.[79][80]

התנוונות מרכזים עירוניים

מרכז העיר במבט מהכרמל

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש פרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חניה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון ה"סינמול", חוצות המפרץ והמתחמים "פאואר סנטר" ו"ביג", ובדרום – קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".

אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כמעט כל בתי הקולנוע שהציגו ברחבי העיר. בעיר חיפה על שכונותיה נותרו אז, מלבד הסינמטק, רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים, והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבת אלה שנסגרו. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה, נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניונים שבעיר.

משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים בהדר.

הגירה שלילית

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרוורים או לעבור אל "המרכז". על כך מצביע בין היתר מחקר שערך פרופ' ברוך קיפניס מאוניברסיטת חיפה, שהראה כי בין השנים 2001–2008 חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות בחיפה לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר, בשעה שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות. העיר חיפה אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. סיבות עיקריות הן:

  • תעסוקה – לא קיים היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן[דרוש מקור].
  • מגורים – ברבעים הנחשבים כאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים[דרוש מקור].

בעיות תעסוקה

על שגשוגה של חיפה מאיימת זה שנים היעלמות של מקורות תעסוקה ומנגד, ירידה ברמת ההכנסה ביחס לערים גדולות אחרות.

על פי מחקרו של פרופסור קיפניס, נכון למחצית העשור הראשון של המאה ה-21, בחיפה חל פיחות במספר משלחי יד ניהוליים והגידול באחוז העובדים העוסקים במקצועות אקדמיים קטן יחסית לתל אביב ולאזור המרכז. על פי המחקר, בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים (לעומת 16% בתל אביב); במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,[81] הכנסתו הממוצעת של שכיר חיפני הייתה במאה ה-20 גבוהה מההכנסה הממוצעת של שכיר בתל אביב.

בשנת 2003, לעומת זאת, הרוויח השכיר החיפני הממוצע, לפי הלמ"ס, 6,739 שקל לחודש, ואילו עמיתו התל אביבי הרוויח 7,634 שקל (88.28%).

ב-2005 היה הפער כ-16.08%.

ב-2007 השתכר החיפני 7,654 שקל לחודש – פחות מעמיתו בתל אביב שהשתכר 9,208 שקל בחודש בממוצע, פער של 16.88%.

פיתוח מעורר מחלוקת

בחיפה, שנודעת כעיר בעלת ערכי סביבה מפותחים, מתקיים מתח מתמיד בין שאיפות גופי נדל"ן ותחבורה להביא לפיתוח ובינוי של אזורי הטבע העירוני – רבות בתמיכת העירייה, ובין אלו מקרב התושבים והאזרחים המבקשים לשמור על מבנה התנהלות עירונית שמכבדת את הנוף והמקומות הציבוריים, ההיסטוריים והירוקים. אחד מהם הוא "מגדלי חוף הכרמל" שקמו בשנות ה-90 על החוף מול נוה דוד ועליו נסובו מאבקים משפטיים. באותה עת ומעט לאחר מכן קידמה העירייה את תוכנית הקמת המרינה בשכונת בת גלים, שאיימה הן על אזור ראש הכרמל והן על תמהיל הפעילות העירונית הייחודי לשכונה. במקרה זה מאבק-הנגד כבר היה מוצלח יותר, עם זאת התוכנית עדיין לא נגנזה סופית.

פרויקטים אחרים שנמצאים במחלוקות עקרוניות כוללים את הרחבת הנמל, ומספר תוכניות לכבישי גישה חדשים ולשכונות שיוקמו לכאורה על חשבון מקומות ירוקים. במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל נסלל כביש מהיר מפתח המנהרה המרכזי שבנווה שאנן צפונה אל מרכז העיר בערוץ נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), וכן יציאות שונות שמסתעפות מהמנהרה לנווה שאנן ולאחוזה, כל אלה משולבים במחלף שהוא מהגדולים בארץ.

סמוך לתום העשור הראשון של המאה ה-21 התגלה כי חיל הים מתכנן את הרחבת שטחו הבנוי של בסיסו בבת גלים אל תוך הים. החלק העיקרי בתוכנית הוא מבנה מעגן הפולינום המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. הוא מיועד להיבנות על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים.[82]

פרויקטים אחרים שסביבם התעורר פולמוס:

  • על המדרונות המערביים של אחוזה, באזור לינקולן-תל אהרון,[83] מתוכננת בנייה של שכונה חדשה.[84]
  • תוכנית להרחבת שכונת כבאביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על אזור נחל שיח.[84] נחל זה הוא האתר היחיד בישראל בו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים.
  • תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על נחל עובדיה ונחל נדר.
  • באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום.
  • בגבול פארק הכרמל מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של הפארק.
  • שפך הקישון – אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים – האתר היחיד בארץ) למרות הזיהום הרב בנחל. כיום מתוכננת באזור הרחבת נמל חיפה.
  • כביש המחבר בין רמת בגין לכביש פרויד – מעורר התנגדויות בקרב תושבי רמת בגין בכך שהתשתיות בשכונה אינן מתאימות לעומסי תנועה.[85]
  • רמת שמיר – שכונה חדשה המתוכננת מתחת לשכונת רמת בגין – קיימות התנגדויות רבות על הפגיעה בנוף ובשטחים הירוקים.[86]

שכונות ורבעים

אזור הנמל ומגדל המפרש במרכזו. תצפית מרחוב יפה נוף, שכונת הכרמל
נמל חיפה
בית אגד בשולי בת גלים
מבט אל הכרמל מבית החולים רמב"ם שבבת גלים
ורדיה בשעות הערב
שכונת הרצליה ב-1907, שנת הקמתה
ערך מורחב – רובעי חיפה

על פי עיריית חיפה[87] מתחלקת העיר לרבעים כדלהלן:

רובע שטח בקמ"ר מספר תושבים אחוז משטח השיפוט העירוני אחוז מאוכלוסיית העיר
קריית חיים + קריית שמואל 4.16 32,370 6.5 12.1
מפרץ חיפה 20.51 - 31.8 -
העיר התחתית 1.92 11,430 3.0 4.3
מערב חיפה 9.76 40,870 15.1 15.3
הכרמל 7.86 44,270 12.2 16.6
הדר 2.83 37,580 4.4 14.1
נווה שאנן 3.03 37,210 4.7 13.9
רמות נווה שאנן 3.82 19,470 5.9 7.3
רמות הכרמל 10.67 39,260 16.5 14.7

קריית חיים – קריית שמואל

ערכים מורחבים – קריית חיים, קריית שמואל

הרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר.

נכון ל-2008[88] מתגוררים בו 32,600 תושבים המהווים 12.3% מתושבי העיר. הרובע מחולק לשתי קריות, קריית חיים (שבעצמה מחולקת לקריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית) וקריית שמואל.

מפרץ חיפה והצ'ק פוסט

ערך מורחב – מפרץ חיפה (רובע)

רובע מפרץ חיפה הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה ונחצה על ידי נחל קישון. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה מאז הניחו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל. שטח הרובע מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה אולם אוכלוסייתו מועטה. בדרומו נמצא הצ'ק פוסט. לפי החלוקה הסטטיסטית העירונית רובע המפרץ מתחלק בחלוקת משנה לשלושה תתי-רובע: "חלוצי התעשייה", "לב-המפרץ" ו"נמל חיפה – נמל הקישון".

העיר התחתית

ערך מורחב – העיר התחתית

העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי ושכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.

ברובע, שבמשמעותו המצומצמת שטחו כ-3% מכלל השטח העירוני, מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.

מערב חיפה

ערך מורחב – מערב חיפה

ברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר. ברובע מתקיימת זהות בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון, המושבה הגרמנית בצפון-מזרח, שכונות הכרמל במזרח וטירת כרמל מדרום. רוב שכונות הרובע שוכנות במישור החוף, למורדות הכרמל. אלו כוללות את בת גלים, קריית אליעזר, עין הים, קריית שפרינצק, שער העלייה, נווה-דוד, רמת הנשיא ואזור התעסוקה והפנאי בדרום-מערב העיר, הכולל את פארק מת"ם ולצידו שכונת נאות פרס.

כרמל

ערך מורחב – כרמל (רובע)

הכרמל הוא רובע הבנוי לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה. שטחו הוא כ-7.85 קמ"ר, והוא הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, עם כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.

הכרמל היה מאוכלס עוד טרם תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים בו היו כרמלהיים, המנזר הכרמליתי, המגדלור וכבאביר. ההתיישבות היהודית החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית. בין שכונות הכרמל נמנות כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כרמל צרפתי ואחרות.

הדר הכרמל

ערך מורחב – הדר הכרמל

הדר הכרמל (קרויה בקיצור "הדר") היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-מגורים מרכזי וצפוף. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ונמצאים בה כמה מבנים שנבנו בסגנון הבין-לאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית. כיום כולל רובע הדר את אוסף השכונות שבין העיר התחתית והכרמל. שכונת הדר המקורית הייתה מצומצמת יותר והשתרעה ממזרח לשכונת הרצליה, שהוקמה בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור של היום. השכונות המזרחיות יותר הן רמת ויז'ניץ ושכונת נחלה, שהיום נשכח שמה והיא כלולה ב"הדר הכרמל". בדרום, במעלה ההר, משתרעת הדר-עליון.

נווה שאנן

ערך מורחב – נווה שאנן (חיפה)

נווה שאנן שבליבה שכונת זיו, שדרות טרומפלדור ורחוב חניתה היא הגדולה בין שכונות העיר. בתיה הראשונים הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה משמעותית. כיום מורכבת אוכלוסייתה מתושבים הבאים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה, נכון לשנת 2005, 37,200 תושבים מה שהופך אותה לאחת השכונות הגדולות בישראל.

רמות הכרמל

ערכים מורחבים – אחוזת שמואל, דניה

"רמות הכרמל" הוא השם שהעניקה העירייה לרובע שנמשך לאורך גב ההר ושלוחותיו הדרומיות, כאשר שיפוליו הצפוניים-מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים-מערביים על מישור חוף הכרמל. הרובע כולל את אחוזה, הרוממות (רוממה ורמת בן-גוריון), שכונות ציר חורב ובהן רמת בגין ורמת אשכול, ושכונות ציר אבא חושי ובהן דניה, רמת גולדה ורמת אלמוגי.

אחוזה (או בשמה המלא אחוזת שמואל) נקראה על שם הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל, סר הרברט סמואל. השכונה הוקמה בשנות ה-20 וה-30 כהתרחבות של היישוב היהודי בכרמל, בעיקר על ידי עולים מרומניה ומגרמניה. אחוזה היוותה את גרעין ההתיישבות על הרכס וסביבה התפתחו השכונות הנוספות.

ראשי העיר

פורטרט של אבא חושי
הסמליל הממותג של עיריית חיפה, שהיה בשימוש עד 2019[89]

במשך שנים היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. עם הזמן הפכו היהודים לרוב, ובשנת 1940 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי. מאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה כל ראשי עיר השתייכו למפלגת העבודה. בשנת 2003 נבחר לראשונה ראש עיר שאינו חבר במפלגה זו, יונה יהב.

דת בחיפה

רבני העיר

הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרקוס. מרקוס נולד בליטא והוסמך בה לרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל, ייסד בירושלים את ישיבת "אור חדש". בשנת 1906 התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקיד זה 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בעיר. כתב את הספר "אמרי ברוך".

במקביל כיהן כרב ראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.

כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה, שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לתפקיד הרב הראשי הספרדי בקהילת חיפה.

משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. הוא כיהן עד לפטירתו בשנת 1974.

בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, אשר התפטר בשנת 2011, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל בשנת 1993, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה, עד לפטירתו בשנת 2014.

ערים תאומות

לחיפה 23 ערים תאומות (בסוגריים – שנת חתימת הברית):[90]

הסכמי ידידות

הסכמי שיתוף פעולה

גלריית תמונות נוף של חיפה

מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל בת גלים וקריית אליעזר מסטלה מאריס
מבט פנורמי אל בת גלים וקריית אליעזר מסטלה מאריס

ראו גם

לקריאה נוספת

מאמרים
  • פנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה, בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי), "אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל" 37–39, הוצאת אריאל, ירושלים, 1985
  • נתן שור, חיפה במסע נפוליאון, אריאל, חוברת 37–39, 1985, עמ' 61


עיינו גם בפורטל

פורטל חיפה הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות חיפה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בחיפה על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.


קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חיפה

מהעיתונות

ביאורים

  1. ^ בתעודה יוונית מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצא קטע שבו כתוב "הכרמל הר קדוש לזאוס...פה עיר הצורים", האותיות פ.ה יכולות להיות סיומת למילה "חיפה".

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ דו״ח הלשכה לסטיטסטיקה 2020
  5. ^ ספרי, פיסקה שנד. מדרש תנאים לדברים (על הפסוק שם).
  6. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ט.
  7. ^ ויקרא רבה, שיר השירים רבה, פסיקתא דרב כהנא.
  8. ^ ברוב האזכורים שבתלמוד בבלי, מצוין שרבי (אב)דימי היה ממקום זה: תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד א', ושם עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ט עמוד ב'. כך גם בתלמוד הירושלמי (אלא ששם הוא נקרא רבי אבדומי/אבדומה/אבדומא/אבודמא): תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה א'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ד'; תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת נדה, פרק ד', הלכה ז'
  9. ^ לראשונה בספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ג.
  10. ^ למעשה, צירוף שתי המילים (המקראיות): "חוף יְפֵהפֶה", מניב (על ידי נוטריקון) את "חוֹפֵיפֶה", שמתקצר (על ידי הידמות) אל "חֵיפֶה" - בתור גרסה אפשרית של ניקוד המילה חיפה.
  11. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק ה', ופסוק ט'.
  12. ^ הקרן לחקר ארץ ישראל, פסקה 17, באתר הקרן
  13. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמ' 14–15
  14. ^ נעה פישר, המלחמה בחיפה: משדרים לחזירי הבר, גדרות לשכונות, באתר ynet, 28 בנובמבר 2021
  15. ^ נעה שפיגל, כשהאנשים בבתים, חזירי הבר משתלטים על רחובות חיפה, באתר הארץ, 14 באפריל 2020
  16. ^ דו"ח: הצפות בת"א וחיפה עקב ההתחממות העולמית, באתר הארץ, 5 ביולי 2007
  17. ^ ד"ר אלון אנגרט ועו"ד חנוך אילסר, התחזית בידיים שלנו: ההתחממות הגלובלית בישראל – האפשרויות, ההשפעות וקווים למדיניות(הקישור אינו פעיל, 7.4.2020), באתר עמותת "אדם, טבע ודין", יולי 2007
  18. ^ מידע אקלימי רב שנתי, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי (1995-2009)
  19. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמוד 15
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד'
  21. ^ איכה רבה א נב
  22. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל: חיפה, עמ' 2303
  23. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 91
  24. ^ 24.0 24.1 מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 92
  25. ^ בן-ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' 193
  26. ^ 26.0 26.1 בן-ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' 191
  27. ^ ראו: יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, עמ' 170-169
  28. ^ דן בהט, בנימין זאב קדר, זאב וילנאי, רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ד-1974, עמ' 55
  29. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 93.
  30. ^ The Travels of Sir John Mandeville (עמ' פרק 5)
  31. ^ מנחם תלמי ואפרים תלמי, "כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל ", הוצאת "עמיחי", ספטמבר 1966, עמ' 258
  32. ^ היסטוריה וסיקור של חיפה (באנגלית), באתר הספרייה היהודית המקוונת
  33. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים. מהד' IV, חיפה: הוצאת פרדס והמכון ע"ש שומאכר באוניברסיטת חיפה, 2002, עמ' 142–146
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 גד גילבר, מגמות בהתפתחות הדמוגרפית של הפלסטינים – 1948-1870, בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?, עמ' 20
  35. ^ המאורעות בחיפה, דבר, 3 בספטמבר 1929
    ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, המאורעות בחיפה
  36. ^ 36.0 36.1 תום שגב, ימי הכלניות: ארץ ישראל בתקופת המנדט, עמ' 289
  37. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 208.
  38. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 143
  39. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, למה הופצצה חיפה במלחמת העולם?, באתר הארץ, 6 ביולי 2020
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 34–36
  41. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 116.
  42. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 118.
  43. ^ יובל ארנון אוחנה, קו החריש והאש, הוצאת אחיאסף, 2013, עמ' 411-397
  44. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 134.
  45. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 131–132.
  46. ^ תמיר גורן, חיפה הערבית בתש"ח, קרית שדה בוקר: מכון בן גוריון, 2006, עמ' 242, 244
  47. ^ 300 עולים הגיעו לנמל חיפה, המשקיף, 2 ביולי 1948
  48. ^ דייויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 6 ביולי 2018
  49. ^ אורי כהן, אקדמיה בתל אביב-צמיחתה של אוניברסיטה, מאגנס, 2014
  50. ^ מרכזי הפינוי ובתי הספר שיושבתו: השריפה בחיפה - כל מה שצריך לדעת, באתר וואלה!‏, 24 בנובמבר 2016
  51. ^ דורון סולומון, מטח טילים לעבר חיפה: נפילות בשטח העיר (וידאו), באתר mynet‏ חיפה, 6 באוקטובר 2024
  52. ^ פגיעה ישירה בבניין בן 5 קומות בכרמל בחיפה עם סכנת קריסה וכן 2 פגיעות בבניינים בנהריה
  53. ^ אחיה ראב"ד, חיפה כבר לא כל כך אדומה, באתר ynet, 5 בפברואר 2006
  54. ^ יהודה לפידות, [האצ"ל בחיפה האדומה http://www.daat.ac.il/daat/history/haifa/hakdama-2.htm]
  55. ^ דוד דה פריס, שורשיה של 'חיפה האדומה'
  56. ^ 56.0 56.1 56.2 אומדן. אלכס כרמל, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 8
  57. ^ אומדן. יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31
  58. ^ על פי מפקד אוכלוסין 1922. כולל 164 אחרים, יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31
  59. ^ על פי מפקד אוכלוסין 1931. כולל 3,332 אחרים, יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31
  60. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  61. ^ 61.0 61.1 אלי שילר, "אוכלוסיית חיפה", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 27
  62. ^ הרשויות המקומיות בישראל 2010 - חיפה, הלמ"ס
  63. ^ דמוגרפיה, עיריית חיפה
  64. ^ פרופיל חיפה באתר הלמ"ס
  65. ^ ב-31 בדצמבר 2002 היו בחיפה 270.8 אלף נפש וב-31 בדצמבר 2007 היו בה 264.9 אלף נפש
  66. ^ ממצאים מאומדני הלמ"ס, 2007
  67. ^ דף חיפה באתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל
  68. ^ קשישים בישראל - שנתון סטטיסטי 2010 מכון ברוקדייל, אשל, משאב. (ארכיון)
  69. ^ על הבהאים וחיפה באתר הבהאים (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 7.4.2020)
  70. ^ דורון סולומון, הבן מחליף את האב: מזכ"ל חדש לבהאים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 13 בנובמבר 2013
  71. ^ רביעיית כנרת, באתר "הבמה", ינואר 2007
    רביעיית כנרת, באתר רשת המתנ"סים – קריית טבעון
  72. ^ שרה ליבוביץ-דר, חיפה: זו לא רכבת, זה אוטובוס, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008
  73. ^ דן אבן, הממשלה: להיערך מיד לרעש אדמה בצפון, באתר nrg‏, 30 ביוני 2008
  74. ^ גיא זוהר, ריאיון ברדיו ללא הפסקה, <<זיהום האוויר בחיפה - פרופ' תמר פרץ: "בחיפה יש נתון בולט של תחלואה בסרטן ריאה">> מתאריך 20 באפריל 2015.
  75. ^ אתר למנויים בלבד צפריר רינת, המשרד להגנת הסביבה: בתי הזיקוק בחיפה מדורגים בראש המפעלים המזהמים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2015
  76. ^ יעקב העליון, חיפה נאבקת בעשן ובערפל, מעריב, 23 באוגוסט 1963
  77. ^ ענת רואה, בקשה לייצוגית בהיקף 14 מיליארד שקל נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, באתר כלכליסט, 10 ביוני 2015
  78. ^ אילנה קוריאל, המקומות שבהם זיהום האוויר הגבוה ביותר בארץ, באתר ynet, 22 בינואר 2015, בעקבות דו"ח הסרטן: רמת זיהום האוויר ב-20 הערים הגדולות - מי הכי מזוהמת? באתר ביזפורטל
  79. ^ איתמר הפטר, קודם מפסיקים את הפעילות ואז "מאפסים" נתונים. כך משנים את ממוצע הניטור לטובת המפעלים המזהמים., באתר סביבתית - דיווח מפגעי סביבה., ‏2017-03-21
  80. ^ דר' לבנה קורדובה, תשובה לתלונת ארגון 'מגמה ירוקה' בענין מחיקת נתונים מתחנות ניטור איגוד ערים לאיכות סביבה מפרץ חיפה, באתר איגוד ערים לאיכות הסביבה מפרץ חיפה, ‏27/10/2016
  81. ^ הלמ"ס: לוח 7.1. – הכנסה חודשית למשק בית, לפי צורת יישוב
  82. ^ אמיר זוהר, סוגרים את הים, באתר הארץ, 11 ביוני 2008
  83. ^ מפת אזור 'תל אהרון', שנות ה-30 של המאה ה-20, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  84. ^ 84.0 84.1 אתר למנויים בלבד נמרוד בוסו, לאחר מאות התנגדויות: חוקר מיוחד מונה לתוכנית מורדות לינקולן בחיפה, באתר TheMarker‏, 5 באוגוסט 2013
  85. ^ המאבק נגד "כביש המוות" ברמת בגין בחיפה: גני הילדים הושבתו, באתר mynethaifa.co.il(הקישור אינו פעיל)
  86. ^ יגאל חי, ההכרעה בנושא הקמת שכונת רמת גוראל מסתבכת, באתר כלבו – חיפה והצפון, 25 בספטמבר 2017
  87. ^ עיריית חיפה, "פרופיל שכונתי", 2005
  88. ^ פרופיל שכונתי – חיפה לפי אזורים
  89. ^ בועז כהן, קליש רותם החליטה לשנות את לוגו העירייה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 29 בינואר 2019
  90. ^ ערים תאומות, באתר עיריית חיפה
  91. ^ ביקורת: אביבה חלמיש, ‏חבלי הפרולטריזציה, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 152-148


דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז חיפה
נפות נפת חיפה • נפת חדרה
מפת מחוז חיפה
מפת מחוז חיפה
ערים אום אל-פחם • אור עקיבא • באקה אל-גרבייה • חדרה • חיפה • חריש • טירת כרמל • כפר קרע • נשר • קריית אתא • קריית ביאליק • קריית ים • קריית מוצקין
מועצות מקומיות בנימינה-גבעת עדה • בסמ"ה • ג'סר א-זרקא • ג'ת • דלית אל-כרמל • זכרון יעקב • מעלה עירון • עספיא • ערערה • פוריידיס • פרדס חנה-כרכור • קריית טבעון • רכסים
מועצות אזוריות אלונה • זבולון • חוף הכרמל • מנשה
חברות פורום ה-15
אשדוד • אשקלון • באר שבע • גבעתיים • הרצליה • חדרה • חולון • חיפה • כפר סבא • נתניה • פתח תקווה • ראשון לציון • רחובות • רמת גן • רמת השרון • רעננה • תל אביב-יפו
ראשי עיריית חיפה (החל מ-1873)
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית נג'יב אפנדי אל-יאסין (1873–1877) • אחמד אפנדי ג'לבי (1877–1881) • מוסטפא בר אל-סאלח (1881–1884) • מוסטפא פאשה אל-ח'ליל (1885–1903) • ג'אמל צאדק (1904–1910) • רפעאת אל-צאלח (1010–1911) • אברהים אל-ח'ליל (1911–1913) • חסן שוכרי (1914–1917)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי חסן שוכרי (1917–1920) • עבד אל-רחמן אל-חאג' (1920–1927) • חסן שוכרי (1927–1940) • שבתי לוי (1934–1937)
ישראלישראל מדינת ישראל שבתי לוי (1948–1951) • אבא חושי (1951–1969) • משה פלימן (1969–1973) • יוסף אלמוגי (1974–1975) • ירוחם צייזל (1975–1978) • אריה גוראל (1978–1993) • עמרם מצנע (1993–2003) • גיורא פישר (בפועל) (2003) • יונה יהב (2003–2018) • עינת קליש רותם (2018–2024) • יונה יהב (2024–הווה)


רכס הכרמל
הרים, עמקים ונקודות ציון גאוגרפיות בקעת אלון • הר אלון • הר אורן • הר חורשן • הר ערקן • הר שוקף • הר סומק • הר טללים • חניון האגם • מצוק מגדים • עין ורדיה • עין עמיקם • עמק מהר"ל • סטלה מאריס • רום כרמל • חוטם הכרמל
נחלים נחל אבן • נחל אורן • נחל אזוב • נחל אחוזה • נחל אלרואי • נחל בוסתן • נחל גחר • נחל גיבורים • נחל גלים • נחל דורים • נחל הוד • נחל ורדיה • נחל חוסיפה • נחל חיק • נחל חרובים • נחל יגור • נחל כלח • נחל לוטם • נחל מגדים • נחל מהר"ל • נחל מערות • נחל נדר • נחל מעפילים • נחל נץ • נחל נשר • נחל סבך • נחל סעדיה • נחל ספונים • נחל עובדיה • נחל עמיק • נחל עמירם • נחל קטיע • נחל רקית • נחל רקפת • נחל שיח • נחל תן
אתרים ארכאולוגים חורבת דובה • חורבת כרך • חורבת סומקה • חורבת קסטרא • חורבת רקית • מבצר ראש מיה • מחצבות קדומים • מערת אורן • מערות אורנית • מערת גמל • מערת הגדי • מערת הנחל • מערת תנור • מערת כבארה • מערת מיסליה • מערת ספונים • מערת רקפת • נווה דוד
נקודות ציון בית אוליפנט • גבעת ההגנה • חוות משמר הכרמל • חורשת הארבעים • בית סוהר דמון • מלון יערות הכרמל • מקאם הנביא אבו אברהים • מצפה עופר • משמר הכרמל • קרן הכרמל • פארק הכרמל • פארק נשר • בית הקברות הצבאי בעספיא
יישובים חיפה • נשר • טירת כרמל • דלית אל-כרמל • עספיא • יגור • בית אורן • גבעת וולפסון • ניר עציון • עין הוד • ימין אורד • עין חוד • כרם מהר"ל • עופר • מאיר שפיה • פוריידיס • זכרון יעקב • מעיין צבי
שונות גאולוגיה של הכרמל • השרפה בכרמל בשנת 1989 • השרפה בכרמל בשנת 2010 • כביש 672 • כביש 705 • כביש 721 • כביש 7212 • דרך נוף כרמל • מטמון עספיא • חזירי הבר בחיפה • מלון יערות הכרמל • ההר הירוק תמיד • גל השריפות בישראל בשנת 2016 • יקבי כרמל
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
ירושלים
ירושלים
תל אביב-יפו
תל אביב-יפו
1 ירושלים ירושלים 1,003,755 11 רמת גן תל אביב 177,462 חיפה
חיפה
ראשון לציון
ראשון לציון
2 תל אביב-יפו תל אביב 483,319 12 בית שמש ירושלים 169,983
3 חיפה חיפה 298,006 13 אשקלון הדרום 162,616
4 ראשון לציון המרכז 265,265 14 רחובות המרכז 153,653
5 פתח תקווה המרכז 258,143 15 בת ים תל אביב 129,817
6 נתניה המרכז 242,343 16 הרצליה המרכז 109,826
7 אשדוד הדרום 227,943 17 חדרה חיפה 105,077
8 בני ברק תל אביב 224,890 18 מודיעין-מכבים-רעות המרכז 103,657
9 באר שבע הדרום 216,273 19 כפר סבא המרכז 101,387
10 חולון תל אביב 197,270 20 לוד המרכז 88,127
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40091283חיפה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חיפה&oldid=2744114"