מנזר
מִנְזר הוא בית משכנם של נזירים – אנשי דת שנטלו על עצמם נדרים של התנזרות. תופעה זו קיימת בעיקר בנצרות ובבודהיזם.
מנזרים בנצרות
ערכים מורחבים – קוינוביון, נזיר (נצרות)
בתרבויות אירופה והמערב המנזר הוא תופעה נפוצה בעיקר בקרב הכתות המשתייכות לכנסייה הקופטית, לכנסייה הקתולית ולכנסייה האורתודוקסית.
הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. על פי עיקרון Ora et Labora כלומר "תפילה ועבודה", ברוב המנזרים מתחלק היום בין תפילה, לימוד בכתבי הקודש ועבודה פיזית, בגידול גידולים חקלאיים, העתקת ספרים, טיפול בבעלי חיים או עבודה במטבח. בנוסף, יש מנזרים בהם מתבצעת גם עבודה למען הקהילה. במנזר לטרון למשל מגדלים כרמים ומפיקים יין.
במקומות שונים בגאליה הוקמו בסוף תקופת שלטון הקיסרות הרומית מנזרים, חלקם מחוץ לערים וחלקם, בעיקר מנזרי נשים, בתוך שטח העיר. חלק מאבות המנזר היו בישופים כפי שחלק מהבישופים היו אבות מנזר. באירלנד התפתחה נזורה מסוג שונה ששאבה את רעיונותיה מהמבנה השבטי האירי. בסוף המאה ה-6 יצא קולמבנוס מאירלנד לגאליה ושינה את פני הנזורה הארופאית.
במהלך ימי הביניים עם המעבר לשיטה הפיאודלית רצו בעלי האחוזות להשתלט על המנזרים, הן בגלל רכושם ואדמותיהם והן עקב היוקרה שבבעלות על מנזר. נוצר מעמד של "מגיני כנסייה" Advocatus Ecclesiae מבין בני האצולה והאריסטוקרטיה שתפקידם היה להגן על המנזר מפני מי שירצה להשתלט עליו. את האדבוקטים הראשונים מינה קרל הגדול, אחר כך בחר לעצמו כל מנזר אדבוקטוס אקלזייה. אולם חלק מהאדבוקטוס לא עבדו חינם ולכן היה המנזר צריך לתת להם בנפיקיום ומכאן הפרטה של אדמות ציבור ואבדן רכוש למנזרים, כלומר המנזרים הפכו לעניים יותר.
המנזרים הקתולים מאוגדים במסדרים שונים (כגון האוגוסטינים, הבנדיקטים, הכרמליטים, הטראפיסטים, הדומיניקנים והפרנציסקנים) הנבדלים זה מזה בחוקיהם, נדריהם, אורחות חייהם ולבושם. היות שאחד הנדרים החשובים ביותר הוא נדר הפרישות, קיימת הפרדה ברורה בין נזירים לנזירות עד כדי מנזרים נפרדים.
היו מנזרים קתולים שעסקו בשליחות חברתית והפעילו (בעיקר הנזירות) בתי חולים, בתי ספר ובתי יתומים. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימשו חלק מהמנזרים ברחבי אירופה מקלט ומסתור ליהודים נרדפים, וידועים מקרים בהם מסרו הורים יהודים את ילדיהם ותינוקותיהם למנזרים בטרם נשלחו למחנות ההשמדה. חלק מילדים אלה גדלו במנזרים והפכו לנזירים, מבלי להכיר כלל את מוצאם היהודי.
המנזרים האורתודוקסיים אינם נבדלים בחלוקה מסדרית והם אינם עוסקים בהוראה או טיפול בחולים ואביונים. המנזרים מאכלסים בין נזירים בודדים לאלפי נזירים. מנזר מר סבא במדבר יהודה הוא אחד הקדומים בעולם. הוא בן כ-1500 שנה, ונחשב לראשון המנזרים האורתודוקסיים. הוא מאכלס כיום כ 10 נזירים, אך בעברו שימש אלפי נזירים. מנזר זה הוא חלק מתוך רשת של כ-14 מנזרים פעילים, ממצרים ועד לטורקיה ויוון. מנזר אורתודוקסי מפורסם נוסף הוא מנזר אוסטרוג שבמונטנגרו.
קבורה במנזר
הנוהג להיקבר בתוך מנזר או כנסייה הוא נוהג שהחל לכל המוקדם במאה ה-6. על מסורתם, היו הפרנקים נקברים מחוץ למרחב העירוני ויחד איתם נקברו סמלי השלטון להם ותכשיטים.
הכנסיות, ובעיקר המנזרים התחילו לאסוף שרידי 'קדושים' על מנת להגדיל את יוקרתם. עם הזמן קיבלו שרידים אלו מעמד 'קדושה' בפני עצמם ויוחסו להם סגולות שונות. נזירים ואבות מנזר ביקשו להיקבר ליד שרידים אלו. חלק מהנקברים קיבלו לאחר מותם ססטוס של 'קדוש' בכנסייה והעלו את יוקרת המנזר. אנשים שהאמינו שקבורה ליד 'קדוש' תאציל עליהם מרוחו או יוקרתו ביקשו להיקבר ליד 'קדושים' אלו.
רוב משפחות הנקברים תרמו למנזר למען תפילות לעילוי נשמת קרובם וכן עבור עצם הקבורה. המנזר עשה שימוש בכסף להגדלת שטחו, המבנים שבו או הספרייה ובכך עלתה יוקרתו.
אב מנזר
- ערך מורחב – אב מנזר
לכל מנזר יש אב מנזר האחראי על המנזר והנזירים החיים בו, במנזרי נשים יהיה תפקיד זה מסור בידי אם המנזר.
תקנוני המנזרים השונים קבעו את מעמדו וסמכויותיו של אב המנזר והגבילו מעורבות מצדם של בישופים. האפיפיור גרגוריוס הראשון, שהיה נזיר טרם מינויו לאפיפיור, צמצמם את יכולת ההתערבות של בישופים בעבודתם של אבות המנזר ומנע מבישופים להדיח אב מנזר ללא סיבה מוצדקת.
מנזרים בדתות אחרות
בתרבויות המזרח, המנזר הוא תופעה נפוצה בדת הבודהיסטית, וניתן למצוא אותם בעיקר בהודו, סין ונפאל.
קישורים חיצוניים
- יהודית יהב, רוצים שקט, מקבלים אורחים: המנזרים של ישראל, באתר ynet, 14 בדצמבר 2011