אלג'יריה
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מוטו לאומי | "בידי העם, למען העם" | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
"מתוך שבועה" | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | משטר חצי-נשיאותי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית | ערבית, קבילית, צרפתית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה |
אלג'יר 36°42′N 3°13′E / 36.700°N 3.217°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | אפריקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 2,381,740 קמ"ר (11 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | זניח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עצמאות מצרפת | 5 ביולי 1962 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 אלג'יריה הצרפתית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 47,022,663 נפש (33 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צפיפות | 19.74 נפש לקמ"ר (202 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דת | אסלאם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[3] (2023) | 239,899 מיליון $ (54 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 5,102$ (133 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[4] (2021) | 0.745 (93 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | דינר אלג'ירי (DZD) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | dz | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 213 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אלג'יריה (בערבית: أَلْجَزَائِر, בתעתיק מדויק: אַלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים; בקבילית: ⴷⵣⴰⵢⴻⵔ; בצרפתית: Algérie), או בשמה המלא: הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית (בערבית: الجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة, בתעתיק מדויק: אַלְגֻ'מְהוּרִיַּה אלְגַ'זָאאִרִיַּה אלדִּימֻקְרָאטִיַּה אלשַּעְבִיַּה), היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה ובעולם הערבי. אלג'יריה גובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – בסהרה המערבית ובמרוקו. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר.
כמעט כל אוכלוסיית אלג'יריה היא מוסלמית[5], היא אף חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של אלג'יריה
האוכלוסייה הבֶרבֶרית המקורית הייתה תחת שלטון זר במשך 3000 השנים האחרונות. הפיניקים (סביב ה-1000 לפנה"ס) והרומאים (סביב 200 לפנה"ס) היו הכובשים העיקריים עד בוא הערבים במאה ה-8 לספירה. עם זאת, כיוון הכיבוש לא היה חד-צדדי: השושלת הפאטמית, שמקורה באלג'יריה, השתלטה על מצרים בימי הביניים.
אלג'יריה שולבה באימפריה העות'מאנית על ידי אורוץ' וח'יר א-דין ברברוסה, שהפכו בתחילה את החוף לבסיס של שודדי ים, ואחר כך התמנו כשליחיה הרשמיים של האימפריה. פעילותם הגיעה לשיא בתחילת המאה ה-17 ועברה לאחר מכן לטריפולי בלוב.
אלג'יריה הצרפתית
- ערך מורחב – יחסי אלג'יריה-צרפת
הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-5 ביולי 1830. התנגדותה העיקשת של האוכלוסייה המקומית, בראשות עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי האטה את הכיבוש, והמדינה נכבשה רק בתחילת המאה ה-20, כאשר המעוז הטוארגי האחרון נפל בידי הצרפתים.
בינתיים, הפולשים הצרפתים הפכו את אלג'יריה לחלק אינטגרלי מארץ האם הצרפתית, שמעמדו השתנה רק בזמן הרפובליקה הצרפתית החמישית. עשרות אלפי מתיישבים מצרפת, איטליה ספרד ופורטוגל התיישבו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופי, וכן היהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית, קיבלו יחס של אזרחים עם ייצוג בפרלמנט. לעומת זאת, היחס לערבים ולברברים היה מפלה והם היו נתונים למשטר דמוי אפרטהייד. בשנת 1954 פתחה החזית לשחרור לאומי (FLN) במלחמת גרילה נגד הצרפתים, שהחלה את מלחמת העצמאות של אלג'יריה. בשנת 1962, לאחר כמעט שמונה שנים של לוחמה בלתי-פוסקת, הם הצליחו לגרש את הצרפתים.[6] עם נסיגת הצבא הצרפתי, ברחו גם רוב המתיישבים האירופיים לצרפת.
עצמאות
- ערך מורחב – מלחמת העצמאות של אלג'יריה
בשנת 1965, הופל נשיאה הראשון של אלג'יריה, אחמד בן-בלה, על ידי שר ההגנה ובן בריתו לשעבר, הווארי בומדיין. במדינה הונהג שלטון סוציאליסטי חד-מפלגתי, שהיה יציב יחסית במשך כ-25 שנים.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 התחוללה במדינה מלחמת האזרחים האלג'יראית, סכסוך עקוב מדם שהחל לאחר שהצבא מנע ממפלגה אסלאמית לתפוס את השלטון, למרות זכייתה בבחירות דמוקרטיות, שהיו הראשונות שנערכו במדינה. במהלך המלחמה, נהרגו יותר מ-100,000 אנשים, רבים מהם במעשי טבח שביצעו מוסלמים אדוקים.
באלג'יריה נערכו בחירות בשנת 1999, שנחשבו מוטות על ידי משקיפים בינלאומיים ורוב קבוצות האופוזיציה[7], בהן ניצח הנשיא עבד אל-עזיז בותפליקה. הוא פעל להחזרת היציבות הפוליטית למדינה והכריז על יוזמת "הסכמה אזרחית", שאושרה במשאל עם, במסגרתו ניתנו חנינה לאסירים פוליטיים רבים, וכמה אלפי חברים בקבוצות חמושות קיבלו פטור מהעמדה לדין במסגרת חנינה מוגבלת, בתוקף עד 13 בינואר 2000.[8] מלחמת האזרחים האלג'יראית הסתיימה באופן מעשי מעשי בניצחון ממשלת אלג'יריה, בעקבות כניעת "צבא הישועה האסלאמי", ותבוסתה ב-2002 של "הקבוצה האסלאמית המזוינת". עם זאת לחימה בעוצמה נמוכה נמשכה גם לאחר מכן באזורים שונים של המדינה.
בותפליקה נבחר מחדש בבחירות לנשיאות באפריל 2004 לאחר קמפיין בה הציג תוכנית פיוס לאומי. התוכנית כללה רפורמה כלכלית, מוסדית, פוליטית וחברתית כדי לחדש את המדינה, להעלות את רמת החיים ולהתמודד עם הגורמים לניכור. היא כללה גם יוזמת חנינה שנייה, אמנת השלום והפיוס הלאומי, שאושרה במשאל עם בספטמבר 2005 . הוא הציע חנינה לרוב לוחמי הגרילה וכוחות הביטחון הממשלתיים.[8]
בנובמבר 2008 תוקנה החוקה בעקבות הצבעה בפרלמנט, תוך הסרת מגבלת שתי הכהונות על מכהנים נשיאותיים. שינוי זה איפשר לבותפליקה לעמוד לבחירה מחדש בבחירות לנשיאות 2009, והוא נבחר מחדש באפריל 2009. במהלך מסע הבחירות שלו ולאחר בחירתו מחדש, הבטיח בותפליקה להאריך את תוכנית הפיוס הלאומי וסכום של 150$ תוכנית הוצאה של מיליארד ליצירת שלושה מיליון מקומות עבודה חדשים, בניית מיליון יחידות דיור חדשות, והמשך תוכניות מודרניזציה של המגזר הציבורי והתשתיות.
סדרה מתמשכת של הפגנות ברחבי המדינה החלה ב-28 בדצמבר 2010, בהשראת הפגנות דומות ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה . ב-24 בפברואר 2011, הממשלה הסירה את מצב החירום בן 19 השנים במדינה.[9] הממשלה יזמה חקיקה העוסקת במפלגות פוליטיות, בקוד הבחירות ובייצוג נשים בגופים נבחרים.[10] באפריל 2011, הבטיח בותפליקה רפורמה חוקתית ופוליטית נוספת. עם זאת, הבחירות במדינה זכו לביקורת תדירה על ידי קבוצות אופוזיציה כלא הוגנות. ארגוני זכויות אדם וארגונים בינלאומיים אמרו שהצנזורה התקשורתית וההטרדה של יריבים פוליטיים נמשכו.
ב-2 באפריל 2019, בותפליקה התפטר מהנשיאות לאחר הפגנות המוניות נגד מועמדותו לכהונה חמישית בתפקיד.[11][12]
בדצמבר 2019 הפך עבד אל-מג'יד תבון לנשיא אלג'יריה, לאחר שניצח בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות עם שיעור נמנעות שיא[13] - הגבוה מבין כל הבחירות לנשיאות מאז שנת 1989. טבון היה לצבא והוא גם הואשם בכך שהוא נאמן לנשיא המודח.[14]
פוליטיקה
ראש המדינה באלג'יריה הוא הנשיא, שנבחר לתקופת כהונה של כחמש שנים. באלג'יריה זכות הבחירה ניתנת בגיל 18. נשיא המדינה הוא גם ראש מועצת השרים ומועצת הביטחון. הנשיא ממנה ראש ממשלה. ראש הממשלה ממנה את מועצת השרים.
הפרלמנט האלג'יראי מורכב משני גופים: הבית התחתון, "האספה הלאומית-עממית" (APN), שבו חברים כ-380 איש; והבית העליון, "מועצת האומה", שבו חברים כ-144 איש. האספה הלאומית-עממית נבחרת אחת לחמש שנים.
תחת חוקת 1976 (ששונתה ב-1979, ותוקנה ב-1988, 1989 ו-1996), אלג'יריה היא מדינה רב-מפלגתית. כל המפלגות חייבות לקבל אישור מהמשרד הממשלתי המתאים. כיום, באלג'יריה ישנן יותר מ-40 מפלגות פוליטיות חוקיות. על פי החוקה, שום איגוד פוליטי לא יכול לקום אם הוא "מבוסס על שוני דתי, בלשני, גזעי, מגדרי או אזורי".
חופש העיתונות והביטוי
על פי ארגון זכויות האדם Euro-Mediterranean Human Rights Monitor (אנ'), ממשלת אלג'יריה מציבה מגבלות משמעותיות על זכויות אדם שונות הנוגעות לחופש הביטוי, ביניהן חופש העיתונות, הזכות להפגין ועוד. בנוסף, מטילה הממשלה צנזורה אגרסיבית על התקשורת ועל הרשתות החברתיות.[15]
מתוקף מגבלות אלו מענישה הממשלה פעילים חברתיים ועיתונאים באשמת הכפשות ממשל או לשון הרע, ואף שוללת רישיונות של גופי תקשורת. החוקה האלג'יראית אוסרת על מאסר בעקבות עבירות אלו, ומגבילה את הענישה לקנסות ועונשים מנהלתיים, אולם במקרים חריגים מתעלמות הרשויות מהגבלה זו והיו מקרים בהם נכלאו עיתונאים בעקבות ביקורת נגד הממשלה.[15]
דוגמה להשפעת הממשלה על כלי התקשורת ניתן היה לראות עם פרוץ המחאות של שנת 2019, שסוקרו בתחילה בכלי התקשורת המקומיים באופן רציף, ואף הובילו תת-מחאה בנושא חופש הביטוי. לאחר שהחלו המפגינים לקרוא להתפטרותו של מפקד הצבא, אחמד גאיד סלאח (אנ'), הופעל לחץ מהשלטון כלפיי כלי התקשורת, שגרם להפחתה הדרגתית בסיקור המחאות, עד להפסקתו המוחלטת.[16]
כלכלה
דלק מאובנים הוא הבסיס של כלכלת המדינה. ענף זה תורם כ-60% מהתקציב, 30% מהתל"ג ויותר מ-95% מהיצוא. באלג'יריה ישנן עתודות ענקיות של גז טבעי (עשירית בעולם) והיא הרביעית בעולם בייצואו. היא נמצאת במקום ה-16 מבחינת עתודות נפט.
לאלג'יריה חוב חיצוני גדול. הכלכלה הצליחה לצמוח באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, חלקית בגלל הרפורמות, שנתמכו על ידי הבנק העולמי ומועדון פריז, שסייע בפריסת החוב. אלג'יריה נהנתה מעליות במחירי הנפט ומדיניות פיסקלית נוקשה. התוצאה הייתה גידול ביצוא והורדת החוב החיצוני. הממשלה מנסה לפתח ענפים חדשים, כדי להפחית את התלות בנפט ובגז.
על פי מדד הפיתוח האנושי, אלג'יריה היא המדינה השלישית הכי מפותחת באפריקה (אחרי מאוריציוס וסיישל), עם HDI של 0.748.[17]
כבישים
רשת הכבישים האלג'ירית היא הצפופה ביותר באפריקה. אורכה מוערך ב -180,000 ק"מ של כבישים מהירים, ועם שיעור סלילה של 85%. רשת זו תושלם על ידי כביש מזרח-מערב, פרויקט תשתית גדול הנמצא כעת בבנייה. זהו כביש תלת-כיווני, 1,216 ק"מ (756 מייל), המקשר את עיר הנמל ענאבה (בצפון-מזרח המדינה, סמוך לגבול תוניסיה) לתלמסאן (עיר במערב הרחוק, סמוך לגבול מרוקו). אלג'יריה חוצה גם את כביש טראנס סהרה (חלק מרשת הכבישים הטרנס-אפריקאית), שעכשיו סלול לחלוטין. כביש זה נתמך על ידי ממשלת אלג'יריה על מנת להגדיל את הסחר בין חמש המדינות האחרות החוצות את הכביש: מאלי, ניז'ר, ניגריה, צ'אד ותוניסיה.
פרובינציות
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו. הסיבה היא מספר הפרובינציות בטבלה שלהלן אינו מעודכן.אלג'יריה מחולקת ל-58 פרובינציות. כל אחת נקראת וילאיה.
גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של אלג'יריה
החופים הרריים למדי ויש מעט נמלים טובים. באזור דרומית לחוף, הידוע כ"טל" יש קרקע פורייה. דרומית לטל נמצאים הרי האטלס ומדבר סהרה. אלג'יר, אוראן וקונסטנטין הן הערים הראשיות. שטחה של אלג׳יריה הוא הגדול ביותר ביבשת אפריקה מאז התפרקות סודאן.
האקלים הוא צחיח וחם. האקלים לחופי הים הוא ים תיכוני אופייני. סופות חול נפוצות מאוד, בעיקר בקיץ.
הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא כ-32 מעלות ובמדבר הטמפרטורה הממוצעת היא כ-45 מעלות. בחורף הטמפרטורה יורדת לממוצע של כ-25 מעלות ביום, ובלילה נעשה לעיתים קריר אף יותר. כמות המשקעים הממוצעת היא 200 מ"מ.
המשאבים טבעיים הם נפט, גז טבעי, ברזל, פוספטים, אבץ, עופרת, כרום ואורניום.
עם גודל של כמעט 2.4 מיליון קמ"ר, אלג'יריה היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה, והעשירית בגודל שטחה בעולם. גודלה כה רב, עד שאילו היינו מציבים אותה ביבשת אירופה, היא הייתה יכולה להכיל בתוכה את שטחיהן של המדינות גרמניה, צרפת, איטליה, בריטניה ופולין.[18]
את אלג'יריה נהוג לחלק לחמישה חלקים:
- אזור הטל הפורה הוא לבה של אלג'יריה ומכיל את רוב הערים והאוכלוסייה. הוא מורכב מגבעות ומישורים באזור מישור החוף, ומרצועה של הרי האטלס של הטל שמופרדים על ידי עמקים קטנים. הטל משתרע מהגבול עם מרוקו עד להרים הגדולים של קבליה ומישור בג'יה במזרח. גבולו המזרחי של האזור הוא נהר הסומם. באזור זה נמצא האזור החקלאי המרכזי במרחק של 100 ק"מ מעיר הבירה אלג'יר, באזור שהיה פעם ביצות אך יובש על ידי הצרפתים.
- המישורים הגבוהים – משתרעים על פני 600 ק"מ מזרחית לגבול עם מרוקו, ומתנשאים לגובה של כ-1,100 עד 1,300 מטר במערב, ונופלים באופן חד ל-400 מטר במזרח, בין אזור הטל להרי האטלס של הסהרה. מדובר באזור יבש שלעיתים מחשיבים אותו לחלק מהסהרה. המישורים מכוסים באדמות סחף כתוצאה משחיקת הרי הטל של האטלס, והם נשברים על ידי גאיות.
- הרי האטלס של הסהרה – הרים אלה יותר גבוהים ומתמשכים מהרי הטל של האטלס, ומורכבים משלושה רכסי הרים: הרי הקסור ליד הגבול עם מרוקו, הרי האמור והרי אולד נאיל דרומית לעיר הבירה אלג'יר. באזור זה המשקעים רבים יותר מאשר במישורים הגבוהים, והמים יורדים במדרונות הדרומיים למדבר, כאשר הם ממלאים בדרכם בארות רבות והם מקור לנאות המדבר המרכזיים ביסקרה, לחות ובכר.
- דרום-מזרח אלג'יריה שונה באופן מהותי מהנוף המונוטוני של מערב אלג'יריה, בכך שתוויו הגאוגרפיים אינם מקבילים למישור החוף. בדרומו ישנם מצוקים גבוהים של הרי האורי, היוצרים מחסום כמעט בלתי-עביר שבמשך ההיסטוריה סיפק הגנה ליושבי המקום, במיוחד בתקופה הרומאית. בצפון החוף נמצאים הרי קבליה הקטנים, שמופרדים מהרי קבליה הגדולים על ידי נהר הסומם. החוף מורכב משרשרות הרים, ומופרד באזורים מישוריים עליהם בנויות ערי הנמל של אלג'יריה: בג'יה, סקיקדה וענאבה.
- החלק האלג'יראי של הסהרה נמשך מהרי האטלס של הסהרה עד לגבולות עם ניז'ר ועם מאלי, לאורך 1,500 ק"מ. האזור עמוס בדיונות שנקראות ארג, שמכסות כרבע משטחו. הדיונה המזרחית הגדולה מורכבת מדיונות בגובה של שניים עד חמישה מטרים, במרחק של ארבעים מטר זו מזו. שאר האזור המדברי מכוסה בסלעים גדולים שנקראים חומוד, וכמעט כל האזור הדרום-מזרחי בנוי מרמות צחיחות בגובה של 2,000 שמוקפות בוואדיות של נהרות שזרמו שם בעבר. האזור הדרומי כמעט נטול אנשים מלבד שבטי הטוארג ולאחרונה עובדי חברות הנפט, ובאזור הצפוני ישנם כמה נאות מדבר המשמשים אוכלוסיות של שבטים נודדים. באזור הדיונות, בין הדיונה המזרחית הגדולה למערבית נמצא אזור המזאב, שברובו אבן גיר ובו התיישבו אוכלוסייה ברברית.
דמוגרפיה
אוכלוסיית אלג'יריה מונה כ-44 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-77.3 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 2.8 ילדים בממוצע לאישה.
כ-90% מהאלג'יראים גרים בחלק הצפוני, ליד חוף הים. כמיליון וחצי בדואים גרים באזור המדברי. האוכלוסייה היא תערובת של ברברים וערבים.
רוב האוכלוסייה היא מוסלמית מלבד מיעוט נוצרי ממוצא אירופי וברברי.[19]
השפה הרשמית היא ערבית. באלג'יריה, כמו ביתר ארצות ערב, קיימת דיגלוסיה, כך שהניב המקומי המשמש בחיי היומיום שונה במידה רבה מהשפה הערבית הספרותית המשמשת בכתיבה ובאמצעי התקשורת. לפי הערכת מדריך השפות "אתנולוג", כשני שלישים מאוכלוסיית אלג'יריה מדברים את הניב הערבי המקומי כשפת אם. לפי אותה הערכה, 14% מהאוכלוסייה מדברים שפות בֶּרבֶּריות שונות.[20] חלק מהשפות הברבריות מוכרות כשפות רשמיות במחוזות מסוימים של אלג'יריה. שפות אלה נכתבות באלפבית מיוחד להן. כמו כן, נעשה שימוש נרחב בצרפתית, אף שאין לה מעמד רשמי.
תרבות
ראי היא צורה מקומית של מוזיקת הפופ והיא נהנית מפופולריות רבה במדינה. היא זוכה להצלחה מסוימת גם מחוץ למדינה, בעיקר בצרפת, שם יש פזורה אלג'יראית גדולה. נציגה הבולט ביותר הוא הזמר הנודע שב חאלד. המוזיקה המסורתית יותר כוללת את שעבי ואנדולסית – המוזיקה ה"קלאסית" של אלג'יריה. מקורה ממסורות מוריות מספרד.
יהדות אלג'יריה
- ערך מורחב – יהדות אלג'יריה
יהדות אלג'יריה היא אחת מהקהילות היהודיות במגרב. היהודים הראשונים הגיעו לאלג'יריה בימי האימפריה הרומית. כאשר פלשו הכוחות המוסלמים לשטחה במאה ה-7, ניסו לבלום אותם כוחות ברברים-יהודים שבראשם עמדה המלכה אל-כאהינה (יהדותה של המלכה שנויה במחלוקת). בשנת 1492 הגיעו לאלג'יריה פליטים יהודים מגירוש ספרד, ובמאה ה-17 וה-18 הגיעו אליה בניהם של אנוסים מאיטליה.
בשנת 1830 מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. בשנת 1870 קיבלו היהודים אזרחות צרפתית. בזמן מלחמת העולם השנייה בוטלו כל זכויותיהם ואזרחותם הצרפתית נשללה מהם. ב-1940 חיו באלג'יריה כ-120,000 יהודים אשר נרדפו על ידי משטר וישי.
בזמן מלחמתה של אלג'יריה לעצמאות, נערכו פוגרומים בכל ריכוזי היהודים במדינה, אשר בעקבותיהם החלה עזיבה המונית של היהודים, רובם לישראל וצרפת. העזיבה הגיעה לשיאה ב-1962 עם השגת העצמאות, אז עזבו 99% מהיהודים שנשארו בה.[21]
נכון ל-2005, מעריכים כי נותרו בה רק כ-100 עד כ-200 יהודים.
אלג'יריה איננה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלג'יריה |
אלג'יריה, דף שער בספרייה הלאומית
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
פורטל אסלאם | ||
אתר האינטרנט הרשמי של אלג'יריה- אלג'יריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גדעון גרא, אלג'יריה נוכח הטלטלה במרחב הערבי, מגזין המזרח הקרוב, 14 בנובמבר 2014
- מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
- אלג'יריה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- מידע על אלג'יריה בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ Pew Research Center's Religion & Public Life Project: Algeria (אורכב 16.12.2013 בארכיון Wayback Machine). Pew Research Center. 2010.
- ^ מבחן העצמאות, על המשמר, 6 ביולי 1962
- ^ https://freedomhouse.org/report/freedom-world/2013/algeria
- ^ 8.0 8.1 https://web.archive.org/web/20101213054455/http://www.fco.gov.uk/en/travel-and-living-abroad/travel-advice-by-country/country-profile/middle-east-north-africa/algeria/?profile=all
- ^ https://web.archive.org/web/20110301134330/http://articles.cnn.com/2011-02-24/world/algeria.emergency_1_islamist-party-algerian-press-service-emergency-declaration
- ^ https://web.archive.org/web/20101213054455/http://www.fco.gov.uk/en/travel-and-living-abroad/travel-advice-by-country/country-profile/middle-east-north-africa/algeria/?profile=all
- ^ והסוכנויות, דניאל סלאמה (2019-04-02). "היסטוריה באלג'יריה: הנשיא התפטר אחרי 20 שנה". Ynet. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ בן שאול, נשיאה הישיש של אלג'יריה התפטר, באתר ערוץ 7, 2019-04-04
- ^ AFP (2019-12-14). "אחרי המהפכה: אלג'יריה קיבלה נשיא מהמשטר הקודם". Ynet. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ Algeria: Who is new president Abdelmadjid Tebboune?, The Africa Report.com, 2019-12-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 15.0 15.1 Algeria must stop crushing dissent by imprisoning journalists and activists, Euro-Mediterranean Human Rights Monitor
- ^ עדי ששון, בין הפטיש לסדן, באתר העין השביעית, 23 בינואר 2020
- ^ Top 10 Most Developed Countries in Africa 2022
- ^ worldometers.info: Largest Countries in the World (by area)
- ^ 2018 Report on International Religious Freedom: Algeria. Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor (Report). United States Department of State. 2018. נבדק ב-2020-05-13.
- ^ Algeria
- ^ "הלאומיות בישראל ובעמים – בונים מדינה במזרח התיכון" אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר – הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ – ירושלים – 2009. עמוד 198
35925969אלג'יריה