קיפא
יוסף (או יהוסף בר קַיָפָא) הכהן, המכונה בר קַיָפָא (לעיתים נקרא בטעות כַּיָיפָא), היה הכהן הגדול בירושלים במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. בן לבית קתרוס. הוא מונה לתפקיד במקום שמעון בן קמחית בידי המושל הרומי ואלריוס גראטוס[1] בשנת 18, ובין השניים היו יחסים טובים.
עבודתו
ככוהן גדול ומנהיג דתי הייתה לקיפא אחריות רבה, כמו ניהול קופת המקדש, ניהול משטרת המקדש ועוד תפקידים אישיים, דתיים ומנהליים רבים, שאחד מהם הוא תפקיד נשיא הסנהדרין, המועצה ובית המשפט היהודי שדן במקרה של ישו.
תפקידו הנוסף ומעורר המחלוקת היה לשמש כחולייה מקשרת בין הסמכות הרומית לאוכלוסייה היהודית. כהנים גדולים מונו מתוך אצולת הצדוקים ובידי רומא מאז זמנו של הורדוס, ורומא ציפתה מהכהן הגדול שישמור על הסדר באוכלוסייה היהודית. ידוע ממקרים אחרים שלעיתים היו הנציבים הרומים דורשים מהכוהנים לעצור ולהסגיר יהודים אשר נחשדו כמסיתים ותועמלנים.
משפחתו
קיפא היה חתנו של חנן בן שת מבית חנן, הכהן הגדול בין השנים 6 ל-15 לספירה וראש משפחה ששלטה בראש צמרת הכוהנים במשך רוב המאה הראשונה לספירה. חנן מוזכר בברית החדשה וייתכן שהוא ככהן גדול ומנוסה שירת לצדו של קיפא בסנהדרין שנקראה לקבוע את גורלו של אותו האיש.
למרות שרק מעט ידוע על קיפא, היסטוריונים מסיקים מכהונתו הארוכה (36-18 לספירה) שהסתדר יפה עם השליטים הרומים. במשך עשור שירת קיפא עם הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, וסביר שהיה לשניהם קשר קרוב. סביר גם שהיה ביניהם הסדר כיצד להתמודד עם "חתרנים" דוגמת אותו האיש.
על פי הברית החדשה היה זה קיפא ששלח את אותו האיש לנציב העליון פונטיוס פילאטוס, על מנת שיוציאו להורג. מניעיו של קיפא להסגרת אותו האיש אינם ברורים: יש היסטוריונים הטוענים כי לא הייתה לו ברירה. אחרים טוענים כי ראה באותו האיש איום להמשך שלטונו, וייתכן שהאמין כי אם אותו האיש לא ייכלא או אף יוצא להורג בעוון מרידה יפגע הדבר בסבלנותם של הרומאים כלפי היהודים.
כוהנים גדולים, כולל קיפא, היו מוערכים ושנואים כאחד על ידי הקהילה היהודית. כסמכות הדתית העליונה הם נטלו תפקיד עיקרי בחיי הדת והסנהדרין, אולם, באותו זמן מחו יהודים רבים על הקשר הקרוב ששמרו עם השלטון הרומי וחשדו בהם בלקיחת שוחד או בעיסוק במעשי מרמה אחרים.
מותו
בשנת 36 פוטרו גם קיפא וגם פילאטוס מתפקידם בידי מושל סוריה ויטליוס ובמקום קיפא מונה לכהונה הגדולה גיסו, יונתן בן חנן[2]. נראה כי הסיבה לפיטוריהם הייתה האומללות הרבה של הציבור בשל שיתוף הפעולה ביניהם.
ממצאים ארכיאלוגיים
בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלתה בנחל אצל מערת קבורה משפחתית המכילה מספר גלוסקמאות, שהמעוטרת שבהן נושאת את השם "יהוסף בר קיפא". זו הפעם הראשונה שהשם נמצא כתוב באותיות שמיות (עברית או ארמית), שכן עד לתגלית היה השם ידוע רק בגרסתו היוונית כייפא. מכאן ראייה שהשם המקורי נכתב באות קו"ף. השם קיפא נמצא גם בגלוסקמה שנשאה את הכתובת מרים ברת ישוע בר קיפא כהן ממעזיה מבית אמרי, וזו הוכחה נוספת לתעתיק העברי שהיה נהוג לשם זה[3].
קישורים חיצוניים
- גלוסקמת הכהן הגדול יהוסף בר קיפא באתר מוזיאון ישראל
- ניר חסון, ארכיאולוגים: מצאנו את קברה של בת הכהן הגדול קיפא, באתר הארץ, 30/6/11
הערות שוליים
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.
- ^ ניר חסון, ארכיאולוגים: מצאנו את קברה של בת הכהן הגדול קיפא, באתר הארץ, 30 ביוני 2011
.jpg)
