בית אוליפנט (דלית אל-כרמל)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מבנה ריקה. בית אוליפנט בדלית אל-כרמל, נבנה על ידי לורנס אוליפנט בשנת 1884[1] כדי שישמש לו ולאשתו אליס בית למפלט בחודשי הקיץ. בחורף התגוררו בבית אוליפנט שבמושבה הגרמנית בחיפה. יחד אתם גר בבית נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה", ששימש כמזכירו של אוליפנט. הבית והשטח סביבו אושרו בשנת 1981 כאתר מורשת, ונכון לשנת 2012, ההכרזה עדיין לא אושרה סופית.[2]

הבית שוכן במרכז הכפר הישן של היישוב, קרוב למקאם הנביא אבו אברהים. מהבית תצפית לכיוון נחל בוסתן, עין הוד, בית אורן וחוף הים של עתלית. בשנת 1981 הוסב הבית לשמש כבית יד לבנים הדרוזים.

היסטוריה

בדצמבר 1882 הגיע אוליפנט ביחד עם אשתו אליס לחיפה. בגלל חום הקיץ חיפשו בני הזוג מקום קריר יותר להתגורר בו בחודשים אלה.

ציור של אמילי קטברט מבאי ביתה של אליס, חדר המגורים בבית אוליפנט בדלית אל-כרמל

בקיץ של שנת 1883 התגוררו בני הזוג באוהל במחנה ארעי בעוספיה (באזור בית הקברות הצבאי הדרוזי של ימינו[3]) השהייה באוהל הביאה את אוליפנט להחלטה לבנות בית קבע. הוא פנה לאנשי הכפר וביקש מהם לרכוש שטח אדמה. המוכרים ממוצא נוצרי הציעו לו בתחילה מגרש במתנה, לאחר שסירב למתנה ביקשו סך של 650 דולר עבור המגרש. אוליפנט סירב (בידו הייתה הערכה ששווי המגרש 50 דולר). תוך כדי משא ומתן עם המוכרים גילה שהמגרש אינו רשום בבעלות המוכרים. אוליפנט החליט לסגת מהעסקה, והחליט גם שאינו רוצה לגור בקרבת המוכרים.

פנייה של שייח' דרוזי מדלית אל כרמל לאוליפנט לקבלת סיוע כספי לשחרור בנו שגויס לצבא, הביאה לעסקה בין משפחת השייח' לאוליפנט. הוא שילם 250 דולר ובתמורה קיבל מגרש עליו היו נטועים כרם ובוסתן. אוליפנט מתאר את המקום שרכש: ” המגרש עמד במקום יפה נוף...הוא גבל עם בית היראה הדרוזי הקטן של הכפר... כל ההר היה זרוע גפנים, עצי רימון ועצי תאנה רחבי ענף ונצא ברום של אלף ושלוש מאות רגל על פני הים”

לבניית הבית שכר אוליפנט קבלן. בניית הבית נתקלה בקשיים, מיד בתחילת חפירת היסודות הסתבר שהמגרש יושב על אתר ארכאולוגי. בעומק של 60 ס"מ מפני הקרקע התגלו אבני גזית גדולות, כרכוב שברי חרסים, מטבע עתיק, אבני פסיפס שברי זכוכית עתיקה ועמוד גליל מאבן אותו שילב במרפסת ביתו. אוליפנט כתב ששקל להפסיק את הבנייה כדי לבצע במקום חפירה ארכאולוגית.

רוב אבני הבנייה נלקחו בשימוש משני מאתר עתיקות חורבת דבלה שנצא במרחק של כ-1.5 ק"מ מאתר בניית הבית, בנוסף השתמש באבני הגזית שמצא בעת חפירת היסודות. בעת הבנייה מצא בור עתיק חצוב בסלע בעומק מעל 4 מטר ובעל פתח מרובע, הוא דאג לנקות את הבור וייעד אותו לשימוש עצמי. בנוסף מצא בצמוד לבית מערה ששימשה בעבר כמקום קבורה, הוא ייעד את המערה לשמש כמרתף לאחסון בקבוקי יין.[4]

גג הבית שהיה שטוח, אוליפנט בנה על הגג סוכת נצרים ששימשה אותו לרוח כשהבית היה מלא. הבית הוא בעל שתי קומות, וכולל אולמות וחדרים רבים, בקומה הראשונה נבנתה מרפסת כניסה, ובקומה השנייה, מרפסת נוספת מעל הראשונה. הבית כלל חדר מגורים גדול אורך החדר 9 מטר ורוחבו 6 מטר. בניית הבית עלתה לאוליפנט 800 דולר.

הבית לאחר שנבנה משך אליו אורחים רבים מתושבי האזור. במאמר שנכתב בחודש יולי 1884 לעיתון ניו יורק סאן, מספר אוליפנט על חוויותיו מבניית הבית, ומתלונן על האורחים הרבים שהגיעו לביתו וכי הוא נאלץ לארח אותם. בנוסף התארחו בבית גם אורחים שהגיעו מחו"ל כגון קונסולים, גנרלים וחוקרי ארץ ישראל. בשהייתם במקום החלה אליס ללמוד ערבית במטרה ללמד את נשות הדרוזים כיצד לרפא מחלות מקומיות, היא הייתה גם ציירת, ובחלק מציוריה הנציחה את הבית ואת החיים בו. בין האורחים ששהו עם בני הזוג אוליפנט זמן רב היו גם אמילי קתברט וג'ון ווקר, שהיו שותפים לדרכם בכת "אחוות החיים החדשים". קתברט ווקר כמו אליס, נהגו גם הם לצייר את הבית.

המצבה לזכר אליס בחצר הבית בדלית אל-כרמל
בית אוליפנט כפי שהוא נראה לפני תחילת השיפוצים, שנים 1979 או 1980
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בחודש נובמבר 1885 הגיעה לחיפה אחותה של אליס ג'יימסינה וולר ביחד עם בעלה לביקור, מטרתם הייתה לסייר בארץ ולאחר מכן לחזור ביחד עם בני הזוג אוליפנט לאנגליה לביקור מולדת. הם סיירו בצפון וסביב הכנרת ולנו באוהלים. בחודש דצמבר חזרו לחיפה, ולאחר שבועיים הגיעו בני הזוג אוליפנט לבית בדלית אל- כרמל כדי להכינו לחג המולד. לאחר יומיים של שהייה בבית חלו בני הזוג. המרחק מחיפה הגשמים והדרכים המושבשות מנעו קבלת עזרה מיידית. ב-2 בינואר 1886 נפטרה אליס בבית בדלית אל-כרמל. שיירת הלוויה ירדה במורד נחל בוסתן כשאליס נישאת על גבי אלונקה. היא נקברה בחלקה בצמוד לבית הקברות הטמפלרי בחיפה. אוליפנט עצמו שעדיין היה חולה נשאר בבית בדלית אל-כרמל ולא נכח בלוויה.

בחצר הבית בדלית אל-כרמל בצמוד לבית, הציב אוליפנט מצבת אבן לזכרה.[5][6] המצבה מורכבת מחלק תחתון מרובע עם כתובת על גבי בסיס המורכב משתי מדרגות הסובבות את המצבה. במקור הבסיס הורכב משלוש מדרגות. על החלק התחתון הוצב גליל האבן העתיק שהיה בחצר. על החלק התחתון נחרתו שתי כתובות, בצד המשקיף לים באנגלית ובצד הפונה לכיוון הכפר בערבית. הכתובת באנגלית:

This ancient column is erected to the memory of Alice Oliphant who died at dahlieh january 2 1886, and is buried at haifa. I sleep but my heart waketh.
עמוד עתיק זה הוקם לזכרה של אליס אוליפנט שמתה בדליה ב-2 בינואר 1886 והיא קבורה בחיפה. "אני ישנה וליבי ער" (ציטוט משיר השירים, ה', ב')

בקיץ 1888 נסע אוליפנט לביקור בפריז, הוא פגש שם את רוזמונד דייל אואן, נשאה לאשה ותכנן לחזור לארץ ישראל. בדרכם חזרה חלה באנגליה ונפטר.

הבית בדלית אל-כרמל עבר לידי אחותה של אליס ג'יימסינה וולר, ולאחר מכן הוא הושכר לידי גרמנים שהשתמשו בו למטרות נופש. במלחמת העולם הראשונה השתלט על הבית הצבא הטורקי. לאחר המלחמה חזר הבית לרשותה של רוזמונד. בשנת 1926 היא מכרה אותו למיסיונרית אנגליה שגרה בחיפה, פרנסיס ניוטון (שבבעלותה היה אז גם בית הכט של היום). במכתב שכתבה ניוטון בשנת 1933 היא ציינה שאת הבית פוקדים מבקרים יהודים רבים כדי לחזות בבית שבו חיו זוג שקשר את גורלו עם גורלם של היהודים.

ניוטון העבירה את הבית לנוצרי תושב שפרעם שהתגורר בבית, בשנות ה-40 של המאה ה-20 נמכר הבית והשטח סביבו למשפחת סוידאן, משפחה עתירת נכסים מחיפה. הבית שימש תקופה מסוימת כבית מגורים למורים זרים שבאו ללמד בכפר. במשך השנים הבית הוזנח ולא היה בשימוש. חלק מהגג קרס.

כבר בתחילת שנות ה-70 התחיל אמל נסראלדין אב שכול שהתגורר בדלית אל-כרמל, בפעילות להפיכת הבית כבית יד לבנים. בשנת 1978 פנה נסראלדין שכבר היה חבר כנסת, לראש הממשלה מנחם בגין בבקשה שהמדינה תרכוש את הבית בטיעון שהוא בית היסטורי ליהודים כי בו התגורר אימבר, ותעבירו לשימוש העדה הדרוזית כדי שישמש כבית יד לבנים. בגין נענה לבקשתו ובשנת 1979 נרכש הבית ממשפחת סוידאן על ידי מינהל מקרקעי ישראל והועמד לרשות יד לבנים.

הבית שוחזר על ידי האדריכל דוד פישר שהחליט לשמור על צורתו המקורית של הבית. תקרת העץ שהייתה רקובה הוחלפה בתקרה חדשה דומה, שומרו חלק מרעפי הגג שבמקורם הובאו ממרסיי ונשמרה רצפת האבן.[7]

בית יד לבנים הדרוזים

חדר הנצחה לחללים הדרוזים בקומה הראשונה בבית אוליפנט

בשנת 1980 הוקמה על ידי נסראלדין עמותת יד לבנים הדרוזים. בשנת 1981 הוסב הבית לשמש כבית יד לבנים וכאתר הנצחה לכל החללים הדרוזים שנפלו במלחמות ישראל. טקס הפתיחה היה במעמד השר דוד לוי. בקומה הראשונה של המבנה, חדר הנצחה המציג את התמונות של החיילים שנפלו, לידו אולם המייסדים המנציח את הקשר בין הקהילה הדרוזית ומדינת ישראל והעם היהודי ובו מוצגים תמונותיהם של כ-150 אישים דרוזים. חדר ההנצחה של החיילים שכן בתחילה בקומה השנייה של המבנה. בשנת 2012 בהיעדר מעלית הורד לקומה הראשונה.

במשך השנים התרחב המרכז ונוספו לו מבנים נוספים. בשנת 1984 נבנה ליד בית אוליפנט אולם ספורט הנקרא "אולם הכיפה", במבנה מתקיימת פעילות ספורטיבית לנוער ואנשי מערכת הביטחון. ב-4 בפברואר 1996 נפתח במקום "אולם ההנצחה והתרבות ע"ש יצחק רבין" באולם חדר המשמש להדרכות והרצאות. בצמוד לחדר פתח המוביל למערה שגילה אוליפנט. באוקטובר 2007 הונחה אבן פינה למכינה קדם-צבאית דרוזית הראשונה בישראל מכינה זו בשם "כרם אל" נפתחה בספטמבר 2008 והיא המכינה היחידה המיועדת לדרוזים. בכל מחזור לומדים בה כ- 30 תלמידים.

ביולי 2009 נחנכו במקום משרדי יד לבנים הדרוזים במעמד שר הביטחון אהוד ברק וביולי 2011, נחנך אולם הנצחת החללים הדרוזים. במגרש בחזית הבית הוקמה אנדרטה המשקיפה אל הנוף לכיוון הים התיכון, ועל גביה שמות כל החללים הדרוזים. כל החזית של הבית מרוצפת ומשמשת בחלקה הגדול כמגרש חנייה. במשך השנים נעקרו המטעים והעצים שהיו במקום בתקופתו של אוליפנט.

לקריאה נוספת

  • לורנס אוליפנט, "בניית בית על הכרמל", חיפה כתבות מארץ הקודש 1885-1882, 1887. מהדורה עברית - יד יצחק בן צבי, 1976, עמ' 110–113
  • יוסי בן ארצי, "אליס אוליפנט - אישיות בזכות עצמה", קטלוג התערוכה בסלון של לידי אוליפנט, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, 2000, עמ' 14–16
  • לירה שרת מסד, "אליס אוליפנט וחבריה, חיו וצירו בחיפה", קטלוג התערוכה בסלון של לידי אוליפנט, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, 2000, עמ' 20–21

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית אוליפנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ על המבנה נמצא לוח שבו כתוב שהמבנה נבנה בשנת 1882, תאריך זה שגוי. אוליפנט במאמר מיולי 1884 בכתבה בה הוא מתאר את בניית הבית, מספר שבקיץ לפני כן לן באוהל בעוספיה, ולאחריו החליט לבנות את הבית
  2. ^ בית אוליפנט באתר טבע ונופים בישראל
  3. ^ יוסי בן ארצי, "אליס אוליפנט - אישיות בזכות עצמה", קטלוג התערוכה בסלון של לידי אוליפנט, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, 2000, עמ' 14
  4. ^ בצמוד למערה נבנה בשנות ה-90 אולם ההנצחה והתרבות ע"ש יצחק רבין. הכניסה למערה היא מתוך חדר ההרצאות במבנה
  5. ^ לירה שרת מסד כותבת במאמרה שהמצבה הוצבה על ידי הדרוזים, "אליס אוליפנט וחבריה, חיו וצירו בחיפה", קטלוג התערוכה בסלון של לידי אוליפנט, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, 2000, עמ' 21
  6. ^ יוסי בן ארצי במאמרו בקטלוג התערוכה עמ' 16 כותב שאת המצבה הניחו הדרוזים
  7. ^ שלמה נקדימון כתבה בשבועון ידיעות אחרונות, "הבית של סיר לורנס אוליפנט", 1979 או 1980, עמ' 23