מערת אליהו
 | |
| הכניסה למערה |
מערת אליהו היא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה. לפי המסורת בה הסתתר אליהו הנביא בברחו מפני אחאב מלך ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל.המערה נחשבת למקום קדוש ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד רבים המבקרים מבין האזרחים תושבי חיפה, טבריה וצפת בחודש אב, ביום ראשון שאחרי שבת נחמו[1]. נהגו לתלות פרוכות על הקיר הדרומי[2], שבו קיים שקע, בדומה למיקום ארון הקודש[3][4]. בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות. מחוץ למערה נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן, כמקובל במקומות קדושים. להבדיל, מערת אליהו חשובה גם לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים.
תיאור המקום
המערה נמצאת בין שכונת בת גלים לסטלה מאריס. ניתן להגיע אליה משדרות ההגנה ומרחוב אלנבי, בשביל נוח שכולל מדרגות. המערה חצובה בסלע, בדמות חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום. מידות המערה: 14.40 מטר אורך, המחולק כיום לשני חלקים: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים. רוחב המערה 8 מטרים וגובהה 5 מטרים. חדר גדול חצוב בקיר המערבי - אורכו 3.60 מטר, רוחבו 2.80 מטר וגובהו 2.30 מטר.
הערבים קוראים למקום הזה בשם "אלח'צ'ר" (קרי: אלח'דר) זהו כינויו של אליהו הנביא ופירושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית". עד 1948 שלטו במערה מוסלמים סוּפִים, שאפשרו גם לבני דתות אחרות להתפלל בה.
הנוצרים הערבים קוראים לו בשם מאר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מאר אליאס" – הר הקדוש אליהו.
הנוצרים האירופיים קוראים למערת אליהו "מדרש הנביאים" (School of the Prophets). המקור לכך היא ההנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו הנביא כאשר ברח מאחאב מלך ישראל. בראשית המאה ה-17 ניסו נזירים כרמליתיים, באישור השלטונות העות'מאנים, להתיישב באזור המערה, אולם בשל התנגדות המוסלמים המקומיים התיישבו הנזירים במעלה ההר[5], וקידשו את המערה המצויה כיום בשטח מנזר סטלה מאריס.
קדושתה
מקובל שהשהות במערת אליהו יכולה לרפא "חולי רוח". נהגו להביא למערה אנשים שנחשדו כחולי רוח ממקומות רחוקים, ולהשאירם במערה ימים אחדים בתקווה שה"שטן" יצא מהם והם יוכלו להתרפא בזכות אליהו הנביא. הביקור במערה כונה בשם "הזיארה של חיפה"[4].
מסופר שעל הר הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גלה לאליהו הנביא על הר הכרמל (בארמית: טורא דכרמל) את הקץ והזמן של אחרית הימים. הסודות האלה מובאים במדרש אליהו הנביא"[6]. הנוסע היהודי רבי בנימין מטודלה, שביקר בחיפה ובכרמל בשנת 1175, כתב: "ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו, עליו השלום. ועשו שם בני אדום הצלבנים במה וקראו לה שאן אליש (סנט לואיס)"[4].
בימי הביניים נהגו עולי רגל יהודים לבקר במערת אליהו. בשנת 1742 כתב אחד המבקרים: "וכשנכנסנו לשם (למערה) נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם"[7]. מבקר אחר סיפר על ביקור במערה בשנת 1835: "ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל אז התפילה הייתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעות אשר מעולם לא התפללתי כן, אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמינו על הכותל"[8].
לפי דיווח מהמאה ה-19, התקיימה במערה הילולה בל"ג בעומר. בהילולה זו היו מגיעים הספרדים, עם מיעוט אשכנזי, ממרחק על מנת לשהות ולרקוד יומיים או שלושה[9].
על קירות המערה יש חריטות של מנורת שבעת הקנים. כן נמצאה במערה כתובת עברית "יצחק בן כומה".
חפירות ארכאולוגיות
בשנות השישים של המאה העשרים תיעד אשר עובדיה 150 כתובות חרותות במערה, רובן המוחלט ביוונית. ההיסטוריונים סבורים כי המערה התקדשה רק בראשית התקופה הביזנטית, בהסתמך על כתובות הקיר החקוקות בה (הגרפיטי) מתקופה זו. המערה התקדשה באסלאם בתקופה מאוחרת יותר.
גלריה
-
הכתובת "יצחק בן כומה" -
מנורת שבעת הקנים -
פנים המערה בשנת 1910 -
כיסא אליהו בכניסה למערה -
מנורת שבעת קנים במערת אליהו הנביא
.jpg)
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל : חיפה, העמקים, הגליל, החרמון, הוצאת "תוּר" - ארץ ישראל, ירושלים, הוצאה - 1941, מהדורה שלישית - 1948.
- אלי שילר - בהשתתפות יוסי בן-ארצי, חיפה ואתריה, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 37-39, מארס 1985, ירושלים
- שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה 1993.
- אשר עובדיה, "כתובות במערת אליהו", קדמוניות, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה ב חוברת 3 (7), תשכ"ט, 1969, עמ' 99–101
- Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", in: L.D. Chrupcala (ed.), Christ is Here! Studies in Biblical and Christian Archaeology in Memory of Michele Piccirillo, ofm, Milano 2012 pp. 29-76.
- Asher Ovadiah and Rosario Pierri, "Elijah's Cave on Mount Carmel and its Inscriptions", Liber Annuus, 62 (2012), pp. 203-282
קישורים חיצוניים
 |
ראו גם פורטל חיפה |
מערת אליהו (חיפה, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- תיאור המערה באתר העמותה לתיירות ונופש חיפה
- תיאור המערה באתר "מקראנט"
- אליהו מרקוביץ, מערת אליהו הנביא, הארץ, 14 ביולי 1954
מערת אליהו, יומני כרמל אוגוסט 1953 (התחלה 4:03)- יהודים מתפללים במערת אליהו בל"ג בעומר, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ במערת אליהו, הצופה, 19 באוגוסט 1959
מאות מיוצאי צפון אפריקה חוגגים ליד מערת אליהו, מעריב, 6 באוגוסט 1979 - ^ לכיוון התפילה - ירושלים
- ^ לפי צילום פנים מערה משנת 1912 עיטורי המוסלמים מוצבים בפינת המערה ולא בגומחה
- ^ 4.0 4.1 4.2 מקור: זאב וילנאי, מערת אליהו, חיפה ואתריה
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי התורכים, המכון האוניברסיטאי של חיפה, 1969
- ^ מקור: זאב וילנאי, עמוד 24
- ^ מקור: איגרת מסע של חיים בן עטר - מובא בספרו של זאב וילנאי
- ^ מקור: קורות העיתים לישורון בא"י - מובא בספרו של זאב וילנאי
- ^ פרשל, טוביה, תשל"ה, הילולות ל"ג בעומר, הדואר, גיליון נ"ג, עמ' 382-383
38575140מערת אליהו