אלון

אלון
אלון אנגלי
מיון מדעי
מחלקה:	דו-פסיגיים

אַלּוֹן או אֵלוֹן (שם מדעי: Quercus) הוא סוג של עץ, ששלושה מבין עשרות מיניו נפוצים בארץ ישראל (ישנם עוד שני מינים הגדלים בחרמון: אלון שסוע ואלון הלבנון). חלק ממיני האלון הם ירוקי-עד, ואחרים הם נשירים.

פירות עץ האלון נקראים "בלוטים" והם יושבים בתוך בסיס הנקרא "ספלול". למינים השונים של האלונים יש בלוטים וספלולים בגדלים ובצורות שונים מעט זה מזה, המקילים על זיהוי מינו של העץ במקומות בהם ישנם מספר אלונים שונים בחפיפה בקיץ.

מיני האלון

במשפחת האלוניים שישה סוגים ו-600 מינים, רובם מצויים ביערות של האזורים הממוזגים. במשפחה זו מצויים גם האשור והערמון, אך אין ספק כי הסוג אלון הוא החשוב בהם. סוג האלון מכיל כ-450 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני. הוא מונה מינים חשובים רבים ביניהם:

• אלון השני – עץ נמוך הקרוב לאלון המצוי, מצוי במערב אזור הים התיכון וגדל בדרך כלל בצורת שיח נמוך, עדות לפגיעת האדם ומקנהו שאינה פוסקת.
• אלון השעם – מוצאו של מין זה הוא במערב אגן הים התיכון, מקליפתו של אלון זה מפיקים את החומר שעם, לאחר שמקולפת השכבה החיצונית היא צומחת מחדש במשך כ-10 שנים וכך ניתן להשתמש בו משך 150–200 שנה.

כמו כן מצויים מינים רבים נוספים של אלון באירופה ובאסיה, שם הם מהווים חלק חשוב של החורש, חלקם מגיעים לגובה 40 מטר ולגיל של 1,500 שנה.

בישראל

בישראל גדלים מספר מינים של אלון:

• אלון מצוי – עץ או שיח ירוק עד המהווה מרכיב חשוב מאוד בחורש הארץ-ישראלי. האלון המצוי גדל בעיקר כשיח בגלל האקלים היבש בישראל. גובהו נע בדרך כלל בין 1–6 מטר אך לעיתים הוא מגיע אף ל-10 מטר. במקומות שבהם אין די מים ולחות, הוא עשוי לצמוח כשיח רב גזעים וצפוף עם עלים דוקרניים. העץ אינו נשאר לעולם כמצבת חשופה (בניגוד לאלונים האחרים המצויים בישראל), עלי השנה החדשה צומחים טרם נשירת העלים הישנים. הוא גדל לרוב עד לגובה של 1,000 מטרים מעל פני הים. בלוטי האלונים יכולים לשמש תחליף לקפה, לאחר טחינה וקלייה.
• אלון התבור – אלון התבור הוא עץ חד ביתי, המשיר את עליו בחורף. העלה הוא גדול וגלדני, שפתו משוננת ומכוסה בשערות שאינן ניתנות להורדה בנקל. גובהו נע בדרך כלל בין 4–9 מטר אך לעיתים הוא מגיע אף ל-10 מטר ומעלה. פרחיו אינם ניכרים כל כך משום שהוא מואבק רוח. אלון תבור גדל במקומות יובשניים בחבל הים תיכוני. אלון התבור הוא עץ מוגן בשל השמדת היערות המאסיבית בתקופה העות'מאנית, מכיוון שהשתמשו בעץ לשם הסקת דודי קטרי קיטור בעת מלחמת העולם הראשונה.
• אלון התולע – אלון התולע הוא עץ חד ביתי, המשיר את עליו בחורף. העלה קטן יותר מהעלה של אלון התבור, ושערותיו נושרות בנקל. גדל במקומות קרים וגשומים, בעיקר במדרונות מעל לרום של 700 מטרים. סימן ההיכר שלו הוא שהבלוט גדול בהרבה מהספלול וקשקשי הבלוט קצרים ואינם דוקרים.

כמו כן מצויים בישראל שני מינים נוספים של אלון הגדלים רק בחרמון:

• אלון שסוע (Quercus cerris) – עץ שכיח בטורקיה, הגדל רק באתר אחד בישראל, נחל ערער. על עליו יש שערות גסות שאינן נושרות כתוצאה מחיכוך. עליו מפורצים מאוד וקשקשי הבלוט שלו ארוכים ומאונקלים.
• אלון הלבנון (Quercus libani) – עץ העומד בשלכת בחורף. גדל בלבנון וחודר לישראל באזור החרמון.

מרבית האלונים בישראל נמוכים ונראים כשיחים. מיעוטם, בעיקר אלה הגדלים בצד מקומות קדושים למוסלמים, ולכן לא נפגעו, הם עצים גדולים, גבוהים ומרשימים; חלקם בני מאות שנים. גילו של "אלון אברהם" שבחברון נאמד בכאלף שנה, אך בשנת 1996 פריט זה מהמין אלון מצוי הוכרז כמת.

שימושים

עץ האלון שימש בתקופות הקדומות להסקה. כמו כן, שימש לבניית כלים חקלאיים, סירות וספינות. העץ שימש גם לפחמים שנחשבו ל"טובים מכל הפחמים". העץ שיוצר ממנו נקרא בפי היוונים: "קסילון", שפירושו לפיד. בנוסף, שימש העץ לפיסול של אלילים מעץ.

האלון שימש גם למאכל אדם, הפרי מכיל הרבה טאנין, שהוא חומר מר המגן עליו מפני אכילה על ידי בעלי חיים. על ידי קלייה של הבלוטים וטחינתם, ניתן היה גם להיזון מהם (כפי שנעשה במלחמת העולם הראשונה) או לערבם בקפה.

במאות השנים האחרונות מקובל להשתמש בחביות העשויות מעץ האלון לצורך יישון מרבית הסוגים המקובלים של המשקאות האלכוהוליים. שאריות העץ מחביות אלו ידוע כחומר גלם מעולה לבעירה לצורך צלייה.

ברפואה העממית

יהודי תימן נהגו להשתמש בעפצי האלון לשם ריפוי נפיחויות, שטפי דם, דלקות חניכיים, שלשולים, טחורים ודלקות מעיים.

בתנ"ך

מקור השם נובע מן הלשון השומרית, בהגיית – 'אַלֲלַה', alla מושאלת לאכדית 'אַלַּנו' – allānu. בתנ"ך, מתואר האלון כסמל החוסן והכוח: "כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס, ב', ט'). השם אַלּוֹן מופע כשם פרטי של אחד מנשיאי שבט שִׁמְעוֹן בדברי הימים א', ד', ל"ז.

שמותיהם של שני העצים המרכיבים את החורש הים-תיכוני: "אלון" ו"אלה", הומצאו כיוון שהם שימשו לפולחן לאלילים (ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ג) וגם לה', ומשום שהיו נטועים בבית המקדש (רד"ק, ספר ישעיה, פרק ו', פסוק י"ג "יש מפרשים בשלכת").

האלונים המוכרים הם האלון המצוי ואלון התבור, שני אלה נבדלים זה מזה, בין השאר, באופי קצות העלים: העלים של האלון המצוי הם דוקרניים, בניגוד לעלי אלון התבור. אלון התבור נקרא בערבית "מל" או "מלול", כשמו של הכפר השוכן למרגלות הרי נצרת, הוא מזוהה עם נהלל המקראית (יהושע, י"ט, ט"ו; שופטים, א', ל'). בשל כך, הועלתה הסברה שה"נעצוצים" וה"נהלולים" המוזכרים בספר ישעיהו (פרק ז', פסוק י"ט), הם האלון המצוי (אשר נקרא נעצוץ על שם דוקרניותו) ואלון התבור.^{[דרוש מקור]}

בתרבות

עלה האלון נמצא בסמלי הקצונה של צבא ארצות הברית.

במזרח הקדום

חורשות אלונים שימשו כמקום מרכזי לקבלת הכוונה מהאלילים ולפולחני ניחוש. בתקופה הכנענית קושר השם אלון עם מקומות פולחן, ובמקרא מוזכרים אלון מורה, אלון מעוננים, אלון מוצב, אלון בכות ואלון תבור כאתרים הקשורים באירועים פולחניים.

לקריאה נוספת

• ילקוט הצמחים, ניסים קריספיל, כרך א'
• "שיח ועץ במורשת ישראל", נגה הראובני, הוצאת נאות קדומים, עמוד 130
• צמחי תנ"ך בנופיהם, דוד לביא, הוצאת המחלקה לחינוך ותרבות של עיריית חיפה

קישורים חיצוניים

• אלון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אלון, באתר ITIS (באנגלית)
• אלון, באתר NCBI (באנגלית)
• אלון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אלון, באתר צמח השדה
• אלון, באתר צמחיית ישראל ברשת
• אלון, באתר Tropicos (באנגלית)
• אלון, באתר GBIF (באנגלית)
• אלון, באתר IPNI (באנגלית)
• הצומח במקרא: אלון באתר "גשר"
• יעל (פרוינד) אברהם, ‏תוכנית אלון, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2019

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32805234אלון