אקלים
אקלים הוא אוסף של מאפיינים מטאורולוגיים, ובעיקר טמפרטורות ומשקעים, הקובעים את סיווגו של אזור גאוגרפי מסוים מבחינת מזג האוויר השורר בו לאורך השנה. מקור השם הוא מהמילה היוונית "klima" שפירושה זווית (של פגיעת קרני השמש בקרקע).
הגורמים המשפיעים על האקלים באזור מסוים הם בין היתר קרבה או ריחוק מגופי מים גדולים, הגובה מעל פני הים, וקו הרוחב.
הרכב האקלים
האקלים מורכב משני גורמים, עולמי ומקומי.
הגורם העולמי
מערכות רום - חלוקת כדור הארץ לרצועות אקלים שונות. כבר בעת העתיקה, הבחינו היוונים שזווית פגיעת קרני השמש בקרקע משפיעה על האקלים באזור מסוים. אחד הגורמים העיקריים הקובעים את מזג הרוח ואת הטמפרטורה הוא התחממות פני הקרקע. פני הקרקע מתחממים כתוצאה מפגיעת קרני שמש והפיכת אנרגיית האור הטמונה בהן לאנרגיית חום.
צפיפות האנרגיה הטמונה בקרני השמש בעת פגיעתן בקרקע תלויה בזווית פגיעתן. זווית זו משתנה בהתאם לקו הרוחב ולעונות השנה. ככל שזווית הפגיעה חדה יותר, אותה עצמת קרינה מתפזרת על שטח גדול יותר. אלומת קרינת שמש שתכסה קילומטר אחד במקום בו השמש בזנית (זווית של 90° ) תתפזר על 2 קילומטרים כאשר השמש בזווית 30°. והשפעתה תהייה קטנה יותר.
המשמעות של השפעת זווית הפגיעה על ההתחממות של פני הקרקע אם כן היא שככל שקו הרוחב רחוק מקו המשווה כן קטנה יותר כמות אנרגיית החום הנוצרת מפגיעת קרני השמש. משמעות נוספת היא יצירת ההבדל בין חורף לקיץ - חורף מוגדר כעונה בה זוויות הפגיעה של קרני השמש הן החדות יותר, ולכן מחממות פחות.
הזווית הגדולה ביותר שקרני השמש יוצרות עם מישור פני כדור הארץ היא זווית ישרה. באזור קו המשווה (בחוג הגדי ובחוג הסרטן) קרני השמש פוגעות בזווית ישרה בימי השוויון וההיפוך, בשאר ימות השנה הן פוגעות במישור פני האזור בזווית הקרובה ביותר לזווית ישרה. באזור הקטבים קרני השמש פוגעות בזווית החדה ביותר.
הגורם המקומי
- טופוגרפיה - המבנה הפיזי של המקום מתייחס בעיקר לגובה המקום. ככל שהמקום יותר גבוה, הטמפרטורה יורדת וכמות המשקעים עולה, ולהפך. מוקד החום הישיר הוא הקרקע, קרני השמש מחממות גוף אטום, הן מגיעות לפני הקרקע ואז הן עולות חזרה. השמש אינה מחממת באופן ישיר את האוויר אלא מגיעה קודם כל אל פני הקרקע ורק אז עולה חזרה מעלה, תהליך זה נקרא קרינה חוזרת. למשל בהרים, פני השטח בהרים הוא מצומצם יותר לכן קר יותר כי ההר מתקרר מהר.
- קרבה לים - הקרבה לים מתייחסת למרחק המקום מן הים. ככל שהמקום יותר קרוב לים, יש יותר לחות ומשקעים והטמפרטורה יציבה יותר, בשל קצב השינוי הנמוך יחסית של טמפרטורת המים. הים הוא מקור הלחות העיקרי. ככל שמתקרבים יותר לים כמות המשקעים גבוהה יותר ויש יותר לחות, לכן יותר מזיעים.
ככל שקרובים לים משרע הטמפרטורה קטן יותר, הים ממתן את הטמפרטורה. (משרע: הפרש הטמפ' בין היום ללילה ובין הקיץ לחורף). קצב התחממות הים והיבשה שונה, היבשה מתחממת מהר יותר ומתקררת מהר יותר לעומת זאת הים מתחמם לאט ומתקרר לאט.
זרמי ים
זרמי ים מתייחסים להשפעת זרמי ים חמים או קרים על המקום. זרמי ים חמים מחממים את האוויר שמעל הים וזרמי ים קרים מקררים את האוויר שמעל הים. האקלים משנה את טמפרטורת המים.
גורם ההצבה
גורם ההצבה מתייחס למיקום האזור ביחס לים. אם בין האזור לים מפרידים הרים אז ההשפעה של הים נחסמת על ידי ההרים. בגלל גורם ההצבה נוצר "מדבר בצל גשם" לדוגמה הגורמים למדבר יהודה הם הרי יהודה.
מיון אקלימי העולם
ישנן מספר שיטות למיון של אקלימים הקיימים על פני כדור הארץ. כל מיון של אקלימים מתבסס על גורם אחד או כמה גורמים משותפים שיש לאקלים באזור מסוים. שיטה מקובלת למיון האקלימים היא שיטת קפן על שמו של ולדימיר קֶפּן (Wladimir Köppen). השיטה המקובלת השנייה מחלקת את אזורי האקלים ל:
- אקלים קר מהקוטב הדרומי ועד החוג האנטארקטי, וכן מהקוטב הצפוני ועד החוג הארקטי.
- אקלים ממוזג מהחוג האנטארקטי ועד חוג הגדי וכן מהחוג הארקטי ועד חוג הסרטן.
- אקלים חם מחוג הגדי ועד חוג הסרטן ובמרכזו קו המשווה.
ראו גם
- אקלים ארץ ישראל
- אקלים טרופי
- אקלים ים תיכוני
- אקלים מדברי
- אקלים ממוזג
- אקלים סובטרופי
- אקלים סובטרופי גשום
- אקלים ערבתי
- מטאורולוגיה
- קלימטולוגיה
- אקלים קוטבי
לקריאה נוספת
- גלן ט. טריוורתה, מבוא לתורת האקלים, הוצאת יחדיו, 1976
- שמואל יפה, מזג־אוויר ואקלים, הוצאת מסדה
- ד"ר דוד גרשון וד"ר בני רזניק, מזג אוויר, ספרית מעריב, 1995
- יאיר גולדרייך, האקלים בישראל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אקלים |
אילון גלעד, דרכה המפותלת של המילה "התאקלמות", באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014