מכונית

מכונית היא כלי רכב מנועי גלגלי, המיועד לשאת נוסעים או מטען בדרכים וכבישים.

בתחילת עידן המכוניות פיתחו המהנדסים פתרונות הנעה שונים, שכללו מנועי בעירה פנימית, מנועים חשמליים, מנועי קיטור ועוד, אך מנועי הבעירה הפנימית מסוג מנוע בנזין ומנוע דיזל הם עדיין הנפוצים ביותר. מאז תחילת המאה ה-21, עם עליית המודעות לזיהום האוויר, מיוצרות יותר מכוניות עם מנוע חשמלי כמנוע יחיד או בשילוב מנוע בעירה פנימית.

גיזרון

המילה מכונית נגזרת מהמילה "מכונה". את המילה חידש איתמר בן-אב"י^[1].^[^{דרוש מקור]} כינוי נפוץ למכונית הוא "אוטו", שמקורו בשפות מערביות ומהווה קיצור של "אוטומוביל". המכוניות הראשונות לא היו שונות במראה שלהן מהמרכבות של אותה תקופה. ומכיוון שהן נעו ללא סוסים אלא בעצמן הושרש השם Auto שהוא קיצור של Automobile ("נע בעצמו").

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של המכונית

כלי הרכב הראשון שהונע באמצעות מנוע ונע ללא מסילה, פותח על ידי קפטן צרפתי בשם ניקולא-ג'וזף קנו בשנת 1770.

היה זה תלת אופן עם מנוע קיטור בן שני צילינדרים שנע במהירות של ארבעה קילומטר לשעה למרחק כמה מאות מטרים. כלי רכב נוספים מסוג זה פותחו ושוכללו במאה השנים שלאחר מכן, אך היו גדולים ומסורבלים. דגם של רכב זה מוצג במוזיאון הטכנולוגיה בפריז.

המצאת מנוע הבעירה הפנימית קידמה את פיתוח המכונית באופן משמעותי. בשונה ממנוע הקיטור, ממדיו היו קטנים יחסית וכך גם האמצעים הדרושים לנשיאת חומרי הדלק שלו, ולכן התאים במיוחד לכלי רכב קטנים דוגמת המכונית. הצרפתי ז'אן אטיין לנואר הצליח בשנת 1862 להתקין מנוע כזה שהונע בגז בכרכרה בה הותקנה לראשונה מערכת היגוי. במקביל פיתח באוסטריה זיגפריד מרכוס מנוע שתי פעימות המונע בדלק נוזלי והמציא את המאייד הראשון. בנוסף, המציא מרכוס מגנטו חשמלי שסיפק את הניצוץ אשר הצית את תערובת האוויר והדלק. כלי רכב זה חולל מהומה לא קטנה כאשר ניסה אותו מרכוס ברחובות וינה, ורק היכרותו עם האצולה חסכה ממנו את התערבות המשטרה. מכונית זו מוצגת במוזיאון הטכנולוגי בווינה.

בשנת 1867 הציג הגרמני ניקולאוס אוטו בתערוכת פריז את מנוע ארבע הפעימות הראשון. מנוע זה היה תודלק בגז והסתובב כ-180 סיבובים לדקה. אוטו רשם פטנט על המצאתו בגרמניה ובארצות הברית. הגרמני גוטליב דיימלר, שהתלהב ממנוע ארבע הפעימות של אוטו, שילב ב-1876 את תכנון המנוע של אוטו עם זה של מרכוס בכך שהסב את המאייד לשימוש בדלק נוזלי. ב-1885 הרכיב את המנוע על גבי אופניים, וכך יצר את האופנוע הראשון.

מבלי שידע על עבודתו של רעהו, ניסה הגרמני קרל בנץ לפתח כלי רכב משלו ובשנת 1879 הצליח לייצר מכונית המונעת במנוע בן שני צילינדרים, והיה לראשון שפיתח את מערכת ההצתה החשמלית מבוססת המצבר, המצת, המצמד, ההילוכים והמקרן. ב-1886 רשם פטנט על תלת-אופן פרי תכנונו שצויד במנוע ארבע פעימות בעל צילינדר בנפח 958 סמ"ק והספק של 3/4 כוח סוס. דגם משופר הפך ב-1888 למכונית הראשונה שנמכרה אי פעם. למרות אמינותו של כלי הרכב הצליח בנץ למכור מכוניות בודדות בלבד עקב ספקנות הקונים ביעילות המוצר. יחסי ציבור טובים למכונית ניתנו על ידי אשתו ברטה, אשר מבלי להודיע לבעלה נסעה במכונית יחד עם שני בניה הקטנים, ממנהיים לפפורצהיים וחזרה באותו היום. לאחר מכן נסע בנץ ליריד הסחר במינכן, מרחק של 200 מיל, לקבלת מדליית זהב על המצאתו. בנץ מכר רישיונות לייצור המנוע והמכונית ליזמים אחרים, ביניהם אמיל רוג'ר הצרפתי, אשר הצליח לייצר ולמכור יותר מכוניות בנץ בצרפת משהצליח בנץ עצמו בגרמניה.

המכונית הראשונה המונעת בבנזין שנבנתה בארצות הברית הייתה מכונית שהאחים דיוראה בנו בשנת 1893 בספרינגפילד. "סטודיבקר" החלה בייצור מכוניות בשנת 1897. בשנים הראשונות בארצות הברית היו פופולריות מכוניות מסוג "runabout" – ל-2 מושבים ללא גג, ללא מגן נגד רוח וללא דלתות.

בהמשך קמו מספר יצרנים, שהבולט בהם היה רנסום אולדס שהקים את החברות "אולדסמוביל" ו"ריאו". יתרונו הגדול של אולדס היה בהגיית קו הייצור הראשון והקמתו ב-1902. רעיון זה אומץ במהרה גם על ידי המתחרים כשהנרי פורד עשה בו את השימוש המושכל ביותר עבור חברת פורד ושכלל אותו באופן משמעותי עד שבשיאו ייצר מכונית מדי 15 דקות ומודל T עלתה כמשכורת של 4 חודשים של פועל ב-1914.

המכוניות המודרניות הראשונות עם המבנה המוכר של הגה ודוושות היו הקדילאק והאסטון מרטין 7. בשנות ה-30 של המאה ה-20 יוצרה בגרמניה החיפושית של פולקסווגן, שהייתה מכונית עממית.

מכונית אופיינית בתחילת המאה ה-21 מכילה בדרך כלל מנוע (בדרך כלל מופעל בדלק, לעיתים בסולר, גז פחמימני מעובה או בגז טבעי), מערכת תמסורת ("הילוכים", או "גיר" בלעז), מערכת היגוי, מערכת בלמים, מערכת איתות, מראות, פנסים אחוריים וקדמיים ומגבים לשמשה הקדמית. מערכות בטיחותיות מגוונות – חגורות בטיחות, כריות אוויר או ABS, ומערכות נוחות שאינן קשורות לנהיגה, כגון מערכת שמע או מזגן.

במדינות מסוימות אף יש מדיניות להוציא מהשוק את כל כלי הרכב שאינם מכוניות חשמליות, כמו בנורווגיה או בקליפורניה שבארצות הברית. גופי האיחוד האירופי הגיעו להסכם על איסור שימוש במכוניות חדשות עם מנועי בעירה פנימית החל משנת 2035^[2]^[3].

מבנה המכונית

מנוע המכונית ומערכת הפליטה

ערכים מורחבים – מנוע המכונית, מערכת הפליטה

מנוע המכונית הוא מנוע בעירה פנימית שמופעל בדרך כלל על ידי בנזין ולעיתים על ידי סולר (מנוע דיזל), גז פחמימני מעובה או בגז טבעי ודלקים חלופיים כאתנול וביודיזל. מנוע המכונית מורכב מבוכנות, הנדחפות כלפי מטה על ידי שרפה של חומר בעירה הנוצר משילוב דלק (חומר בעירה) ואוויר הניצת בניצוץ חשמלי או (במנועי דיזל) מחום הדחיסה. תנועת הבוכנה מועברת בעזרת תמסורת לגלגלים. מנוע מכונית מקורר באמצעות מערכת מים סגורה ומקרן (רדיאטור). ופליטת חומר הבעירה השרוף מהמנוע מתבצעת באמצעות מערכת הפליטה.

מערכת הפליטה היא המערכת המיועדת לפלוט, ממנוע המכונית, את התערובת השרופה לאחר שנוצלה להנעת הבוכנות. למערכת הפליטה מספר תפקידים:

שיפור ניצולת המנוע.
הפחתת זיהום האוויר כתוצאה מהגזים השרופים, בשרפה לא שלמה (לדוגמה, הפחתת הפחמן החד-חמצני) והוצאת הגזים השרופים מהמנוע אל מחוץ למכונית. כך שהיושבים ברכב לא ינשמו גזים רעילים אלו.
השקטת הרעשים הנוצרים במנוע עקב פיצוץ הדלק.
בכלי רכב כבדים יש גם בלמנוע – בלם המאפשר להאט את המנוע על ידי חסימה חלקית של צינור הפליטה.

במכונית בעירה פנימית קיים מכל דלק שמכיל את הדלק שנועד לספק אנרגיה למנוע. הדלק יכול להיות בנזין או סולר, וכמותו מספקת בדרך כלל לנסיעה של כמה מאות קילומטרים. למכונית המונעת באמצעות גז קיימים במקום או במקביל מיכלי גז. למכונית חשמלית אין מכל דלק ובמקומו קיימות סוללות חשמליות שמספקות את כל האנרגיה של הרכב.

היגוי ושליטה

ערכים מורחבים – הגה, תיבת הילוכים, לוח מחוונים

למכונית קיים הגה שמשמש לקביעת כיוון נסיעתה. בעת הזזת ההגה מערכת תמסורת המשולבת מכנית גורמת להזזת הגלגלים הקדמיים ימינה ושמאלה. בכלי רכב רבים קיים הגה כח, שמערכת התמסורת בו מתוגברת באמצעות מערכת עזר הידראולית או חשמלית. הגה כוח מקל על הזזת הגלגלים ימינה ושמאלה, במיוחד בעת שהרכב לא בתנועה.

בתקופה האחרונה מקובל למקם על גלגל ההגה מתגים שונים שנועדו לשליטה על מערכות השמע, בקרת השיוט ולעיתים מערכות נוספות. זאת במטרה לאפשר לנהג לתפעל מערכות אלו מבלי להסיר את ידיו מגלגל ההגה. ככל הנראה המגמה החלה בהגאי מכוניות המירוץ, בהן הרכב נוסע במהירות שאינה מאפשרת הסרת הידיים אף לרגע (אם כי שם המדובר היה במערכות החיוניות יותר לנהיגה).

למכונית יש הילוכים שהם תמסורת של גלגלי שיניים עם יחס העברה משתנה כדי להפיק מהמנוע תכונה רצויה: יותר מהירות או יותר כוח. יש "הילוך אחורי" המשמש לנסיעה אחורה (רברס), הילוך "ניוטרל" (הִלּוּךְ סְרָק) שמנתק את הגלגלים מהמנוע ובתיבת הילוכים אוטומטית גם הילוך "חניה" אשר מנתק את הגלגלים מהמנוע ונועל את הגלגלים. בתיבת הילוכים ידנית קיים גם מצמד הנשלט על ידי הדוושה השמאלית שמנתק זמנית את הגלגלים מהמנוע לצורך החלפת הילוכים. בתיבת הילוכים אוטומטית קיימים כל המרכיבים הנ"ל שמופעלים אוטומטית ובנוסף מצמד הידראולי שמחליש את החיבור של המנוע לגלגלים בסיבובי מנוע נמוכים. ישנן גם מכוניות עם תמסורת "רציפה" שיחס ההעברה בה משתנה באופן רציף בהתאם למהירות ולעומס (מומנט).

למכונית יש שתיים או שלוש דוושות שנמצאות מתחת להגה, לרגליו של הנהג. דוושת האצה ששולטת במידת הזרמת הדלק ובכך להגדלת או הקטנת סיבובי המנוע ושליטה במהירות הרכב. דוושת בלם שגורמת לעצירת המכונית. במכוניות בעלות הילוכים ידניים יש גם דוושת מצמד (קלאץ) בעת העברת הילוכים. למכונית בלם יד (הנדברקס) הנמצא לרוב לצידו של הנהג, שמשמש לבלימה מוחלטת של הרכב באופן מכני, בעת עצירה ממושכת (פקק)/ חנייה / בסכנת תאונה.

לכל מכונית יש לוח מחוונים (מכונה דשבורד, מאנגלית: dashboard) שהוא לוח בקרה המצוי בכלי רכב, לנגד עיני הנהג, וכולל מחוונים (אנלוגיים או דיגיטליים) המציגים לנהג את נתוני מאפייני הנסיעה של הרכב. מחוונים נפוצים הם מד דלק, מד סל"ד, מד מהירות, אודומטר (מד מרחק נסיעה), מד חום נוזל קירור מנוע, חיווי תיבת הילוכים, חיווי דלת פתוחה ועוד. לוח המחוונים מאפשר לנהג לנהל ולבקר את הנהיגה באופן מושכל, ולהיות מודע לאפשרות של תקלות לפני התרחשותן.

למכונית יש בדרך כלל ארבעה גלגלים. במכונית בעלת מנוע בעירה פנימית הגלגלים מתחברים לסרן (בדרך כלל הקדמי, לעיתים נדירות יותר לאחורי או לשניהם) שמתחבר לגל הינע (דרייבשפט) דרך דיפרנציאל מהמנוע. את הגלגל עוטף צמיג, שהוא מעטפת טבעתית וגמישה (המכילה גומי) העוטפת את החישוק בגלגלי כלי תחבורה. תפקיד הצמיג להעביר את כח המנוע לתנועה, לספק אחיזת כביש טובה לכלי הרכב, לבלום זעזועים ולהגן על החישוק.

דלתות ותא מטען

ערך מורחב – תא מטען

הכניסה למכונית והיציאה ממנה מתבצעת דרך מספר דלתות, בדרך כלל בין שתיים לחמש. לרוב במכוניות קטנות נמצאות שתיים או שלוש דלתות, בדרך כלל מכוניות שיש בהן מקום רק לנהג ולנוסע (אם ישנם מושבים אחוריים, היציאה והכניסה אליהם צריכה להיעשות במקרה כזה על ידי הזזת מושב קדמי). ה"דלת" השלישית במכונית כזו היא באחורי המכונית, נפתחת כלפי מעלה ומשמשת בעיקר להכנסת מטען לאחורי הרכב. במכוניות גדולות יותר יש שתי דלתות מכל צד של המכונית. במרכב "סדאן" יש ארבע דלתות, ותא המטען נפרד מתא הנוסעים. במרכב "האצ'בק" יש חמש דלתות – שתיים מכל צד, ועוד אחת מאחור, הנפתחת כלפי מעלה ומשמשת בעיקר להכנסת מטען (בדגם כזה אין תא נפרד למטען אלא אזור המטען מחובר אל תא הנוסעים)^[4].

פנסים

למכונית יש פנסים קדמיים לתאורה של הדרך בחשיכה, פנסי איתות (מלפנים מאחור ובצדדים) כדי לאותת לנהגים אחרים על סטייה (לצורך פנייה/עקיפה) מהנתיב בו נוסעת המכונית, פנסים אחוריים כדי שנהגים יבחינו ברכב בחשכה, ופנסי בלימה לאותת לנהג מאחור על האטה כדי להימנע מהתנגשות. לפנסים הקדמיים יש שני מצבים: אורות נמוכים ואורות גבוהים. באורות גבוהים משתמשים לראות את הדרך מרחוק, ובאורות נמוכים כדי לא לסנוור רכב שמגיע בנתיב הנגדי וכן רכב הנמצא ממול לנהג בנתיב הנסיעה.

מנגנוני ואביזרי בטיחות

ערך מורחב – טכנולוגיות בטיחות ברכב

במכונית מורכבים מנגנוני בטיחות שונים שנועדו להפחית את הסיכון לתאונות דרכים כמו מערכות לבקרת יציבות, בקרת משיכה ובקרת שיוט וכן אביזרים שנועדו להגן על שלמות גופם וחייהם של הנוסעים במקרה של תאונת דרכים. למשל חגורת בטיחות שמטרה למנוע את טלטול הגוף במקרה של התנגשות, תנועה או האטה, כריות אוויר שמטרתם לספוג חלק מהאנרגיה הגבוהה הנוצרת במהלך התאונה, ומשענת ראש שמטרתה מניעת "צליפת שוט" (פגיעה צוואר ראש). וכן אביזרים אלקטרוניים למניעת דריסה בתנועה לאחור, מניעת תאונות ושמירת מרחק באמצעות מכ"ם או ראייה ממוחשבת.

שלדה

ערך מורחב – שלדת רכב

בעבר, עד אמצע המאה ה-20 לערך, המבנה הבסיסי של המכונית היה השלדה (בלועזית שאסי) שעליה הורכב מרכב הרכב. השלדה היא מבנה פלדה המורכב משתי קורות אורך ומספר קורות רוחב. כיום למרבית המכוניות אין שלדה נפרדת אלא המרכב אחוד עם רצפת הרכב. מתחת לקורות הרוחב הקדמיות הורכבו קפיצים קדמיים, ותחת קורות הרוחב האחוריות קפיצים אחוריים. הסרן הקדמי והסרן האחורי שוככו באמצעות קפיצים אלו ובולמי זעזועים, המנוע היה לרוב בתצורה אורכית, מאחוריו תיבת הילוכים ותיבת ההעברה שהעבירה את כח המנוע לסרן האחורי. בחצי השני של המאה החלו להופיע כלי רכב שבהם המרכב אחוד עם השלדה, המנוע מותקן רוחבית עם תיבת ההילוכים לצידו וממנה ציריות מניעות ישירות את הגלגלים הקדמיים. מאז, זהו הסידור הנפוץ בכלי רכב פרטיים ורק כלי רכב מסחריים ורכבי שטח נותרו עם שלדה נפרדת המאפשרת חוזק רב יותר.

מרכב המכונית

האצ'בק (Hatchback)
סדאן (Sedan)
קופה (Coupé)

מיניוואן (Minivan)
סטיישן (Station)
קבריולה (Cabriolet)

מרכב מציין את צורת הרכב החיצונית. קיימים מספר סוגי מרכבים נפוצים:

מרכבים של רכב פרטי^[5]:

קופה – לרוב 2 דלתות ומבנה ספורטיבי עם גג משופע.
סדאן (Sedan) – לרוב 4 דלתות עם תא מטען מופרד מתא הנוסעים, מבנה המכונה גם "שלוש קופסאות"^[6].
האצ'בק (Hatchback) – לרוב 3 או 5 דלתות עם תא מטען מחובר לתא הנוסעים.
סטיישן (Station) – לרוב 5 דלתות, גרסה ארוכה עם תא מטען גדול.
פנאי שטח – דומה למרכב האצ'בק אך גבוה יותר.
קבריולה (Cabriolet) – גרסה בעלת גג נפתח.
מיניוואן (Minivan) – רכב גדול יותר שמתאים למשפחה גדולה או לצרכים מסחריים בסיסיים.
SUV – כלי רכב המשלב מספר מושבי נוסעים וגודל תא מטען הזהים לאלה של מכוניות סטיישן או מיניוואן, בנוסף לתכונות של רכב שטח.
קרוסאובר – רכב שיש בו מאפייני עיצוב של SUV, ללא תכונות של רכב שטח.
מכונית מיקרו – היא סוג של כלי רכב מנועי בעל ממדים קטנים במיוחד.

המכונית בישראל

ראו גם – תעשיית הרכב בישראל, כבישי ישראל

לפני הקמת המדינה

בשנת 1908 נסעה לראשונה "עגלה-מכונית" בירושלים^[7]. בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובימי המנדט הבריטי החל שימוש נרחב יותר במכוניות, אך קצב הגידול בכמות הרכבים היה גבוה בצורה דרסטית מקצב בניית הכבישים, כאשר בשנת 1922 עמד מספר הרכבים האזרחיים על 400, ובשנת 1933 על 6,126 כלי רכב, בעוד אורכי הכבישים הוכפלו פי 2 בלבד^[8]. ייבוא הרכבים עלה בשנות המנדט בצורה דרסטית, כאשר מרבית המכוניות יובאו מארצות הברית ומהממלכה המאוחדת^[9]. באותה תקופה קמו בארץ מועדונים עבור חובבי מכוניות^[10].

בארץ ישראל, הנסיעה ברכב החליפה בשלב מוקדם יחסית את הנסיעה ברכבת, כאשר גודלה הקטן של הארץ גרם לרבים להעדיף את אפשרות הנסיעה המהירה יותר. בשל הצורך להגן על תעשיית הרכבת, הממשל הבריטי הטיל מס בשיעור 25 אחוז על כלי רכב מיובאים, ומס של 100 אחוז על בנזין מיובא. האכיפה על תאונות הדרכים הייתה גבוהה, כאשר שיעורי הקנסות על נהגים היו בין הגדולים בעולם^[11].

במדינת ישראל

הגידול בכמות כלי הרכב הפרטיים^[12]
שנה	כמות כלי רכב פרטיים	גידול באחוזים לעומת עשור קודם
1960	23,980
1970	147,785	539%
1980	409,518	178%
1990	803,021	96%
2000	1,396,947	73%
2010	2,053,248	47%
2020	3,173,293	54%

מכוניות נוסעים מפורסמות

אלו מכוניות נוסעים אשר נחשבות כמכוננות בעולם הרכב

פורד מודל T: יוצרה בשנים 1908–1927, ממנה יוצרו כ-14 מיליון מכוניות. המכונית הראשונה שיוצרה בייצור המוני, והיא המכונית הראשונה אשר הייתה בהישג של מעמד הביניים, וזאת לאור המעבר של פורד לפס ייצור, במקום עבודת יד בודדת.
פולקסווגן חיפושית: יוצרה בשנים 1938–2003, ממנה יוצרו כ-21 מיליון מכוניות. המכונית הראשונה באירופה אשר יוצרה בייצור המוני.
טויוטה קורולה: מיוצרת החל מ-1969: המכונית הנמכרת ביותר בכל הזמנים עם יותר מ-50 מיליון יחידות שיוצרו ב-12 דורות שונים. מסמלת את מעמדה של תעשיית הרכב היפנית החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 המייצרת כלי רכב פשוטים בעמידות גבוהה.
טויוטה פריוס: מיוצרת החל מ-1997. היא המכונית ההיברידית הראשונה שיוצרה בייצור המוני. בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 נחשבה לסמל למכונית ידידותית לסביבה בעלת צריכת דלק נמוכה.
טסלה מודל 3: מיוצרת החל מ-2017: המכונית החשמלית הראשונה אשר יוצרה בייצור המוני. מכונית זו סימנה את המעבר של תעשיית הרכב, למכוניות חשמליות, בעלי טווח של מאות קילומטרים.

חיפושית (שנות ה-30 של המאה ה-20)
טויוטה קורולה מודל 1969 (שנות ה-60 של המאה ה-20)
סובארו ליאונה DL1600 סדאן, מודל 1987 (שנות ה-80 של המאה ה-20)
סוזוקי בלנו מודל 1998 (שנות ה-90 של המאה ה-20)
מאזדה 3 (העשור הראשון של המאה ה-21)

תעשיית הרכב

ערך מורחב – יצרני כלי רכב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פרסים

פרסים בתעשיית הרכב:

"מכונית השנה באירופה" (מוענק משנת 1964) – פרס שניתן מדי לרכב על ידי מגוון מגזיני רכב מכל רחבי אירופה.
"מכונית השנה בעולם" (באנגלית: World Car of the Year) (מוענק משנת 2005) – פרס שניתן מדי שנה לרכב הנבחר על ידי חבר שופטים המורכב מ-48 עיתונאי רכב המגיעים מ-22 מדינות ברחבי העולם.
"מכונית השנה בצפון אמריקה (מוענק משנת 1989) – פרס שניתן על ידי מגזינים מרחבי אמריקה הצפונית לרכב.

סטטיסטיקות ייצור

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו להמכלול ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

החברות הגדלות בתעשיית המכוניות נכון ל-2009 (לפי מספר המכוניות המיוצרות) הן ג'נרל מוטורס, טויוטה ופורד. טויוטה צפויה להגיע למקום הראשון ב-2009. החברה בעלת הרווחים הגבוהים ביותר למכונית היא פורשה, עקב תג מחיר גבוה והצלחתו הרבה של רכב הכביש – שטח פורשה קיאן, ממנו נמכרו למעלה מ-40 אלף יחידות.

ייצור מכוניות וכלי רכב מסחריים (1,000 יחידות – 2009)

15 החברות המובילות בייצור לשנת 2009. ייצור מכוניות וכלי רכב מסחריים (1,000 יחידות – 2009)

ייצור מכוניות בישראל

תעשיית הרכב בישראל לא זכתה להצלחה רבה. חברת "אוטוקרס", ייצרה במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 מכוניות מדגמים שונים בישראל תחת השמות "סוסיתא" "כרמל" "סברה". כיום מורכבים בישראל אוטובוסים במפעלי מרכבים והארגז; רכבי שטח מיוצרים (למעט מנוע תוצרת חוץ) במפעל תעשיות רכב נצרת עילית, שהדגם המפורסם שלהם הוא הג'יפ "סופה".

מרוצי מכוניות

ערכים מורחבים – מרוץ מכוניות, ספורט מוטורי

בנוסף לשימושים הפרטיים והעסקיים של המכונית קיים גם ענף ספורט שלם השייך לכלי רכב זה. מרוצי מכוניות התחילו להתקיים זמן קצר מאוד לאחר המצאת המכונית. כך שמרוץ המכוניות הראשון בעולם נערך בפריז בשנת 1894 על ידי המגזין "לה פטי ג'ורנל" כמבחן אמינות למכוניות התקופה.

לקראת שנות ה-30 של המאה ה-20 החלו להופיע מכוניות על שנועדו להצטיין במרוצים. הן צוידו במנועי 8 עד 16 צילינדרים בעלי מאות כוח סוס והוגבלו למשקל של עד 750 קילוגרם לפי תקנות שונות (המכונות פורמולה). מכוניות אלו יוצרו בידי יצרנים גרמניים כדוגמת אוטו יוניון ומרצדס בנץ וצרפתים כדוגמת בוגאטי, דליי ודלהיי. במחצית השנייה של העשור הגיעו היצרנים הגרמנים לשליטה מוחלטת במרוצי הפרס הגדול, כנראה בעידוד השלטון הנאצי.

בעשור הראשון של המאה ה-21 ישנו עניין ציבורי רב בענף מרוצי המכוניות. מדי שנה נערכים מאות מרוצי מכוניות ברחבי העולם, בהם הפורמולה 1, הראלי, אליפות העולם למכוניות באינדורו, נאסקאר, אינדי 500, ועוד רבים אחרים.

ההבדלים הבולטים בין מכוניות מרוץ למכוניות רגילות הם: המנוע הרבה יותר חזק, הצמיגים יותר רחבים וחזקים, המכונית פחות מתמקדת בנוחות ויותר במהירות (בהשוואה למכוניות רגילות) והאווירודינמיקה. על מכוניות מרוץ לרוב נמצאת כנף אחורית (ראו בתמונה) שמטרתה לגרום לאוויר לפגוע בה – האוויר ניתז למעלה – ובהתאם לחוק השלישי של ניוטון, דוחף את הגלגלים האחוריים לכביש – דבר שיוצר יותר אחיזה בפניות, שכן יותר מדי לחיצה על הגז ביציאה מפניות יכולה לגרום בקלות להסתחררות.

מכונית חשמלית

ערך מורחב – מכונית חשמלית

מכונית חשמלית היא מכונית המונעת על ידי מנוע חשמלי אחד או יותר, תוך שימוש באנרגיה המאוחסנת בסוללות נטענות. מכוניות חשמליות יכולות להטען בתחנות טעינה ציבוריות או בעמדות טעינה ביתיות.

יצור מכוניות חשמליות בייצור המוני החל משנות העשרים של המאה ה-21, כאשר השאיפה היא להיגמל באופן מוחלט לבסוף ממכוניות הממונעות על ידי דלק ולעבור למכוניות חשמליות.

מכוניות יוקרה

בנוסף לקטגוריות הרכבים המחולקות זו מזו בדרך כלל על פי מבנה ואופי השימוש, מקובל להגדיר מכוניות מסוימות (או מותגים מסוימים) כ"מכוניות יוקרה". אלו מכוניות שאינן שונות מהותית מאחרות אולם הן בדרך כלל בעלות עיצוב יוצא דופן, גדולות יותר, מאובזרות ונוחות יותר ובעיקר יקרות יותר.

ישנן מכוניות אשר מטרתן היא למתוח את גבולות היכולת ההנדסית ולהשיג ביצועי שיא, בעיקר בתאוצה (בפרט: האצה מ-0 ל-100 קמ"ש בכמה שפחות זמן), מהירות בישורת ומהירות במסלול סגור (הקפה מהירה). מכוניות אלו נמצאות בקטגוריה של מכונית-על. מחירן יכול להגיע למיליוני דולרים ומספר היחידות המיוצרות מוגבל. יצרני מכוניות בונים מכוניות-על בעיקר למטרות שיווק, יחסי ציבור, פרסום ותדמית.

השפעת מכוניות על החברה והכלכלה

ערכים מורחבים – תאונת דרכים, שיתוף מכוניות