דניה (חיפה)
דניה, או הוד הכרמל, היא שכונה בדרום חיפה, בחלקה ההררי, שהוקמה החל משנות ה-60 של המאה ה-20. לדניה שכונות-בנות, שקמו מסביבה במהלך השנים, ויחד עימן היא מהווה את רובע המגורים המבוסס ביותר של מטרופולין חיפה. שכונות היוקרה נבנו על שטחי טרשים ויער באזור הפריפריאלי המרוחק של העיר, בסגנונות בנייה מגוונים, שבהם דגש על צמודי-קרקע על מגרשים גדולים מהמקובל, ואוכלוסייתן כוללת את הדמויות המשפיעות ביותר בכלכלה העירונית.
היסטוריה
האזור המזרחי של דניה, לרבות קריית אוניברסיטת חיפה של ימינו, נכלל לפנים בשטח מצוקי מיוער שנודע בשם ח'רייבה - והגיע על ליאג'ור שלמרגלות הכרמל. על שטח זה הוחלה בשנות ה-30 תוכנית פיתוח ובינוי נרחבת שיזמו מוסדות היישוב, שגולת הכותרת שלה הייתה נקודת התיישבות שתיקרא בשם "פסגת הכרמל". רחוק מחיפה, בעומק הכרמל הפראי, תכננה חברת הכשרת היישוב מאמץ חלוצי שיבטיח את התרחבות חיפה העברית – שאת קצהה הבנוי סימנה אז השכונה הצעירה אחוזה – עוד דרומה. קרקעות קבוצת "המנחיל" נקנו עוד באמצע העשור הקודם, והדרך הראשית שחיברה את חיפה עם עספיא, לימים שדרות אבא חושי, קיבלה משקל רב במיוחד כחלק מאוטופיה של דרך בין-אזורית שתשרת את כל שכונות הרכס, עם חיבור ליערות הכרמל. רוחבו של הכביש, כפי שנקבע בידי השלטונות, היה 20 מטר, והחזון כלל יצירת שכונות מקבילות משני עבריו. ב-1941, עם התחזקותם של זרמים "ירוקים" בשיח ההתיישבותי והעירוני, הורחבה הדרך ל-30 מטר, וזאת כדי לצמצם את הבינוי שלאורך הכביש וכך להימנע מפגיעה בנוף לעבר הים התיכון. ל"חורשת הארבעים" היה יעוד להישאר גן ציבורי מחוץ לשטח הבנוי האורבני, ולמעשה השטח כולו, מ"המנחיל" ודרומה, הוגדר על ידי הממשלה כשמורת יער, והעירייה תחת שבתי לוי אף היא התנגדה לפיתוח מסיבות אקולוגיות.
בחלוף שני עשורים החלה בנייתה של שכונת דניה - אם כי לא באתר המקורי של "פסגת הכרמל"; וכעבור עשור נוסף, ביולי 1971, אושררה הכרזת מרבית השטחים הפתוחים שנותרו כפארק הכרמל, תוך גניזת חלק מחזונות הבינוי.
עד 1969, שנת מותו של ראש העיר אבא חושי, נקרא הכביש הראשי "דרך דליה", ובשנה זו הוסבה הדרך על שמו.
השכונות הוד הכרמל, רמת גולדה, רמת אלמוגי וסביוני דניה כמו גם קמפוס האוניברסיטה, מהווים כיום חלק מרובע סטטיסטי בשם "רמות הכרמל". אשכול זה קרוי גם "ציר אבא חושי", והוא גובל באחוזה מצפון, בטירת הכרמל ממערב, מדרום בפארק הכרמל וממזרח בנשר ובנווה שאנן. ב-2008 גרו בדניה-רבתי 11,090 תושבים, כששטח ממוצע של יחידת דיור ברובע עומד על 154 מ"ר. שני שלישים בקירוב ממשקי הבית מחזיקים בשתי מכוניות או יותר. הילדים לומדים ברובם בבית הספר היסודי "איינשטיין" שבגבול עם אחוזה, ובתיכון אליאנס שב"עמק השמש". כמו כן משרת את הרובע סניף בית הספר התיכון הריאלי שבקמפוס בית בירם באחוזה. מתנ"ס "רמות" שמשותף לדניה ולשכונות דרום נווה שאנן משרת את הרובע.
בשנות ה-70 התגלתה תחת מדרכה בדניה מערת נטיפים קטנה, עשירה בזקיפים ובנטיפים בני אלפי שנים[1].
ב-1992 נוסד מועדון רוטרי "הוד הכרמל", שמאז עוסק ברכישת ציוד לבתי חולים, אימוץ מועדוניות ילדים, מתן מלגות לסטודנטים ואירועי גאלה.
ב-1993 גילתה רשות העתיקות מערת קבורה מסועפת בעת עבודות להרחבת כביש. במערה, שנחצבה בגיר בעידן הסנון, נמצאו 11 דמויות קבורות בשישה כוכים.
דליקות שפרצו ביער הסמוך היוו איום מתמשך על החיים בשכונה, כך בשריפה ב-1989, בשריפה ב-1998 – אז נפגעו 40 בתים, ובשריפה ב-2010.
שכונות
דניה א'
התוכנית לשכונה הראשונה אושרה ב-1961, והיא כללה 600 וילות על שטח של 900 דונם, ממערב לכביש חיפה-עספיא. כשנבנתה, החל משנה זו, היא הייתה מנותקת משאר חלקי חיפה. חברת הבנייה הראשונה שבנתה בה הייתה דניה סיבוס, והשם "דניה" הוענק לרחוב הראשון, ודבק בשכונה. העירייה, אמנם, העדיפה לקרוא למקום "הוד הכרמל"[2], אך שם זה לא אומץ על ידי התושבים. בהמשך יוחס שם הרחוב לדנמרק, והרחובות הבאים שנסללו קיבלו גם הם שמות של מדינות ידידותיות. בשלב מסוים הוצע לקציני חיל הים להתיישב בשכונה[3]. הם, מצדם, סירבו, בשל הריחוק מלב העיר. מנגד, המגרשים הגדולים (בין 700 ל-900 מ"ר) משכו במהרה את עשירי העיר, שבנו עליהם בתי-מידות מפוארים, המצטיינים בגינון מרהיב. בחלוקה המוניציפלית של שנות ה-70 עדיין סומנו רחובותיה הדלילים של השכונה כחלק מ"אחוזה", ורק בהמשך הפכה לתת-רובע נפרד.
ב-2008, לאחר סדרה של פריצות לבתים שאירעה לאורך השנה החולפת, התאגדו התושבים והציבו מחסומים מאוישים לא-חוקיים[4] בפתח הרחובות דניה ושוודיה, ובכך הביאו לצמצום של מעל 90% בהיקף עבירות הרכוש בשכונה. הגבלת הגישה לשכונה עוררה מחאה ציבורית.
בדניה א' מרכז מסחרי, מרכז קהילתי פעיל, ספרייה ציבורית, שבט של תנועת הצופים העבריים (שבט לטם) וקופת חולים. תושביה מבוגרים יחסית לממוצע ברובע, והיא נמצאת בראש המדרג הארצי של שכונות היוקרה. נחלים העוברים בה הם נחל עובדיה - שמפריד בינה לבין רמת גולדה שמצפון, ונחל נדר, מדרום. השכונה היא גם שכונת המגורים הגבוהה ביותר בחיפה, והאזור הוא נקודת התחלה לטיולים בפארק הכרמל הסמוך.
דניה ב'
ב-1971 אושרה בנייה בהמשך לדניה על שלוחה שפורצת מערבה במורדות האוכף. חלק מהאדמות נמנות עם אדמותיו של הכפר א-טירה שנחרב במלחמת העצמאות. הבנייה נמשכה עד שנות ה-90, וכיום הרחובות הקיצוניים נושקים לטירת כרמל. בשכונה מועדון ספורט עם בריכת שחייה ומגרשי טניס וכן מרכז מסחרי שכונתי. המגורים הם בעיקר בדופלקסים, קוטג'ים ווילות, הרחוב הראשי הוא אברהם שלונסקי. השכונה טובלת בוואדיות ירוקים כמעט מכל עבריה.
רבים מתושבי דניה ב' הם עובדי היי-טק, משפחות עם ילדים, וממוצע הגיל נמוך משמעותית ביחס לדניה הוותיקה. מחירי הנכסים בשכונה גם הם נמוכים בהשוואה לדניה א'.
רמת גולדה
רמת גולדה ורמת אלמוגי הן צמד שכונות קטנות לאורך שדרות אבא חושי; משני עברי השדרה, בעלות מאפיינים כמעט זהים. רמת גולדה, המערבית, יושבת על אדמות "המנחיל" ו"מנורה" שנרכשו מדרום לאחוזה בשנות ה-20. תוכנית המתאר לשכונה הוכנה רק ב-1981, והיא נבנתה במהלך אותו עשור, לצד הכביש הראשי, כשבתחילת שנות ה-90 אוכלסו הבתים הראשונים. השכונה קרויה על שם ראש הממשלה גולדה מאיר, ונחשבת יוקרתית יותר משכנתה ממזרח, רמת אלמוגי, בשל כיוון הנוף הפתוח והבלתי-מופרע לים. אוכלוסייתה מונה כ-2,300 תושבים ממעמד גבוה ובינוני-גבוה, האדריכלות בה היא פרטית, נמוכה ברובה ומאופיינת בקובייתיות פונקציונליסטית עם שימוש רב במוטיבים קלאסיים. שטח השכונה כ-120 דונם, ממערב לה גאיות ושדות פתוחים, שחלקם מיועדים לבנייה עתידית.
בין רמת גולדה לרמת אלמוגי בנוי מחלף קטן המאפשר מעבר בין שתיהן ללא מפגש עם הכביש הראשי.
רמת אלמוגי
השכונה נוסדה בשם הלא-רשמי (והמטעה) "אחוזה הצפונית", על אדמות "מנורה", בעברן המזרחי של שדרות אבא חושי. היא גובלת במזרח ברמת אלון וברמות רמז, בדרום בסביוני דניה, בצפון באחוזה ובמערב ברמת גולדה, וצופה אל מפרץ חיפה. בנייתה החלה ב-1994 ונבנו בה מבנים של 3–4 קומות, שתי דירות בקומה. בראשית המאה ה-21 נמשכה הבנייה, ובשנת 2002 נבנו רבי-קומות ב"עמק השמש" שלאורך דרך בירם. השכונה נקראה על שם ראש העיר יוסף אלמוגי, ובדומה לרמת גולדה היא מאוכלסת במשפחות צעירות רבות. בשכונה כ-600 משפחות, ממעמד בינוני-גבוה.
בעמק השמש נמצא תיכון אליאנס על שם רוטשילד, שעבר משכונת הדר בסוף שנות ה-70.
על רמת אלמוגי מעיב מתחם אנטנות שידור של צה"ל, שהוקם עוד בימי המנדט הבריטי ושנמצא כי הוא פולט קרינה דבר שגרם לתושבים להאבק כנגד מיקומו[5]. המחלוקת שניטשה לאורך שנות ה-90 ותחילת המאה ה-21 כללה ערוצים משפטיים, מאבקי-הורים והתערבות של הכנסת לצד עתירות למשרדי הממשלה השונים.
בנייתן של צמד השכונות גולדה-אלמוגי לאורך סוף המאה ה-20 השלימה את ניצול השטחים הפתוחים לאורך "הציר" בין דניה והכרמל הצפוני. בנופן האדריכלי, כמו גם החברתי, הן מהוות חוליה המשכית בין רמת בגין לדניה א', ומקיימות חיבור אורבני בין תתי-הרבעים השונים.
על השכונה משקיף "מצפור זייד" על שם שאול זייד שנמצא בשדרות אבא חושי, סמוך לבית מס' 50, זוהי מרפסת התצפית בולטת וממנה יורדות מדרגות לגן ציבורי עם ספסלים למנוחה ומתקני שעשועים.
בשנת 2017 הוקם מרכז מסחרי קטן ברחוב אינשטיין.
סביוני דניה
בראשיתה נקראה "רמת אדי", אולם בחרה לאמץ את שם הפרויקט שבנתה חברת דניה סיבוס בשנות ה-80. עיריית חיפה, מצדה, העניקה לשכונה את השם "סביוני הכרמל". סביוני דניה נבנתה בשטח תלול מצדן המזרחי של שדרות אבא חושי, לצד דרך 705 היורדת אל העיר נשר. בשנות ה-90, לאחר עשור של שקט בגזרת הנדל"ן בשכונה המבודדת, באה תנופה של בניית מגדלי מגורים רבים ופנטהאוזים. אלו גובלים כיום במגדלים של שכונת קדמת דניה בנשר, ואוכלוסייתם מבוגרת יחסית, במקרים רבים משפרי-דיור, מהם אף שעברו מדניה הוותיקה.
בסביוני דניה חיו ב-2008, 2,110 תושבים. בשנת 2017, הוקם בשכונה מרכז מסחרי קטן.
חלק מהמבנים שנבנו בשכונה הועברו, בעקבות פסיקת בג"ץ משנת 2007, לשטח השיפוט של נשר.
קישורים חיצוניים
 |
ראו גם פורטל חיפה |
הערות שוליים
- ^ הצצה למערה הסודית שמתחת לביוב של חיפה, חדשות ערוץ 2
.
- ^ תכניות לפיתוח מרום הכרמל, למרחב, 10 במאי 1961
- ^ אליהו מרקוביץ, הווילות הראשונות של "הוד הכרמל" יהיו מוכנות לדיירים באוקטובר, מעריב, 18 ביוני 1962
- ^ אורנה נירנפלד, תושבי כרמליה נואשו מהמשטרה, חברה פרטית תאבטח אותם, באתר nrg, 20 ביוני 2010
- ^ מסמך רקע לדיון, מאת מרכז המחקר של הכנסת
