אורן
 עץ האורן
| |
|---|---|
Pinus densiflora
| |
| מיון מדעי | |
| מערכה: | מחטנאים |
| סוג: | אורן |
אֹרֶן (שם מדעי: Pinus) הוא סוג של עץ מחטני ירוק-עד ממשפחת האורניים. בסוג כ-150 מינים. עיקר תפוצתו באזורים הקרים, הממוזגים ובהרים הטרופיים בחצי הכדור הצפוני. פרי האורן נקרא איצטרובל והוא גדל כאשר הוא סגור והזרע נעול בתוכו. בהגיע הזמן המתאים האיצטרובל נפתח והרוח מפיצה את הזרעים כשלכל זרע צמודה כנף קטנה. פריחת האורן מתרחשת בחודש מרץ כאשר האורן מתכסה בפריחה כתומה-חומה כאשר כל אשכול פרחים עוטף קנה קצר ההופך לשדרת איצטרובל אחרי ההפריה.
תפוצה
מאובנים של עצים דומים לאורנים נמצאים כבר בשכבות של מאובנים עתיקים, עצים אלו היו נפוצים מאוד בסיביר ומצויים במרבית אירופה וצפון אסיה. המאובן הקדום ביותר שזוהה כעץ מסוג אורן, התגלה בבלגיה, משם התפשטו עצי האורן באופן טבעי, עוד לפני התערבות האדם.
עצי האורן גדלים באופן טבעי בחצי הכדור הצפוני. בצפון אמריקה הם משתרעים מקנדה עד ניקרגואה והאיטי במרכז אמריקה, המגוון הרחב ביותר נמצא במקסיקו ובקליפורניה. באסיה ובאירופה הם משתרעים בין פורטוגל וסקוטלנד במערב עד רוסיה, יפן והפיליפינים במזרח (ובכלל זה הם מצויים גם במזרח התיכון ובישראל). ישנם עצי אורן הגדלים בהרי ההימלאיה ודרום-מזרח אסיה, ומין אחד (אורן סומטרי) שחצה את קו המשווה באופן טבעי בסומטרה.
שני מיני אורן נחשבים כטבעיים בישראל: אורן ירושלים (Pinus halepensis) ואורן הצנובר (Pinus pinea). הראשון עדיין מאכלס טבעית מקומות שונים בישראל, כמו שמורת המסרק והרי הכרמל, ואילו השני נחשב למין ים תיכוני כללי: ישנן עדויות להימצאותן של חורשות אורן סלע טבעיות באזורי עמק חפר ויפו שכנראה בוראו על ידי האדם. במאספים ארכאו-בוטניים שבוצעו בישראל נמצאו בין היתר גם זרעים של אורן הגלעין (הסלע).
האורנים נשתלים בצורה נרחבת גם בחצי הכדור הדרומי, בעיקר לצורכי תעשייה.
רוב האורנים בישראל ניטעו על ידי הבריטים בתקופת המנדט, ביחס של 3 ל-1 לכל עץ שנטעה הקרן הקיימת לישראל[דרוש מקור].
מורפולוגיה
עצי אורן הם ירוקי עד. קליפת העץ של רוב האורנים היא עבה ומחוספסת, אף על פי שלחלק מהמינים יש קליפה דקה ומתפוררת. חייהם יחסית קצרים: 100–150 שנה בדרך כלל, אך קצב גידולם מהיר. אמנם ידועים פרטים שהגיעו לגיל מופלג, כגון האורן בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים, שגילו מתקרב כנראה ל-500 שנה. גובה העץ מגיע עד ל-15 מטרים.
שורשי האורן חיים בסימביוזה עם פטריות רבות (מיקוריזה), שהידועות ביניהן הן פטריות הכובע אורנייה וישעור. הפטריות מספקות לשורשים מים וחומרי מזון אנאורגניים המומסים בהם, וביניהם חומרים שזמינותם נמוכה בקרקעות קירטוניות, כמו זרחן וברזל ואילו העץ מספק לקורי הפטרייה חומרים מוטמעים.
האורן הירושלמי משתייך לקבוצת הפירופיטים המחדשים את עצמם "בעזרת" שריפות. בתוך רקמת עליו וכן בענפים ובגזע מצויים ביבי שרף. השרף גורם להתפרקות איטית מאוד של עלי העץ שנשר, ועל כן מצטבר מתחת לעצי אורן מצע עלים, המונע את גידולם של מיני צמחים רבים. זהו חומר דליק מאוד, ועל כן פגיעים יערות אורן לאש, ושמירתם מפני שריפות קשה. העץ אינו מתחדש מגדמו לאחר שרפה, אלא באמצעות הפצה נרחבת של זרעים, ונביטתם, מאחר ששרפה גורמת לאצטרובלים להתחמם ולהפתח, וכך לשחרר את הזרעים הכלואים בהם. הצנוברים (פיניונס), זרעיו של האורן מתפזרים לכל מקום, וכך האורן 'מבטיח לעצמו' נביטה מהירה לאחר השרפה - בעצם את הדור הבא.
מינים בולטים
אורנים שמגדלים בתרבות בישראל:
- אורן הצנובר (Pinus pinea) - שמות נרדפים: אורן הגלעין ואורן הסלע; זרעיו נאכלים ונמכרים בשווקים כ"צנובר" ("פניונס")
- אורן קפריסאי (P. brutia)
- אורן ירושלים (P. halepensis)
- אורן קנרי (P. canarensis)
ועוד כ-8 מינים שמקורם באזורים ממוזגים (אירופה, הימלאיה וצפון אמריקה) כמו:
- אורן שחור (P. nigra)
- אורן היערות (P. sylvestris)
- אורן החוף (P. pinaster) באזורים הקרירים והגבוהים של הארץ
- אורן מקרין (P. radiata)
- אורן רם (P. excelsa)
- אורן הזפת (P. Ponderosa)
- אורן ההרים (P. mugo)
- אורן ארוך-עלים (P. roxburghii)
שימושים
האורנים הם בין החשובים שבעצים המשמשים בתעשייה. מגדלים רבים מהם כדי להפכם לעיסה להכנת נייר. הפופולריות שלהם נובעת מהיותם עצים רכים הגדלים במהירות וניתנים לשתילה באופן צפוף, וגם בשל מחטיהם, ה"חונקים" את האדמה כאשר הם נושרים, ולא מאפשרים מעבר חמצן, ובכך נמנעת התפתחותם של צמחים לא רצויים באזור הגידול. קיימת סברה שבשל החומציות שבמחטי האורן צמחים נוספים לא גדלים על הקרקע סביבו, אך זוהי טענה חסרת בסיס.
עצי האורן משמשים בתעשיית הריהוט. השרף של חלק מהמינים משמש לייצור טרפנטין. פרי האורן ,האיצטרובל, מכיל מספר רב של זרעים ובחלק מהמינים יש גרעין גדול, צנובר, המשמש למאכל, וניתן לחלוט תה ממחטיו הניצנים אך לא מהסוגים הנפוצים בישראל.
עצי אורן משמשים גם לנוי, ואף כעצי חג מולד, לצד האשוח, שגם הוא ממשפחת האורנים.
האורן במקורות - מקור השם
האורן נזכר פעם אחת במקרא כעץ נטוע (בהנגדה ל'עצי יער') שגדל ממי הגשמים, ועצו ראוי לבעירה: ”נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל, וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר” (ישעיה מ"ד, י"ד–ט"ו).
מסורת זיהוי ה"ארן" נשמרה עד לתקופת התנאים ונראה שלאחר מכן היא אבדה. מסורת הזיהוי הקדומה ביותר היא שמדובר בעץ הנקרא בימינו אורן (Pinus), והמועמד המתאים הוא אורן ירושלים (P. halepensis), שגדל בארץ כעץ-בר. בתעודות אכדיות מופיע השם erinu,erini כשם של ארז הלבנון או כינוי כללי לעצים מחטניים. לפי זה אפשר שהכוונה לשם קיבוצי וגם לשם פרטי.
פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן מציע כי ה"ארן" הנזכר במשנה במסכת פרה הוא למעשה שם נרדף ל"עץ השמן", הנזכר בהקשרים דומים לעץ שממנו הכינו משואות וגם עצי מערכה. יש המזהים אותו עם ה-Pinus, הידוע גם בשם 'עץ האבוקה', דבר המסביר מדוע לכאורה נזכר שמו של עץ האורן עצמו, מספר פעמים מועט.
ישנן עדויות מתקופות קדומות לשימוש באורן ירושלים (P. halepensis), כדוגמת מציאתם של 800 זרעים בעפולה מתקופת הברונזה הקדומה. כמו כן, נמצאו גם שרידים מתקופת הברזל.[1]
קיימות עדויות היסטוריות מאוחרות מימי הביניים המרמזות על גידולו כעץ נטוע.[2]
בתלמוד[3] עץ השמן נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.
אקולוגיה
אורנים מפרישים אירוסול (הנמצא גם בשרף שלהם) בשם פינן (Pinene), אשר גורם להתעבות עננים, ובכך למשקעים גדולים יותר באזורים בהם היער נמצא.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אֹרֶן |
- אורן, באתר ITIS (באנגלית)
- אורן, באתר NCBI (באנגלית)
- אורן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אורן, באתר Tropicos (באנגלית)
- אורן, באתר GBIF (באנגלית)
- אורן, באתר IPNI (באנגלית)
ארן (עץ), דף שער בספרייה הלאומית- אורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרטים על מספר מיני אורן, באתר "גן ונוף"
- סיווג אורנים (באנגלית)
- תמונות האצטרובלים של מספר מינים (באנגלית)
- מאמר בנושא תרומת פינן ליצירת עננים (באנגלית)
- שימושים רפואיים של האורן
הערות שוליים
אורן39368094Q12024