ערך מומלץ

אשדוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר בישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אשדוד (פירושונים).
אשדוד
סמל העיר

סמל העיר

סמליל העיר החדש לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

סמליל העיר החדש, לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

קולג' תמונות
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי
גובה ממוצע[1] ‎23 מטר
תאריך ייסוד 1956
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 229,018 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 7
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.2% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 4,869 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 39
תחום שיפוט[2] 47,040 דונם
    - דירוג ארצי 50
(למפת אשדוד רגילה)
 
אשדוד
אשדוד
31°47′44″N 34°38′59″E / 31.7955074480575°N 34.6496613376469°E / 31.7955074480575; 34.6496613376469
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		5 מתוך 10
    - דירוג ארצי 149
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.4143
    - דירוג ארצי 101
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.8%
גילאי 5 - 9 8.9%
גילאי 10 - 14 8.3%
גילאי 15 - 19 7.4%
גילאי 20 - 29 13.3%
גילאי 30 - 44 16.5%
גילאי 45 - 59 16.2%
גילאי 60 - 64 4.9%
גילאי 65 ומעלה 15.8%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 139
–  יסודיים 93
–  על-יסודיים 78
תלמידים 45,365
 –  יסודי 27,164
 –  על-יסודי 18,201
מספר כיתות 1,917
ממוצע תלמידים לכיתה 26.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל אשדוד נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.ashdod.muni.il

אַשְׁדּוֹד היא העיר הגדולה במחוז הדרום והשביעית בגודלה במדינת ישראל. נוסדה ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ומיושבת כ-3,700 שנים, בין היתר כאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ששכנו באזור. שמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. בראשית ימיה התהוותה כמרכז מסחר ימי פעיל, עם נמליה המזוהים בתל מור ובאשדוד ים, ובעת המודרנית הפכה לעיר נמל בזכות אחד מסמליה המובהקים - נמל אשדוד, הגדול בנמלי ישראל. יחד עם הנמל פועלות בעיר תשתיות לאומיות נוספות, אשר הופכות אותה למרכז תעשייתי חשוב.

מאז הקמתה, אשדוד קולטת עלייה יהודית נרחבת מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד היא גם אחת הערים היחידות בישראל שנוסדו בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להתפתחותה לאחת הערים הגדולות במדינה.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה

ערים עתיקות

אשדוד העתיקה

ערכים מורחבים – תל אשדוד, תל מור
תל אשדוד

כשלושה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא אתר ארכאולוגי, תל אשדוד, ובו שרידי העיר העתיקה. אשדוד ותושביה ("אשדודים") מוזכרים 18 פעמים בתנ"ך,[4] וכן גם בספרים החיצוניים ובספרי הנצרות. שמה אוזכר גם כעיר מסחר בתעודות אוגריתיות, מצריות ואשוריות, ובתיעודים נוספים בתקופות מאוחרות יותר.

ההתיישבות באזור אשדוד החלה בתקופה הפלאוליתית, ובמהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד לראשונה כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים; העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש הערים החשובות ביותר לפלשתים, אשר התנהלו כערי מדינה. לאשדוד היה נמל תחת חסותה כבר מאמצע תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור.

עם התנחלות שבטי ישראל בארץ כנען העיר נכללה בנחלת שבט יהודה, אך לא קיים תיעוד שמעיד על כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הביסו הפלשתים את השבטים ולקחו עמם שלל את ארון הברית אל מקדש האל דגון שבאשדוד.[5] תיאור זה עשוי להעיד שבשנים אלה הייתה אשדוד עיר המדינה הראשית של הפלשתים.[6]

במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר יחד עם היישוב הפלשתי בתל מור. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים. בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו מלך יהודה, כפי שמתואר בספר דברי הימים:

"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".

עשרות שנים לאחר מכן נכבשה העיר על ידי אשור. ב-712 לפנה״ס, לאחר שתי מרידות של אשדוד, החריב אותה והגלה את תושביה מלך אשור, סרגון השני.[7] עם ההיחלשות האשורית באזור במאה ה-7 לפנה"ס, צר פרעה פסמתיך הראשון על אשדוד והחריב את חלקה,[8] וב-604 לפנה"ס כבש אותה נבוכדנצר מלך בבל. ב-539 לפנה"ס היא שוקמה על ידי הפרסים, ועם שיבת ציון התקיים בה יישוב יהודי קטן בשטח פחוות יהודה.[9] העיר נכבשה בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן בין 312-315 לפנה"ס על ידי תלמי הראשון ואנטיגונוס במסגרת מלחמות הדיאדוכים.[10]

במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל השתנה שמה והיא נקראה אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס (ביוונית: Άζωτος Μεσόγειος; בעברית: "אשדוד של היבשה"). העיר שגשגה תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. ב-147 לפנה"ס כבש אותה יונתן הוופסי ושרף את מקדש דגון.[11] בראשית התקופה הרומית נכבשה אשדוד על ידי פומפיוס, ושמה השתנה לאזוטוס היפינוֹס (בעברית: "אשדוד של הפרשים"). היא נותקה מממלכת החשמונאים, ותושביה היהודים גורשו. העיר ניתנה במתנה להורדוס על ידי אוגוסטוס קיסר ב-32 לפנה"ס, וזה הורישה לאחותו שלומית. בימי סטראבון נחשבה אשדוד כחלק מפיניקיה.[12] עד המאה ה-4 התרחבה בהדרגה אשדוד ים הממוקמת כ-5 קילומטרים מערבית לה, ומרכז הכובד עבר אליה מאשדוד, שחשיבותה דעכה.

אשדוד ים

ערך מורחב – אשדוד ים
מצודת אשדוד-ים

אשדוד-ים הייתה עיר נמל עתיקה ששרידיה ממוקמים באתר ארכאולוגי גדול בחופה הדרומי של אשדוד המודרנית. השרידים מעידים כי העיר התהוותה לראשונה בתקופת הברזל. בין העיר לאשדוד היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה במשך מאות שנים, בדומה לקשרים בין יבנה ויבנה-ים.[13]

שמה מוזכר לראשונה בלוח חמר בכתב יתדות שנכתב ב-722 לפנה"ס על ידי סרגון השני, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אָסדוּדימוּ ("אשדוד-ים"). מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית לא קיים תיעוד היסטורי למתרחש באשדוד-ים, ייתכן בשל שיוכה המנהלי לעיר האם אשדוד. במאה ה-4 עקפה בגודלה את אשדוד היבשתית והייתה לעיר מסחר אשר כונתה ביוונית אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος παράλιος, בעברית: "אשדוד שעל החוף"). במפת מידבא מופיע תרשים של העיר ובו היא מופיעה עם מזח, בתים ומבני ציבור, בהם כנסייה.

במהלך המאה ה-7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים, נבנתה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ מצודה גדולה בין שרידי העיר אשר כונתה בערבית קָלעת אל-מינָא (בעברית: "מבצר הנמל").[14] זו הוקמה במטרה להגן על החוף מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. ב-1033 נפגעה המצודה ברעידת אדמה. ב-1099, עם סיום מסע הצלב הראשון והקמת ממלכת ירושלים, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר (בעברית: "מבצר בֵּרוּאַר"). המצודה ננטשה סופית ב-1260 עם כיבוש הממלוכים את ארץ ישראל, ושרידיה נשמרו עד היום.

שרידי אשדוד-ים קבורים תחת חול ונחפרים לסירוגין החל משנות ה-60. מ-2013 מתקיימות עונות חפירה באתר על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם. בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופות הרומית והביזנטית.[15] בנובמבר 2017, החפירות באתר חשפו רצפת פסיפס שנוצרה ב-539, והייתה חלק מכנסייה גאורגית-יוונית שפעלה בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[16]

יישוב ערבי

ערך מורחב – איסדוד

עם סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל באמצע המאה ה-7, התהווה בתל אשדוד וסביבותיו כפר ערבי בשם איסְדוּד. הכפר המשיך להתקיים גם במהלך התקופה הצלבנית. ב-1596 תועד הכפר עם אוכלוסייה של 413 נפשות.[17] מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח לעיירה, ובה חאן. נמל קטן שהיה סמוך לעיירה שימש את הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, והובאו אליה פועלים רבים ממצרים.[18] במהלך המנדט הבריטי ועד 1948 האוכלוסייה צמחה והגיעה לכ-5,000 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז לכפרים בסביבה. אחד מהם, בשיפוטה של אשדוד כיום, הוא הכפר ערב סוכריר של השבט הבדואי אבו סווירה, על גדותיו של נחל לכיש (שנקרא אז בערבית "ואדי סוכריר").

ב-15 במאי 1948, לאחר סיום המנדט וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו אליה כוחות חיל המשלוח המצרי, כאשר אחת ממטרותיהם הראשונות הייתה לכבוש את העמדות הישראליות שבאזור איסדוד. ב-22 במאי נפלו העמדות לידי הגדוד השישי של הצבא המצרי, שנבלם בגשר עד הלום. מנקודה זו ואילך, הייתה העיירה ממוקמת על קו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. צה"ל קיבל פקודה לכבוש בחזרה את מג'דל ואיסדוד.

כולנו עייפים. המצרים נמצאים כרגע באשדוד אך מחר הם עלולים לנוע לתל אביב אם לא נעצור בעדם. על אף העייפות ולמען המשפחות שלנו, נצא גם הלילה.

— אריה קוצר, מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי, בתדריך לפלוגתו לפני היציאה למבצע פלשת בלילה שבין ה-2 ל-3 ביוני

ב-3, ב-9 וב-10 ביוני הותקפה איסדוד בשלושה גלים מרכזיים על ידי צה"ל. למחרת הגל האחרון נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, אשר במהלכה גמאל עבד אל נאצר, אשר שירת כקצין בצבא המצרי במהלך המלחמה (ולימים הפך לנשיא מצרים), הוצב באיסדוד לשם מעקב אחר הפעילות הישראלית באזור. בין שתי ההפוגות תקפו הכוחות הישראליים את הכניסות לעיירה וניסו לכבוש את העמדות בחזרה מידי המצרים.

עם סיום ההפוגה השנייה, במהלך מבצע יואב, כותרה איסדוד, וב-18 באוקטובר הופגזה מהאוויר ומהים על ידי צה"ל. הכוחות המצריים נסוגו דרומה לאורך החוף ואיתם הרוב המכריע של התושבים הערביים. ב-28 באוקטובר נכנס צה"ל לאיסדוד. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך הם גורשו לרצועת עזה זמן קצר לאחר מכן.[19]

לאחר הקמת המדינה

בן-גוריון:
היש סיכוי שתקום עיר?

בן גוריון: היש סיכוי שתקום עיר?
אשכול: הסיכויים תלויים באדם ששמו קלוצניק מארצות הברית. הוא עומד יחד עם בן-עמי. בן-עמי הוא נציגו בארץ. ממנו יש מכתבים מלאי התלהבות וציונות, אבל אינני יכול להבטיח לך שזאת אומרת שהוא ניגש לפעולה ויש לו המיליונים[20] הדרושים לכך.

מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 19 באוגוסט 1956 בעניין "הקמת עיר באשדוד ים".[21]

ועדת השמות הממשלתית במליאתה החליטה על השם אַשְׁדּוֹד יָם כשם קבע של השיכון הנבנה ושל העיר בתכנון.
זהו שם היסטורי והוא נמצא רשום בכתובת של סרגון מלך אשור (שנת 721 לפנה"ס) "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותם".
לידיעתכם: הנחל נקרא נחל לכיש ולא ואדי סוכריר.

מכתבקובץ PDF מיום 27 באוקטובר 1956
הנחיות יסוד לתכנון העיר, 1952-1956

אשדוד ים מטרתה לשרת מגמות כלל ארציות, ולא כפי המקרה הרגיל שהעיר משתלבת בחיים האזוריים בלבד. העיר מבוססת על נמל עמוק מים שישרת את החצי הדרומי של המדינה, ועל תעשייה כבדה הצמודה בדרך כלל לנמלים, כך שזו חייבת להיות עיר תעשייתית מובהקת.
אומדני גודל האוכלוסייה לשנת 1975 - 50,000 נפש, 35% מהם מפרנסים.
השטח הדרוש לשנת 1975: מגורים - 8,000 דונם; נמל - 1,000 דונם; תעשייה - 2,500 דונם. שטח המגורים חושב לפי 12 איש לדונם נטו.

משרד הפנים, מינהל התכנון, 1952-1956, עמוד 37, גנזך המדינה
שנתיים וחצי בחושך

"לאחר שנתיים וחצי של ישיבה בחושך, זכו 60 משפחות ראשונות מתושבי אשדוד באור חשמל. תוך שבועות מעטים יזכו כל תושבי העיירה, בת 600 בתי אב, בחשמל."

דבר,21 באפריל 1959[26]

שנות החמישים והשישים

בשנים הראשונות להקמת המדינה, נשלחו קבוצות של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר כדי לבחון אתר להקמת תחנת כוח ונמל חדשים בדרום המדינה. ב-1954 שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכתב למיליונר עובד בן עמי, ראש עיריית נתניה וממקימיה, ובו כתב: ”עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון”, בהתייחסו להקמת עיר נמל חדשה בדרום הארץ. בעקבות קריאה זו בן עמי סיפר: ”לקחתי את הג'יפ ונסעתי לאורך החוף עד שהגעתי לחולות אשדוד. היום היה יפה, השמש זרחה והחול נצץ. טיפסתי לגבעת יונה ואמרתי לעצמי: אם ממשלת ישראל תקים פה נמל, אני אקים את העיר”. כשבא בן-גוריון לשר האוצר לוי אשכול עם ההצעה, אשכול טען כי אין בידיו את המימון הדרוש להקמת הנמל, אך ”אם בן עמי יצליח לגייס 30 מיליון דולר, התוכנית תוכל לצאת אל הפועל”.

בן עמי חבר למיליונר היהודי-אמריקאי פיליפ קלוצניק, שכיהן כנשיא ארגון בני ברית, ואלו הצליחו בעסקה סיבובית להבטיח מימון להקמת הנמל על ידי הבנק העולמי. בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לתחנת הכוח ולנמל העתידיים, ובהם להקים את העיר החדשה. ב-1 במאי 1956 נתן אשכול אישור לתוכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה חברת אשדוד בע"מ – חברת בת של קבוצת בוני ערים בע"מ – על ידי בן עמי וקלוצניק. בתמורה למימון הנמל קיבלה חברת אשדוד הבטחה לשטח של כ-42 אלף דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, והוטלה עליה האחריות לתכנון העיר ובנייתה.[27]

ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למקום המתיישבים הראשונים - 22 משפחות עולים ממרוקו, אשר התגוררו במעברה. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה, והיישוב החדש שנקרא אז "אשדוד ים" מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה נגד העסקה בין המדינה לחברה, הוכללו בזיכיון רק חלק מהשטחים שהוקצו לה במקור.[28]

ב-1958, למרות קשיים כלכליים, החלה תחנת הכוח לפעול עם שתי יחידות של 50 מגה-ואט, ונקראה לימים תחנת הכוח אשכול. עובדי התחנה התגוררו ביישובי הסביבה, ובראשית שנות ה-60 הוקם למענם באשדוד שיכון עובדי חברת החשמל, אחת משכונות הקבע הראשונות של העיר (כיום, ברובע א'). ב-1959 פורקה מעברת אשדוד ים. ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.

  • עובד בן עמי על רקע תוכנית העיר של אשדוד, 1960
    עובד בן עמי על רקע תוכנית העיר של אשדוד, 1960
  • אשדוד - עיר צומחת מחולות, 1957
    אשדוד - עיר צומחת מחולות, 1957
  • נחום גולדמן (ראשון מימין) ומשה קול (שני מימין) מבקרים באשדוד, 1958
    נחום גולדמן (ראשון מימין) ומשה קול (שני מימין) מבקרים באשדוד, 1958

באפריל 1961 החלה הקמתו של נמל אשדוד. הנמל נחנך בנובמבר 1963, ושנתיים לאחר מכן, ב-1965, הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה עם בואה של האונייה השוודית "וינגאלגד". ב-1963 נחנך גם בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם.

ב-14 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר. באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), והוקם בית הספר אורט ימי אשדוד. באותה שנה הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה.[29] ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלי הטקסטיל "רוגוזין" אשר הועברו מארצות הברית על ידי התעשיין היהודי ישראל רוגוזין, במטרה לספק תעסוקה לתושבי העיר.[30]

שנות השבעים והשמונים

מראשית שנות ה-70 ואילך, עם התרחבות העיר, אופי התכנון המקדים לרבעים התבלט. כל רובע בעיר החל משמש כיחידה עצמאית הכוללת מרכז מסחרי, מתנ"ס, בית ספר תיכון, בתי ספר יסודיים, גנים ציבוריים, תחנה לבריאות המשפחה וקופת חולים. ברבעים המזרחיים (רובע ו', רובע ח'), נבנו בריכות שחייה עירוניות. גלי העלייה בשנים אלו שינו את מעמדה של אשדוד מעיירת פיתוח לעיר מתועשת עם אוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר.

ב-1969 הוקמה ברובע ג' ישיבת גרודנא, וסביבה שכונה דתית גדולה שנקראה קריית פוניבז'. ב-1970 הגיע לשכונה זו הרבי מפיטסבורג, ואיתו קהילה נכבדת של עולים חרדים מארצות הברית. היה זה הגרעין לשכונות דתיות חדשות, שקמו מאוחר יותר סביב שכונה זו. ב-1972 הוכנסו לעיר הרמזורים הראשונים ונחנכה תחנת מגן דוד אדום. בקיץ של אותה שנה הגיעו לרובע ג' עולים רבים מגאורגיה. מאוחר יותר, כל העולים שלא היו מוכנים להתחייב על שמירת שבת ודת, המשיכו ועברו לרבעים חדשים (ד', ה', ו' וי"א). ב-1974 נחנך הכביש המהיר לתל אביב יחד עם מחלף אשדוד, אשר קיצרו את זמן ההגעה למרכז הארץ באופן ניכר.

בקידוחי נפט בעיר בסוף שנות ה-70 הופק נפט לתקופה קצרה מקידוחי "אשדוד 2" ו"אשדוד 5",[31][32] ובאתר נתגלה גם גז טבעי שלא הופק.[33]

ב-1982 נפתח לציבור מוזיאון ראשון בעיר. במרץ 1984 אירע פיגוע טרור ראשון בעיר מאז הקמתה - שלושה מתושבי העיר נרצחו בהתפוצצות של רימון יד באוטובוס קו 9, שעשה דרכו מהשוק הפתוח בחוף הים. הפיגוע זעזע את אשדוד, שכן באותה תקופה עבדו בה מאות פועלים ערבים.[34][35]

שנות התשעים

כיכר המפרשיות (כיכר יהודי סלוניקי), אחד מסימני ההיכר הבולטים של העיר אשדוד
קריית צבי צילקר

מ-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט', י' וי"ג).

במהלך שנים אלו החל להיבנות המרכז העירוני הראשי (המע"ר) ברובע הקריה ("הסיטי"), ובו משרדי הממשלה, בית העירייה החדש, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות. מתחמי מסחר וקניונים גדולים נפתחו, ואזורי התעשייה של העיר התרחבו משמעותית. ב-1992 מספר התושבים בעיר חצה את ה-100 אלף. ב-1995 עברה רכבת ישראל התחדשות והתייעלות, והיא החלה להסיע נוסעים לתחנת הנוסעים החדשה באשדוד. עד לאותה עת שימשה מסילת הרכבת להובלת מכולות מהנמל בלבד.

עם גל העלייה הגדול בשנים אלו, עמדה תוכנית המתאר העירונית להתעדכן לקראת בנייתם של רבעי המגורים י׳, י"ג וי״ד בשמורת הדיונות שבדרום העיר (״פארק החולות״), ובייחוד בדיונה הגדולה. החברה להגנת הטבע ניסתה לסכל תוכנית זו, אך ללא הצלחה, ובתים רבים נבנו בחלקה הצפוני של השמורה. לאחר מכן התנהל מאבק חריף לשימור הדיונה הגדולה וסביבותיה מבניית הרבעים החדשים, אליו נרתמו רבים מתושבי העיר והסביבה. ביוני 1994 נערך הפנינג גדול בדיונה הגדולה בהשתתפות אלפים מתושבי העיר, אנשי אקדמיה וציבור, החברה להגנת הטבע ואיגוד ערים לאיכות הסביבה. המאבק הניב תוצאות בסופו של דבר, וב-1996 פורסמה תוכנית מתאר חדשה לעיר שנקראה "תוכנית הרוויזיה".[36] התוכנית קיצצה שטחים מרובע י"ג כדי למנוע חסימה של הזנת החול מן הים אל הדיונה, שינתה את השטח העתידי עליו עמד לקום רובע ט"ז, והשהתה את בנייתו של רובע י"ד עד להודעה חדשה.

המאה ה-21

מגדלי K ושדרות הרצל ברובע הקריה, במבט מפארק הסיטי

החל מ-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ההסתה האנטי-ישראלית על רקע האינתיפאדה השנייה, והתגברות האנטישמיות החדשה באירופה, התיישבו עולים רבים מצרפת בעיר. הרבעים האחרונים בחלוקתה של אשדוד החלו להיבנות - י״ב, ט״ז, י״ז ומע״ר דרום (כחלק מרובע הקריה).

כחלק מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות של 2008, הוחלף ראש העיר הוותיק צבי צילקר ביחיאל לסרי. במהלך חודש נובמבר של אותה שנה נחנך מחלף עד הלום בכביש 4, ובכך נפתחה כניסה מהירה נוספת לעיר.

עם פריצתו של מבצע עופרת יצוקה ב-2008, התפוצצו לראשונה בעיר רקטות ששוגרו על ידי ארגוני טרור פלסטיניים מרצועת עזה. מאז הייתה אשדוד יעד לירי רקטי במספר הסלמות ומבצעים במהלכם נהרגו שני תושבי העיר ונפצעו עשרות כתוצאה מפגיעות ישירות - בהתלקחות שלאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011); בהסלמת מרץ 2012 (אז הוצבה לראשונה בסמוך לעיר מערכת כיפת ברזל); במבצע עמוד ענן ב-2012 (למעלה מ-190 רקטות[37]); במבצע צוק איתן ב-2014 (כ-230 רקטות[38]); בהסלמת מאי 2019 (מבצע גן סגור); במבצע חגורה שחורה בנובמבר 2019; ובמהלך מבצע שומר החומות ב-2021 (למעלה מ-250 רקטות[39]).

הצטמצמות עתודות הקרקע הפנויות בעיר הביאה לכך שהחל מהעשור השני של המאה ה-21 הבנייה העיקרית בה היא בנייה לגובה. לפי נתוני הלמ"ס נכון ל-2022, אשדוד היא העיר הגבוהה בישראל בחישוב מספר המבנים העולים על 10 קומות, אשר מהווים 8.2% מכלל הבניינים בעיר.[40] ב-2015, נכנסו לרשימת 20 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדלי K ‏(באנגלית: K Towers), וב-2020 נכנס לרשימת 30 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדל דמרי. שלושת המגדלים ממוקמים ברובע הקריה והם הגבוהים ביותר בישראל מחוץ לגוש דן.

ביוני 2017, נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה למעלה מ-30 שנה, אשר מיועד לשרת את תושבי העיר ועוד עשרות אלפים מיישובי הסביבה. בחודש אוגוסט של אותה שנה, העיר חתמה על הסכם הגג הגדול במדינה. ההסכם כולל בנייתן של כ-45 אלף יחידות דיור בעיר, מתוכן כ-30 אלף יחידות במסגרת תכנית מחיר למשתכן. כמו כן, יוקמו תשתיות תחבורה נרחבות (ביניהן שתי כניסות מהירות ושתי תחנות רכבת חדשות לעיר), מוסדות ציבור וחינוך, קריית ספורט גדולה, והשקעה בהתחדשות עירונית לרובעי העיר הוותיקים במימון המדינה. ההסכם עתיד להגדיל את אשדוד בטווח זמן של פחות מעשור בכ-150 אלף תושבים.[41]

סמל העיר

סמל העיר מורכב מראש אריה ומעוגן, המחוברים על ידי קו המסמל ספינה תנ"כית עתיקה. הסמל תוכנן כך שיכיל בתוכו אלמנטים של אשדוד העתיקה ושל אשדוד המתחדשת. ראש האריה מסמל אגרסיביות, שמאפיינת את הקמתה של אשדוד בעמל ויגע רב לאחר הקמתה של מדינת ישראל, וגם את שבט יהודה, שבחלקו נפלה העיר בחלוקת הארץ לשבטים. העוגן מסמל את נמל אשדוד והשימוש בים לתועלת החברתית של בני האדם. הסמל עוצב על ידי האמן יצחק בכר.

הרב משה כהן שאולי, חבר מועצת העיר לשעבר והרב הראשי ליהדות איראן בישראל ובתפוצות בעבר, ראה באשדוד סמל לפיתוח הארץ ושער לירושלים[42] בהיותה עיר הנמל הקרובה לבירת ישראל. תיאורו למשמעות סמל העיר:

ראויה את עירי שתענדי לראשך כתר מלכות, כתר הערים בישראל. שהרי סמל את לפיתוחה של ארץ מכורתנו, לשגשוגה, ופריחתה ברחמי האל... בסמלך עירי חקוק "אריה" מלך החיות, סמל היותך חדורת עוז ותעצומות. גם עוגן בסמלך מצויר כי לשבי ציון ופזורי גולה, את שער. כעוגן הצלה את לנו הותיקים ולאחינו העולים. בך שבטים ועדות מתלכדים. איה עוד עיר בתבל, שפעלה כה רבות למושג "יחד שבטי ישראל".

ב-2016, לציון 60 שנים להקמת העיר, אימצה אשדוד סמל חדש. הסמל מייצג עיר מודרנית ומחבר בין העבר, העושה שימוש בראש אריה, ועם ההווה, על ידי אחד מסמלי העיר הבולטים - כיכר המפרשיות,[43] הצבועות בצבעים מאפיינים: כחול - ים, ירוק - קיימות, כתום - אנרגטיות וחום המאפיינים את תושבי העיר, וראש האריה בצהוב - צבע הדיונות והחולות שמהם צמחה אשדוד.[44]

אוכלוסייה

  • התפתחות העיר אשדוד
  • בשנות ה-60, בניית הרבעים הראשונים, רבעים א' וב'
    בשנות ה-60, בניית הרבעים הראשונים, רבעים א' וב'
  • בשנות ה-70, בניית הרבעים ג', ד', ה' ו-ו'
    בשנות ה-70, בניית הרבעים ג', ד', ה' ו-ו'
  • בשנות ה-80, בניית הרבעים ח' וי"א
    בשנות ה-80, בניית הרבעים ח' וי"א
  • בשנות ה-90, האצה בהתפתחות, בניית הרבעים ז', ט', י', י"ג וט"ו ותחילת בניית רובע הקריה
    בשנות ה-90, האצה בהתפתחות, בניית הרבעים ז', ט', י', י"ג וט"ו ותחילת בניית רובע הקריה
  • בעשור הראשון של המאה ה-21, בניית הרבעים י"ב, ט"ז, י"ז ורובע המרינה
    בעשור הראשון של המאה ה-21, בניית הרבעים י"ב, ט"ז, י"ז ורובע המרינה
ישנן 5 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, בנובמבר 2022 אוכלוסיית אשדוד מנתה 256,793 נפש.[45]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים באשדוד 229,018 תושבים (מקום 7 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 60.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 10,013 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[46]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כ-90 אחוז מתושביה של אשדוד הם יהודים. התפלגות הזהות הדתית בעיר מעידה כי אשדוד היא בעלת רוב של תושבים בעלי זיקה לדת: נכון ל-2013, 13 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים את עצמם כחרדים, 6 אחוזים כדתיים, 45 אחוזים כמסורתיים, ו-36 אחוזים כחילונים.[47] רבניה הראשיים של העיר הם הרב יוסף שיינין (אשכנזי) והרב חיים פינטו (ספרדי).

על פי נתוני משרד הפנים, באשדוד חיים עולים מ-99 מדינות בעולם.[48] אחוז אוכלוסיית העולים בעיר ביחס לכלל התושבים בה הוא הגדול ביותר בישראל מבין הערים הגדולות. בעיר התיישבה אוכלוסיית העולים הגדולה ביותר במדינה של גל העלייה בין 1989 ל-2010 - 75,685 איש,[49] שהוא כשליש מתושבי העיר.

בין האוכלוסיות העיקריות של העיר נמנים צאצאיהם של עולי צפון אפריקה שעלו בשנות ה-50, המרכיבים את הקהילות היהודית מרוקאית והיהודית קראית הגדולות בארץ,[50][51] עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 (כ-60,000 תושבים, הריכוז השני בגודלו בישראל, לאחר חיפה[49]), והציבור החרדי על זרמיו השונים (בעיקר מחסידות גור ומתומכי מפלגת ש"ס) שהוא מבין הגדולים בישראל. באשדוד מתקיימות הקהילה היהודית גאורגית הגדולה בעולם,[52] קהילת יהדות רומניה הגדולה בארץ[53] וקהילות נוספות ממדינות מזרח אירופה. בעיר מתגוררת גם קהילת יהודי צרפת מהגדולות בארץ,[54] וכן עולים רבים ממדינות אמריקה הדרומית, מאתיופיה, הודו, איראן ודרום אפריקה.

רובעי העיר

גגות הבתים של רובע ט"ו שנבנה בשנות ה-90 בשיטת בנה ביתך
שדרות מנחם בגין במרכז רובע הקריה, והמנהרה מתחת לכיכר אילן רמון
ערך מורחב – רובעי אשדוד

אשדוד היא עיר מתוכננת המחולקת לרבעים. לרבעים בעיר יש שם בספרות עבריות (למשל: רובע ח'), למעט מספר רבעים מתמחים: המרכז העירוני הראשי (מע״ר) - רובע הקריה ("הסיטי"), רובע המרינה, רובע פארק לכיש והרובע המיוחד. בכל רובע מגורים באשדוד ישנם מבני מסחר, מבני חינוך ומבני ציבור משלו, וכן נושא ייחודי לשמות הרחובות (למשל, ברובע י"ג, שמות מלכי יהודה וישראל).

התכנון המקורי של העיר קבע כי היא תחולק ל-17 רובעי מגורים, ובמרכזה יוקם רובע מע"ר. כתוצאה מבניית רובע הקריה באיחור, התהווה מרכז העיר ברבעים א', ב' ו-ד', מכיוון שבהם נמצאו רוב מוסדות הציבור, החינוך והתרבות, והמרכזים המסחריים. עם השנים התנוונו רבעים אלה מחשיבותם, אז קמו מחדש מרכזי המסחר והתרבות ברובע הקריה, שהתבסס כרובע הראשי והמרכזי בעיר. החלוקה לרבעים באה לידי ביטוי בעיקר בטיפולה של עיריית אשדוד בעניינים הפנים-עירוניים וכן בנושא תוכניות-מתאר שונות. להבדיל מערים אחרות, רובעי אשדוד אינם מחולקים בחלוקה פנימית לשכונות, והספרות העבריות מהוות חלק ייחודי בשפת תושבי העיר.

לעיר מערכת שדרות החוצה אותה שתי וערב וחוצצת בין הרבעים, אשר רובם בעלי צורה מרובעת. התפתחותה של אשדוד דרומה יצרה הבדלים משמעותיים בסגנונות הבנייה בין הרבעים הצפוניים לדרומיים, וכך גם בהרכבי האוכלוסייה בהם, בהתאם לגלי העלייה. הרובע המאוכלס ביותר בעיר הוא רובע הקריה ובו מעל 24,000 תושבים. הרובע היחיד שחסר בחלוקתה של אשדוד הוא רובע י"ד, מאחר ששטחו חולש על הדיונה הגדולה, אחת משמורות החול האחרונות שנשארו בישראל, ולכן בנייתו מוטלת בספק. החל מהעשור השני של המאה ה-21, מתבצעת ברובעי העיר הוותיקים התחדשות עירונית מסיבית.

ראשי העיר וראשי המועצה

בית עיריית אשדוד

ראשי המועצה וראשי העירייה שכיהנו לאורך השנים הם:

  • עובד בן עמי - עמד בראש ועדת ההקמה של היישוב בין השנים 1956–1959, עד הקמת המועצה הראשונה.
  • דב גור - נציג עצמאי מטעם משרד הפנים - מונה על ידי משרד הפנים ב-1959 לשמש כראש המועצה הממונה של אשדוד-ים. על שמו קרוי הרחוב הראשי של רובע ו'.
  • רוברט חיים - נציג מפא"י - בבחירות הראשונות נבחר לראשות המועצה. כיהן בשנים 1961–1963. יליד מצרים, בעברו כלכלן. בתקופת כהונתו שינה את שמה של העיירה מ"אשדוד-ים" ל"אשדוד". על שמו קרויה טיילת הספורט והנופש לאורך החוף.
  • אבנר גרעין - נציג מפא"י - כיהן כראש מועצה מ-1963 ומ-1968 כראש העירייה הראשון של אשדוד. יליד יוגוסלביה, בעברו כלכלן. על שמו קרוי הפארק המרכזי של רובע י"ג.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד - ראש העיר השני והראשון שנבחר בבחירות מוניציפליות. כיהן בתפקיד בשנים 1969–1983. יליד גרמניה, בעברו שימש כמהנדס העיר. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של אשדוד.
  • אריה אזולאי - נציג העבודה. ראש העיר השלישי. כיהן בשנים 1984–1989. יליד מרוקו, בעברו איש חינוך.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד ולקראת סוף כהונתו מזוהה אישית עם "קדימה" - נבחר לכהונה שנייה בבחירות של 1989. פרש מהליכוד ב-2003, רץ ברשימה עצמאית וב-2005 הצהיר על תמיכתו באריאל שרון, אף על פי שנשאר בתנועת הליכוד. על שמו קרויה קריית התרבות ברובע הקריה. המשיך לכהן בתפקיד עד 2008.
  • יחיאל לסרי - נציג אשדוד בתנופה - ראש העיר הרביעי, יליד מרוקו, בעברו רופא וחבר הכנסת. נבחר לתפקיד ב-2008.

תעשייה

נחל לכיש וגדותיו במבט מפארק לכיש
נמל אשדוד ותעשיות עורף הנמל במבט מרובע א'

באשדוד קיימים שלושה אזורי תעשייה גדולים; אזור התעשייה הקלה ("קריית חלוצים"), אזור התעשייה הכבדה ("קריית איתנים") ואזור התעשייה הצפוני ("קריית עוגנים"). אזורי התעשייה של העיר מהווים כ-17 אחוזים משטחה (6,314 דונמים), ופועלים בהם כ-3,000 עסקים ומפעלים, בהם עובדים מדי יום עשרות אלפי תושבים מאשדוד ומחוצה לה.[55] חלק ניכר מהתעשייה בעיר תומך את פעילותו של נמל אשדוד. דרום-מזרחית לעיר פועל אזור התעשייה "עד הלום", שאינו שייך לה מוניציפלית, אלא נמצא בשטח המועצה האזורית באר טוביה, ורבים נוטים לייחס אותו לשטח השיפוט שלה. בעיר מוקמים שלושה מתחמי תעשייה חדשים: אזור התעשייה הצפוני החדש, שיהווה הרחבה ל"קריית עוגנים"; פארק נמלי ישראל, בו פועלים מרכזי לוגיסטיקה גדולים בעורף הצפוני של הנמל ומסוף לרכבות מטען; ופארק היי-טק בדרום-מזרח העיר, בסמוך לרובע המיוחד ולתחנת הרכבת.

לצד הנמל פועלת תחנת הכוח אשכול, בעלת כושר ייצור חשמל בסך 1,549 מגה-ואט, אשר מעמיד אותה במקום הרביעי בישראל. החל מ-2004 פועלת התחנה בגז טבעי אשר מסופק ישירות מאסדה סמוך לחופי אשקלון. המעבר לייצור בגז הפחית באופן משמעותי את זיהום האוויר בעיר אשדוד, אשר סבלה מהערפיח שהגיע מהתחנה מיום היווסדה.

ב-1965 עברה לאשדוד חברת אלתא מערכות, חברת בת של התעשייה האווירית לישראל, והקימה מתחם של חמישה מפעלים מזרחית לרובע ג'. ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה הצפוני מפעלים פטרוכימיים, שקיימו זיקה עם הנמל. ב-1971 עבר לעיר המפעל המרכזי של אדמה פתרונות לחקלאות. ב-1973 החל לפעול בעיר בית זיקוק לנפט, ומאז שהופרט ב-2006, הוא פועל בבעלותה של פז בית זיקוק אשדוד. בעיר פועלות חברות גדולות נוספות כמו מנרב, קבוצת יהודה, קבוצת חמת ואלבטק, חברת בת של אלתא.

ב-2015 חברת מקורות החלה להפעיל את מתקן ההתפלה אשדוד, המתקן החמישי להתפלת מים שהוקם במדינה. המתקן בעל כושר תפוקה של כ-100 מלמ"ש מים מותפלים בשנה, כ-15 אחוזים מסך צריכת המים הביתית בישראל.

תחנת הכוח אשכול באשדוד

מסחר

התחנה המרכזית של אשדוד בקניון הסיטי

באשדוד מתקיים מסחר מפותח הכולל שווקים גדולים, קניונים, פאוור סנטרים, מרכולים וחנויות מפעל המפוזרים ברחבי העיר ובאזורי התעשייה. בכל רובע פועלים מרכזי מסחר קטנים משלו המכונים "מרכזונים".

שני שווקים עיקריים פועלים בעיר - השוק העירוני הפתוח מדי יום ברובע ב', והשוק הפתוח, אחד מהשווקים הגדולים ביותר בארץ, אשר פועל בימי רביעי ברחבת החנייה של חוף לידו משעות הבוקר ועד השקיעה.

בעיר שלושה קניונים גדולים - ברובע הקריה, בסמוך לבניין העירייה, פועלים קניון הסיטי שנפתח ב-1997 ובו התחנה המרכזית של אשדוד, וקניון סי-מול (באנגלית: "Sea Mall") שנפתח ב-2003 ובו רשתות אופנה בינלאומיות, מסעדות ובית קולנוע; ב-2015 נפתח אחד ממרכזי הקניות הגדולים בישראל, ביג FASHION אשדוד הממוקם בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר ולתחנת הרכבת, ובו כ-120 רשתות אופנה, מסעדות ובתי קפה, ומתחם בתי קולנוע מרשת סינמה סיטי. בעבר פעלו בעיר קניונים נוספים, כמו קניון אשדוד ברובע א' וקניון הפורום באזור התעשייה הכבדה, שנסגרו ונפתחו מחדש למטרות מסחר מצומצמות יותר. ברובע ה׳ שוכן קניון לב אשדוד שנפתח ב-1994 ומצוי בתהליכי סגירה לקראת פינוי בינוי. בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר, פועל גם קניון עד הלום, שאינו שייך מוניציפלית לשטח העיר.

צפונית לרובע ב׳ פועל פאוור סנטר מבין הגדולים בישראל בשם סטאר סנטר, המחולק לשני מתחמים המכילים כ-100 חנויות, בתי קפה ומסעדות, מכון כושר ובו בריכת גג ומבנה משרדים. ב-2012 נפתח בצמוד לקניון הסיטי מתחם מסחרי פתוח בשם "גן העיר", ובדומה למתחם בתל אביב, הוא מכיל בעיקר חנויות אופנה, בתי קפה ומסעדות, ומעליו מגדל משרדים.

תחבורה

מחלף עד הלום ותחנת הרכבת אשדוד – עד הלום במבט אווירי

אשדוד שוכנת מערבית לכביש 4 המחבר אותה לגוש דן ולאשקלון, ודרומית לכביש 41, אשר מתחבר עם כביש 7. כביש 7 מחבר בהמשך את העיר ונמל אשדוד לכביש 6 (חוצה ישראל) ולכביש 3 המוביל לירושלים. לעיר שתי כניסות מהירות - כניסה צפונית במחלף אשדוד וכניסה דרומית במחלף עד הלום. מחלף אשדוד מחבר את העיר גם דרך כביש 42 לרחובות.

במהלך 2019 חברת נתיבי ישראל החלה בעבודות להרחבת כביש 7 המהיר עד לצומת נמל אשדוד, ובכך להביא לביטולו של כביש 41. השדרוג צפוי לכלול הוספת נתיבי נסיעה והקמת שני מחלפים חדשים - מחלף ניר גלים, שיחליף את הצומת הקיים יחד עם ביטול צומת בני דרום; ומחלף בני ברית, שיחליף את צומת נמל אשדוד. ב-2017 החלו העבודות להקמת מחלף אשדוד צפון אשר צפוי לחבר את נמל אשדוד, אזורי התעשייה הצפוניים ושדרות הרצל בעיר ישירות לכביש 4, כחלק מהשקעת המדינה בהקמת נמל הדרום החדש.

סמוך למחלף עד הלום, נמצאת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום אשר שוכנת על מסילת לוד - אשקלון. בסמוך לה נחנך בשלהי 2022 מסוף תחבורה ציבורית עירונית ובינ-עירונית המשמש גם כמסוף טעינת אוטובוסים חשמליים. תחנת האוטובוסים המרכזית בעיר ממוקמת בקניון הסיטי. קווי האוטובוס העירוניים ורוב הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי חברת אלקטרה-אפיקים. מקצתם של הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי אגד ומטרופולין, בעיקר לירושלים ובאר שבע.

ב-2012 נבחרה אשדוד על ידי משרד התחבורה כעיר מודל עתידית לתחבורה ירוקה.[56] בזכות הבחירה הועברו לעיר מאות מיליוני שקלים שיושקעו, בתוכנית רב-שנתית, בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר, על ידי פתיחת נתיבים מיוחדים לאוטובוסים בלבד בשדרות הראשיות של העיר, הפעלת מערכת אוטובוסים מהירה (BRTׂ), הקמת תחנות אוטובוס אלקטרוניות, וסלילת שבילים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. השלב הראשון של הפרויקט הושלם באוגוסט 2019, עם פתיחת נתיבי התחבורה הציבורית (נת"צ) בשדרות מנחם בגין ובשדרות הרצל. ב-2022 הושלם השלב השני של הפרויקט בשדרות ז׳בוטינסקי, והחלו לפעול באופן מלא מרכז הבקרה של נתיבי ההעדפה, וכן מסוף תחבורה ציבורית חדש בצומת ז'בוטינסקי פינת שדרות בני ברית.

מרינה

המרינה הכחולה באשדוד
ערך מורחב – המרינה הכחולה

המרינה הכחולה היא מרינה הממוקמת דרומית לחוף "הקשתות", צפונית לחוף הנפרד, ומערבית לרובע המע"ר. היא החלה להיבנות ב-1995 ונחנכה ב-1998. המרינה מכילה כ-550 מקומות עגינה לספינות ויאכטות. סביב לה נבנה רובע המרינה אשר נחשב ליוקרתי ביותר בעיר.

צורתה של המרינה קרובה לעיגול פתוח של שוברי גלים, ובמרכזה רציף המתפצל בצורת המנורה. במקום פועל מועדון ובית ספר לחינוך וספורט ימי, במסגרתו לומדים גם תלמידי כיתות ז' בעיר שיעורי שיט, וכן חנות לצלילה, דיג וגלישה. במרינה פועלת מסעדת הדגים "אידי" בבעלותו של השף אידי ישראלוביץ'. המרינה אמורה להשתלב בטיילת החוף של אשדוד, ולפי התב"ע שלה, יוקמו בעורפה כ-1,000 יחידות דיור, שרובן כבר נבנו, שדרת מסחר ומספר בתי מלון, יחד עם כיכר מרכזית שעתידה להכיל אגם מלאכותי גדול, שהעבודות להקמתו צפויות להסתיים ב-2023.

נמל אשדוד

נמל אשדוד
ערך מורחב – נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. רוב רציפי הנמל פועלים תחת חברה ממשלתית - חברת נמל אשדוד בע"מ. הנמל משמש גם למעבר סחורות עבור ירדן ורצועת עזה, ושוכן בו בסיס אשדוד של חיל הים.

הנמל הוקם במיקום זה מאחר שהוא מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה, וכי הוא קרוב יותר מנמל חיפה לתל אביב, מרכז המסחר של המדינה.

ב-2005 נחנכו באשדוד רציפי נמל היובל, אשר הסב את שמו לנמל איתן, על שם רפאל איתן שניהל את פרויקט ההקמה, ונהרג במהלכו בסערה קשה שפקדה את הנמל. ב-2021 החלו לפעול רציפי נמל הדרום, אחד משני הנמלים הפרטיים הראשונים בישראל (יחד עם נמל המפרץ בחיפה), אשר יתחרה בנמל הממשלתי הקיים.

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה על התפתחותה האורבנית של אשדוד לאור תכנונה המקדים. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו. ככלל, הנמל והתעשיות התומכות את פעילותו מהווים מקור תעסוקה עיקרי לתושבי העיר והסביבה.

חינוך והשכלה גבוהה

מוסדות חינוך

הקמפוס באשדוד של המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון (SCE)

לפי נתוני משרד החינוך, נכון ל-ה'תש״ף (2019–2020), באשדוד מתגוררים כ-45 אלף תלמידים המתפרשים ב-138 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בעיר, ומעל 13 אלף ילדים המתפרשים ב-504 גנים. מספר התלמידים הממוצע לכיתה עומד על כ-26. אחוז הזכאות לתעודת בגרות בשנה זו עמד על 69.8.[57]

בעיר פועלים 14 מרכזים קהילתיים (מתנ"סים) בפריסה רובעית, עשרות מועדוני נוער ופנימיית נווה גלים. כמו כן, באשדוד פועל מרכז העשרה יומי לתלמידים מצטיינים ומחוננים (מרו"ם).

בעיר פועלת גם ישיבת ההסדר נווה דקלים, שעברה ב-2007 מהיישוב נווה דקלים לשיכון קבע באשדוד לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות.

מוסדות להשכלה גבוהה

תנועות נוער

באשדוד פועלים כ-2,000 חניכים בתנועות הנוער השונות. מאות נוספים חברים בארגוני נוער אחרים, כמו אחריי!, מש"צים, מד״צים מעו״ף (ארגון הנוער העירוני), נוער מד"א, צופי אש, צוערים צעירים לדיפלומטיה ועוד. להלן שלוחות התנועות בעיר:

  • הצופים - שלושה שבטים (שבט "אביב" ברובע ט', שבט "דותן" ברובע הסיטי ושבט "הנחל" ברובע ד').
  • בני עקיבא - ארבעה סניפים (סניף אשדוד מרכז ברובע ה', סניף אשדוד י"א, סניף אשדוד ט', וסניף "שלהבת" ברובע ו').
  • הנוער העובד והלומד - שלושה קנים (קן דרום ברובע י"ג, קן מרכז ברובע הסיטי ומועדון הצ'יטה ברובע א').
  • השומר הצעיר - שני קנים (קן אשדוד צפון ברובע ד' וקן אשדוד העוגן ברובע י"א).
  • המחנות העולים - שני מחנות (מחנה אשדוד א' ומחנה אשדוד ט"ו).
  • כנפיים של קרמבו - סניף אשדוד ברובע ד'.
  • עזרא - שני סניפים (ברובע ג' וברובע ו').
  • בית"ר - סניף אשדוד ברובע ב'.

בריאות ורפואה

בית חולים

בית החולים הציבורי אסותא אשדוד
ערך מורחב – בית החולים אסותא אשדוד

ביוני 2017 נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה כ-30 שנים.[58] בית החולים משרת כחצי מיליון תושבים מאשדוד והסביבה, והחל לפעול בהיקף מלא בנובמבר 2017, עם 300 מיטות בשלב הראשון. בית החולים מסונף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב כבית חולים אוניברסיטאי.

ניסיונות לבניית בית חולים באשדוד החלו כבר בשנות ה-60 כאשר קופת חולים כללית החלה לבנות בית חולים בעיר, אך הבנייה הופסקה בשלביה הראשונים ולא הושלמה. במשך עשרות שנים נאלצו תושבי העיר להיעזר בשירותיהם של המרכז הרפואי ברזילי באשקלון ושל המרכז הרפואי קפלן ברחובות. ב-2002 חוקקה הכנסת, ביוזמתה של תושבת העיר חברת הכנסת סופה לנדבר, חוק המחייב בניית בית חולים באשדוד. למרות החוק ולאורך שנים, טורפדה הקמתו של בית החולים, גם בתמיכת חוק ההסדרים אשר מנע את יישומו. ב-2009, לאחר מאבקים רבים של תושבי העיר והנהגתה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת בית חולים ציבורי באשדוד והוציאה מכרז להקמתו. באפריל 2011 זכתה חברת אסותא אשר בבעלותה של מכבי שירותי בריאות, במכרז להקמת בית החולים הציבורי באשדוד,[59] על שטח של שבעים דונם ברובע המיוחד בעיר (דרומית לרובע ט' ומזרחית לרובע י'). ב-12 בנובמבר 2012 הונחה אבן הפינה של בית החולים, ובנייתו הסתיימה במהלך 2017.

תיירות

מלון לאונרדו פלאזה בריביירה הדרומית
טיילת הספורט לאורך שדרות משה דיין

החל מהעשור השני של המאה ה-21 התפתחה מגמת תנופה תיירותית באשדוד, בהובלת החברה העירונית לתיירות.[60] למרות רצועת החוף הארוכה שלה ובניגוד לערי חוף אחרות דוגמת תל אביב, נתניה והרצליה, לא התפתח בעיר ענף תיירותי משמעותי.

בעיר פועלים שני בתי מלון גדולים: מלון "West" אשר נפתח ב-2012 ברמת אירוח גבוהה, ומלון "לאונרדו פלאזה" מרשת מלונות פתאל אשר נפתח ב-2014 בריביירה הדרומית. בעונת הקיץ מגיעים לעיר יהודים-צרפתים לנפוש בדירות קיט, בעיקר באזור החוף. במהלך השנה מבקרים בה גם תיירים רבים מאוניות תענוגות העוגנות בנמל אשדוד, ולאחר מכן הם ממשיכים למוקדי התיירות המרכזיים בישראל.

ב-2011 הסתיימה בנייתה של טיילת ספורט ונופש על שמו של רוברט חיים, ראש המועצה הראשון של העיר. הטיילת נמשכת שלושה קילומטרים לאורך שדרות משה דיין שברצועת החוף ומכילה מסלולי הליכה ואופניים, ריהוט בטון מעוצב ומתקני כושר רבים. נקודת התחלתה נמצאת בירידה לחוף לידו הצפוני וסיומה בכיכר עין השמש, בריביירה הדרומית. ב-2018 הסתיימו העבודות על המקטע הראשון של טיילת החוף בצפון העיר, בין חוף מי-עמי לחוף לידו. הטיילת החדשה נבנית כחלק מהתוכנית האסטרטגית העירונית לפיתוח חוף הים של העיר לאזור מלונאות, נופש ומסחר, ויושקעו בה מאות מיליוני שקלים.[61]

ב-2020 הסתיימו העבודות לפיתוח ושימור מצודת אשדוד-ים בשיתוף עיריית אשדוד, משרד התיירות ורשות העתיקות, במסגרתן חוזקו קירות המצודה, הוקמה מרפסת תצפית להולכי רגל והאתר הונגש למבקרים. בסמוך לה נחנך גם פארק אקולוגי-חופי על שטחי החולות בהם קבורים שרידי העיר אשדוד-ים, ובו מסלולי הליכה, נקודות תצפית ומתחמים מוגנים לבעלי חיים.[62]

תרבות

מתחמי מופעים

מבט על המשכן לאמנויות הבמה מכיכר העיר
בית יד לבנים, בתכנון האדריכל מתי שילון

המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד הוא אולם המופעים המרכזי של העיר, השוכן ברובע הקריה. המשכן תוכנן על ידי האדריכל חיים דותן, והיה במשך שנים רבות הפיל הלבן המפורסם של אשדוד. הוא נפתח באפריל 2012[63] עם כנס המימונה האקדמי ונחנך רשמית במאי 2012. המשכן מכיל כ-930 מקומות ישיבה, מתוכם כ-300 ביציע, ומעוצב בצורת שתי קונכיות המחוברות זו לזו במטרה לסמל את הקרבה לים. בקריה שוכן גם בית יד לבנים שהוקם ב-1992, ובו אולם מופעים מרכזי המכיל כ-400 מקומות ישיבה. אולמות מופעים נוספים נמצאים גם במתנ"ס "דיונה" ברובע י', "אודיטוריום נעים לתרבות" ברובע ה', ובמתנ"ס "בית לברון" ברובע ו', אולם המופעים הוותיק בעיר.

בפארק אשדוד-ים פועל אמפי אשדוד, אחד ממבני התיאטרון הגדולים בישראל, המכיל כ-6,500 מקומות ישיבה. הוא נחנך באוקטובר 2012[64] ומארח מופעי מוזיקה גדולים, טקסים ופסטיבלים.

דרומית לחוף אורנים נמצא אמפי-חוף אורנים, שטח גדול של חוף ים משופע המארח מדי שנה את פסטיבל "חלון לים התיכון". בחזית המשכן לאמנויות הבמה שוכנת כיכר העיר המחברת בין חלקיה של קריית התרבות, והיא מהווה מוקד לפעילויות רבות במהלך פסטיבלים שונים המתקיימים בעיר.

אמנות

המוזיאון לתרבות הפלשתים
מרכז מונארט לאמנויות, בתכנון האדריכל משה לופנפלד
פסל "עין השמש" בכיכר היובל, אחת מהכיכרות הגדולות בישראל
בית האמנים על שם אריה קלנג

ב-1990 נוסד המוזיאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן (בשמו הקודם "מוזיאון אשדוד") ברובע ד'. זהו מוזיאון ארכאולוגי העוסק בתרבות הפלשתים, היחיד מסוגו בעולם. המוזיאון מכיל את תצוגת הקבע הארכאולוגית "עולמם של הפלשתים" המציגה את סיפורה של אשדוד העתיקה ואת התרבות הפלשתית, וגלריה לתערוכות המתחלפות אחת לשנה. ב-2011 עבר המוזיאון שיפוץ נרחב ונפתח מחדש לקהל ב-2013.

ב-2004 נחנך מוזיאון אשדוד לאמנות במרכז מונארט לאמנויות שברובע הקריה, במעמד נשיאי ישראל וגרמניה. המוזיאון מעוצב כמבנה ספירלי בן שלוש קומות בהן שלושה עשר חללי תצוגה, ומעליו פירמידת זכוכית בהשראת מוזיאון הלובר בפריז. במוזיאון מתקיימות כשלוש תערוכות של אמנות ישראלית ובינלאומית המתחלפות במשך השנה, וכן פועלת בו "הצוללת הירוקה" - אגף מיוחד שעוסק במיחזור ואקולוגיה, בדגש על סביבת הים והחופים.

ב-2016 נחנך למרגלות גבעת יונה בית אמני אשדוד על שם אריה קלנג. בבית האמנים קיים מרכז מבקרים לתולדות אשדוד, וכן מתקיימות בו תערוכות מתחלפות של אמנים מהעיר, כנסים ומופעי מוזיקה קטנים.

גנים ציבוריים גדולים (פארקים)

ביולי 2013 הסתיימה הקמתו של הגן הציבורי הגדול ביותר בעיר, פארק אשדוד-ים[65] במקום שנהוג היה להיקרא בפי התושבים "גבעת הטילים" בין רובע ד׳ לרובע המרינה. הפארק מכיל מרחבי דשא וגנים ייחודיים, בית קפה, טיילות היקפיות להולכי רגל ולרוכבי אופניים, אגם מלאכותי ובו מזרקת מים מוזיקלית ואטרקציות שיט, מתחם מגרשי ספורט גדול, סקייטפארק, פאמפטרק (רכיבת אופניים אתגרית), מצפורי נוף, ואת אמפי אשדוד.

לאורך הגדה הדרומית של נחל לכיש, צפונית לעיר, משתרע פארק לכיש אשדוד (פל"א), ובו מתחמי פינת חי וצפרות בהם מתקיימות לעיתים פעילויות של החברה להגנת הטבע. בפארק פועל גם מזח לשיט בסירות פדלים. מזרחית לפארק פועל "פארק אתגרים" המכיל מתקני ספורט אתגריים ומתקני שעשועים.

ברובע א' נמצא גן אלישבע, גן ציבורי גדול על שמה של אלישבע קפלן, אשת ראש הממשלה לוי אשכול אשר תרם רבות לפיתוחה של אשדוד בשנותיה הראשונות. במזרח רובע ב' שוכן הגן הציבורי השני בגודלו, פארק בן-גוריון, אשר בתחומו נמצא בית משפט השלום וכן אצטדיון הסינתטיקו בו מתאמנות קבוצות ספורט שונות. בכל אחד מרובעי העיר קיים גן מרכזי, דוגמת גן הלוחמים (רובע ב'), פארק נווה יהונתן (רובע ג'), פארק מגדלי התאומים (רובע ד'), פארק יגאל אלון (רובע ה'), פארק הסיטי (רובע הקריה), פארק גולדה מאיר (רובע י"א), פארק אדמונד ספרא (רובע י"ב) ופארק רוטשילד (רובע ט"ו).[66]

  • המזרקה המוזיקלית בפעולה בפארק אשדוד-ים
    המזרקה המוזיקלית בפעולה בפארק אשדוד-ים
  • החי-בר בפארק לכיש
    החי-בר בפארק לכיש

חופי רחצה מוכרזים

הדיונה הגדולה באשדוד

אשדוד משתרעת על פני רצועת חוף של כ-11 ק"מ, מתוכם כ-6 ק"מ בגבולות המרחב האורבני. בעיר שבעה חופי רחצה מוכרזים וחוף גולשים אחד. שבעת החופים נושאים את תו איכות הסביבה הבינלאומי הדגל הכחול, והם מהנקיים ביותר בישראל.[67][68] להלן חופי הרחצה מצפון לדרום:

  • חוף מי עמי - חוף הרחצה הקרוב ביותר לנמל, מערבית מרובע א'. נקרא על שם העיר מיאמי וחופי הים המפורסמים שלה. סמוך לחוף נמצאים ברים, אולמות אירועים, מסעדות, מבנה "לה ממוניה", בתי מלון קטנים וכן המקטע הראשון של טיילת החוף שהחלה להיבנות ב-2018.
  • חוף לידו - חוף רחצה מרכזי, מערבית מרובע א'. בחוף ממוקמים מגדל "המדרחוף" אשר מציג שעון שמש ומספר מסעדות. בימי רביעי מגיע לחניית החוף השוק הפתוח, מהשווקים הגדולים באזור הדרום. סמוך לחוף שוכן מלון "West".
  • חוף אורנים - החוף הראשון בעיר שנהיה לחוף רחצה מוכרז, נמצא מערבית מרובע ד'. יומיים בשנה במהלך הקיץ נערך באמפי-חוף אורנים הפסטיבל "חלון לים התיכון".
  • חוף גנדי (חוף "הקשתות") - החוף המרכזי והגדול בעיר, נמצא מערבית מרובע ד'. סמוך לחוף שוכנות מסעדות רבות, פאבים, בתי קפה, מכון כושר ובריאות ואולמות אירועים גדולים. בימי שבת נערכים ריקודי עם בכיכר הציבורית הגדולה, ולאורך טיילת החוף, רוכלים מוכרים חפצי אמנות שונים, בגדים וצעצועים. מדי קיץ נערך בטיילת פסטיבל "צלילי הים".
  • חוף גיל - חוף המיועד לגולשים, ממוקם בצמוד למרינה ולחוף הנפרד. נקרא על שמו של הגולש גיל שניאור שנהרג בתאונת גלישה בחופי העיר. בחוף מתקיימות תחרויות גלישה ארציות אליהן מגיעים גולשים מכל רחבי הארץ.
  • החוף הנפרד - חוף רחצה המיועד לציבור הדתי והחרדי, נמצא מערבית מרובע י"א. החוף פתוח בימים נפרדים לגברים ולנשים. סמוך לחוף נמצא רציף חנייה לאוטובוסים אשר מביאים מתרחצים מחוץ לעיר.
  • חוף י"א - חוף רחצה ותיק, מערבית מרובע י"א. בחוף מתחם דשא גדול, מסעדה ובתי קפה. סמוך לחוף נערכים בקיץ הרקדות זומבה המוניות והקרנות סרטים ליליות על גבי מסך ענק כחלק מאירועי "קיץ ישראלי באשדוד", וכן פועל בו מתחם כדורגל-מים ("ווטבול").
  • חוף ט"ו-באר שבע (חוף "הריביירה") - נמצא מערבית משדרות תל חי, בגבול שבין הרבעים ט"ו וי"ז. סמוך לחוף פועל בית המלון "לאונרדו פלאזה" ולצדו מוקם החל מ-2019 בית הלוחם.
  • בית לה ממוניה בחוף "מי עמי"
    בית לה ממוניה בחוף "מי עמי"
  • טיילת חוף "גנדי" (חוף "הקשתות")
    טיילת חוף "גנדי" (חוף "הקשתות")

אתרי עניין

גבעת יונה ובראשה המגדלור של נמל אשדוד
גשר עד הלום
  • דרום-מזרחית לאשדוד מתנשאת הדיונה הגדולה, שמורת טבע חולית, ואחת הבודדות שנותרו בארץ בין חדרה לגדרה. גובה הדיונה 30 מטר, אורכה 350 מטר ואורך שיפועה 35 מטר. בדיונה ובחולות שסמוכים לה חיים עשרות צבאים, סמורים, תנים, שועלים, ארנבות וזוחלים. המקום משמש גם כאתר לטיולי ג'יפים ולסיורים לימודיים.
  • בצפון-מערב העיר, דרומית לנמל אשדוד, נמצאת גבעת יונה. הגבעה מתנשאת לגובה של 53 מטרים מעל פני הים ולה תצפית של 360 מעלות על הנמל, העיר, נחל לכיש והים התיכון. על פי המסורת המקומית הקדומה, במקום זה נפלט יונה הנביא מהים על ידי לווייתן. על הגבעה מתנשא המגדלור של נמל אשדוד שיצא מכלל שימוש ולצדו מגדלי מים מקוּמה של העיר, וכן מסעדה. ב-2012 התגלו במקום שרידים ארכאולוגיים המיוחסים לנמל הקדום של אשדוד.

אנדרטאות

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרטאות זיכרון באשדוד בוויקישיתוף

באשדוד יש מספר אנדרטאות לנספים במערכות ישראל, בפעולות האיבה ובקהילות היהודיות בעולם:

  • בפארק בן-גוריון, בכניסה לרובע ב' (פינת שדרות יצחק הנשיא ושדרות בני-ברית), ניצבת האנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות.
  • בגן אלישבע ברובע א', ניצבת האנדרטה לחללי חיל הים. בתחילה היא הוקמה לזכר 47 חללי המשחתת אח"י אילת שטובעה ב-20 באוקטובר 1967 ליד נמל פורט סעיד, ולאחר זמן מה היא נקבעה כאנדרטה לכל חללי חיל הים במערכות ישראל. האנדרטה מעוצבת בצורת אונייה וטקס הזיכרון השנתי לחללי חיל הים נערך בה מדי שנה.
  • סמוך לשדרות משה דיין ברובע ד', ניצב פסל שמשון הגיבור, הממוטט את עמודי מקדש דגון. הפסל נוצר על ידי האמן ברוך וינד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל.
  • בסמוך לגן אלישבע, ב"כיכר הנר", עומדת אנדרטת ברזל לזכר בני אשדוד שנפלו במלחמות ישראל. האנדרטה, בדמות נר דולק, נוצרה ב-1971 על ידי מתילדה אלפרין, אם שכולה.
  • ברחוב דב גור ברובע ו' ממוקמת אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה אגוז, שטבעה בדרכה לחופי ישראל ממרוקו. בירידה לחוף הקשתות ממוקמות שתי אנדרטאות נוספות להנצחת החללים ומפעל ההעפלה החשאי ממרוקו - אנדרטת "צל ואור" ו"ממוריאל הזיכרון", לזכר לוחמי המוסד שנפלו במחתרת היהודית במרוקו.
  • בכניסה הצפונית לחוף גנדי ניצבת אנדרטה לזכר חללי ספינות המעפילים סטרומה ומפקורה, שיצר האמן ברוך וינד.
  • בפארק "מגדלי התאומים" שברובע ד' ממוקמת אנדרטה לזכר הנרצחים בפיגועי 11 בספטמבר, וביניהם 5 ישראלים, אחת מהן תושבת אשדוד.
  • בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל נמצאת אנדרטה לזכר 10 הנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד שנרצחו בפיגוע התאבדות כפול בנמל ב-14 במרץ 2004. האנדרטה מורכבת מגשר מתכת מבוקע ומעליו מרחפים שחפים.
  • בכיכר שבין רובע י' לרובע י"ג הוקמה ב-2005 אנדרטה לציון 60 שנים לניצחון בעלות הברית את גרמניה הנאצית ולחיילים היהודים שנפלו במלחמה.
  • בפארק אשדוד-ים נחנכה ב-2018 אנדרטה לזכר אלפי היהודים שנספו ברעידת האדמה באגאדיר (1960) שבמרוקו.
  • אנדרטה לנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד
    אנדרטה לנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד
  • האנדרטה לחללי חיל הים
    האנדרטה לחללי חיל הים
  • אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה "אגוז"
    אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה "אגוז"
  • פסל שמשון הגיבור של ברוך וינד, הממוטט את עמודי המקדש הפלשתי לאל דגון
    פסל שמשון הגיבור של ברוך וינד, הממוטט את עמודי המקדש הפלשתי לאל דגון
  • אובליסק לזכר החללים המצריים בעד הלום
    אובליסק לזכר החללים המצריים בעד הלום
  • אנדרטה לזכר מעפילי הספינות "סטרומה" ו"מפקורה"
    אנדרטה לזכר מעפילי הספינות "סטרומה" ו"מפקורה"

טבע עירוני

בסקר טבע עירוני[69] נמצאו במרחב המוניציפלי של אשדוד 443 מיני צומח, 189 מיני בעלי חיים ו-32 אתרי טבע עירוני.

ערים תאומות

אלן ז'ופה, ראש העיר התאומה בורדו, בביקור באשדוד, עם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי.

לאשדוד 12 ערים תאומות:

דרום העיר אשדוד, במבט מן הים
דרום העיר אשדוד, במבט מן הים
העיר ורצועת החוף, במבט מחולות ניצנים
העיר ורצועת החוף, במבט מחולות ניצנים

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אשדוד
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשדוד

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ מאגר ספרות הקודש, מספר המופעים של אשדוד בתנ"ך
  5. ^ ספר שמואל א', פרק ה'
  6. ^ טרודה דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית, באתר מטח, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
  7. ^ השבת האימפריה לקדמותה: מסע המלחמה של סרגון ב' למערב בשנת 720/19 לפנה"ס, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך כ"ה, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל (האוניברסיטה העברית), 2017
  8. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.112 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  9. ^ ד"ר מאיר שש, אשדוד ואשדוד-ים בימי קדם, “ים – קובץ לענייני ימאות” בהוצאת החבל הימי לישראל, דצמבר 1961, עמ' 148–151
  10. ^ בועז רענן, אשדוד - גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול. לקט מאמרים, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1990
  11. ^ ספר מקבים א, פרק י, פסוק 84; יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים באנגלית, ספר 13, פרק 7, פסקה 4
  12. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.29 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  13. ^ המקור להשערה: פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  14. ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
  15. ^ דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg‏, 8 בינואר 2014
  16. ^ איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
  17. ^ Petersen, Andrew (2005). The Towns of Palestine under Muslim Rule AD 600-1600. BAR International Series 1381. pp. 133.
  18. ^ מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, עמ' 56–59, ב.צ. קידר, הוצאת משרד הביטחון, 1991
  19. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947–1949, סדרת אפקים, הוצאת עם עובד
  20. ^ מקור הכספים להקמת העיר: "פיליפ קלוצניק, שעומד בראש חברת בנין גדולה, הגיש בקשה שכספי ביטוח של חברות אמריקאיות, 30 מיליון דולר, יושקעו בשיכון בישראל". דבר, 1 באוגוסט 1957
  21. ^ עמוד 23
  22. ^ לפני החלטת ועדת השמות מיום 27 באוקטובר 1956, במסמכים של משרדי הממשלה השתמשו בשמות רבים:
    * אשדוד-ים (סוכריר) * עיירת סוכרייר * סוכרייר החדשה * סוקריר, דרומה לראשון לציון * שיכון ליד ואדי סוכרייר * עיר הדרום בוואדי סוכרייר * עיר הדרום * עיר הדרום (חוף אשדוד) * מרכז עירוני בדרום הארץ * שיכון ליד תחנת הכוח בדרום מצפון לניר גלים * יישוב בחוף אשדוד * חוף אשדוד * עיר בדרומה של ישראל המשתרעת בין העיר העתיקה אשדוד ושפת הים ועד בואך חולות יבנה בצפון (לשון ההסכם להקמת העיר) מקור: עמוד תיק / פריט, באתר ארכיון המדינה גנזך המדינה
  23. ^ מספר 572 מיום 16 בדצמבר 1957
  24. ^ בילקוט הפרסומים[23] מופיע עדכון ועדת השמות הממשלתית כדלקמן: אַשְׁדּוֹד. עיר על שפת הים משני עברי נחל לכיש, ובה מתוכנן נמל הדרום. העיר משתרעת עד האתר העתיק תל אשדוד. השם - היסטורי, מקראי. ראה: "מעקרון וימה כל אשר על יד אשדוד וחצריהן. אשדוד, בנותיה וחצריה" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ו). העיר כוללת את חרבות אשדוד-ים; שם היסטורי, מימי המקרא, נודע מכתובת סרגון השני: "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותן". שם קודם: מינת אל קלעה (מינת אסדוד).
  25. ^ מושבים שהוקמו באזור אשדוד בשנת 1950 (שנים לפני תכנון העיר) קיבלו שמות זמניים אשדוד א' - בית עזרא, אשדוד ב' - שתולים, אשדוד ג' - אמונים, אשדוד ד' - שדה עוזיה. רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 277, התשי"ג, 16 בפברואר 1953; שנתון הממשלה לשנת תשי"א, עמ' 261, בארכיון המדינה; שנתון הממשלה לשנת תשי"ב, עמ' 258, בארכיון המדינה
  26. ^ חשמל באשדוד, עיתון דבר, 21 באפריל 1959
  27. ^ מירב אהרון גוטמן, ״שקט יהיה לנו מספיק כשנמות - עכשיו הזמן לחיות״: בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2(1): 74-55
  28. ^ שטח שיפוט אשדוד קטן מאזור הזכיון, דבר, 30 ביולי 1964
  29. ^ 6000 דונם סופחו לאשדוד, דבר, 22 באוגוסט 1968
  30. ^ ישראל רוגוזין הודיע לפנחס ספיר כי החליט להקים את מפעל הזהורית באשדוד ים ולהשקיע 20 מיליון דולר. לדבריו היתרונות באשדוד ים הם נמל, מסילת ברזל וזמינות חשמל. דבר, 17 במאי 1957
  31. ^ עודד שורר, גדלה תפוקת הנפט ב"אשדוד 5" ובאשדוד 2", מעריב, 20 באוגוסט 1979
  32. ^ עודד שורר, רק 40 חביות בבארות הנפט באשדוד, מעריב, 30 באוקטובר 1979
  33. ^ גז מתאן פרץ בלחצים טובים בקידוח ליד "אשדוד 2", מעריב, 18 בנובמבר 1976
  34. ^ גיל יודילוביץ, חוקרי הפיגוע באשדוד: הרימון הוטמן בסלו של אחד הנוסעים בעיתון מעריב 8 במרץ 1984
  35. ^ משה אדמון, יום קטלני: זוכרים את הפיגוע הראשון באשדוד, באתר nrg‏, 17 ביולי 2012
  36. ^ תוכנית מתאר אשדוד - רוויזיה לתוכנית המתאר, הוכן עבור: עיריית אשדוד, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, ספטמבר 1996
  37. ^ כתבי ynet, ‏8 ימים, 5 הרוגים, 1,500 רקטות ו-421 יירוטים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2012
  38. ^ כל אירועי האזעקות, השיגורים, היירוטים, הנפילות והסטטיסטיקות באשדוד במהלך מבצע צוק איתן, באתר אשדוד נט, 26 באוגוסט 2014
  39. ^ עופר אשטוקר, מבצע שומר החומות באשדוד: 82 אזעקות, כ-256 טילים ו-12 זירות נפילה - סיכום ראשוני, באתר אשדודנט, ‏21 במאי 2021
  40. ^ מגדלים באוויר: באיזו עיר בונים הכי הרבה לגובה?, באתר אייס, 21 במרץ 2022
  41. ^ בילי פרנקל, כך תראה אשדוד בעקבות הסכם הגג, באתר ynet, 19 באוגוסט 2017
  42. ^ נצח הבשם, מרכז רוחני קהילתי "שאולי", תשנ"ד, 1994
  43. ^ שמה הרשמי של הכיכר לפי עיריית אשדוד הוא "כיכר המפרשים", אך היא מוכרת בציבור בשם "כיכר המפרשיות".
  44. ^ על פי אתר עיריית אשדוד
  45. ^ תושבים בישראל לפי יישובים וקבוצות גיל, רשות האוכלוסין וההגירה, מאגרי המידע הממשלתיים
  46. ^ פרופיל אשדוד באתר הלמ"ס
  47. ^ מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים 2015 מצב קיים ומגמות שינוי, מכון ירושלים לחקר ישראל
  48. ^ רונן דמארי, פסיפס ישראלי: עולים מיותר מ-10 מדינות בבניין אחד באשדוד, באתר nrg‏, 19 באפריל 2010
  49. ^ 49.0 49.1 התפלגות עולים שעלו ארצה 31.12.2010 עד 1.1.1989 התאריכים בין לפי ישוב מגורים ביחס לסה"כ התושבים ביישוב ממוין לפי מספר העולים בישוב, המשרד לקליטת העלייה, 17 במרץ 2011
  50. ^ מרכז תקשורת אשדוד, יש קולנוע בעיר: נפתח פסטיבל, יפתח סינמטק, אתר אשדודנט, 14 ביולי 2011
  51. ^ אתר היהדות הקראית העולמית, קהילת אשדוד
  52. ^ מלכת השחמט התארחה באשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 19 במרץ 2009
  53. ^ עופר אשטוקר, העיתונות הרוסית הארצית הופתעה לגלות אשדוד אחרת, באתר אשדודנט, 24 ביולי 2009
  54. ^ יניב פוהורילס, מפריז לנתניה: כמה עולים מצרפת יש בישראל, באתר ynet, 27 ביוני 2018
  55. ^ מנהלת אזורי התעשייה, אתר העירייה
  56. ^ דניאל שמיל, אשדוד תיהפך לעיר מודל לתחבורה ירוקה, באתר TheMarker‏, 28 בנובמבר 2012
  57. ^ תמונה חינוכית לרשות אשדוד, אתר שקיפות בחינוך, משרד החינוך
  58. ^ יניר יגנה ורויטל בלומנפלד‏, בית חולים ציבורי חדש נפתח לראשונה מאז 1980, באתר וואלה!‏, 05 ביוני 2017
  59. ^ יעל גרונטמן, ‏אסותא אשדוד זכתה במכרז: תקים את ביה"ח הראשון בעיר, באתר גלובס, 11 באפריל 2011
  60. ^ אתר תיירות אשדוד
  61. ^ דור גפני, הושקה תוכנית התיירות אשדוד 2030, עיריית אשדוד, 21 בינואר 2020
  62. ^ דור גפני, פיתוח אתר המצודה יצא לדרך (וידאו), כאן דרום אשדוד, 26 באוגוסט 2018
  63. ^ מערכת Xnet, הגל החדש באשדוד: המשכן לאמנויות הבמה נפתח, באתר Xnet‏, 31 במאי 2012
  64. ^ מנהל האתר, תמונות, אשדוד נט, 6 באוקטובר 2012
  65. ^ יאיר הרוש, פארק אשדוד ים נפתח, מה אומרים המבלים?, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 25 ביולי 2013
  66. ^ שלי פלדמן, הפארקים היפים של אשדוד, באתר הארץ, 24 ביוני 2015
  67. ^ דגל כחול: חופי אשדוד איכותיים בתקן בינלאומי, באתר כאן דרום - אשדוד, ‏2021-04-22
  68. ^ ע״פ מדד ״חוף נקי״: חופי אשדוד מהנקיים ביותר בארץ, באתר כאן דרום - אשדוד, ‏2020-09-09
  69. ^ סקר שנערך בשנים 2015 - 2016
  70. ^ שרה שוורץ, עכשיו זה וודאי: המילקי של אשדוד יותר טוב מברלין, כאן דרום, 24 באוקטובר 2017
  71. ^ קשרי חוץ באתר עיריית אשדוד
  72. ^ יחסים בינלאומיים לבאיה בלנקה, אתר עיריית באיה בלנקה
  73. ^ החתימה על הסכם ברית ערים תאומות בין אשדוד לטמפה, אתר עיריית טמפה, 6 במאי 2005
  74. ^ אתר ארגון "מצווה" של היהדות העולמית בקזחסטן, 2 במאי 2006
  75. ^ עופר אשטוקר, לראשונה ברית ערים תואמות - ישראל - אשדוד – סין –ווהן, באתר אשדודנט, 27 באוקטובר 2009
  76. ^ אתר למנויים בלבד אסף אוריון, אשדוד ודרך המשי, באתר הארץ, 5 במאי 2022
  77. ^ יאיר הרוש, אשדוד חתמה ברית ערים תאומות עם ז'פורוז'יה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 4 באוקטובר 2011
  78. ^ יאיר הרוש, באטומי חתמה על אמנת ידידות עם אשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 במרץ 2012
  79. ^ מאיה סלוצקי: "נרחיב הפעילות הבינלאומית", באתר אשדודנט, 27 באוגוסט 2013
  80. ^ נחתם כינון קשרי ערים תאומות בין אשדוד לעיר בהר-דר מאתיופיה, באתר אשדודנט, 23 ביוני 2011
  81. ^ חגיגות ה-130 להולדתו של ינקה קופלה משורר בלארוסי מפורסם, Yanka Kupala Square appears in Ashdod, Israel‏, 17 ביולי 2012
  82. ^ ויקטוריה קונבסקי, אשדוד-יאשי: ערים תאומות, באתר כאן דרום אשדוד, 1 ביולי 2019


אשדוד
ערכים ראשיים אשדוד • רובעי העיר • אדריכלות • כיכרות
גנים ופארקים פארק אשדוד-ים • פארק בן-גוריון • פארק אקולוגי מצודת-ים אשדוד • גן אלישבע • פארק לכיש • גבעת יונה • עד הלום
רחובות רחוב רוגוזין • רחוב שבי ציון • מדרחוב הנביאים • שדרות בני ברית • שדרות הרצל • שדרות מנחם בגין
תחבורה תחבורה ציבורית • מסוף ריביירה • מסוף בני ברית • מסוף ביג
מוסדות בית החולים אסותא • מרכז כיוונים • המשכן לאמנויות הבמה • הארכיון לתולדות אשדוד • אוניברסיטת אשדוד (עתידי) • בית אריה קלנג • מוזיאון אשדוד לאמנות
תעשייה נמל אשדוד • תחנת הכוח אשכול • נמל הדרום • אלתא מערכות
היסטוריה אשדוד ים (העיר העתיקה) • תל אשדוד • תל מור • רצועת החוף
נושאים מרכזיים נוספים העירייה ומועצת העירייה • סמל העיר • יקיר העיר אשדוד
קטגוריה ראשית כל הערכים על העיר
ראשי המועצה המקומית ועיריית אשדוד ‏
ראשי המועצה המקומית דב גור (1959–1960) • אפרים לנגסנר (1960-1961) • רוברט חיים (1961–1963) • אבנר גרעין (1963–1968)
ראשי העירייה אבנר גרעין (1968–1969) • צבי צילקר (1969–1983) • אריה אזולאי (1983–1989) • צבי צילקר (1989–2008) • יחיאל לסרי (2008–מכהן)
דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז הדרום
נפות נפת אשקלון • נפת באר שבע
מפת מחוז הדרום
מפת מחוז הדרום
ערים אופקים • אילת • אשדוד • אשקלון • באר שבע • דימונה • נתיבות • ערד • קריית גת • קריית מלאכי • רהט • שדרות
מועצות מקומיות חורה • ירוחם • כסייפה • להבים • לקייה • מיתר • מצפה רמון • עומר • ערערה בנגב • שגב שלום • תל שבע
מועצות אזוריות אל קסום • אשכול • באר טוביה • בני שמעון • הערבה התיכונה • חבל אילות • חוף אשקלון • יואב • לכיש • מרחבים • נווה מדבר • רמת הנגב • שדות נגב • שער הנגב • שפיר • תמר
מועצה מקומית תעשייתית נאות חובב
מועצות אזוריות שבוטלו אבו בסמה
יישובים לשעבר כרמון • נוה יאיר • אשלים
יישובים עתידיים דניאל • דרור • נווה תמרים • כסיף • עבדה • מעלה אהרן • שפיר
חברות פורום ה-15
אשדוד • אשקלון • באר שבע • גבעתיים • הרצליה • חדרה • חולון • חיפה • כפר סבא • נתניה • פתח תקווה • ראשון לציון • רחובות • רמת גן • רמת השרון • רעננה • תל אביב-יפו
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
ירושלים
ירושלים
תל אביב-יפו
תל אביב-יפו
1 ירושלים ירושלים 1,003,755 11 רמת גן תל אביב 177,462 חיפה
חיפה
ראשון לציון
ראשון לציון
2 תל אביב-יפו תל אביב 483,319 12 בית שמש ירושלים 169,983
3 חיפה חיפה 298,006 13 אשקלון הדרום 162,616
4 ראשון לציון המרכז 265,265 14 רחובות המרכז 153,653
5 פתח תקווה המרכז 258,143 15 בת ים תל אביב 129,817
6 נתניה המרכז 242,343 16 הרצליה המרכז 109,826
7 אשדוד הדרום 227,943 17 חדרה חיפה 105,077
8 בני ברק תל אביב 224,890 18 מודיעין-מכבים-רעות המרכז 103,657
9 באר שבע הדרום 216,273 19 כפר סבא המרכז 101,387
10 חולון תל אביב 197,270 20 לוד המרכז 88,127


ערך מומלץ
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36296268אשדוד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אשדוד&oldid=2691757"