כרם מהר"ל
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | חוף הכרמל |
| גובה ממוצע[1] | 93 מטר |
| תאריך ייסוד | 1949 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 749 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.3% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   כרם מהר"ל | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
9 מתוך 10 |
כֶּרֶם מַהֲרַ"ל[3] הוא מושב באזור הצפון השוכן על אחת הגבעות הדרומיות של הכרמל, בין זכרון יעקב לבין עתלית. המושב נכלל בין יישובי המועצה אזורית חוף הכרמל, וקרוי על שמו של המהר"ל מפראג שהיה הרב הראשי של פראג במאה ה-16.
היסטוריה
כרם מהר"ל הוקם ב-1949 על ידי קבוצה של עולים מצ'כוסלובקיה, רובם ניצולי השואה, על אדמות הכפר הערבי איג'זים, שתושביו עזבו אותו במהלך מבצע שוטר (במסגרת מלחמת העצמאות) לשומרון, ולא הורשו לחזור לאחר המלחמה. מיקומו כ-10 ק"מ צפונית לזכרון יעקב והוא אחד ממאות מושבי עולים שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה.
מייסדי המושב, נמנו על התארגנות "הבריגדה הצ'כית", שהוקמה כדי לסייע לצבא הגנה לישראל בראשית התהוותו. קבוצה של חברים בבריגדה הגו את רעיון הקמת הכפר עוד בהיותם על אדמת צ'כוסלובקיה, ומנהיגם, שמשון שכטה, הגיע במיוחד לישראל כדי לאתר מקום מתאים להקמת כפר שיהיה מבוסס על עקרונות שיתופיים. בתיאום עם הגורמים המיישבים בארץ נבחר הכפר איג'זים.
בשנה הראשונה אורגנו החברים כחברים ב"מושב שיתופי", אך לאחר שעזבו חברים מגרעין המייסדים, והצטרפו משפחות אחרות, פורק השיתוף, וכרם מהר"ל הפך להיות מושב עובדים.
שנות ה-50 וה-60
בשני העשורים הראשונים לקיומו, התפרנסו החברים בעיקר ממשק החלב ומגידולי ירקות מהם התפרנסו בקושי, ונאלצו להשלים הכנסה מעבודות שונות מחוץ למושב. הקושי העיקרי נבע מן העובדה שמשבצת הקרקע שקיבלו, כללה שטחים רבים של אדמת טרשים שאינה ראויה לעיבוד חקלאי. בנוסף לכך, נלקחו מהמושב מאות דונמים של קרקע חקלאית לטובת יישובים סמוכים.
בשלהי שנות ה-50, עם מכירת חוות מקורה לקרן הקיימת לישראל, קיוו החברים כי יוכלו לקבל את אדמות החווה הפוריות, אך אנשי הקרן הקיימת העדיפו למכור את החווה למשפחת סלומון, בעסקה שעוררה ביקורת ציבורית והגיעה עד לדיון בכנסת במסגרת שאילתא שהוגשה לשר החקלאות.
כמאתיים משפחות באו והלכו במשך שני עשורים, המצב הכלכלי והחברתי במושב החמיר, הקשיים גרמו למתיישבים רבים לעזוב, ועד אמצע שנות השישים נותרו במושב 44 משפחות בלבד. אז גם מונה למושב מזכיר ממונה מטעם הסוכנות היהודית.
בינואר 1967, אחרי שנואשו מלקבל אדמה פורייה, החליטו חברי המושב לעקור מטע זיתים ובו 180 עצי זית, שלא היה רווחי, וגרם להם הפסדים. המעשה עורר ביקורת ציבורית אותה הובילה החברה להגנת הטבע, שטענה כי מדובר במטע זיתים בן מאות שנים. כל כלי התקשורת בישראל עסקו בעקירה, והעיתונאי עמוס קינן הקדיש לה מאמר גדול שנשא את הכותרת: "גיא ההריגה של כרם מהר"ל", ובו כינה את המעשה: "רצח זיתים".
דוברי המושב דחו את הגינויים, והציגו אישור בכתב של הקרן הקיימת לישראל, המאשר להם לעקור את המטע. הם הסבירו כי עצי הזית הנטועים על אדמות המושב, שוכנים על קרקע חקלאית שממנה ניתן להפיק יבול משובח יותר מהזיתים, שלא הניבו להם רווחים. הם כינו את מעוררי הסערה "אוהבי טבע המבלים את רוב זמנם בכרך הגדול, לא הריחו את ניחוח החציר ואינם מתמצאים בקשיי החקלאי, שופכים לריק את מר לבם ודורשים מאיתנו לוותר על ביסוס הכפר ועתידו, ומנסים להיות מורינו המוסריים".
תל שחר
בתחום המושב התקיים בשנות ה-50, מוסד לטיפול בנערים בעלי מוגבלויות שכליות-התפתחותיות, שנקרא בשם תל שחר.
המוסד, בין הראשונים מסוגו בארץ, הוקם על ידי ד"ר אליעזר יורמן, שניהל בשווייץ פנימייה של נערים פליטי מלחמת העולם השנייה. עם בואו ארצה הקים ומימן בכספו את הקמת "תל שחר" בו שהו דרך קבע כמה עשרות נערים שסבלו מבעיות של פיגור שכלי וקשיי התפתחות. המוסד פעל 12 שנים, עד מותו של ד"ר יורמן, אשר לאחריו פוזרו החוסים במעונות שונים באזור צפון הארץ.
שנות ה-70 וה-80
לאחר מלחמת ששת הימים, החלו להגיע למושב משפחות צעירות והמצב החברתי התייצב. ההתקדמות בטכנולוגיה החקלאית שיפר את מצבם הכלכלי של מרבית החברים, ובני דור ההמשך הובילו את המושב לפריחה כלכלית, באמצעות השיווק המאורגן וארגוני הקניות של ההתיישבות העובדת.
בשנות ה-80, לאחר התמוטטות ארגוני הקניות, והסתבכותם של מרבית המושבים, נקלע גם כרם מהר"ל לחובות שרבצו עליו, אך עיקרם היה בגין הערבויות ההדדיות של האגודה השיתופיות מול ארגוני קניות ומושבים אחרים. הסדר חובות המושבים והמשבר הכלכלי במושבים גרמו לחיסול השיווק המאורגן של התוצרת החקלאית וכל חבר החל לפעול באופן עצמאי לביסוס משקו החקלאי.
ההרחבה
במהלך שנות ה-90 חובות המושב נפרעו במסגרת פעולות המשקם שמונה מטעם הממשלה לטפל בחובות המושבים ("חוק גל"), והמושב יצא לדרך חדשה, וכמו במרבית המושבים בארץ, קיבל אישור להקצות מגרשים לבנייה במסגרת תוכניות הרחבה[4].
במקום התבססה קהילה שהורכבה מבני דור הוותיקים יחד עם בני דור ההמשך, והם הובילו את הרחבת המושב. משנת 2000 הוקמו עוד 115 בתים חדשים במסגרת ההרחבה[5][6]. הבתים החדשים לא נבנו מחוץ למושב אלא בקבוצות קטנות בתוכו, ובין בתי הוותיקים. כך נשמר האופי הקהילתי שאינו מפריד בין קבוצות האוכלוסייה המקומית. הבנייה נמשכה 6 שנים, במהלכה נערכו גם חפירות הצלה ארכאולוגיות בשני מגרשים כפועל יוצא מן הצורך לעקוף קברים מוסלמיים מן הכפר הערבי איג'זים[7].
במאה ה-21
נכון לשנת 2010, מתגוררות במושב כ-200 משפחות המונות כ-650 נפש. בין המשפחות רב מספרם של בני דור שלישי ורביעי לחברים ותיקים. ביניהם גם קבוצה של משפחות דתיות המקיימות דו-קיום עם הרוב החילוני.
קומץ קטן של חברי המושב עדיין מתפרנס מחקלאות, בעיקר ממטעים וגידולי שדה. מרבית החברים עובדים לפרנסתם במקצועות שונים שאינם חקלאיים, אם כי ביניהם רבים אשר מעבדים את חלקות קרקע שלהם בנוסף לעיסוקם המקצועי מחוץ למושב.
עם חברי המושב נמנים עמי אילון, יצחק איתן, רם שמואלי, איתמר לוי, רם רוטברג ועמיעד לפידות.
גאוגרפיה
המושב, השוכן בגובה 120 מטר מעל פני הים, משתרע לאורך השלוחה המפרידה בין עמק מהר"ל במזרח לבקעת שיר במערב. נוף המושב מאפיין את "הכרמל הנמוך" (שאינו עולה על גובה של 200 מטר) כאשר האזור מורכב מבקעות רחבות שנוצרו על ידי בליית שכבות הגיר שכיסו מרבצי טוף, שנוצרו בעקבות פעילות געשית תת-ימית וסחיפתן לים דרך נחל מערות ונחל מהר"ל.
בצידו המערבי של המושב מצויה שמורת טוף כרם מהר"ל הכוללת מחשופים מרשימים של שכבות טוף, שזורות עורקי קלציט ומינרלים שונים.
בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום התגלו שרידי יישוב עתיק (חקלאי ברובו) ששמר על רצף התיישבות החל מהמאה ה-4 לפנה"ס ועד ימינו [דרושה הבהרה]. במושב גם עוברת דרך עתיקה שחיברה את יישובי החוף עם יישובי הכרמל הגבוה -דלית אל-כרמל ועוספיה.
לקריאה נוספת
- "שישים שנות מושב – סיפורו של כרם מהר"ל" מאת: שלומי רוזנפלד בהוצאת כרם מהר"ל.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- אתר מושב כרם מהר"ל
- סיפור מקומי - כרם מהר"ל, ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן המתאר את התפתחות המושב
- ישראל שיוו, כפר הררי בשומרון נאבק על זכותו לקרקע, דבר, 12 במאי 1958
- מיכאל יעקובסון: 3 קומות על ההר מחפשות קונה: ביתו של הקבלן שמעולם לא גר כאן, 28 בינואר 2016, xnet
- מידע על אתר 9467 כרם מהר"ל, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- גרסת PDF של הספר "שישים שנות מושב - סיפורו של כרם מהר"ל" מאת שלומי רוזנפלד
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ כרם מהר"ל - דף הבית, באתר www.kerem-maharal.co.il
- ^ משה ליכטמן, המינהל אישר ברגע האחרון ל-18 יישובים חקלאיים תוכניות הפשרת קרקע, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2001
- ^ אורלי פלג-מזרחי, כרם מהר"ל: אושרו 38 יחידות דיור, באתר גלובס, 17 ביוני 2001
- ^ דליה טל, כרם מהר"ל: הותרה בנייה ל-16 מגרשים על תל ארכיאולוגי, באתר גלובס, 17 באוגוסט 2003
- ^ בג"ץ 8497/04 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ ואנשים נוספים נ' כרם מהר"ל - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ונוספים, סעיף 4
| ||||||||||||||||||
35124805כרם מהר"ל