תן

תן
זוג תנים זהובים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	כלביים
תחום תפוצה

תן הוא שם כולל למספר מינים במשפחת הכלביים בעלי גוף בינוני, המצויים באפריקה ובדרום אסיה כשהמין תן זהוב חי בישראל. התנים הם טורפים בינוניים הניזונים בעיקר מנבלות, אף שיאכלו גם בעלי חיים קטנים עד בינוניים ואף פירות זמינים. הם חיים בקבוצות קטנות ופעילים ביום ובלילה.

מקור השם

לא ברור מה הגיזרון של השם של התן. אבל יש חוקרים הסבורים ששמו של התן מגיע מהשורש ת.נ.ה., שורש שפירושו להשמיע קולות אבל או לומר דברי הספד, זאת בשל הקולות שמשמיע התן. במילון סורית-ארמית (cal): "תנוה" מופיע בהוראת: הֵאָנְקוּת, נַהֲמָה. הדבר מתיישב עם תפיסתם של החוקרים הסבורים שהתן הוא מין של דורס לילה, משום שהרבה מינים של דורסי לילה מקבלים את שמם על שם קולות צער שהם משמיעים.

לתן מילה נוספת בעברית, אם כי פחות ידועה, "אִי". המילה אי אף מופיעה בתנ"ך (ראו לעיל).

מיני התנים

התנים אינם מהווים קבוצה טקסונומית, אך הם שייכים כולם למשפחת הכלביים, ובעלי אורח חיים דומה. עם זאת, למרות הדמיון בין המינים השונים אין הם קרובים גנטית. למשל זאב חבשי ותן זהוב קרובים גנטית לזאב האפור יותר מאשר לתנים מהסוג תן (Lupulella).

ישנם 4 מינים הקרויים תן:

• תן זהוב (Canis aureus)
• תן חבשי (Canis simensis), המכונה לרוב "זאב חבשי"
• תן שחור-גב (Lupulella mesomelas)
• תן לבן-פס (Lupulella adusta)

לעיתים גם המינים זאב זהוב אפריקאי וזאב ערבות מכונים תנים בשל אורח חייהם הדומה, אף ששמם הוא זאב והם קרובים אליו יותר.

התנהגות

התנים הם פעילי לילה או פעילי בין ערביים, לרבות בעלות השחר (אם כי נראים גם במשך היום). הם טורפים משניים הניזונים מבעלי חיים קטנים מהם, מפגרים ובכמות קטנה גם מצמחים רכים כמו פירות. מבנה גופם לרבות רגליהם הארוכות ומבנה עצמותיהם מאפשרים לתנים לנוע במהירות של 16 קמ"ש בקירוב לאורך זמן, מה שעוזר להם לצוד טרף. התנים הם אופורטוניסטים אוכלי כל שלעיתים גם יגנבו טרף לאחרים.

התנים מנהלים אורח חיים מונוגמי, כשבטריטוריה חיים זוג וצאצאיו עד להתבגרותם. הם טריטוריאליים ביותר ותוחמים את נחלתם על ידי עשיית צרכים בגבולותיה. הזוג צד ביחד או בנפרד ולעיתים חוברים מספר זוגות כדי לצוד בעל חיים גדול יותר למשל צבי או עגל פרה, ואולם לרוב הם ניזונים מטרף קטן יותר כמו מכרסמים או עופות.

התנים לא יתקפו אנשים, הגדולים מהם בהרבה. עם זאת תנים נגועים בכלבת ינשכו אנשים ובכך ידביקו אותם במחלה. גם זוג המגונן על צאצאיו ינשוך אנשים מתקרבים. לעיתים נדירות ביותר נרשמו מקרים של תנים שניסו לטרוף ילדים חסרי השגחה.

בתרבות

התן היה אחת החיות הקדושות בבבל. אליל המוות המצרי, אנוביס, היה אדם עם ראש תן. משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו לתנים את תפקידם כמייצגי המוות. ובהלוויות המצרים היו מביאים תנים להלוויה על מנת שאנוביס ייתן לנפטר כבוד ומקום בגן עדן.

אזכורי התן בתנ״ך

התן נזכר בתנ״ך במקומות הבאים:

• ”וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ” (ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"ב)
• ”וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב” (ספר ירמיהו, פרק י"ד, פסוק ו')
• ”בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם” (ספר יחזקאל, פרק ל"ב, פסוק ב')
• ”עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה” (ספר מיכה, פרק א', פסוק ח')
• ”וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה” (ישעיהו, ל"ד, י"ג)
• ”וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא” (ספר ישעיהו, פרק ל"ה, פסוק ז')
• ”תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי” (ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק כ')
• ”וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב” (ספר ירמיהו, פרק ט', פסוק י')
• ”קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן לָשׂוּם אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה מְעוֹן תַּנִּים” (ספר ירמיהו, פרק י', פסוק כ"ב)
• ”וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד עוֹלָם לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם” (ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ל"ג)
• ”וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב” (ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק ל"ז)
• ”וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר” (ספר מלאכי, פרק א', פסוק ג')
• ”כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת” (ספר תהלים, פרק מ"ד, פסוק כ')
• ”גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר” (מגילת איכה, פרק ד', פסוק ג')

יש לציין שלדעת חוקרים רבים התן המוזכר בתנ"ך אינו החיה שנהוג לקרוא לה היום תן. התן של היום אוהב לחיות באזורים הומי אדם, בזמן שהתן המוזכר במקורות חי באזורי חורבות או מדבר. לכן יש חוקרים שסוברים שהתן שמוזכר בתנ"ך הוא מין של דורסי לילה החי במדבריות. כנראה אוח פרעוני. יש כאלה שסבורים ש"תן" בתנ"ך הוא שם כללי לחיות השורצות במקומות חורבן מכיוון שבדרך כלל מוזכר כחיה השוכנת במקומות שוממים. מסיבה דומה מנחם דור סובר שה"תנים" זה שם של שד. ישנם מקרים בתנ"ך בהם נאמרת המילה "תנים" במשמעות של "תנין".

אין הדבר אומר שהתן נעדר מהמקרא, לדעת כמה חוקרים השועל שמוזכר בתנ"ך הוא לפעמים תן ולפעמים שועל. יש הסוברים שגם ה"איים" שמוזכר מדי פעם הוא התן.

בספרות

פרנץ קפקא חיבר את הסיפור הקצר תנים וערבים, שפורסם לראשונה ב-1917 על ידי מרטין בובר בכתב-העת היהודי בעריכתו "Der Jude".

ספרו הראשון של עמוס עוז משנת 1965 הוא אוסף סיפורים קצרים בשם ארצות התן.

תמונות

משמאל לימין: מיני התנים: זאב זהוב אפריקאי, תן זהוב, תן שחור-גב, תן לבן-פס וזאב חבשי.

קישורים חיצוניים

• תן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סרטון של להקת תנים במרכז תל אביב בפארק הירקון, סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37439611תן