אילנתה בלוטית
 אילנתה בלוטית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | סימרוביים |
| סוג: | אילנתה |
| מין: | אילנתה בלוטית |
| שם מדעי | |
 Ailanthus altissima
| |
אילנתה בלוטית, (שם מדעי: Ailanthus altissima) ידועה גם בשם אילנטוס או אלנטוס, היא עץ ממשפחת הסימרוביים, הגדל בצפון-מזרח סין ובמרכזה. בעבר ניטעה לאורך רחובות בישראל בתור עץ נוי, אך הפכה למין פולש חמור.[1] מוגדרת כפולש במקומות רבים בעולם: באמריקה, אירופה, אפריקה ואוסטרליה.
מאפיינים
האילנתה הבלוטית היא עץ נשיר, המגיע עד לגובה של כשלושים מטר. העלים ענקיים, מנוצים. העץ פורח מהאביב המאוחר ועד אמצע הקיץ (בישראל בחודשים מאי-יולי), והוא בדרך-כלל דו-ביתי. עץ נקבי יכול לייצר עד מאות אלפי זרעים בשנה, המופצים ברוח בעזרת צורת הכנפה שלהם.
המין הוא אופורטוניסט – הוא משגשג תחת שמש מלאה ובאזורים מופרעים. הוא מתפשט באופן אגרסיבי גם באמצעות זרעים, וגם באמצעות קנה שורש זוחל. הוא מתחדש במהירות לאחר כריתה. זהו אחד הצמחים העמידים ביותר לזיהום אוויר ולחומציות הקרקע. כמו כן הוא עמיד גם ליובש. ניתן למצוא אותו לעיתים קרובות לאורך צידי דרכים, בשטחים עירוניים נטושים, במכרות נטושים, ובאזורים אחרים בהם מעט מאד עצים מסוגלים לשרוד.
האילנתה הבלוטית מסנתזת חומרים אללופתיים, המעכבים את צמיחתם של מינים אחרים בקרבתה. נראה שמינים הנחשפים לחומרים אלו מפתחים כלפיהם עמידות עם הזמן; אוכלוסיות שלא נחשפו אליהם הן הפגיעות ביותר.
האילנתה הבלוטית מהווה מקור לאלרגיה. בתקופת הפריחה האבקה מתפזרת ברוח. תדירות האלרגניות לאבקת אילנתה לא נחקרה בארץ, אך באיסטנבול שבטורקיה ידוע עץ זה כאלרגן משמעותי.
מין פולש
רקע
המין הובא לישראל מסין בשנות ה-60 וה-70 וניטע כעץ נוי במדרכות ירושלים.[2] מאז הוא מפיץ עצמו באופן בלתי נשלט בעיר ובקרבתה.[3] יכולותיו לצמוח ולהתחדש לאחר עקירה לא מוצלחת הן מהירות במיוחד. יש הסוברים כי הצמח עתיד להרוס גינות ולגרום לנזק בלתי הפיך בתחום הגינון בירושלים. [4] לאחרונה נצפו עצים בוגרים גם בבאר שבע, תל אביב וחיפה, ולכן גם בערים אלה ישנה סכנת התפשטות של העץ.
אופן ההתמודדות
מניעה
המניעה הטובה ביותר היא עקירת העץ טרם פוריותו - טרם הבשלת הזרעים. גם עץ צעיר יכול להפיץ מאות זרעים, ובאקלים לח עד יבש למחצה - אחוז הנביטה שלהם גבוה מאד.
ניתן גם לקצור את אשכולות הזרעים טרם הבשלתם, אך טכניקה זו קשה לביצוע, שכן לעץ בוגר ישנם מאות אשכולות זרעים, ובכל אשכול עשרות עד מאות זרעים.
עקירה
עקירת העץ צריכה להתבצע מן השורש. יש לחפור סביב שורש העץ עד לגילויו המלא, ולעוקרו. ניסיון לעקור את הצמח מן השורש על ידי משיכה של הגזע, צפוי לשבור את הגזע בבסיסו ולהשאיר את השורש בשלמותו באדמה. שאריות שורש שנשארו באדמה יוסיפו לחיות, יאגרו מים ויתחזקו, אף יותר מאשר היו טרם ניסיון העקירה. לאחר מכן, השורש יצמיח גזע חדש, בעל סיכויי הישרדות גבוהים יותר מקודמו. צמח שגזעו נגדם מספר פעמים אך שורשו נשאר באדמה - צפוי כי השורש יהיה מעובה ביותר ונטוע בחוזקה באדמה.
עם זאת, יתרונו העיקרי של השורש הוא מיעוט סעיפיו. בדומה לגזר, צפוי לצמוח קנה שורש עיקרי אחד, וממנו הסתעפויות זעירות. בעת העקירה, די בהוצאת עיקר השורש, שכן ההסתעפויות לא צפויות להוסיף ולחיות בלעדיו. מבנה השורש הוא בצורת האות L. בעת העקירה יש לוודא הן הוצאת חלק השורש האנכי והן החלק האופקי מן האדמה. לאחר העקירה אין להשאיר על הקרקע את השורש או את חלקי העץ העיליים, שכן סיכויי ההשרשה שלהם גבוהים.
עיקור
כאמור, אין להשאיר חלקים מן הצמח על הקרקע שכן הם צפויים להשריש. יש לעקרם על ידי ייבוש בשמש, שרפה וכיוצא באלה. במיוחד אין להשאיר חלקים מן העץ באזורים המושקים תדיר.
שימוש בעץ כחומר גלם
תכונותיו של העץ מאפשרות שימוש בו כחומר גלם בעיקר לבניה, אך לא לנגרות. לאחר כריתת הגזע של עץ בוגר, יצמחו מן הגדם ענפים דקים וארוכים ("חזירים"), אשר יכולים לשמש לבניית מבנים קלים. יש המשתמשים בחזירים לבניית טרסות עץ בשילוב עם יתדות תמך מברזל (הידועות בשמן הנפוץ "בזנ'ט", אף על פי ששם זה שגוי)
לפני שימוש כלשהו בעץ כחומר גלם, יש לוודא כי הוא מעוקר. אחרת, הסיכוי להשרשת הענפים, גם ענפים הנראים יבשים במבט ראשון, הוא גבוה. קליפת העץ שומרת על הלחות בתוכו, וכך העץ יכול להחזיק בתוכו למשך חודשים ארוכים די מים על מנת להשריש את עצמו בקרקע. עיקור החזירים יכול להתבצע באמצעות ייבוש בשמש במשך חודשי הקיץ החמים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
24831122אילנתה בלוטית