מועצה אזורית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת המועצות האזוריות בישראל מתוך: אתר השלטון האזורי בישראל

מועצה אזורית בישראל היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל וביהודה ושומרון פועלות כיום 54 מועצות אזוריות המאוגדות בעמותת מרכז השלטון האזורי בישראל.

מאפיינים

מועצה אזורית שבתחומי הקו הירוק פועלת מכוח צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958[1] ומועצה אזורית בשטחים יהודה ושומרון (ובעבר גם בשטח רצועת עזה) פועלת מכוח צו של המושל הצבאי.

שטחה של מועצה אזורית כולל את היישובים בתחומה ואת השטח ביניהם. השטח לא כולל יישובים עירוניים בעלי רשות מקומית משל עצמם (ערים, מועצות מקומיות ומועצות תעשייתיות).

המועצות האזוריות מספקות שירותים ליישובים המוגדרים להן מוניציפלית ולכלל הישויות הנמצאות בשטחן, בסיסי צה"ל, שמורות טבע, אתרי תיירות, מוסדות חינוך ועוד.

בחלק מהמקרים, שטח המועצה האזורית כולל שטחים נרחבים שאין בהם נקודות יישוב, בשל הגישה הממשלתית בקום המדינה, שהתעתדה להכניס תחת השלטון המקומי את כלל הקרקעות בארץ. בשל מדיניות זו נוצרו "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, המוקפות על ידי מועצה אזורית אחת או יותר ואינן באחריות מועצה אזורית. היו שהתנגדו לגישה מרחיבה זאת ובקשו שהמועצות האזוריות תקפנה רק את היישובים עצמם ושטחים מחברים מצומצמים הנדרשים לחיבור ביניהם, אך עמדתם כמעט ולא נתקבלה[2].

לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה ה-20 והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר, כ-73,673 תושבים. מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר, עם 57 יישובים. מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר – כארבעה מיליון דונם, שהם כ-18% משטחה של ישראל.

מועצה אזורית אלונה היא בעלת מספר היישובים הקטן ביותר (3 יישובים).

מועצות אזוריות

להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2019 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[3]. נתוני האוכלוסייה לקוחים מאומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לסוף חודש ינואר 2023[4].

מספר מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים (2023) מאוכלס על ידי
1 מטה בנימין יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

28 76,265 יישובים יהודים
2 מטה יהודה ירושלים 58 63,020 יישובים יהודים וערבים
3 שומרון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

28 43,813 יישובים יהודים
4 עמק חפר מרכז (השרון) 44 43,354 יישובים יהודים
5 עמק יזרעאל צפון 38 40,650 יישובים יהודים ובדואים
6 חוף הכרמל חיפה 26 36,448 יישובים יהודים ויישוב ערבי
7 דרום השרון מרכז (השרון) 31 34,539 יישובים יהודים
8 הגלבוע צפון 32 32,681 יישובים יהודים וערבים
9 מטה אשר צפון 32 31,715 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי
10 משגב צפון 35 30,820 יישובים יהודים ובדואים
11 גזר מרכז (השפלה) 25 27,756 יישובים יהודים
12 גוש עציון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

14 26,653 יישובים יהודים
13 חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 24,128 יישובים יהודים
14 באר טוביה דרום 23 23,824 יישובים יהודים
15 לב השרון מרכז (השרון) 19 23,672 יישובים יהודים
16 מנשה חיפה 24 22,206 יישובים יהודים וערבים
17 גולן צפון 31 20,095 יישובים יהודים
18 הגליל העליון צפון 29 20,074 יישובים יהודים (קיבוצים)
19 חוף אשקלון דרום 21 19,577 יישובים יהודים
20 אל קסום דרום 7 18,100 יישובים בדואים
21 מרום הגליל צפון 24 16,096 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי
22 שדות דן (עמק לוד) מרכז (השפלה) 9 15,910 יישובים יהודים
23 אשכול דרום 32 15,393 יישובים יהודים
24 חוף השרון מרכז (השרון) 14 14,975 יישובים יהודים
25 עמק המעיינות צפון 24 14,847 יישובים יהודים
26 מרחבים דרום 17 14,836 יישובים יהודים
27 עמק הירדן צפון 22 14,697 יישובים יהודים
28 לכיש דרום 19 14,155 יישובים יהודים
29 זבולון חיפה 14 13,976 יישובים יהודים ובדואים
30 נווה מדבר דרום 4 13,887 יישובים בדואים
31 שפיר דרום 14 13,368 יישובים יהודים
32 הגליל התחתון צפון 18 12,950 יישובים יהודים
33 מגידו צפון 13 12,329 יישובים יהודים
34 בני שמעון דרום 13 11,591 יישובים יהודים (וגם יישובים בדואים לא חוקיים).
35 מעלה יוסף צפון 22 11,498 יישובים יהודים
36 שדות נגב דרום 16 11,243 יישובים יהודים
37 הר חברון יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

14 10,563 יישובים יהודים
38 נחל שורק מרכז (השפלה) 7 10,240 יישובים יהודים
39 שער הנגב דרום 12 9,392 יישובים יהודים
40 יואב דרום 13 9,294 יישובים יהודים ויישוב בדואי
41 רמת נגב דרום 14 8,852 יישובים יהודים ויישוב בדואי
42 אל-בטוף צפון 4 8,594 כפרים ערבים ובדואים
43 בוסתאן אל-מרג' צפון 4 8,263 כפרים ערבים
44 ברנר מרכז (השפלה) 6 8,038 יישובים יהודים
45 מבואות החרמון צפון 13 7,789 יישובים יהודים
46 חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,870 יישובים יהודים
47 גן רווה מרכז (השפלה) 9 6,649 יישובים יהודים
48 ערבות הירדן יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

20 6,478 יישובים יהודים
49 גדרות מרכז (השפלה) 7 5,182 יישובים יהודים
50 חבל אילות דרום 12 4,834 יישובים יהודים
51 הערבה התיכונה דרום 7 3,995 יישובים יהודים
52 אלונה חיפה 3 2,256 יישובים יהודים (מושבים)
53 מגילות ים המלח יהודה ושומרון

מכונן בצו המושל הצבאי

6 2,150 יישובים יהודים
54 תמר דרום 5 1,583 יישובים יהודים

בחירות במועצות אזוריות

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות[5]. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[6]

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36390629מועצה אזורית