פרנקים

שטחי השליטה של האימפריה הפרנקית, 481–841

מפה מדינית של אירופה ואסיה בתחילת המאה השישית.

הפרנקים (בלטינית: Franci או gens Francorum) היו איחוד של מספר שבטים גרמאניים שחלקו סממנים תרבותיים משותפים בתקופת נדידת העמים. לאחר התיישבותם במרכז ומערב אירופה ובעיקר בגאליה הרומית, הייתה להם השפעה רבה על התקופה שאחרי נפילת האימפריה הרומית ועל אירופה של ימי הביניים. הפרנקים נחשבים לגורם מרכזי בהיסטוריה של צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג.

הפרנקים מוזכרים לראשונה בהיסטוריה הכתובה בסביבות השנה 260 לספירה. לעיתים הם התאחדו עם שבטים שלא דיברו פרנקית, כמו הפריזים והסקסונים. רוב הפרנקים חיו בגבולות הצפוניים של נהר הריין, באזור לו קראו קראו הרומאים פרנקיה. הם הפעילו מדי פעם לחץ על הגבולות הרומאים אך גם שירתו בצבא הרומאי וטיפסו בו לדרגות גבוהות. לאחר מחצית המאה החמישית לספירה הם השתלטו על האזור בו נמצאת כיום הולנד ונכנסו לשטחי האימפריה הרומית עד לדלתא של נהר סכלדה, שם הם חסמו את אספקת הדגן לצבא הרומאי. עם פשיטות מאוחרות יותר תחת הנהגתם של כלודיו וכילדריק הראשון הם התקדמו על הסכלדה והתבססו בסביבות העיר טורנה, משם הסאלים ניצחו לבסוף את הצבא הרומאי שנתמך על ידי פרנקים אחרים. השושלת המרובינגית של כילדריק הראשון איחדה את כל הפרנקים בגאליה והרחיבה את השפעתה לטריטוריות אחרות עד ששושלת חדשה, השושלת הקרולינגית, לקחה את השלטון וכבשה חלק גדול ממערב אירופה. תחת כלוביס הראשון הוקמה האימפריה הפרנקית (Regnum Francorum), פרנקיה, שהפכה מאוחר יותר ל"פרנקיה המזרחית" (האימפריה הרומית ה"קדושה") ו"פרנקיה המערבית" (צרפת).

הפרנקים השפיעו רבות על התפשטות הנצרות בצפון ובמערב אירופה והאימפריה הרומית ה"קדושה", גלגול של פרנקיה המזרחית, הייתה הגוף המדיני המרכזי במרכז ומערב אירופה בימי הביניים ולמעשה עד תחילת העת החדשה. בנוסף, בשורשי שפות ודיאלקטים רבים באזורי גרמניה ובנלוקס (בלגיה, הולנד ולוקסמבורג) של ימינו עומדות השפות של הפרנקים. הפרנקים הסאלים דיברו שפה שדמתה להולנדית העתיקה. מספר אזורים חשובים באירופה המערבית והמרכזית נקראים על שם הפרנקים, הבולטת שבהם היא צרפת (בצרפתית: France, בגרמנית: Frankreich, ממלכת הפרנקים). בגרמניה, אחד האזורים הגדולים בדרום המדינה נקרא פרנקוניה.

אטימולוגיה

מקור השם "פרנקים" נובע מלשון הפרנקים, מהמילה "frankon", שמשמעותה חנית או כידון. בדומה לכך שבטים גרמאנים אחרים גם הם נקראו על שם כלי נשק, כמו הסקסונים ששמם בא מהמילה "סאקס" (סכין), או הלומברדים שכנראה נקראו על שם ה"האלברד" (גרזן-קרב). הגרזן הנזרק של הפרנקים נקרא "פרנסיסקה" אולם ככל הנראה הנשק נקרא על שם השבט, ולא להפך.

על פי פרשנות אחרת, המילה 'פרנקים' הוא 'האמיצים, או 'החופשיים'.

היסטוריונים מסוימים^{[דרוש מקור]} מאמינים כי המלכים המרובינגים היו צאצאיהם של הסיקמברים, שבט גרמאני שלכאורה שינה את שמו ל"פרנקים" בשנה 11 לפני הספירה, לאחר תבוסתו לדרוסוס תחת הנהגתו של ראש שבט בשם פרנקיו. אולם מנהיג זה מוזכר לראשונה רק במאה ה-7 לספירה ולכן תאוריה זו נחשבת למפוקפקת.

היסטוריה

ערך מורחב – האימפריה הפרנקית

ההיסטוריה הפרנקית המוקדמת עדיין לא ברורה. המקור החשוב ביותר על הפרנקים הוא ההיסטוריון הגאלו-רומאי גרגוריוס מטור, שספרו "ההיסטוריה של הפרנקים" סוקר את התקופה עד 594 ומצטט ממקורות עתיקים שאבדו. ישנם גם מספר כתבים רומים ששרדו המזכירים את הפרנקים, כמו אלו של אמיאנוס וסידוניוס אפולינאריס.

גרגוריוס טוען כי הפרנקים ישבו במקור באזור בפנוניה ולאחר מכן התיישבו על גדות נהר הריין. מלומדים מודרניים מסכימים כי האיחוד הפרנקי צץ בתחילת המאה ה-3 מתוך איחוד של מספר קבוצות קטנות ומוקדמות יותר שישבו בעמק הריין התחתון ומזרחית לשם. האיחוד היווה התפתחות חברתית שהואצה אולי על ידי העלייה באי הסדר באזור כתוצאה מהמלחמה בין רומא למרקומנים שהחלה בשנת 166 וממאבקים אחרים שהתפתחו במאות ה-2 וה-3. עד סוף המאה ה-5 חולקו הפרנקים לשתי תת-קבוצות: הפרנקים הריפוארים, שישבו באזור קלן ולאורך הריין, והפרנקים הסאלים שחיו סמוך לחוף בסביבות פלנדריה. שתי הקבוצות התפתחו באופן עצמאי בנפרד והתאחדו לעיתים רחוקות כנגד אויב משותף.

מאז סוף המאה ה-2 הפרנקים הופיעו בעולם הרומאי במקורות ארכאולוגים וטקסטואלים, גם כאויבים וגם כבעלי ברית. בסביבות 250 לספירה, קבוצה אחת של פרנקים, שניצלה את האימפריה הרומית המוחלשת, חדרה לשטחי הקיסרות עד טרגונה בשטחי ספרד של היום והתיישבה באזור במשך מאה שנים לפני שהכוחות הרומאים הצליחו לגרש אותם. כארבעים שנה מאוחר יותר כבשו הפרנקים את אזור נהר סכלדה והחלו להפריע לתנועה הימית בתעלה האנגלית. הכוחות הרומאים השקיטו את האזור, אך לא גירשו ממנו את הפרנקים.

בשנים 358-355 לספירה, כאשר האימפריה הרומית הייתה כבר בתהליכי שקיעה, הקיסר יוליאנוס, בניסיון לפייס את הפרנקים, העניק להם את השטח גאליה-בלגיקה, אזור התואם את פלנדריה והולנד של היום. במהלך המאה ה-5 השתלטו הפרנקים בהדרגה על כל גאליה הרומאית שהייתה פרובינציה פוריה מאוד, מה שהפך אותם לשבט הגרמאני החזק ביותר.

שפה

השפה שדוברה על ידי הפרנקים המוקדמים ידועה כפרנקית עתיקה, שהתפתחה לבסוף להולנדית עתיקה בארצות השפלה. באזור גרמניה של היום הניבים הפרנקונים המזרחים הוחלפו בהדרגה מהמאה ה-14 על ידי שפות גרמאניות עיליות. באזור שהפך לצרפת הפרנקית הוחלפה החל מהמאה ה-8 על ידי צרפתית עתיקה.

אין שום כתב בשפה הפרנקית ששרד עד היום, וייתכן כי לא היה קיים אף פעם כתב בפרנקית. הלטינית הייתה השפה הכתובה של גאליה עוד לפני תקופת הפרנקים והיא נשארה גם בזמנם.

דת

הפרנקים עסקו בסוג של פגניות גרמאנית, אולם ב-493 המלך קלוביס הראשון, שהתחתן עם נסיכה בורגונדית קתולית בשם קלותילדה, הוטבל לאמונה הקתולית על ידי הקדוש רמי. לפי גרגוריוס מטור, יותר מ-3,000 מחייליו של כלוביס הוטבלו יחד איתו. אקט זה של התנצרות הפך את כלוביס למלך הפרנקים, שליט לגיטימי בעיני האפיפיור, והייתה לו השפעה עמוקה על ההיסטוריה של אירופה משום שבאותו הזמן הפרנקים היו השבט הגרמאני הגדול היחיד שהיה בקשר עם רומא. יריביהם האוסטרוגותים, הוויזיגותים והלומברדים האמינו בנצרות האריאנית ולכן הפרנקים קיבלו את תמיכתה של הכנסייה הקתולית. אולם גם לאחר שהתנצרו המשיכו הפרנקים לשמור על מנהגים אליליים ולא קתוליים, כמו פוליגמיה, טקסי פריון או טקסים לגירוש רוחות רעות.

הכנסייה הפרנקית של המרובינגים עוצבה על ידי מספר כוחות פנימיים וחיצוניים: היא הייתה צריכה להשלים עם היררכיה נוצרית גאלו-רומית מבוססת; היא הייתה צריכה לספק בסיס תאולוגי למלכות המרובינגית, שהייתה מבוססת על מסורת פגנית גרמאנית; היא הייתה צריכה לתת מקום לפעילויות מיסיונריות איריות ואנגלו-סקסיות מצד אחד, ולדרישות האפיפיוריות מצד שני.

הרפורמציה הקרולינגית בחיים המנזריים וביחסים בין הכנסייה למדינה יכולים להראות כשיאה של הכנסייה הפרנקית וכן כשינויה. ההון האישי הגדל של האצולה המרובינגית אפשרה מתן תרומות למנזרים רבים, כמו אלו של קולומבנוס ה"קדוש". המאות החמישית, השישית והשביעית ראו שני גלים חשובים של נזירות בעולם הפרנקי, שהודחקו לאחר חקיקת חוקים שקבעו כי כל הנזירים חייבים לעקוב אחר כלליו של בנדיקטוס ה"קדוש".

לכנסייה היו יחסים לא קלים עם המלכים המרובינגים, שטענתם לכתר הסתמכה על מוצא מיסטי שהכנסייה עוד לא הסכימה איתו, ושנטו לחזור אל הפוליגמיה של אבותיהם הפגנים. כשראשי העיר השתלטו על הממלכה הכנסייה הייתה יותר תומכת, והרעיון של קיסר שהוכתר על ידי האפיפיור מצא חן בעיניהם הרבה יותר.

אמנות וארכיטקטורה

אמנות וארכיטקטורה פרנקית מוקדמת השתייכו לתקופה באמנות האירופאית הנקראת אמנות נדידת העמים, אך נשארו מהן מעט מאד שרידים. התקופה המאוחרת יותר נקראת אמנות קרולינגית, ובארכיטקטורה פרה-רומנסקית.

המרובינגים

מעט מאד נשאר מהארכיטקטורה הפרנקית בימי המרובינגים. כתביו של גרגוריוס מטור מהללים את הכנסיות של ימיו, שנבנו בעיקר מעץ והשתמשו בצורת הבזיליקה המקובלת באותו הזמן. הדוגמה הטובה ביותר לארכיטקטורה מרובינגית ששרדה עד היום היא בית טבילה בעיר פואטייה, מבנה קטן בעל שלושה אפסיסים. בדרום צרפת ישנם מספרי בתי טבילה נוספים מהתקופה ששרדו.

עיקר האמנות המרובינגית ששרדה היא בצורת תכשיטים, כלי נשק מעוטרים ולבוש, שנמצאו באתרי קבורה פרנקים, כמו הקבר של המלכה ארגונד, שהתגלה בשנת 1959. לא נשארו כתבים מעוטרים רבים מהתקופה, אולם המעטים ששרדו מכילים ייצוגים זואומורפים רבים. בהשוואה לאמנות של אותה התקופה מהאיים הבריטיים, העבודות הפרנקיות מראות שימוש רציף יותר של הסגנון העתיק ורמה נחותה יותר של עיצוב וייצור. אולם העבודות ששרדו הן כל כך מעטות שיכול להיות שהן לא מייצגות את היכולה הטובה ביותר של האמנים הפרנקים.

הקרולינגים

העבודות שנעשו במרכזים הראשיים של הרנסאנס הקרולינגי מייצגות שינוי גדול מאלו של המרובינגים, והן גם שרדו בכמויות גדולות יותר. האמנויות הוויזואליות והספרותיות מומנו ועודדו על ידי קרל הגדול, שייבא אמנים מארצות אחרות כשהיה בכך צורך. ההתפתחויות הקרולינגיות היו מכריעות במובנים רבים לכיוון העתידי של האמנות המערבית.

המונומנט החשוב ביותר של הארכיטקטורה הקרולינגית ששרד עד היום הוא הקפלה הארמונית בקתדרלת אאכן המהווה עיבוד של בזיליקת סן ויטאלה ברוונה, ממנה אף הובאו חלק מהעמודים.

כתבים מעוטרים ולוחות שנהב מהתקופה הקרולינגית שרדו בכמויות סבירות, והם מתקרבים לאיכות של אלו מקונסטנטינופול.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22312720פרנקים