קריית טבעון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריית טבעון
סמל העיר
סמל המועצה המקומית קריית טבעון
כיכר בן-גוריון, קריית עמל, קריית חרושת ורח' אלונים.
קריית טבעון מהכרמל
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עידו גרינבלום
גובה ממוצע[1] ‎120 מטר
תאריך ייסוד 1937
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 18,938 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 119
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-2.5% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 2,063 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 115
תחום שיפוט[2] 9,180 דונם
    - דירוג ארצי 144
32°42′56″N 35°07′36″E / 32.715602506898°N 35.126578276875°E / 32.715602506898; 35.126578276875
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3] 		8 מתוך 10
    - דירוג ארצי 36
מדד ג'יני
לשנת 2019[2] 		0.4874
    - דירוג ארצי 15
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 5.9%
גילאי 5 - 9 6.8%
גילאי 10 - 14 8.0%
גילאי 15 - 19 7.8%
גילאי 20 - 29 10.9%
גילאי 30 - 44 16.4%
גילאי 45 - 59 19.1%
גילאי 60 - 64 5.0%
גילאי 65 ומעלה 20.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 7
–  יסודיים 5
–  על-יסודיים 4
תלמידים 3,111
 –  יסודי 1,636
 –  על-יסודי 1,475
מספר כיתות 129
ממוצע תלמידים לכיתה 26.7
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
[[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]945_2300.pdf פרופיל קריית טבעון] נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
http://www.ktv.org.il

קִרְיַת טִבְעוֹן היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. המועצה מתפרשת על פני שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל, עמק זבולון והגליל התחתון, כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ צפונית ליקנעם עילית. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958.

שם המועצה הוא חיבור של שמות היישובים קריית עמל יחד עם טבעון, שאוחדו לרשות אחת. מקור השם "טבעון" הוא העיירה התלמודית טבעין, אשר שכנה בסמוך ליישוב, ונודעה בזכות החכמים הרבים שישבו בה.

כביש חיפה-נצרת (כביש 75) חוצה את קריית טבעון; בצפונו טבעון (לשעבר), ובדרומו קריית עמל, אלרואי וקריית חרושת (לשעבר). גבולות קריית טבעון: במערב – קיבוץ שער העמקים וכביש ג'למי-מגידו; בדרום – שדות העמק ומושב כפר יהושע; במזרח – קיבוץ אלונים והמושב שדה יעקב; בצפון – היישובים בסמת טבעון ונופית.

בתחום קריית טבעון נמצא הגן הלאומי ואתר המורשת העולמי בית שערים, מושב הסנהדרין ומקום קבורתו של רבי יהודה הנשיא, וכן פסלו של אלכסנדר זייד, שהתגורר במקום עם משפחתו ונרצח בסמוך אליו.

טבעון הוא אחד היישובים הירוקים בישראל, 33% משטח היישוב מכוסה עצים, מה שהופך אותו ליישוב המוצל בישראל[4][5].

תולדות המקום

היישוב טבעון נזכר בכתובים החל מתקופת הבית השני, בגרסה טבעין. במהלך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד, הייתה טבעין עיירה יהודית מרכזית באזור דרום מערב הגליל, לצד סימוניה, בית לחם הגלילית, בית שערים ואושה, וזכתה לאזכורים רבים בכתבי חז"ל.

בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי נזכרת העיירה לצד חיפה ובית שאן כיישוב בו היהודים לא הקפידו על הגיית האות עי"ן נכונה, ועל כן לא הורשו לעלות לתורה: ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין”[6].

מהעיירה יצאו מספר חכמים ובהם התנא אבא יוסי חליקופרי איש טבעון, הנזכר במשנה[7], וכן הדרשן רבי חנינה איש טבעין, הנזכר במדרש ספרי דברים[8]. כמו כן, מהעיירה הגיע אביו של התנא רבי אלעזר בר צדוק: ”אמר רבי אלעזר בר צדוק, ב' דברים הוליך אבא מטבעין ליבנה”[9].

גדול התנאים מהעיירה הוא רבי מאיר, אשר נזכר כי קרא מגילה בבית הכנסת במקום: ”מעשה ברבי מאיר שקראה בבית הכנסת בטבעין מיושב והיו בני הכנסת יושבין”[10]. כן נזכר כי כאשר רבי מאיר ישב בעיירה ערדסקין הסמוכה לטבעון (כיום ח'רבת קוסקוס, מצפון לטבעון) הורה בה לעניין עירוב תחומין של בני טבעון: ”פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא ובא אדם אחד לפניו אמר לו רבי, עירבתי בבצלים לטיבעין, והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו”[11].

שם היישוב הקדום השתמר עד ימינו בשם החורבה הסמוכה ליישוב החדש, ח'רבת טַבְּעוּן, אשר נסקרה בידי חוקרי המאה ה-19, ובכלל זה במסגרת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בתקופת השלטון העות'מאני, הוקמו במקום היישובים שייח' אבריק (בשטח גבעות זייד) וחארת'יה. אדמות אלו נרכשו על ידי קק"ל ובמקום התיישבו בשנת 1924 קבוצות של חסידים (נחלת יעקב, עבודת ישראל), אך לא הצליחו להאחז בקרקע, נטשו והקימו את כפר חסידים. משכשל ניסיון ההתיישבות של קבוצות חסידים אלו, עלו על אדמות שייח אבריק בשנת 1926 אנשי "קבוצת הרועים" והזמינו את אלכסנדר זייד עם רעייתו ציפורה להצטרף אליהם. הקבוצה עסקה בכיבוש העבודה ושמירה במקום, במסגרת אגודת השומרים. על הלחימה העיקשת והנחישות להיאחז בקרקע, כתב אליעזר שמאלי את הרומן "אנשי בראשית". אלכסנדר זייד נרצח ב-10 ביולי 1938 על ידי ערבים מקומיים מן המארב, סמוך לקברות השומרים של היום.

ההתיישבות החדשה באזור החלה במחצית השנייה של שנות ה-30, כאשר נוסדו "קריית-חרושת"[12], "אלרואי" ו"קריית-עמל" על ידי שיכון עובדים. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1947, נוסדה טבעון. בינוי היישוב תוכנן על ידי אלכסנדר קליין, פרופסור לאדריכלות מהטכניון, ששימש באותה העת כיועץ תכנון ערים מטעם הקרן הקימת לישראל[13].

בתחילת 1939, חוברו היישובים לרשת הטלפון בזכות מאמציו של פרדריק קיש[14]. בינואר 1944, הונחה אבן פינה לצרכניה מקומית[15].

מבנה מוניציפלי

בשנת 1946 ביקשו פרנסי קריית עמל להקים מועצה מקומית, במטרה לקבע את אופיו ההסתדרותי של האזור, טרם יוקמו בו שכונות שאינן הסתדרותיות[16]. שלטונות המנדט הבריטי הספיקו לאשר את הקמת המועצה לפני סיום המנדט, ובחירות ראשונות למועצה התקיימו במאי 1948[17][18]. בקרב מפלגת הפועלים רווחה הדעה שיש להקים מועצה אחת לטבעון ולקריית עמל. עקב התנגדות גורמים מסוימים בטבעון, בהם החברה המיישבת קרת, הדבר נדחה[19], ובטבעון הוקמה מועצה מקומית נפרדת[20] בסוף שנת 1949[21]. הדיונים על איחוד שתי המועצות נמשכו לאורך שנות ה-50[22].

בשנת 1957, סופחו למועצה של קריית עמל המעברה הסמוכה אליה, שיכון עמלים והיישוב אלרואי. למועצת טבעון סופחו המעברה הסמוכה אליה ורמת הדסים[23]. בשנת 1958, אוחדו קריית-עמל וטבעון ליחידה מוניציפלית אחת בשם קריית טבעון[24]. עקב היקפה הקטן, נעשו מאמצים במהלך שנות ה-70 לסיפוחה של קריית חרושת לקריית-טבעון[25]. באפריל 1978 הושגה הסכמה למהלך[26], ובזכות כך לא התקיימו בקריית חרושת בחירות בשנת 1978[27]. המיזוג הושלם בשנת 1979.

ראשי המועצה המקומית קריית טבעון בעבר ובהווה

קריית עמל: הוגו טלטש
מ-1948		 יהודה אורלי
מ-1950 עד 1958
טבעון: זאב רזיאלי
מ-1949 (ראש ועד)		 לוי גרי (גרינשפון)
מ-1950		 אליעזר סגל
מ-1956 עד 1958
קריית טבעון: אליעזר סגל
מ-1958		 יצחק קלנברג
מ-1962		 עמיחי בן-דרור
מ-1974		 שמואל אבואב
מ-1989		 אלון נבות
מ-2005		 דוד אריאלי
מ-2008 		עידו גרינבלום

מ-2018

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוגוסט 2024 (אומדן), מתגוררים בקריית טבעון 18,938 תושבים (מקום 119 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-2.5%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 82.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 14,848 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[28]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

שכונות ויישובים לשעבר

בתיו הדרומיים של היישוב

קריית עמל

אל מול מצב של חוסר תעסוקה, הגה דב פטישי ב-1936 את רעיון השיכון העצמי של מחוסרי-עבודה וארגן קבוצה של בעלי מלאכה לבנות יחדיו בתים בזול[29][30]. הקבוצה הופנתה לגבעות חרתיה והקימה את היישוב "קריית עמל"[31]. פטישי ביקש להקים 1,500 יחידות דיור[32], אולם בשלב ראשון הוקמו 100 בתים[33] ובשלב שני, בתחילת 1939 נוספו עוד 50 בתים[34]. ליד כל בית הוקצת חלקה חקלאית למשק עזר.

בתחום קריית עמל נמצא בית הקברות של אגודת השומרים.

טבעון

מרכז טבעון באזור כיכר בן-גוריון

דב פטישי לא הסתפק בהקמת קריית עמל והמשיך להגות רעיונות התיישבות בקנה מידה גדול. ב-1940 הוא פרסם את תוכניתו להקמת עיר-גנים בת 2,000 תושבים בגבעות חרתיה, שייח' אבריק וקוסקוס – טבעוּן. לשם כך פנה לקק"ל וזאת הפגישה אותו עם ליאופולד שן כדי לשתף פעולה בהקמת עיר הגנים עבור יהודי אנגליה. פטישי, בהזמנת שן, אף נסע בימי מלחמת העולם השנייה לממלכה המאוחדת[35], וארגן יחד עם שן כ־200 נרשמים ראשונים להקמת עיר הגנים שנקראה בשם בית שערים הצפונית שיועדו למכירה/להשכרה למחוסרי דיור בארץ ישראל. עם שובו ב-1945 מונה למנהל הבינוי של החברה הזמנית "בית שערים הצפונית" אותה הקים שן, והחל בעריכת החוזים עם הקבלנים והמשתכנים הארצישראלים. סולל בונה בנתה את 200 יחידות הדיור הראשונות ובעקבות סכסוך שהתגלע המשיכה את הבניה חברת "קרת" אותה ייסד ליאופולד שן[36][37].

באוגוסט 1947 הוחלף שמה של השכונה ל'טבעון' בהמלצת יעקב אריכא מזכיר ועדת השמות של קק"ל[38]. השכונה שגשגה ו'קרת' המשיכה בתנופת הבניה שהתרחבה לכיוון הגבעות המזרחיות ובהקמת מרכז מסחרי חדש, אכסניות ובית מלון. אולם, מקורותיה הכספיים של החברה הצטמצמו ושן נפנה לגייס כספים מאמריקה. באמריקה נפגש שן עם הנדבן אברהם בלומנסון אשר מיד תרם סכום כסף נכבד להקמת שכונה בטבעון ע"ש אביו, אברהם פרץ (כיום רח' אמנון ותמר). בשכונה זו בנתה 'קרת' עוד כ-1,000 בתים ונסלל הכביש ל"רמת הדסה". 'קרת' גם יצרה שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית בהקמת חברה קשורה משותפת בשם "נאות עולים" אשר שן היה מנהלה בפועל. "נאות עולים" בנתה בנוסף בטבעון 192 בתי שיכון זולים.

טבעון הוקמה בתוך חורש אלונים. המתיישבים בחלקם הגדול היו בעלי מקצועות חופשיים וזאת בניגוד לתושבי קריית-עמל אשר ברובם היו עובדי כפיים.

שמה של טבעון נישא כעיר הגנים היפה ביותר בארץ. כך סיפר עליה משה שרת (אז בתפקיד שר החוץ) בביקור שערכו הוא והנשיא יצחק בן-צבי בטבעון בשנת 1955 "הוזמנו לארוחת ערב בחברת הנשיא בביתו של ליאופולד שן, יוזמה של טבעון. שוב נוכחנו לדעת איזו פינה מרהיבה היא שכונת גבעות וחורשות זו - לעילא מכל חמודותיה של שכונת בית הכרם בירושלים, שהייתה פעם שיא של תרבות עיר גנים בארץ"[39].

רמת טבעון

ערך מורחב – שכונת רמת טבעון
רחוב תמר ברמת טבעון ב'

השכונה הרשמית הראשונה בקריית טבעון הוקמה החל משנות ה-90 ונמצאת בקצה הצפוני של היישוב, צפונית לרמת הדסה, בסמיכות לכפרים הבדואיים בסמת טבעון וכפר זבידאת. השכונה מורכבת משני חלקים: רמת טבעון א' ורמת טבעון ב' שנבנתה מאוחר יותר, בין שני החלקים מפריד כביש 7515. בתי המגורים ברמת טבעון א' הם בתים פרטיים ברובם, לעומת רמת טבעון ב' שרובם דו-משפחתיים. בשכונה נמצא המתנ"ס הקהילתי השני בגודלו ביישוב, גני ילדים וחטיבת הביניים אורט גרינברג טבעון שנבנתה במקביל להקמת השכונה. במשך השנים התפתח האזור שסביב השכונה והוא כולל אזור מסחרי השייך למעשה לכפר זבידאת הסמוך. בשנת 2006 הודיעה מועצת היישוב על הקמת קניון ראשון בשכונה, קניון בשם "מול היער" (מול כמשחק מילים בין mall לבין לפני היער). הקמת הקניון לוותה בהתנגדות עזה מכיוון רוב תושבי היישוב בטענה שהוא ייפגע בצביון הכפרי שלו ומיקומו על חלקת יער יגרום לכריתת עצים מיותרת שלא לצורך. לבסוף נפתח הקניון ב-2012. העצים שהיו בשטח הבנייה הועברו לחלקת אדמה סמוכה וניטעו מחדש. הקניון חווה קשיים בתחילת דרכו ומרבית בתי העסק שבו נסגרו, אך ב-2015 נפתחו במתחם 2 מרכזי פיזיותרפיה של שירותי בריאות כללית ומכבי.

אלרואי

תחנת הרכבת אלרואי
שכונת אלרואי

מקור השם: דוד אלרואי שעמד בראש תנועה משיחית בכורדיסטן, עיראק ופרס במחצית השנייה של המאה ה-12. היישוב נוסד בשנת 1935 על ידי תושבים שמקורם מכורדיסטן ומכאן שמו. התושבים היו יהודים כורדים שעלו לארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הם היו מאוגדים בארגון בשם "ארגון הכורדים מסג'רה למושב עובדים" שבאו מחיפה, חלקם יוצאי קמישלי (סוריה), חלקם יוצאי קהילת נציבין שבטורקיה. חלק מהמשפחות הללו התגוררו בעבר בחוות סג'רה ומשם עברו לאילניה ועזבו[40].

הקמת היישוב במיוחד ליוצאי כורדיסטן התקבלה לאחר מאבק שקיים "ארגון הכורדים בחיפה" מול המוסדות המיישבים. במסגרת המאבק, החליטו פעילי הארגון לעלות לירושלים ולקיים שביתת שבת במשרדי הקרן הקיימת לישראל. בעיצומה של השביתה הגיעו הדברים לכדי תגרת ידיים ואחדים מן השובתים נעצרו. הם הזעיקו לעזרתם את יוצאי כורדיסטן תושבי ירושלים, בני השכונות זיכרון יוסף ושערי רחמים (נחלאות) אשר עלו לבניין הקק"ל ודרשו בתוקף את שחרור העצורים. מנחם אוסישקין, יו"ר הקק"ל, התערב ופנה למשטרה בבקשה לקיים הליך שיפוט מהיר. כל העצורים נקנסו בסך חצי לירה (הקנס שולם על ידי המוסדות המיישבים) ושוחררו בו בלילה. מספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעה מהקק"ל, כי הוחלט להקים יישוב ליהודים הכורדים אנשי חיפה באדמות חרתיה, סמוך לטבעון. בני היישוב בנו במו ידיהם צריפים למגוריהם, ועיבדו לידם חלקות אדמה כמשקי עזר. כמו כן, עסקו בגידול צאן ובקר ומשקי בית כגון גידול תרגולות וברווזים. עד מהרה נאלצו לחסל את גידולי הבקר, בשל חוסר ניסיון וחוסר הדרכה חקלאית והחלו לעבוד מחוץ ליישוב. תושבים רבים עבדו בבית חרושת "נשר" הסמוך.

תולדות המתיישבים הראשונים היו רצופי מאבק וקשיים עצומים הן במישור הביטחוני כאשר אנשי היישוב התאגדו להגנת היישוב מול הכנופיות הערביות. ארגון ההגנה סייע לתושבים בתגבורת בת 8–10 בחורים, שהיו מצטרפים לתושבי אלרואי בשמירה הלילית. ההגנה אף סיפקה לתושבים כלי נשק, רובים ורימוני יד, וסייעה בבניית גדר ביטחון גובה שני מטר עם חוטי תיל דוקרני. שבמשך היום היו מוסתרים בסליק. יוסף בן בנימין מראשוני ומנהיגי היישוב הקטן היה ממונה על 50 רימוני יד. הוא אף תפר עבורם נרתיקים מיוחדים לכל זוג רימונים. הוא הכין סליק בתוך חבית הטמונה באדמה ובכל ערב היה מוציא אותם מחדש כדי לחלקם בין השומרים. בקיץ של 1936 הצליחה כנופייתו של יוסוף אבו דורה לחדור באחד הלילות לקריית חרושה הסמוכה לאלרואי, שם רצחו ושרפו בני משפחה יהודית אחת. מפקד היישוב באלרואי, יעקב לובליני, לקח עמו את ששון חודדה, איש אלרואי, לקריית חרושת, בעקבות הלהבות שהיתמרו לרחוק מן הבית העולה באש. הם החלו לירות באוויר כדי להזעיק עזרה. הכנופיה נמלטה מן המקום והמשטרה הבריטית שהוזעקה לא יכלה להושיע. יוסף בן בנימין מספר כי לאחר טבח זה החליטה המשטרה הבריטית להעניק שישה רובים, באופן רשמי, לשישה מתושבי אלרואי, שהושבעו כגפירים. עם פרוץ המאורעות וכתוצאה מאי-הופעת הפועלים הערבים לעבודה במחצבת נשר, הופנו רבים מחברי היישוב לעבודה בנשר ובמחצבת אבן וסיד. התושבים נאלצו להתמודד גם מול רשויות ושלטונות ה"יישוב" והמדינה.

לאחר המאורעות החל אוטובוס לפקוד את היישוב אולם רק פעמיים ביום ורק בקיץ. בחורף נאלצו הפועלים לבוסס בבוץ מרחק של כשני קילומטרים, ולא פעם הגיעו לעבודה רטובים עד לשד עצמותיהם, ומדי פעם חלו ונפלו למשכב. סיפר יוסף בן-בנימין: כדי להגיע לכביש הראשי, כביש חיפה-ג'נין (היום כביש חיפה-מגידו) נאלצו העובדים לחצות את נחל הקישון ולעיתים, תוך כדי קפיצות מאבן לאבן, היו שנפלו אל המים. יוסף בן בנימין שהיה נגר ובעל יד טובה, לקח שני פועלים שסייעו בידו להקים גשר באמצעות ברזלים של מסילת רכבת, שלרוחבם לוחות עץ. גשר זה החזיק מעמד עד קום המדינה. אפילו כביש הגישה לאלרואי מכביש חיפה-נצרת נסלל רק לאחר מאבק עיקש וקשה. עד אז נאלצו תושבי היישוב לצעוד ברגל, בקיץ ובחורף, כדי לתפוס אוטובוס לחיפה[41]. כיום, אלרואי היא שכונה במועצה המקומית קריית טבעון. ליד השכונה נובע מעיין אלרואי.

כיום, על אף כניסתם של תושבים חדשים רבים לשכונה, משמרים ותיקי אלרואי את תרבות המייסדים. הדבר בולט בעיקר בסגנון התפילה ובניגונים המיוחדים הנהוגים בבתי הכנסת באלרואי. בנוסף מתקיימות במקום מדי שנה חגיגות ה"סהרנה" בחול המועד סוכות.

קריית חרושת

קריית חרושת

מקור השם: היישוב המקראי חרושת הגויים שלפי אחד הזיהויים שכן על תל קשיש הסמוך. בקיץ 1920 התמקם על גבעת "חרושת גויים" מחנה העבודה הכללי של גדוד העבודה לסלילת כביש חיפה-ג'דה ובסמוך לו התמקם גדוד שומריה שאף אנשיו עסקו בסלילת הכביש. קריית-חרושת[42] נוסדה בשנת 1935 וסבלה קשות במאורעות 39–1936. בשנת 1938 נרצחו חמישה מתושביה בהתקפת ערביים מכפרי הסביבה[43]. היישוב, שהיה רשות מקומית קטנה שמנתה כ-240 תושבים, לא התפתח כמתוכנן ולכן הוחלט במשרד הפנים ביולי 1979 לספח את קריית-חרושת לקריית-טבעון.

כיום מכילה קריית חרושת את רוב עתודות הקרקע לבניה של קריית טבעון. הבנייה היא צמודת קרקע, ומורכבת בעיקר מבתים דו משפחתיים ופרויקט בנה ביתך רחב היקף.

אופי היישוב

קריית טבעון מתאפיינת בבניה נמוכה, חורשות עצים וגינון רב. סגנון זה מושך קבוצות אוכלוסייה חזקות ולכן יש מגמה לשמר אותו יחד עם פיתוח ובנייה של שכונות חדשות. כמו כן קיימת החלטת מועצה שלא לפתח תעשייה או מלאכה אשר יש בה מזהמי אוויר, מים או קרקע. היישוב היה חלוץ בתחום המיחזור עוד בשנות השמונים, עת שברוב יישובי ישראל לא הייתה תשתית לריבוי מיכלי-אשפה, הפרדת אשפה, מתקני מיחזור וכדומה. בכל בית ביישוב היו שני פחים - פסולת למחזור ולפסולת רטובה, הנאספים בימים שונים. אולם מחקר שנערך על ידי עיתון מקומי גילה שמפני האשפה לא מבדלים בהפרדת הפסולת ומשליכים את תכולת שני הפחים למשאית הזבל ולמעשה מייתרים את קיומו של הפח הכפול.

אלון התבור העתיק בקריית טבעון. היקף גזעו-5.3 מטר
מגדל המים בנקודה הגבוהה ביישוב
בית מגורים ברחוב אלונים, מוותיקי טבעון אשר נבנה בשנת 1945.
אנדרטת יד לבנים לחללי קריית טבעון

אקלים

תנאי האקלים באזור נחשבים לנוחים. הפרש הטמפרטורה שנתית ממוצעת: 19 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת בין יום ולילה היא 10 מעלות. הלחות הממוצעת: 70% - 65%. ממוצע ימי שרב בשנה: 20 - 40 יום וימי שרב כבדים: 3 - 6 ימים. כמות הגשם הממוצעת בשנה: 700 מ"מ.

צמחייה

בשטח הגבעות בתחומי היישוב וסמוך אליו גדלים שרידי יער אלון התבור והליבנה הרפואי והאלה האטלנטית, חורש טבעי וכן יעור אינטנסיבי חדש של אורנים נטע הקק"ל. בין עצי אלון התבור הוא עץ האלון העתיק שהיקף גזעו 5.3 מטר. בסביבתו הוצבו ספסלים כפינת הנצחה לחייל אילן גבאי, קצין צנחנים שנפל במלחמת לבנון השנייה.

אורח חיים

סגנון המגורים בקריית טבעון מהווה לתושבים רבים, המתגוררים בה, מעין פשרה בין ההתיישבות העובדת לבין סגנון חיים בכרך. שיעור ניכר מתושבי הקריה הם עוזבי קיבוצים. התושבים מגלים מעורבות רבה בנעשה ביישוב, לדוגמה: אחוז המתנדבים למשא"ז קריית טבעון, מבין תושביה, הוא מן הגבוהים במדינה.

גודל היישוב, מאפשר לתושביו להתכנס באירועים מיוחדים כמו חגים לאומיים, עצרות זיכרון וכדומה, לציינם ולחגוג אותם יחדיו.

מקורות פרנסה

מאחר שבקריה עצמה אין תעשיות, מפעלים ומוסדות רבים, עובדים רוב התושבים מחוץ ליישוב.

חינוך פורמלי וחינוך משלים

ביישוב 17 גני ילדים (טרום חובה וגני חובה), 3 בתי ספר ממלכתיים, בית ספר ממלכתי-דתי, בית ספר לחינוך מיוחד, חטיבת ביניים ותיכון. ביישוב נמצא בית ספר "שקד" בית הספר של הקהילה האנתרופוסופית[44]. אחוז מקבלי תעודת הבגרות עמד בשנת 2004 על 72%. שיעור זה עלה נכון לסוף 2021 ל-86%.

תנועת הצופים העבריים ותנועת הנוער העובד והלומד הן תנועות הנוער הגדולות ביותר בקריית טבעון, ובהם חברים למעלה מ-720 ו-120 בני נוער בהתאמה. בשאר התנועות (חילוניות ודתיות) חברים עוד כ-100 בני נוער. אחוז בני הנוער הפעילים בתנועות נוער הוא גבוה מאוד באופן יחסי.

מוסדות חינוך נוספים

תרבות, פנאי וספורט

עד מלחמת ששת הימים, הייתה קריית טבעון מרכז לקיט ונופש והתאפיינה בפנסיונים רבים ובבתי הבראה. השינוי בהרגלי הנופש והקיט בציבור הישראלי הביאו לדעיכה של הקיט והנופש ביישוב.

ביישוב בית קולנוע, שתי בריכות שחייה שבאחת מהן משחקת קבוצת הכדורמים של היישוב הפועל קריית טבעון ומגרשי כדורגל וכדורסל. קונסרבטוריון למוזיקה ובית ספר למחול פועלים ביישוב ומהווים חלק מרכזי בטקסים ממלכתיים שנערכים ביום העצמאות ובימי הזיכרון, בנוסף לרסיטלים שמתקיימים בחודשי הקיץ.

את היישוב מקיף מסלול נסיעה מסודר לאופניים, אשר סומן על ידי המועצה בשם "סובב טבעון"[45]. אורך המסלול כ-30 ק"מ. אחת לשנה מתקיים במסלול אירוע ספורט עממי. באירוע משתתפים כמאות רוכבים מרחבי הארץ.

קונסרבטוריון

הקונסרבטוריון בקריית טבעון הוא מהגדולים בארץ. בשנת 2012 למדו בקונסרבטוריון כ-600 תלמידים, במגוון רחב של כלי נגינה, תזמורות, מקהלות ושירה. בקיץ 2013 ייצגה תזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון את היישוב בתחרות בעיר Kerkrade שבהולנד וזכתה במדליית זהב. הקונסרבטוריון מפעיל ביחד עם מוסדות החינוך ביישוב, פרויקט "בית ספר מנגן", בו תלמידים בביתי הספר היסודי לומדים לנגן על כלי נגינה במסגרת הלימודים.

אתרים

ערים תאומות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קריית טבעון
  • [[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]945_2300.pdf פרופיל קריית טבעון] נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ אתר למנויים בלבד לי ירון, קשה מאוד למצוא צל, ומפה חדשה מראה שהשמש לא קופחת על כולם באופן שווה, באתר הארץ, 4 במאי 2023
  5. ^ אתר למנויים בלבד משה גלעד, שביל אילן בקרית טבעון: ההפתעה הנעימה ביותר ביום קיץ לוהט, באתר הארץ, 6 ביולי 2022
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד'.
  7. ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק א', משנה ג'.
  8. ^ ספרי דברים, שכ"ג.
  9. ^ תוספתא, נידה, ד, א, בבלי, נידה, כב ע"ב.
  10. ^ תוספתא, מגילה, ב, ב.
  11. ^ בבלי, עירובין, כ"ט ע"א, וכן תוספתא, עירובין, פ"ו ה"ב.
  12. ^ מפה משנת 1949 עם סימון 'קרית חרושת', 'אלראי', 'קרית עמל', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  13. ^ רשימת האדריכלים הבולטים, שפעלו בארץ ישראל, בתקופת העלייה החמישית, כולל סיכום קורות החיים המקצועיים של כל אחד מהם, מתוך חומר עזר בקורס לתולדות האמנות, מאת אליעזר פרנקל
  14. ^ קרית עמל, דבר, 26 במרץ 1939
  15. ^ נוסדה צרכנייה בקריית עמל, הצופה, 18 בינואר 1944
  16. ^ צבי ברנזון, קרייה פועלית ותפקידיה, דבר, 17 בנובמבר 1946
  17. ^ בחירות למועצה המקומית בקריית עמל, הצופה, 5 באוגוסט 1948
  18. ^ בעיות מוניציפאליות בקרית עמל, על המשמר, 15 בפברואר 1949
  19. ^ לעתידה המוניציפאלי של טבעון, על המשמר, 12 בספטמבר 1948
  20. ^ מועצה מקומית נפרדת בטבעון, מעריב, 4 בספטמבר 1949
  21. ^ לכל תושבי טבעון, דבר, 13 בנובמבר 1949
  22. ^ ד. י. זכאי, תנועת אנוסיס בטבעון, הצופה, 11 במרץ 1956
  23. ^ שר הפנים לוחץ לביצוע איחוד טבעון וקריית עמל ההסתדרותית, חרות, 11 באוגוסט 1957
  24. ^ קריית עמל וטבעון מוזגו, חרות, 3 באפריל 1958
  25. ^ המועצה המקומית קריית טבעון, דבר, 13 בינואר 1975
  26. ^ קריית חרושת תמוזג עם קריית טבעון, דבר, 3 באוגוסט 1978
  27. ^ נדחו הבחירות בקריית חרושת, מעריב, 18 באוקטובר 1978
  28. ^ [[[:תבנית:פרופיל למס/2021]]945_2300.pdf פרופיל קריית טבעון] באתר הלמ"ס
  29. ^ דב פטישי, מפעל השיכון העצמי, דבר, 3 ביוני 1936
  30. ^ לקראת שיכון העצמי, דבר, 1 ביולי 1936
  31. ^ שכונה ע"ש בילינסון, דבר, 27 בנובמבר 1936
  32. ^ דב פטישי, מפעל השיכון העצמי בחרתיה, דבר, 17 ביוני 1937
  33. ^ דב פטישי, הבנין בקרית עמל, דבר, 3 באפריל 1938
  34. ^ שיכון מרחיב את קריית עמל, דבר, 31 במרץ 1939
  35. ^ 60 בניינים נחנכו בקריית עמל, משמר, 28 בינואר 1945
  36. ^ אבן פנה לשיכון יהודי אנגליה, הצופה, 24 בדצמבר 1945
  37. ^ בית שערים הצפונית, דבר, 31 בינואר 1947
  38. ^ דבר, 28 באוגוסט 1947
  39. ^ אתר העמותה למורשת משה שרת
  40. ^ דובי זכאי, הצימרים הכי טובים בישראל, באתר nrg‏, 30 במרץ 2010
  41. ^ מוטי זקן, "האובדים מארץ אשור" -העליות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ ישראל, עדות-עדות לישראל, בעריכת אהרון בן-דוד ואבשלום מזרחי, 340-373. המאמר מייחד מקום נרחב לתיאור העלייה על הקרקע וההתיישבות באלרואי. מחבר המאמר ד"ר מוטי זקן הוא מחבר הספר החשוב ,Jewish Subjects and ,their tribal chieftains in Kurdistan, על היהודים המוסלמים והנוצרים בכורדיסתאן במאות ה-19 וה-20, הספר יצא בהוצאת בריל (2007).
  42. ^ מפה Carmel East (באנגלית), 1945 עם סימון הישוב קרית חרושת, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  43. ^ הארכיון ההיסטורי של קרית טבעון, אנדרטה לזכרם של חללי קרית חרושת : בני המשפחות גוטרמן ושפיגלר (ארכיון)
  44. ^ [1].(הקישור אינו פעיל, 3.11.2019)
  45. ^ "סובב טבעון"
דגל ישראל
דגל ישראל
מחוז חיפה
נפות נפת חיפה • נפת חדרה
מפת מחוז חיפה
מפת מחוז חיפה
ערים אום אל-פחם • אור עקיבא • באקה אל-גרבייה • חדרה • חיפה • חריש • טירת כרמל • כפר קרע • נשר • קריית אתא • קריית ביאליק • קריית ים • קריית מוצקין
מועצות מקומיות בנימינה-גבעת עדה • בסמ"ה • ג'סר א-זרקא • ג'ת • דלית אל-כרמל • זכרון יעקב • מעלה עירון • עספיא • ערערה • פוריידיס • פרדס חנה-כרכור • קריית טבעון • רכסים
מועצות אזוריות אלונה • זבולון • חוף הכרמל • מנשה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39499633קריית טבעון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קריית_טבעון&oldid=2680363"