רבי אליהו בקשי דורון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אליהו בקשי דורון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אליהו בקשי דורון
Eliyahu Bakshi-Doron.jpg
הרב בקשי דורון בעת ביקור בישיבת הכותל, 2007
לידה 1941
ה'תש"א
ירושלים
פטירה י"ט בניסן ה'תש"פ
ירושלים ישראל
מקום פעילות ישראל
השתייכות חרדים ספרדים
תחומי עיסוק הלכה
תפקידים ראש מוסדות "בנין אב"
חיבוריו בניין אב

הרב אליהו בקשי[1] דורון (נולד בשנת ה'תש"א, 1941 - י"ט בניסן ה'תש"פ, 12 באפריל 2020) היה הראשון לציון והרב הראשי לישראל בין השנים 1993–2003, ונשיא מוסדות התורה "בנין אב" הפועלים בכל רחבי ירושלים

קורות חייו

נולד בירושלים לבן-ציון ולטובה בהיא. בצעירותו למד בישיבת הדרום, לאחר מכן בישיבת חברון הליטאית ובכולל קול יעקב. נשא את אסתר, בתו של רבי שלום לופס רבה של עכו[2].

בשנת תש"ל מונה לרב שכונות רמת הנשיא ורמת יוסף בבת ים. בשנת תשל"ב מונה לרב הראשי הספרדי של העיר. בערך בתשל"ה מונה לרב הראשי של חיפה שם כיהן ברבנות שמונה עשרה שנים. בתקופת רבנותו בעיר הקים את מוסד "מורשה", שם מסר שיעורי תורה. חלק משיחותיו שם קובצו בספרו "בנין אב".

בשנת תשנ"ג נבחר לתפקיד הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי לישראל, בתמיכת רבי עובדיה יוסף. הוא כיהן בתפקיד עד שנת תשס"ג, לצדו של הרב הראשי האשכנזי הרב ישראל מאיר לאו. מתחרהו העיקרי בבחירות היה רבה הספרדי של תל אביב-יפו לשעבר, הרב חיים דוד הלוי.

בתקופת כהונתו כרב ראשי סירב לבטל את השימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה, והדבר גרר ביקורת מצד הרבנים הליטאים ובראשם רבי יוסף שלום אלישיב. דן בנושא נישואים אזרחיים בישראל כדי למנוע ניאוף וממזרים[3].

בתקופת כהונתו כרב ראשי הקים ועדה שמנעה מהרב יונה מצגר לשמש כרב עיר, בשל טענות כלפיו בעניינים שבצניעות וזיופים. בהמשך עקף הרב מצגר את המחסום והגיש מועמדות לתפקיד הרב הראשי לישראל[4].

הרב בקשי דורון שימש כנשיא ארגוני חסד, חבר בארגון ידידי בית החולים רמב"ם, חבר נשיאות מכון ירושלים. לאחר יציאתו לגמלאות, הקים בירושלים את מוסדות "בנין אב" בהם כיהן כנשיא המוסדות, ומסר שיעורים לתלמידים.

במקביל ייסד עשרות בתי כנסת בכל רחבי הארץ יחד עם משפחת פיצ'וטו.

בשנת ה'תשס"ה (2005), לאחר פטירת אשתו אסתר, נישא בזיווג שני.

הרב בקשי דורון היה ממנהיגי הציבור הבולטים בחברה החרדית, ומאות אלפים סרו למרותו.

הרב התייחד בכך שלמרות עיסוקיו הרבים בעניני הציבור, מעולם לא הביע עמדה בנושא פוליטי. בשל כך היה אהוד על כל שדרות הציבור. מהנטורי קרתא והעדה החרדית, ועד הציונות הדתית והציבור הכללי.

נחשב לבעל השפעה עצומה בקהילות היהודיות ברחבי העולם, ורבים מהם ראו בו את מנהיגם הרוחני.

בשנים האחרונות לחייו סבל ממחלה בכליות ועבר טיפולי דיאליזה בבתי החולים. בי"ב בניסן תש"פ נבדק והתגלה כחולה בנגיף הקורונה[5] ממנו נפטר בי"ט בניסן[6]. בהלוויתו השתתפו מספר מצומצם מאוד של אנשים על פי הוראות משרד הבריאות בעקבות התפשטות נגיף הקורונה בישראל[7].

חתנו הוא הרב דוד אברהם, שמרבה לצטט אותו בשיעוריו בתואר "מורי ורבי"[8].

חתנים נוספים הם, הרב משה אדרי ראש ישיבת דבי אליהו לצעירים בבית וגן, והרב ארי אברהם סמג'ה רב שכונת רמת שלמה בירושלים המכהן גם כרב המרכז הרוחני 'נר יוסף'.

ספריו

סדרת ספריו זיכתה אותו בפרס ע"ש הרב מימון ליצירה תורנית, ובפרס הרב טולידאנו לספרות תורנית לשנת תשמ"ה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0