דנמרק

דנמרק
Kongeriget Danmark
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	עזרת הא-ל, אהבת העם וגדולת דנמרק
המנון לאומי	ישנה ארץ נפלאה המנון
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
שפה רשמית	דנית
עיר בירה	קופנהגן 55°43′N 12°34′E / 55.717°N 12.567°E; (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אירופה צפון אמריקה
שטח יבשתי	43,094 קמ"ר (134 בעולם)
אחוז שטח המים	1.6%
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	איחוד דנמרק
- תאריך	לפני המאה ה-8 על ידי שרלי
ישות קודמת	דנמרק-נורווגיה
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בנובמבר 2024)	5,985,857 נפש (114 בעולם)
צפיפות	138.90 נפש לקמ"ר (90 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	15.70%
גילאי 15 - 24	12.05%
גילאי 25 - 54	38.17%
גילאי 55 - 64	13.22%
גילאי 65 ומעלה	20.87%
כלכלה
תמ"ג (2023)	404,199 מיליון $ (36 בעולם)
תמ"ג לנפש	67,526$ (14 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2021)	0.952 (5 בעולם)
מטבע	כתר דני‏ (DKK)
שונות
סיומת אינטרנט	dk
קידומת בין־לאומית	45
	(למפת דנמרק רגילה) קופנהגן אודנסה אולבורג אורהוס אסביירג שוודיה גרמניה דנמרק

ערך זה עוסק במדינה בצפון אירופה. אם התכוונתם למונרכיה חוקתית וקהילייה הכוללת את דנמרק, איי פארו וגרינלנד, ראו ממלכת דנמרק.

דֶנְמַרְק (בדנית: Danmark, הגייה: [ˈtænmɑk]; שם ארכאי: דֶנְיָה) היא מדינה בצפון אירופה, הקטנה והדרומית שבין המדינות הנורדיות. היא משתייכת באופן מסורתי למדינות סקנדינביה, אם כי אינה שוכנת על חצי האי סקנדינביה. המדינה, שמצויה ברובה על חצי האי יוטלנד, גובלת בים הבלטי בצידה הצפון-מזרחי, בים הצפוני בצידה הצפון-מערבי, בגרמניה בדרומה ובקנדה באי הנס. האיים גרינלנד ואיי פארו משתייכים לדנמרק כחלק מממלכת דנמרק; הם נמצאים תחת חסות הכתר הדני אולם נהנים משלטון אוטונומי.

דנמרק היא המונרכיה האירופית העתיקה ביותר שמתקיימת ברציפות עד היום. כיום מוגדרת שיטת הממשל בה כמלוכה חוקתית. היא חברה באיחוד האירופי מאז 1973 (גרינלנד ואיי פארו אינן חברות באיחוד), וכן היא חברה מייסדת של המועצה הנורדית וברית נאט"ו.

במשך מאות שנים הסתמכה כלכלתה של דנמרק על חקלאות, דיג וימאות משום שאין בה משאבי טבע חשובים, אולם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היא חוותה תקופה אינטנסיבית של תיעוש ועיור, שתרמה בהמשך להפיכתה למדינת רווחה בשנות השלושים. במלחמת העולם השנייה הייתה המדינה תחת כיבוש גרמניה הנאצית. בשנת 1949 הייתה לאחת החברות המייסדות של נאט"ו. בשנת 2017 דורגה דנמרק במקום השני בין האומות המאושרות ביותר בעולם לפי מדדי בריאות, רווחה וחינוך.^[^{דרוש מקור]}

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של דנמרק

היסטוריה מוקדמת

על התיישבות קדומה בדנמרק ישנן עדויות לכאורה מממצאים ארכאולוגים של תלי קבורה רבים הנמצאים בה ומתוארכים לתקופה המכונה עידן הברונזה הנורדי (1800-600 לפני הספירה). בממצאים אלה ניתן למצוא שפע של ממצאים ארכאולוגיים, ולפיהם שיערו החוקרים כי ההתיישבות בדמרק התחילה בסביבות האלף ה-13 לפני הספירה.

במהלך עידן הברזל הפרה-רומאי (500 לפני הספירה עד 1 לספירה) התקרר האקלים בדנמרק ונעשה רטוב יותר, תהליך שהקשה על החקלאות באזור וגרם לכך שחברות רבות היגרו דרומה, לאזור גרמניה. האימפריה הרומית, שהגיעה כמעט עד לאזור דנמרק של היום, שמרה על קשרי מסחר עם השבטים המקומיים באזור, שבאותה התקופה הושפעו רבות מהתרבות הקלטית. היסטוריונים רבים מאמינים כי לפני הגעת אבותיהם של הדנים המודרניים מהאיים שממזרח לדנמרק, רוב האזור היה מיושב על ידי היוטים, שהיגרו מאוחר יותר לאיים הבריטיים יחד עם הסקסונים והאנגלים ויצרו יחדיו את העם האנגלו-סקסי.

המקור המדויק של האומה הדנית המאוחדת אינו ידוע, אולם האזכור הכתוב הראשון של העם הדני נכתב בשנת 551 בספר "גטיקה" של ההיסטוריון יורדנס.

התקופה הוויקינגית

בתחילת המאה ה-8, האימפריה הפרנקית של קרל הגדול התפשטה צפונה עד לגבול הדרומי של העם הדני. הדנים היו מודעים לטבח שבוצע בפגנים בגרמניה, ואיום זה גרם להם להתאחד עם עמים סקנדינבים נוספים. החל מתקופה זו ובמשך מאות שנים נקראו הדנים, יחד עם הנורווגים והגיטים, בשם ויקינגים, ושלטו על הימים והחופים של אירופה. הוויקינגים הדנים היו פעילים בעיקר באיים הבריטים ובמערב אירופה, וכבשו חלקים מאנגליה, אירלנד, צרפת (ייסדו את נורמנדי) ועוד.

דנמרק אוחדה כממלכה בשנת 980 לערך על ידי האראלד כחול-השן (Harald Blåtand) שהיה למלך הנוצרי הראשון של דנמרק, לאחר שמיסיונר גרמני שכנע אותו להתנצר. דת חדשה זו, שהחליפה את המיתולוגיה הנורדית הישנה, הייתה מועילה ביותר מבחינת המלך החדש: היא הביאה עימה תמיכה מהאימפריה הרומית ה"קדושה", ואפשרה למלך להיפטר מכל מתנגדיו שלא הסכימו לוותר על דתם הנורדית.

ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת

ב-1389 אוחדו שוודיה, נורווגיה ודנמרק תחת מלך אחד, איחוד זה נודע כאיחוד קאלמאר (Kalmar), והיה איחוד אישי ולא איחוד פוליטי. במהלך המאה ה-15 התנגדה שוודיה לניסיונות לרכז את השלטון תחת מלך דני, התנגדות שהגיעה אף לכדי מרד חמוש. בסופו של דבר פרשה שוודיה מהאיחוד ב-1521.

ב-1658 איבדה דנמרק את חבל סקניה (Skåne) שבדרום שוודיה לשוודיה. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות ניסתה דנמרק לשמור על נייטרליות, אך נקלעה למלחמה נגד בריטניה, שבמהלכה פשט הצי הבריטי פעמיים על קופנהגן. כתוצאה מהמלחמה הגיע האיחוד הדני-נורווגי לסף פשיטת רגל ב-1813, ופורק בשנת 1814 כשנורווגיה נכנסה לאיחוד חדש עם שוודיה (עד 1905).

היסטוריה מודרנית

התנועה הדנית הליברלית הלאומית החלה לצבור מומנטום במהלך שנות השלושים של המאה ה-19. לאחר התקופה המהפכנית באירופה של שנת 1848, הידועה כ"אביב העמים", הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית ב-5 ביוני 1849.

ב-1864 נחלה דנמרק תבוסה מידי צבאות פרוסיה והאימפריה האוסטרית במלחמת שלזוויג השנייה. כתוצאה מתבוסתה איבדה את מחוז שלזוויג שבדרומה לפרוסיה. מפלה זו הותירה רשמים עמוקים על הזהות הדנית הלאומית. בהשראת הכומר ניקולאי גרונטוויג וממשיך דרכו קריסטן קולד קמה בדניה לאחר המלחמה תנועת בתי החינוך העממיים להשכלת מבוגרים, תחת הסיסמה "נרכוש בפנים את אשר הפסדנו בחוץ"; תנועה זו מילאה תפקיד חשוב בתהליך הדמוקרטיזציה של העם הדני.^[6] לאחר מלחמה זו אימצה דנמרק מדיניות של נייטרליות, בעקבותיה נשארה נייטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה.

אף על פי שהכריזה על עצמה נייטרלית, ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (במבצע וסריבונג - Weserübung),^[7]. דנמרק נותרה תחת הכיבוש הנאצי במהלך כל מלחמת העולם השנייה. על אף שהמשטר הנאצי בדנמרק היה נוקשה פחות מאשר במדינות אחרות, פעלה נגדו תנועת מחתרת, והיא הצליחה להבריח את רובם המכריע של יהודי המדינה לשוודיה הנייטרלית. דנמרק היא המדינה היחידה באירופה שלא הסכימה להסגיר יהודים לידי הנאצים.

ב-4 באפריל 1949 הצטרפה דנמרק לנאט"ו^[8] וב-1973 הצטרפה לשוק האירופי המשותף (שיותר מאוחר הפך לאיחוד האירופי).

יחסי דנמרק–ישראל

ערך מורחב – יחסי דנמרק–ישראל

בין מדינת ישראל ודנמרק מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1949. כמו כן, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות ומסחר.^[9] לישראל יש שגרירות רשמית בקופנהגן, ולדנמרק יש שגרירות רשמית בתל אביב.

פוליטיקה

ב-1849 הפכה דנמרק למונרכיה חוקתית כשהיא מאמצת חוקה חדשה. מהמלך נלקחו כל תפקידיו הביצועיים והועברו לידי הממשלה, כך שהמלך נותר בעל תואר סמלי בלבד כ"ראשון בין שווים" על פי הגדרת החוקה הדנית. סמכויות החקיקה חולקו בין הממשלה לבין הפרלמנט הדני, הפולקטינג, אשר מונה 179 חברים. מערכת המשפט הדנית מהווה זרוע שלטונית נפרדת מהזרוע המחוקקת והמבצעת.

בחירות לפרלמנט נערכות כל 4 שנים, אולם בסמכותו של ראש הממשלה להכריז על בחירות מוקדמות. אם עוברת בפרלמנט הצעת אי-אמון כנגד ראש הממשלה, על כל הממשלה להתפטר.

צבא וביטחון

ערך מורחב – כוחות ההגנה של דנמרק

האחריות להגנתה של דנמרק מוטלת על כוחות ההגנה של דנמרק, גוף צבאי בעל ארבע זרועות הכפוף למשרד ההגנה בממשלת דנמרק. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 24,200 אנשים בשירות קבע, 12,000 אנשי מילואים. וכ-51,000 איש במשמר המולדת. זרועות כוחות ההגנה הן:

הצבא המלכותי הדני
הצי המלכותי הדני
חיל האוויר המלכותי הדני
משמר המולדת הדני (כוח מתנדבים המבוסס ברובו על משרתי מילואים שתפקידו העיקרי הוא ההגנה על שטחי דנמרק).

כלכלה

השוק הכלכלי בדנמרק נחשב מתקדם מאוד ומשלב חקלאות מתקדמת, תעשייה מסורתית בהיקף נמוך, מערכת רווחה ממשלתית ענפה, מטבע יציב, תלות גבוהה בסחר חוץ וסקטור ציבורי גדול יחסית למדינות אירופה בגודל של כ-33% מהכלכלה.

עיקר הייצוא של דנמרק הוא מזון, מכונות, תרופות ואנרגיה והוא מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי ובעיקר שוודיה, גרמניה והממלכה המאוחדת. ממדינות אלו מתבצע גם עיקר הייבוא, ועיקרו מכונות וחומרי גלם שונים לתעשייה.

כלכלתה של דנמרק נחשבת סוציאל-דמוקרטית. היא מבוססת על מדיניות ה-Flexicurity, המושתתת על מיסים גבוהים, מדינת רווחה מפותחת ואיגודים מקצועיים חזקים. העובדים בדנמרק מאוגדים מאוד, 75% מכלל העובדים במשק הדני חברים בקונפדרציית איגודי המסחר הדנית, המהווה ארגון-גג לארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים בדנמרק. לאיגודי העובדים השפעה יום-יומית על חיי העובדים וניהול מקום עבודתם. המסורת העסקית הדנית כוללת שיתוף מקיף של האיגודים בניהול, וברוב החברות יש נציגות לעובדים במועצת המנהלים, כל זאת כאשר הממשלה דואגת לתת כוח לאיגודי העובדים ולגבות אותם, אם כי לא להתערב בקביעת שכר מינימום שנקבע בהסכם בין האיגודים למעסיקים. ראש הממשלה לארס לוקה רסמוסן תיאר את המודל הנורדי שלפיו בנויה הכלכלה הדנית כך: "דנמרק רחוקה מכלכלה סוציאליסטית מתוכננת, דנמרק היא כלכלת שוק ... המודל הנורדי הוא מדינת רווחה מורחבת, המספקת רמה גבוהה של ביטחון לאזרחיה, אך הוא גם כלכלת שוק מצליחה".^[10]

בשנת 1972 דנמרק חתמה על אמנת ההצטרפות לאיחוד האירופאי.

השכר הממוצע לעובד ייצור בשנת 2004 היה 300,000 קרונות דניות לשנה (40,000 אירו). שוויוניות התחלקות ההכנסות בדנמרק היא מהגבוהות בעולם, 0.22 על פי מדד גיני. בכל חברה בע"מ שבה יותר מ-50 עובדים, שליש מהדירקטוריון מורכב מנציגי האיגוד המקצועי. בעלי ההון הגדולים ביותר במגזר הלא הממשלתי הדני הם קרנות הפנסיה הממלכתיות וקרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים.

למרות חברותה באיחוד האירופי וחלקה הפעיל בכלכלת הארגון, דנמרק בחרה בעקבות משאל עם בספטמבר 2000 שלא לעבור למטבע האירו ולהישאר עם מטבע הכתר הדני. עם זאת הוחלט להצמיד את מטבע הכתר הדני לאירו ברצועת ניוד צרה.

בסוגיות שימור וניצול אנרגיה דנמרק היא מהמתקדמות בארצות העולם. ב-2015, 29% מהאנרגיה שצורכת הממלכה סופקה באמצעות מקורות אנרגיה מתחדשים, בעיקר טורבינות רוח, בחוות גדולות שהוקמו בחלקן בים.^[11]

נכון לשנת 2024, דנמרק נחשבת למדינה השנייה בדירוג המדינות המאושרות ביותר בעולם. בדו"ח האושר העולמי, שמשקף את התקופה שבין 2021 ל-2023 ופורסם במרץ 2024 מדורגת דנמרק, מקום השני הרשימה^[12]^[13]. בקרב צעירים בני 30 ומטה, מדורגת דנמרק במקום החמישי בעולם^[14].

גאוגרפיה

שטחה של דנמרק, לא כולל גרינלנד, הוא 43,094 קמ"ר, והיא בין המדינות הקטנות בשטחן באירופה. חלקה היבשתי של דנמרק שוכן בצפונו של חצי האי יוטלנד (בדנית: Jylland, "יילאן") וגובל בגרמניה. בנוסף אליו, מרכיבים את הממלכה 405 איים, כשמתוכם רק 82 מיושבים; הגדולים שבהם הם שלן (Sjealand), בו נמצאת הבירה קופנהגן, ופין (Fyn). האי בורנהולם ממוקם מזרחית לדנמרק, בים הבלטי. רוב האיים מחוברים באמצעות גשרים, כשהבולט ביניהם הוא גשר ארסונד המגשר בין האי שלן לשוודיה.

הארץ היא ברובה המוחלט מישורית. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת ביוטלנד והיא "מוליהוי", שגובהו 171 מטרים מעל פני הים.

האקלים בדנמרק הוא ימי ממוזג, בהשפעת הקרבה לים וקו הרוחב הצפוני. טמפ' המקסימום הממוצעת בינואר היא 1.5 מעלות מעל האפס, ובאוגוסט – 17.2 מעלות. המדינה משופעת במשקעים. בשנה ממוצעת יורדים 765 מ"מ של משקעים במשך 179 ימי גשם ושלג, הפזורים לאורך כל חודשי שנה, ובמיוחד בסתיו. בגלל מיקומה של דנמרק במפגש בין אזורי אקלים שונים, שכיחים בה שינויים קיצוניים יחסית במזג האוויר בתוך זמן קצר במהלך אותו יום, ובפרט מועדים לכך חודשי הסתיו.

מבחינה אדמיניסטרטיבית מחולקת דנמרק ל-5 מחוזות. כל מחוז מחולק למספר נפות.

יחד עם גינאה המשוונית ואיחוד האמירויות, דנמרק היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם, שעל אף שרוב שטחן הוא ביבשת, מצויה בירתן על אי.

דמוגרפיה

נכון ל-2017:^[15] דנמרק מונה כ-5,748,769 תושבים. כ-89.51% מתושבי דנמרק הם דנים (4,999,171 תושבים), המהגרים מהווים כ-10.49% (585,587 תושבים), מהגרים עם רקע מערבי 201,328, מהגרים בלי רקע מערבי 384,259. דנית היא השפה הנפוצה ביותר בדנמרק, אולם קבוצות קטנות בגבול גרמניה דוברות גרמנית. הרכב הגילאים בדנמרק: בני 0–14: 17.69%, בני 15–64: 64.97%, בני 65 ומעלה 17.34%. קצב גידול האוכלוסייה עומד על 0.36%.

על פי דו"ח האושר העולמי השנתי שפורסם בסוף מרץ 2024, דנמרק ממוקמת במקום השני במדד האושר בקרב האוכלוסיה הכללית, ובמקום החמישי בקרב צעירים מתחת לגיל 30^[16].

דת

נכון ל-2018: 62.9% מהדנים חברים בכנסיית המדינה, הכנסייה האוונגלית-לותרנית של דנמרק,^[17] 10% הם נוצרים אחרים (קתולים, אורתודוקסים ופרוטסטנטים). 1.1% בודהיסטים, 0.8% מוסלמים ו-0.5% יהודים. נטולי ההשתייכות הדתית התחלקו בין 13.8% אגנוסטיקנים ו-9.3% אתאיסטים.

ילודה ופריון

שנה	לידות חי	דנים	אחר
2011	58,998	49,214	9,784
2010	63,411	53,333	10,078
2009	62,818	53,264	9,554
2008	65,038	55,794	9,244

שנה	פריון כללי	מהגרת ממוצא מערבי	מהגרת ממוצא מזרחי	נולדה בדנמרק ממוצא מערבי	נולדה בדנמרק ממוצא מזרחי	אישה דנית
2011	1.756	1.478	1.814	1.492	1.703	1.788
2010	1.875	1.562	1.942	1.830	1.901	1.904
2009	1.842	1.617	1.888	1.690	1.807	1.864
2008	1.892	1.580	1.981	1.547	2.037	1.912
2007	1.844	1.609	1.974	1.562	1.859	1.852
2006	1.847	1.655	2.036	1.487	2.046	1.847
2005	1.797	1.612	2.130	1.649	1.607	1.780
2004	1.775	1.545	2.293	1.448	1.749	1.741
2003	1.759	1.566	2.514	1.401	2.171	1.705
2002	1.756	1.502	2.750	1.548	1.705	1.690
2001	1.774	1.552	2.955	1.440	1.528	1.699
2000	1.797	1.561	3.110	1.559	1.649	1.720
1999	1.757	1.607	3.032	1.504	1.360	1.686
1998	1.743	1.543	3.047	1.601	1.739	1.676

מיעוטים לפי ארץ מוצא

מדינה	2011	2012	אזרחות דנית
טורקיה	60,031	60,390	30,884
פולין	29,864	31,720	6,968
גרמניה	31,263	31,475	9,357
עיראק	29,662	29,884	14,716
לבנון	24,089	24,279	20,474
בוסניה והרצגובינה	22,338	22,345	11,262
פקיסטן	21,152	21,642	11,432
סומליה	16,943	17,112	8,998
נורווגיה	16,141	16,320	3,449
איראן		15,656

הגירה

המהגרים מהווים כ-10.49% מאוכלוסיית דנמרק, מהגרים עם רקע מערבי כ-3.60%, בלי רקע מערבי כ-6.89%.^[^{דרוש מקור]} כדי לעצור את זרם המהגרים והפליטים הלא חוקיים לתוך המדינה החליטה ממשלת דנמרק להציב פקחים ומצלמות וידאו בגבולות עם גרמניה ועם שוודיה, דבר שהכעיס את ראשי האיחוד האירופאי ואיים על חזון אירופה ללא גבולות.^[18] דנמרק נחשבת כיום למדינה האירופאית עם חוקי ההגירה הנוקשים ביותר.

יהדות דנמרק

ערך מורחב – יהדות דנמרק

ראשוני היהודים הגיעו לדנמרק בראשית המאה ה-17 וקיבלו זכויות מיוחדות כסוחרים, בנקאים וספקי צבא. הקהילה היהודית הגדולה ביותר התגוררה בבירה קופנהגן.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה דנמרק בידי הגרמנים. תחילה לא פגעו הנאצים ביהודים בשל התנגדות הממשלה הדנית שנותרה בשלטון. כשהנאצים עמדו לאסור את היהודים כדי לשלוח אותם למחנות השמדה, הודלף הדבר למחתרת הדנית, והיא ארגנה פעילות הצלה המונית. כ-7,500 יהודים הועברו במחתרת, באמצעות סירות דיג דרך הים, לשוודיה הנייטרלית, בפחות משלושה שבועות. כ-300 יהודים נתפסו בידי הנאצים ונשלחו למחנה טרזין, ובו נרצחו 17 (יש מחלוקת על המספר המדויק). על מבצע ההצלה העניק יד ושם לעם הדני את תואר חסידי אומות העולם.^[19]^[20] (ראו ערך ראשי – הצלת יהודי דנמרק).

כיום חיה בדנמרק קהילה המונה כ-7,500 יהודים.