יוסף
 | |
| איור של יוסף | |
| לידה | חרן, הממלכה החתית הקדומה |
|---|---|
| פטירה | מצרים העתיקה |
| מקום קבורה | קבר יוסף |
| בת זוג | אסנת |
יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס משנת 1816 לערך. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברליןוַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵא-לֹהים פִּתְרֹנִים; סַפְּרוּ נָא לִי.
יוֹסֵף (כינוייו 7; יְּהוֹסֵף[1], יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כַלְכֹּל, צֹפְנַתּ פַּעְנֵחַ, אַבְרֵךְ, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, יוֹסֵף בֵּן יַעֲקֹב[2]) הוא אישיות מהתנ"ך, בנם של יעקב ורחל. במסורת היהודית נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא שמו ניתן על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: ”וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר”[3].
יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא בסופו של דבר לקנאת האחים בו ולמכירתו לשיירת סוחרים שלקחו אותו למצרים. לאחר הגעתו למצרים, נמכר יוסף לפוטיפר והפך לראש ביתו. אולם, בעקבות עלילה שטפלה בו אשת פוטיפר, הושלך לבית האסורים. בבית הסוהר פתר יוסף את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים. בהמשך, פרעה נזקק גם הוא לפותר חלומות ויוסף הוצא מבית הסוהר לשם כך. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, ובישר לו על שבע שנות שובע העומדות בפתח ולאחריהן שבע שנות רעב. בתגובה לפתרון החלומות, מינה פרעה את יוסף למשנה למלך ולאחראי על הצלת מצרים מהרעב הצפוי לה.
לאחר שבע שנות השובע, כאשר התחילו שנות הרעב, אחיו של יוסף ירדו מצרימה להביא מזון, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף העביר את אחיו תלאות רבות, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לגור בארץ גושן.
במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.
הולדתו
נולד לרחל, אשת יעקב, לאחר כשש שנות עקרות, בסוף ארבע עשרה השנים בהן עבד יעקב את לבן תמורת שתי בנותיו, רחל ולאה. לפי מקורות קדומים ומאוחרים נולד יוסף בא' בתמוז[4][5]. יוסף נולד מהול[6]. בלידתו, רצה יעקב לעזוב את לבן ולחזור לארץ ישראל[7], אך לבסוף נשאר לשש שנים נוספות[8].
במקרא
הבן האהוב
ערכים מורחבים – כתונת פסים, חלומות יוסף
במקרא מובא: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"[9].
המפרשים מסבירים שסיבת האהבה היתרה של יעקב ליוסף, הייתה מפני שיוסף היה בן הזקונים שלו, או מפני שפרצוף יוסף היה דומה ליעקב, או מפני שכל מה שיעקב למד משם ועבר לימד אותו[10], או מפני חכמתו ושלמותו[11], או מפני שיעקב לקחו שישמשו[12], ואף העניק לו כתונת פסים, אהבה זו גרמה לקנאה מאחי יוסף. בנוסף, יוסף הביא את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך,[13].
חלומות יוסף
בהמשך, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עומדה, והאלומות של כולם משתחוות לאלומתו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף, שראה בחלום זה כבחלום הנוסף נבואה, סיפר את חלומו לאחיו, מה שגרם לסיבה נוספת לשנאתם אותו. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו אחד עשר כוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד מאחד עשר הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[א]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: ”הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?![14]” רש"י מסביר שהגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, כיוון שאימו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים[15]. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתגשם[16].
מכירת יוסף
- ערך מורחב – מכירת יוסף
לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: ”הנה בעל החלומות הלזה בא – ועתה לכו ונהרגהו!”[17] ראובן, הבכור, מנע מהם לבצע את הרעיון, והציע להשליך אותו לבור, כפי שאכן עשו. תכניתו של ראובן היתה, להוציא את יוסף בהמשך מהבור "להשיבו אל אביו", לאחר מכן הלך משם ראובן[18].
בהמשך, יהודה הציע - על מנת להימנע מהריגתו - למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, האחים הסכימו לכך ויוסף נמכר תמורת עשרים כסף לישמעאלים והם מכרוהו לשיירה של סוחרים מדינים שהורידו אותו למצרים. כאשר ראובן חזר למקום וראה שיוסף נמכר, קרע את בגדיו לאות צער. האחים, כדי להסתיר את המכירה מאביהם, שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב אישר שזו כתונת יוסף: ”כתונת בני, חיה רעה אכלתהו, טָרֹף טֹרַף יוסף[19]” [20].
יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר
- ערכים מורחבים – יוסף ואשת פוטיפר, חלום שר המשקים ושר האופים.
יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה. שקנה אותו עקב יופיו בשביל משכב זכר אך עכב כך הסתרס[21], פוטיפר שם לב לכך שמאז שיוסף הגיע לביתו שרתה ברכה בעסקיו[22] ומינה אותו להיות אחראי על ביתו, המדרש מביא שפוטיפר היה מבקש מיוסף מים חמים והמים היו נהפכים לחמים היה מבקש פושרים והיו נהפכים לפושרים[23].
אשת פוטיפר שביקשה לחטוא עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, כשהיו שניהם לבדם בבית, ניסתה לתפוס את יוסף ולגרום לו לחטוא עמה, אך יוסף ברח מהבית, בעוד בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לחטוא עימה, ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר[24]. ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לאחראי על האסירים[25].
בהמשך, שר האופים ושר המשקים נכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חלמו בלילה אחד חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים ייתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף ביקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף[26].
לאחר שנתיים[27], פרעה חלם חלומות בהן ראה שבע פרות רזות אוכלות שבע פרות שמינות, ושבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים מלאות. כשחרטומי מצרים לא הצליחו לפתור אותם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, והמליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום[28].
יוסף כמשנה למלך
- ערכים מורחבים – חלומות פרעה, ירידת אחי יוסף למצרים, פגישת יוסף ואחיו, ירידת יעקב למצרים.
יוסף מדגיש לפרעה שאין ההצלחה תלויה בו אלא בסיוע האלוקים ופתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שפע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון, הציע יוסף לפרעה לאגור מזון בזמן השפע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון ולמשנה למלך. בעקבות כך, העניק פרעה ליוסף את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ[29]. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" שכן יוסף פירש את חלומו של פרעה[30].
יוסף ביצע בהצלחה את המשימה ואגר אוצרות מזון רבים בשבע שנות השובע. כאשר הגיעו שנות הרעב, מכר אותם לתושבי מצרים ושאר הארצות שמסביב למצרים - שאף שם היה רעב. בהמשך, בני יעקב - למעט בנימין - הגיעו למצרים כדי לקנות מזון. יוסף העליל עליהם שהם מרגלים ודרש מהם להביא את אחיהם הקטן - בנימין, כביכול כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. כערבון, השאיר יוסף את שמעון במצרים[31]. יעקב מסרב לשלוח את בנימין למצרים, אך לאחר שתם האוכל בבית יעקב ויהודה לוקח על עצמו את האחריות לשלום בנימין, יורדים כל אחי יוסף למצרים, שם הם משתחווים לו ואוכל איתם ארוחת צהרים. למחרת, יוסף שולח אותם חזרה אל אביהם, אך מיד מחזיר אותם בעלילה על בנימין, כביכול גנב את גביעו.
לבסוף התגלה יוסף אל אחיו: ”אני יוסף - העוד אבי חי?[32]” ומיהר לשלוח שלוחים אל אביו שיבוא אליו. יעקב הסכים ולאחר שקיבל את רשות ה', ירד למצרים, שם קיבל אותו יוסף בכבוד גדול והקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלווה.
לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים. לפני מותו השביע יוסף את אחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יגאל אותם ה' ממצרים[33].
עץ משפחה
עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:
| נחור | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תרח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קטורה | הגר | אברהם | שרה | נחור | הרן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מילכה | לוט | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בתואל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישמעאל | יצחק | רבקה | לבן הארמי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בשמת | עשו | יעקב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לאה | רחל | בלהה | זלפה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראובן | יוסף | דן | גד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שמעון | בנימין | נפתלי | אשר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לוי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יהודה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יששכר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| זבולון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דינה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בניו ומורשתו
.JPG)
יוסף נשא לאישה את אסנת בת פוטי-פרע[34] כהן העיר און שבמצרים. על סיפור נישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, ”וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי” (ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק ה').
בתרבות היהודית הפך יוסף לסמל לאדם שבאמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו מעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו.
מותו וקבורתו
- ערך מורחב – קבר יוסף
יוסף נפטר בגיל מאה ועשר במצרים[35], ובמדרש[36] כתוב שהיה זה א' בתמוז, היום שבו נולד.
בשעת היציאה ממצרים נעזר משה בסרח, שידעה את מקום קבורתו של יוסף, כדי לקיים את ההבטחה שניתנה ליוסף ולהעלות את גופתו לארץ ישראל, לפני היציאה ממצרים[37]:
”וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות, י"ג, י"ט)... ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלקי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך [אם לא תעלה את ארונך תישאר אתה כאן ואנחנו נצא ממצרים פטורים מהשבועה]. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה
— מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויהי בשלח, פתיחתא, בבלי סוטה יג.
על פי המדרש תנחומא[38] משה זרק לנילוס טס שהיה כתוב עליו 'עלה שור'[39] ובאמצעותו גילה את ארונו של יוסף. בכל אותם שנים שהיו ישראל במדבר היה ארונו של יוסף הולך עמהם, והעוברים ושבין תמהים על שארון של מת הולך לצד ארון הברית, אמרו להם: קיים זה מה שכתוב בזה[40].
לאחר כיבוש הארץ על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון נטמנו עצמות יוסף בחלקת השדה שנקנתה על ידי יעקב:
- ”וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה”[41].
מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בסמוך לאתר המקראי שכם הקדומה, בפאתי העיר שכם[42] (בסמוך למחנה הפליטים בלאטה) והמכונה קבר יוסף.
דמותו ההיסטורית של יוסף
יש המזהים את יוסף עם אמחותפ, המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנמחת הראשון מהשושלת ה-12, סובקנחת (אנ'), שפיתח את תעלת 'בחר יוסף' שממערב לנילוס[דרוש מקור].
בהנחה שהתיארוך ההיסטורי אודות הפרעונים נכון, תיאוריות אלו שגויות בכך שהן מקדימות את המעשה במאות שנים.
יוסף במדרש
סיפור יוסף זכה למדרשים רבים, בהם המציגים אותו כצדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. להלן רק מקצת מהמדרשים.
יחסי יוסף ואחיו
התורה מספרת ”וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם”[43], והמדרש מרחיב ומפרט מה הייתה הדיבה שבפי יוסף וכיצד נענש על כך:
- מה אמר? רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון:
- רבי מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי;
- רבי שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ;
- רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים.
- רבי יהודה בר סימון אמר על תלתיהון לקה, "פלס ומאזני משפט לה'". אמר לו הקדוש ברוך הוא:
- אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי - חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים "וישחטו שעיר עזים".
- אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים - "לעבד נמכר יוסף".
- אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ - חייך שאני מגרה בך את הדוב, "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ'"[44].
לפי צוואת גד א' 6–7: "ויגד יוסף לאבינו כי שחטו בני זילפה ובלהה את כל הטוב בעדר ויאכלו, למרות דעת ראובן ודעת יהודה; כי ראה יוסף כי אנוכי הצלתי טלה מפי הדוב ואהרגהו ונאכלהו, ויגד כזאת לאבינו".
את הפסוק ”וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם”[45], המתאר את הבור אליו השליכו אחי יוסף את יוסף, דרשו חז"ל "ממשמע שנאמר 'והבור ריק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר 'אין בו מים' - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו"[46] [ב]
דברי אחי יוסף ”אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ”[47] הובילו למדרש: "אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים - ולא נתמלאו."[48]
לאחר שיוסף מאשים את בנימין בגנבה, פונה אליו יהודה ומתחיל את דבריו בדברים שעל פי הפשט הם דברי תחנונים: ”בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.”[49] המדרש דורש את המילים ”כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה” כפנייה תקיפה ואף מאיימת: "מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף את גוזר ואינך מקיים; מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן; מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים"[50].
יופיו וכיבוש יצרו
בפסוק ”יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה ... וְהוּא נַעַר”[43] נדרשו חז"ל לכפילות, שהרי כשנאמר "בן שבע עשרה שנה" אין צורך להוסיף "והוא נער", ופירשו "אלא שהיה עושה מעשה נערוּת, ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו"[44], ורש"י מבהיר: "כדי שיהיה נראה יפה".
בתורה מתואר: ”וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.”[51] מדרש תנחומא ממחיש את יופיו של יוסף: "פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן, ונתנה סכין לכל אחת ואחת, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיוון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן. אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה."[52]
את המילים ”בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר”[53] דורש המדרש כמלמדות על קדושתו של יוסף: "בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין, והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן. אעפ"כ לא היה מביט בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא תלית את עינך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה. מהו צעידה? פרשה."[54] הפרשה שהובטחה ליוסף היא פרשת בנות צלפחד, שהיו מצאצאי יוסף.
מאמציה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף מתוארים במדרש: "הייתה אדונתו עמו בבית והייתה משדלתו בכל יום ויום בדברים, והייתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום - כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים. כל כך למה? כדי ליתן עיניו בה. ... ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו."[52]
המדרש מסביר כי דבריו של יעקב בברכתו ליוסף, ”וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל”,[55] מלמדים שלא בקלות התגבר יוסף על יצרו: "ר' שמואל אמר: נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) 'ותשב באיתן קשתו' - קשיותו. ר' יצחק אמר: נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר 'ויפוזו זרועי ידיו', ולכן לא זכה להוליד י"ב שבטים, כאביו[56]. רב הונא בשם רב מתנא אמר: איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב 'משם רועה אבן ישראל'."[57]
יחסי יוסף ופרעה
- ערך מורחב – פרעה (בימי יוסף)
על דברי התורה על חלומות פרעה ”וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”[58] אומר המדרש: "פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. 'שבע פרות הטובות' - שבע בנות אתה מוליד; 'שבע פרות הרעות' - שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו 'שבע שבלים הטובות' - שבע מלכיות אתה מכבש; 'שבע שבלים הרעות' - שבע אפרכיות מורדות בך. ... וכל כך למה? כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול גדוּלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום אין זה שבחו - יכולין החרטומים שיאמרו לו: אילו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך. אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו ואחר כך בא יוסף והחזירה עליו."[59]
על הפסוק ”וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם”[60] מסופר שאמרו איצטגניני פרעה: "עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?" אמר להן: "גינוני מלכות אני רואה בו". אמרו לו: "אם כן, יהא יודע בשבעים לשון". בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. למחרת כל לשון שפרעה דיבר עמו השיב לו. לבסוף דיבר יוסף בלשון הקודש ופרעה לא הבין מה הוא סח. אמר לו פרעה: "למדני". לימד יוסף את פרעה, אך הוא לא למד. אמר לו פרעה: "הישבע לי שלא תגלה". נשבע לו. כשאמר יוסף לפרעה "אבי השביעני לאמור", אמר לו פרעה: "לך ושאל על שבועתך" (כלומר מצא מי שיתיר לך נדרך). אמר לו לו יוסף: "אם כן, אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך". על כורחו אמר פרעה ליוסף: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך"[61].
יוסף בקבלה
- ערך מורחב – ספירת היסוד
בספר הזוהר ובספרי הקבלה, מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, וכאשר נאמר "וצדיק יסוד עולם"[62] – הצדיק הוא יוסף. גם בחסידות דמותו של יוסף משמשת פעמים רבות כדי לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. כמו כן, בסדר האושפיזין נמצא יוסף ביום השישי של סוכות (או ביום הרביעי לפי מנהג הגר"א), והוא כנגד מדת היסוד. בחסידויות שונות (כמו חסידות בעלז) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" הנחשב כסגולה לפרנסה שלפי הקבלה[63], השפעת פרנסה הוא על ידי שמירת היסוד.
יוסף באסלאם
סורה (פרק) מספר 12 בקוראן היא סורת יוסֻף (בערבית: سورة يوسف) והיא מספרת על יוסף ואחיו. בדומה לסורות אחרות בקוראן, התיאור המופיע בקוראן דומה בפרטים מסוימים לסיפור המקראי, אך מוסיף ומשנה במספר מקומות.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
לקריאה נוספת
- סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות – אוסף מאמרים בעריכת לאה מזור, בית מקרא נ"ה א, תש"ע, הוצאת מוסד ביאליק. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ג' – "יוסף בעל החלומות"
- אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו – שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 60–93
- אברהם פלאג'י, ספר ויוסף אברהם אוסף של כל מדרשי חז"ל הראשונים והאחרונים בענייני יוסף
- דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, יוסף, עמ' 56–63
- ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב: ידיעות ספרים, 2009, עמ' 332–343
- הרב שלמה לווינשטיין, ומתוק האור - יוסף הצדיק, 2017
- יונתן גרוסמן, יוסף: סיפורם של חלומות, ידיעות ספרים, 2021
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: יוסף |
- לאה מזור, סיפור יוסף - הבטים אמוניים, לאומיים וכלל אנושיים, בתוך: ד"ר לאה מזור, "על מקרא הוראה וחינוך"
- הערך "יוסף הצדיק", באתר ויקישיבה
- יוסף דב סולוביצ'יק, חלומות יוסף, באתר "דעת", 1996; מתוך הספר "ימי זיכרון"
- הרב אברהם פלאג'י, ספר ויוסף אברהם[64] אנציקלופדיה של כל מדרשי חז"ל הראשונים והאחרונים בעניני יוסף הצדיק] הוגה ונערך מחדש בידי הרב אברהם סופר ירושלים ישראל תשס"ח
- דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, באתר "דעת", 2004 - ראו חלק א' במאמר: "ממציא הפירמידה אמחתפ לעומת יוסף"
יוסף בן יעקב אבינו, דף שער בספרייה הלאומית- יוסף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
- ^ כך ההבנה המקובלת, אך לדעת הרמב"ן (בראשית, ל"ז, י') מדובר על בני ביתו של יעקב – נשיו ותולדותיו. לדעת הרב יעקב צבי מקלנבורג (הכתב והקבלה, שם) הירח מייצג גם הוא את יעקב, אם כי פן שונה באישיותו. הסבר נוסף אפשר למצוא במאמר בוויקיטקסט.
- ^ למרות שאין הבדל לכאורה בין הריגתו בפועל לבין זריקתו לבור מלא בנחשים ועקרבים - שודאי יהרגוהו, מסביר האור החיים על פי הזוהר, שאדם שהוא בעל בחירה יכול לעורר על אדם אחר דין בשמים, שבו קשה מאוד לצאת זכאי, אך חיה שאינה בעלת בחירה לא גורמת לכך ולכן אדם צדיק כיוסף לא יפגע מהנחשים.
הערות שוליים
- ^ ע"פ הפסוק בתהלים, עדות ביהוסף שמו וכו'
- ^ כל שמות האלו על פי מדרשי חז"ל
- ^ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד
- ^ ספר היובלים, פרק כ"ח פסוק ל"ב, באתר "דעת"
- ^ "דובר שלום", בסידור "אוצר התפלות", דף תנ"ד.
- ^ ילקוט שמעוני על ירמיהו רמז רס"א
- ^ חז"ל מסבירים, שיעקב, שברח ללבן מאימת עשו, המתין עד שיוולד יוסף שהוא שטנו של עשו: ”והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש” (ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"ח). (רש"י בראשית, ל', כ"ה)
- ^ ספר בראשית, פרק ל'.
- ^ בראשית לז' ג'
- ^ רש"י בראשית לז' ג'
- ^ דון יצחק אברבנאל בראשית לז' ג'
- ^ מלבי"ם בראשית לז' ג'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים א'-ד'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י'
- ^ רש"י מסביר שה"אם" המיוצגת בחלום בדמות ירח היא בלהה שפחת רחל שגידלה את יוסף. רש"י מביא גם את דברי חז"ל בתלמוד, שלמדו מכאן שאין חלום בלי דברים בטלים(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה עמוד א').
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים ה'-י"א
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים י"ט-כ'
- ^ הלך לשמש את אביו או שעסק בחזרה בתשובה על כך שבלבל את יצועי אביו (רש"י, ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ט).
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים י"ב-ל"ג
- ^ רש"י בראשית מא' מה'
- ^ חז"ל למדו מסיפור זה, שבמקום אליו תלמידי חכמים מגיעים, מיד שורה שם ברכה(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ב עמוד א').
- ^ בראשית רבה פו' ה'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוקים א'-כ'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוקים כ"א-כ"ג
- ^ ספר בראשית, פרק מ'
- ^ חז"ל מסבירים ששנתיים אלו נשאר יוסף בבית הסוהר כעונש על כך שביקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה (רש"י בראשית, מ', כ"ג).
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוקים ט"ז-מ"ה
- ^ רש"י
- ^ יוסף בחר בשמעון משתי סיבות: א. כיון שהוא היה זה שהציע להורגו. ב. להפרידו מלוי, כדי שלא יחליטו להורגו כמו במעשה שכם ודינה.
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ג'
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםשבועה - ^ הוא פוטיפר (רש"י).
- ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוק כ"ו
- ^ רבנו בחיי שמות פרק א פסוק ו
- ^ זיהויה מבוסס על המילים בפסוק "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשמעותו "אני שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה" רמז למדרש לפיו בזמן יציאת מצרים גילתה שרח את מיקומו של ארונו של יוסף למשה.
- ^ מדרש תנחומא פרשת בשלח פיסקא ב'.
- ^ במדרש בראשית רבתי ויחי נ' כו', מופיע שכתב משה על הטס שם המפורש וחקק בו צורת שור, וצעק עלה שור עלה שור, ודעת רבי יהודה שלא היה קבור בנילוס אלא בפרלטרין של מלכים, והיה מריח ריח ארונו של יוסף כריח העולם הבא וכך ידע שאלו עצמות יוסף.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג עמוד א', התוספות שאנץ שם מביא מדרש ששמו את עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה בו רוח חיים.
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ב
- ^ כפי שאמר לו יעקב ”ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך” (ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק כ"ב) כשכר על טרחת יוסף בקבורת יעקב (רש"י שם).
- ^ 43.0 43.1 ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ב'
- ^ 44.0 44.1 בראשית רבה, פרשה פ"ד, פסקה ז'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ב עמוד א'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק כ"א
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ח'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק י"ח
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"ג, פסקה ו'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ו'
- ^ 52.0 52.1 מדרש תנחומא וישב ה
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ב
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה י"ח
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ד
- ^ אור החיים על ספר שמות, פרק א', פסוק ה'.
- ^ בראשית רבה, פרשה פ"ז, פסקה ז'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק ח'
- ^ בראשית רבה, פרשה פ"ט, פסקה ו'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה
- ^ תיקוני זוהר, דף ל' עמוד ב'
- ^ על שם הפסוק וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה: (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק א')
| בני יעקב | ||
|---|---|---|
| בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון | 
|
| בני רחל | יוסף • בנימין | |
| בני בלהה | דן • נפתלי | |
| בני זלפה | גד • אשר | |
| בנות יעקב | דינה (בת לאה) • בנות יעקב | |
| ערכים קשורים | לידת בני יעקב • שבטי ישראל | |
| האושפיזין בסוכות | |
|---|---|
|
37555947יוסף
- דפים שמשתמשים בפרמטרים כפולים בקריאות לתבניות
- בני יעקב
- אישים בפרשת ויצא
- נביאי האסלאם
- יועצים בתנ"ך
- יוסף בן יעקב
- ילדים במקרא
- אישים בתנ"ך שהונצחו על בולי ישראל
- אושפיזין
- פרשת וישב
- פרשת מקץ
- ניבוי עתידות ביהדות
- נביאים
- עבדים בתנ"ך
- אישים בתנ"ך שהגיעו לגיל 110
- אישים שנפטרו בתאריך לידתם
- אישים שנולדו מהולים
- המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול
- אישים שהועלו לקבורה בארץ ישראל
- קברי צדיקים ביהודה ושומרון