הבל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הֶבֶל היה בנם של אדם וחוה, אשר נרצח על ידי אחיו קין. סיפור הרצח מופיע בספר בראשית, פרק ד'.

כאשר גירש אלקים את אדם מגן-עדן, הוא שלח אותו לעבוד את האדמה אשר ממנה לוקח: ”וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקִים מִגַּן-עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ג). על רקע זה מסופר שהבל היה רועה צאן ואילו קין היה עובד אדמה.

כאשר הביאו הבל וקין קרבנות לאלקים, הביא הבל ממבחר צאנו, בעוד שקין הביא מהפרי הממוצע שהצליח להוציא מהאדמה שהייתה מקוללת. אלקים שעה אל קורבנו של הבל ולא אל קורבנו של קין, דבר שעורר את קנאתו של קין וחשף את העימות שהוביל לרצח הבל – הרצח והמוות הראשונים המופיעים בתנ"ך.

שמו של הבל מוזכר במדרש כשם שיש בו צניעות אך גם ריקנות שהובילה אותו לבחירת עבודת הצאן על פני עבודת האדמה.

הרמב"ן מבאר שמאחר שחוה קראה את שם בנה הראשון "קין" מלשון "רניין", היא קראה את שמו של בנה השני הבדל כדי להראות שקניינו הגשמי של האדם הינו הבל[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבל בוויקישיתוף

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

22254782הבל