לקיחת הברכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סיפור לקיחת הברָכות מופיע בסוף פרשת תולדות, פרק כ"ז, בספר בראשית. לעת זקנתו, קורא יצחק לעשו בנו הגדול ומבקש ממנו להכין לו מטעמים מצֵידו על מנת שיוכל לברכו לפני מותו. רבקה שומעת זאת, והיא פועלת במהירות, כדי שיעקב, יזכה בברכות. בהוראתה ובהדרכתה מתחזה יעקב לעשו אחיו התאום, ובכך גונב את דעתו של אביו, שמחמת כהות עיניו סבר שבנו עשו עומד לפניו, והוא אכן מברך אותו.[1]


הסיפור

הסיפור נפתח במעין תיאור רקע על קשיי הראייה של יצחק הזקן. הוא מבקש מעשו בנו הגדול, והאהוב עליו,[2] שיצא לשדה לצוד עבורו ציד ולהכין ממנו מטעמים כאשר אהב, ומבאר שהוא חש שקרבה שעתו למות[3] והוא חפץ לברך את בכורו טרם מותו. כמו ביהדות, למעמדו וירושתו של הבן הבכור, נודעה חשיבות יתרה בתרבויות המזרח התיכון הקדום.[4][5][6]

רבקה שומעת את בקשתו של יצחק וממהרת להזהיר את יעקב, הבן המועדף עליה, על כוונתו של אביו להעביר את הברכה החשובה לעשו. ייתכן, שרבקה, כאם הבנים, מודעת לעובדה שעשו מכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד (בסיפור מכירת הבכורה).[7][8] בנוסף, קיימת הבטחתו של ה' לרבקה בעת הריונה: ” ויֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”.[9]  היא מורה ליעקב להתחזות לעשו בפני אביו כבד הראייה, ולהביא לו מטעמים שהיא עצמה תכין לו מהצאן אשר במקנה שלהם. את חששו של יעקב, שעשו שעיר ויצחק עלול למוש אותו, היא פותרת בכך, שהיא נותנת ליעקב את בגדי החמודות של עשו ומכסה את ידיו וצווארו בעורות גדיי העזים השעירים. יעקב עושה כדבריה, מעמיד פני עשו ומבקש את ברכתו מהאב הסומא. יצחק תמה על המהירות שבה חזר עשו משליחותו, ויעקב מתרץ זאת בכך שהשם עזר לו. האב אמנם חושד בזהותו של בנו, באומרו: ”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב – וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”, אך לאחר שחזר ושאל אותו מספר פעמים על זהותו, גם מישש והריח אותו, הוא מתרצה, ומעביר לו את ברכתו. הברכה מעניקה ליעקב שפע כלכלי ושליטה על עמים אחרים, והסתיימה במילים: ”יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.”

מיד לאחר שיצא יעקב מעל פני יצחק, חוזר עשו מהציד וממהר להכין לאביו מטעמים כאשר אהב. הוא ניגש אל אביו עם מטעמיו והאב הנדהם שואל לזהותו. "אני בנך בכורך עשו", עונה לו הבן. "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד", והוא שואל בכאב מי הוא זה שהקדים את עשו והביא לו מטעמיו והוא אכן גם בירך אותו.

עשו מגיב בזעם רב ובבכי ומתחנן לאביו שיברך גם אותו. בתוך כך מספר עשיו לאביו על מכירת בכורתו ליעקב. יצחק נעתר לתחינתו של בנו ומברך גם אותו בשפע כלכלי, אך מסיים בסוג של נבואה: ”וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”. עשו, שנטר מאד לאחיו על מה שהוא ראה כגניבת ברכתו שלו, נשבע להורגו לאחר מות האב. רבקה שומעת את שבועתו של עשו, והיא מדברת על לבו של יצחק שישלחו את בנם יעקב לחרן, מקום מושבו של אחיה, לבן הארמי – שם ימצא אישה טובה יותר מבנות חת שבקרבם הם מתגוררים.


פרשנות בדרך הפשט

אבן עזרא מקבל את דברי הפסוק כפשוטו, ומנמק זאת בכך "כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הא', שליח במצות (כמו משה ואהרן); והחלק השני נביאי העתיד, ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק. רק השליח לא ייתכן שיכזב כלל...". אליבא דאבן עזרא, הנצמד ללשון המקרא, ניתן להסביר את מעשהו בדרך הפשט: יש שני סוגים של נביאים, הסוג של משה ואהרן, שהיו מעבירים אלינו את מצוות ה' בזמן אמת, והסוג השני הוא נביאי העתיד – אלו שמתנבאים על העתיד. הקבוצה הראשונה מחויבת תמיד לאמת. הקבוצה השנייה יכולה במקרים מיוחדים לשקר עבור מטרה טובה. משמע, לדברי אבן עזרא, כפי שעולה מהפסוק "בא אחיך במרמה", יעקב לא דיבר אמת; אך הוא עשה זאת למטרה טובה.[10]

בפשוטו של מקרא עשו איננו מצויר כרוצח, אלא כצייד חם מזג. הוא אינו מתנהג כפושע, ויחסו אל אביו הוא מלא כבוד ורגישות. יצחק אוהב את עשו ”כִּי צַיִד בְּפִיו” - מפני שהיה מביא לו מבשר הציד ומכין את מאכליו - ולכן רצה לברכו. לעומתו רבקה, אוהבת את יעקב יושב האוהלים, העדיף גם בעיני ה'. רבקה מצווה על יעקב לקחת את הברכה, והוא אמנם מתנגד פרגמטית לפעולה, אבל לא מביע התנגדות ערכית.

בעקבות מרמה זו חי יעקב בפחד מעשו מאותו יום ואילך, וסיפור פגישתם לאחר 20 שנה רק ממחיש את המצב; יעקב משתחווה בפניו שבע פעמים בפגישתם המחודשת, ואילו לבן מרמה את יעקב. לדברי אוריאל סימון ניתן לומר כי מאורעות אלו ואחרים היו המחיר למעשה המרמה. גם על דעתה של רבקה לא עלתה האפשרות של 20 שנות גלות לבנה המועדף, יעקב, שאותו לא תפגוש מעתה לעולם; היא הרי אמרה לו: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים”.[11] נמצא אפוא כי אהבת עשו סנוורה את יצחק, ואהבת יעקב סנוורה את רבקה.

גם חז"ל, שנוטים אחר המדרש בפרשנותם את הסיפור, מעלים נקודה התואמת את פשוטם של דברים: הם מספרים כי לאחר ששיתפה לאה פעולה עם אביה לבן הארמי להינשא ברמאות ליעקב תחת רחל אחותה, הוכיח אותה יעקב על מעשה הרמאות, והיא טענה כנגדו, כי אף הוא עצמו רימה את אביו בגניבת הברכות.[12] המדרש נעזר כאן במילה המנחה – "רמאות" – שמופיעה בשני האירועים ומקשרת בין החטא ועונשו. גם אם, לדעת המדרש, הגיעה הברכה ליעקב – ראשית, כי כך הודיע ה' לרבקה בהריונה, ושנית, עשו הרי מכר את בכורתו ליעקב בנזיד עדשים – בכל זאת, לא תהא תפארתו על דרך קבלת הברכה, והוא קיבל את גמולו בדרך של מידה כנגד מידה.[13] כתוצאה מסיפור הגניבה והשלכותיו, חייו של יעקב היו מלאי תלאות: כפי שהוא עצמו העיד,[14] הוא חי בפחד מתמיד מאחיו עשו, אהובתו הוחלפה בליל חופתם, בנו האהוב יוסף - שבל קנאת אחיו הגדולים בו - נחטף ונמכר, ואף רבקה אמו לא זכתה לראות אותו לאחר סיפור הברכות.

שיטת המילה המנחה, שהולכים בה חז"ל, מיושמת גם בפירושם בבראשית רבה לתבנית "ימים אחדים" שמופיעה גם בהצעתה של רבקה ליעקב שיברח מנקמתו של עשו אל אחיה: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים לעומת הפסוק ”וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.”.[15] אך למחרת משתה החתונה הסתבר לו שהיא לאה. גם כאן חוזר המושג בסיפור המרמה ובסיפור העונש כאחד.[16]

פרשנות בדרך הדרש

מדרש תנחומא (ובעקבותיו מספר פרשנים, ובהם רש"י), מפרש את דברי יעקב כך: ”ואף על פי שאתם אומרים 'שיקר יעקב', לא שיקר! בלעם אמר: 'לא הביט און ביעקב',[17] אלא [אמר]: אנכי יעקב; עשו [הוא] בכורך"”[18] וכפי שמבאר רש"י: "אנוכי המביא לך [את המטעמים המבוקשים], ועשו הוא בכורך". משמע, בתשובה לשאלת אביו: "מי אתה בני?", מזדהה יעקב במילה "אנוכי" ובנוסף מאשר את העובדה שעשו הוא בכורו.

בדברי חז"ל, לאורך כל הסיפור, מוצג יעקב באור חיובי, ואילו עשו באור שלילי. כך במדרש על הפסוק נאמר: "בא אחיך במרמה" – "רבי יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו".[19], גם אונקלוס מתרגם "במרמה" – בחכמה. את הפסוק: ”הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם” – מפרש המדרש, בהטעמת המילה "הכי": "ריש לקיש אמר: התחיל מחכך בגרונו, כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו".[19], משחק המילים של עשו על המילה "יעקב" מקבל בפירושו של המדרש תיאור מלגלג ומזלזל על דרך דיבורו של עשו. אין המדרש מסתיר את דעתו השלילית על עשו.[13] עם כל זאת, את יחסו המכבד של עשו לאביו מציין המדרש כסמל לכיבוד הורים[20].

יתרה על כך, במדרש נאמר כי יעקב אף קיבל גיבוי משמים על מעשהו בכך שמלאך עיכב את עשו: "כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך? אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות".[18]

הפרשנות של המדרש היא טיפולוגית פעמים רבות; הגיבורים אינם מייצגים אנשים פרטיים, אלא הם אב-טיפוסים של עמים ושל לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי, כפי שטענו חלק מהמפרשים.[21] לכך מסייע גם הטקסט כפשוטו: כאשר מתקשה רבקה בהריונה, מציין הכתוב ”וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”.[22] משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כאב-טיפוס המסמל ערך גדול יותר. בהתאם לרוח זו, מובנות יותר הפרשנויות המדרשיות למילה "ויתרוצצו"[23]: רבי יוחנן מסביר: זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה, ואילו ריש לקיש אומר: זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה – איבה אמיתית פיזית, לצד איבה תאולוגית בין ישראל והעמים.


ראו גם

לקריאה נוספת

  • Avivah Gottlieb Zornberg, The Beginning of Desire: Reflections on Genesis, Doubleday, 1995, pp. 144–179.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ח: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.
  2. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ח.
  3. ^ בפועל יצחק נפטר עשרות שנים לאחר מכן. שכן רק שהותו של יעקב בחרן ארכה 20 שנה, ובשובו לחברון יצחק עוד היה בחיים.
  4. ^ נילי סמט, "הבכור במקרא ובמזרח הקדום", מקראנט
  5. ^ שרון רימון, "בכורה, בחירה וברכה", ראשית - בית מדרש קהילתי רעננה, תשע"א
  6. ^ גרשון ברין, הבכור בישראל בתקופת המקרא, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב
  7. ^ הרב אהרן ליכטנשטיין, רבקה ויעקב ומידת האמת, באתר בית המדרש הווירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי.
  8. ^ אורי וינברג, ‏יעקב כממשיכו של יצחק, באתר "דעת".
  9. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג
  10. ^ אבן-עזרא, בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"ט. את הפירושים הדרשניים שמחלקים את המשפט לשני חלקים: ”וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי; עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ” (ראו להלן בפסקה "פרשנות בדרך הדרש"), הוא מכנה אותם לשלילה "דברי רוח".
  11. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק מ"ד.
  12. ^ "אמר לה: בת הרמאי, למה רמית אותי?, אמרה לו: ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך 'האתה זה בני עשו?' ואמרת לו 'אנכי עשו בכורך'". מדרש תנחומא על בראשית, בעריכת בובר, פרשת ויצא, סימן י"א
  13. ^ 13.0 13.1 שמעון גרשון רוזנברג (הרב שג"ר), "גניבת הברכות"
  14. ^ ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק ט'.
  15. ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק כ'.
  16. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ז, פסקה י': "עתה בני שמע בקולי וקום ברח לך וישבת עמו ימים אחדים. כתיב (בראשית כט): ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים. אמר רבי חנינא בר פזי נאמר כאן אחדים, ונאמר להלן אחדים. מה להלן אחדים שבע שנים, אף אחדים שנאמר כאן שבע שנים".
  17. ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"א.
  18. ^ 18.0 18.1 מדרש תנחומא על בראשית בעריכת בובר, פרשת תולדות, סימן י'.
  19. ^ 19.0 19.1 בראשית רבה, פרשה ס"ז, פסקה ד'
  20. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה ט"ז
  21. ^ ראו את המדרש ב תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד ב' "אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה" - מפרש יצחק היינמן בספרו "דרכי האגדה" שזוהי התנהגות של חייל רומאי מצוי. רש"י חוזר על המדרש, ובפרק כה, פסוק כ"ג הוא גם מצטט את המדרש בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ז עמוד ב': "שני גוים בבטנך - גיים [גאים] כתיב, אלו אנטונינוס ורבי" ומתייחס לחברות ההדוקה שמתוארת בתלמוד בין רבי יהודה הנשיא והקיסר הרומאי. גם הראב"ע כופר בפרק כ"ז, פסוק מ' באפשרות שמדובר בגלות אדום
  22. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים כ"ב-כ"ג.
  23. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה ו'. את המילה "ויתרוצצו" על דרך הפשט מבאר הרשב"ם: "שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים" (בראשית כ"ה, כ"ב), לשון מרוצה (שורש ר-ו-ץ) ולא לשון ריצוץ (ר-צ-ץ): ולזו הכוונה, לפעילות הטבעית שעוברים, ובמיוחד תאומים, מרבים להתרוצץ ברחם האם, לרוץ הנה והנה
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0