סרד (אישיות מהתנ"ך)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סֶרֶד הוא בנו בכורו של זבולון ונכדם של יעקב ושל לאה. לסרד היו שני אחים: אלון ויחלאל.[1] נולד בארץ ישראל קודם שכל משפחתו עברו למצרים. למשפחתו של סרד קראו משפחת הסרדי.[2][3]

השם בן סרד מופיע, ככל הנראה, בתעודה מאוגרית.[3]

יש מדרש האומר שסרד נקרא בשם זה משום שהיו משמשין את אחיהם בני יששכר, שדומה השם למילה "שרד", ונאמר בספר שמות "בגדי שרד" ולאחר מכן "לשרת בקודש".[4][5]

יש מדרש אחר האומר שמשפחתו הייתה משפחה של תלמידי חכמים, שתלמיד חכם נקרא "שריד".[6][5]

דעת מקרא אומר שהעיר שריד, המוזכרת בספר יהושע בנחלתו של שבט זבולון היא במקור מהשם סרד והיא שייכת למשפחתו.[7] כמו כן הוא אומר, שהשם שריד מוזכר ברשימות של תחותמס השלישי בצורה סרת. ועוד יש לומר, שהתל השוכן ליד שריד של ימינו, בצפון עמק יזרעאל נקרא תל שדוד, ובערבית שדיד פירושו חזק, תקיף, מה שמתאים לאופיו של זבולון, כמו שנאמר בשירת דבורה: ”זבולון עם חרף נפשו למות”.[8][9]

יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי סרדיניה[10].

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34943366סרד (דמות מקראית)