מכירת יוסף
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ריבוי ציטוטים גולמיים, יש לעבדם לעברית מדוברת או להסיר.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ריבוי ציטוטים גולמיים, יש לעבדם לעברית מדוברת או להסיר. |
מכירת יוסף הוא סיפור מכירתו של יוסף הצדיק על ידי אחיו השבטים בני יעקב אבינו שנמצא בפרשת וישב בספר בראשית, פרק ל"ז. בהיסטוריוגרפיה היהודית יש למכירת יוסף חשיבות מכרעת: בעקבות המכירה ירד יוסף למצרים, הפך למשנה למלך, כלכל את אחיו ואביו בשנות הרעב, דבר שהביא להשתקעות המשפחה במצרים, לשעבוד, ולבסוף ליציאת מצרים ולכיבוש הארץ בידי העברים.
רקע
ערך מורחב – חלומות יוסף
יוסף היה בנו אהובו של יעקב[א] דבר שבא לידי ביטוי בכתונת פסים מיוחדת שאביו הכין עבורו, יוסף היה מודע למעמדו המועדף בעיני אביו, והראה לאחיו את כתונת הפסים שנתן לו אביו. במקביל יוסף חלם מספר חלומות שרימזו על עלייתו לגדולה על חשבון אחיו ואף סיפר לאחיו אודותם. השנאה בין האחים התחזקה עד שהאחים נמנעו לשאול בשלומו של יוסף[1].
תוכן הסיפור
כשיוסף היה בן 17, אביו שלחו לדרוש בשלום אחיו שרעו את הצאן בשכם. יוסף קיים את ציווי אביו, למרות הסכנה שנשקפת לו[2], הלך לשכם והפנה על ידי מלאך לדותן. כשהאחים ראו אותו מתקרב לעברם הם אכן החליטו להורגו[ב], ראובן הבכור התנגד[4] הציע לזרוק אותו לבור והצעתו התקבלה.
הזריקה לבור
כשיוסף הגיע אליהם הוא הופשט מכל בגדיו[5], ושמעון[6] לקח אותו וזרקו לבור עמוק וריק בסמוך[ג] המדרש מתאר כי אף בשעה שהיה יוסף בבור ציווה שמעון לזרוק אבנים לבור[8]
לאחר זריקתו לבור האחים התרחקו מהבור כדי לא לשמוע את צעקותיו[9] והתיישבו לאכול, מלבד ראובן שעזב את המקום[ד][11], לדעת המלבי"ם המעשה מבהיר שדעת השבטים שיוסף מהווה נגע בבית יעקב ולכן יש לשמוח על הריגתו[12].
מכירתו
בתורה מתואר כי אחרי שהאחים התיישבו לאכול ”וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"” (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ה). הסיבה שהפסוק מציין את מטען הבשמים שהם נשאו היא ללמד שזה היה משא חריג שהזדמן בהשגחה פרטית כדי שיהיה ליוסף ריח טוב בדרך[13], ולדעת הרמב"ן בגלל שמקובל היה לסחוב בשמים מגלעד למצרים וכך ידעו האחים את יעד השיירה[14] כאשר האחים ראו את השיירה, אמר יהודה לאחיו ”מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ” (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ו). יוסף נופל לרגלי אחיו[15] ומתחנן שלא ימכרוהו, אך הם מתעלמים מתחנוניו[16].
קיימות מספר דעות לסדרה הכרונולוגי של המכירה ולזהות הקונים: מסופר כי ”הַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים” (שם, פסוק ל"ו). ובהמשך: ”וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה” (בראשית, ל"ט, א').
- רש"י מסביר שהיו מספר מכירות, בני יעקב מכרו את יוסף לישמעלים, הישמעאלים למדינים והמדינים למצרים. הקושי בתירוץ זה הוא הופעתם המחודשת של הישמעאלים בפרק לט.
- הרמב"ן מסביר שמכרו את יוסף למדינים, והישמעאלים היו שליחי המדינים להוליך את יוסף למצרים ולמכרו שם. ולכן פעם כתוב שמכרו אותו למדינים, ופעם לישמעאלים, כי פעם מדבר הפסוק מהקונים (המדינים), ופעם מהשליח של הקונים (הישמעאלים)[17].
- רבי אברהם אבן עזרא סבור כי מדין וישמעאל הם בני שבט אחד הנקרא פעם כך ופעם כך.
- בדומה לאבן עזרא מסביר האברבנאל, שבהתחלה כשהתקרבה שיירת הגמלים הכירו בהם האחים מצד משאם שנשאו, ומצד הדרך שבאו שהם ישמעאלים, וכשהתקרבו יותר הכירו יותר בפירוט שהם ממחוז מדין, שהם מכלל ישמעאלים. ולכן כתוב בפסוקים פעם ישמעאלים ופעם מדינים כי זה אותו עם [18].
- הרשב"ם והחזקוני מסבירים כי האחים כלל לא ידעו שיוסף נמכר לעבד אלא באמת חשבו שחיה רעה אכלתו כמו שאמרו ליעקב. כי בשעה שישבו לאכול התרחקו מעט מן הבור כדי לא לשמוע את צעקותיו, בזמן שהם המתינו לישמעאלים שראו קודם, עברו במקום סוחרים מדיינים, חטפו את יוסף מהבור ואחר כך מכרו אותו לישמעאלים.[ה]
- המלבי"ם אומר שהעצה של יהודה הייתה שלא השבטים ימכרוהו אלא שהישמעאלים יעלוהו וימכרוהו ולכן יהודה הציע להתרחק מהבור כדי שהישמעאלים יחשבו שזרקו אותו לבור כי הוא מחוייב מיתה ולכן יקחו אותו לעבד[20], אבל למעשה הגיעו מהצד השני מדינים והם העלו את יוסף ומכרו אותו לישמעאלים[21].
- האור החיים מסביר כי הישמעאלים הם שקנו אותו מהאחים והם מכרוהו למצרים, והמדינים שהיו מכירים בכל מין סחורה היו המתווכים בשני המקרים[22].
בין הפרשנים השונים נידונו עד ל-20 אפשרויות לגבי מספר המכירות שבוצעו וזהות הסוחרים.
לאחר המכירה
במדרש[23] מסופר כי האחים פחדו שיודע הדבר ליעקב, לכן החליטו להחרים את מי שיגלה לו, אך כיון שלא היו עשרה כנדרשים בעשיית חרם[ו], צירפו את ד' איתם בחרם[ז] ורק לאחר שמצאו אותו במצרים התירו את החרם. לאחר זמן מה ראובן שב אל הבור וכשראה שיוסף איננו- קרע את בגדיו, הלך אל אחיו ואומר להם "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא"[ח]
האחים לוקחים את כתונת הפסים של יוסף וטובלים אותה בדם של עז[27] ועושים בה חורים המדמים נשיכת חיה[28], כדי להטעות את יעקב שיוסף נטרף או נהרג[ט]. לאחר מכן שולחים[י] להביא את הכתונת ליעקב ”וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא” (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ב) יעקב שזיהה את הכתונת הגיב ”כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף” (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג)[י"א].
במסכת סופרים[37] מסופר שהביאו ליעקב את הכתונת מוכתמת בדם, אך הוא לא האמין להם והלך להרים חצב 12 אבנים ועל כל אבן כתב שם של אחד מהשבטים, מזלו, וחודשו, ואמר גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו, וכן לכל שבט ושבט ולא עמדו, כיון שהזכיר שם יוסף עמדו וכרעו לפני אבן יוסף, ועדיין לא ברור לו הדבר שהוא חי, והלך ועשה כן עם אלומות כמו שעשה לאבנים, וכיון שהזכיר להם יוסף עמדו וכרעו כולם לאלומה שרשום עליה יוסף ועדיין לא נתברר שיוסף חי.
אבלו של יעקב
לאחר שיעקב התבשר על מות יוסף ”וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ יָמִים רַבִּים” (ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ד) המפרשים מסבירים שקרע בגדיו מדין אבל ושם שק מצד תשובה,[38] או שקרע בגדיו בגלל שהרגיש אבלות מיוחדת כיון שאהב את יוסף מכל בניו וגם שהרגיש אשמה על ששלחו לבדו.[39]
לפי רש"י ההתאבלות ארכה עשרים ושתיים שנים,[40] ולפי רבינו בחיי רק בשבוע של השבעה.[41]
במקרא מובא: ”וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו”[42]
יעקב לא רצה לשמוע דברי ניחומים,[43] או שלא התנחם כיון שיוסף היה חי ולכן לא נכלל בגזירה על המת שישתכח מן הלב[44] או שרצו לנחמו ברוב צאצאיו והוא לא התנחם כי הוא אהב את יוסף מכל בניו[45]. יעקב גם מביע חשש "כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה", שבסיבתו אקבר ביגוני ולא אתנחם כל חיי, פירוש נוסף ש'שאול' הכונה לגיהנום, כיון שהקב"ה הבטיחו שאם לא ימות לו בן בחייו לא יכנס לגיהנום,[46] מפרשים אחרים סבורים שהייתה קבלה בידו שיהיו שניים עשר שבטים שמהם יוקם עם ישראל ולכן כשראה שיש לו רק אחד עשרה זה היה לו סימן שיכנס לגיהנום.[47]
על זהות הבוכה וסיבתו נחלקו המפרשים: א. יצחק בכה על צערו של יעקב אף שידע שיוסף ח,[48] ב. יצחק בכה על כך שיעקב קיבל אבילות לכל חייו ממילא השכינה לא תוכל לשרות עליו,[49] ג. יצחק בכה על יוסף, ובגלל צערו הסתלקה ממנו רוח הקודש כמו מיעקב, ולא ידע שיוסף חי[50] פירוש נוסף שהכוונה ליעקב, והפסוק מדגיש שדווקא יעקב בכה על יוסף ולא השבטים.[51]
עונש על המכירה
- במדרש אלה אזכרה ובמדרש משלי[52] בתיאור עשרת הרוגי מלכות מבואר שעשרת החכמים הוצאו להורג על ידי הקיסר כעונש על מכירת יוסף שנמכר בידי עשרה שבטים (בני לאה, בלהה, וזלפה). ישנם ספרי קבלה שמפורט בהם על איזה שבט כיפר כל הרוג במיתתו[53].
- בזוהר חדש מובא, שכיון שהאחים גרמו ליעקב ויוסף נתק של עשרים ושתיים שנים, לכן נגזר בשביל כל שבט עשרים ושתיים שנים לשיעבוד מצריים, ובחשבון הכולל זה יוצא מאתיים ועשרים שנים, אך כיון שהשבטים מתו במצריים, נמחקו עשר שנות שיעבוד, ולכן היו מאתיים ועשר שנים.[54] וכן מובא במדרש שוחר טוב: ”אמר רבי חנין אמר הקב"ה לשבטים אתם אמרתם לעבד נמכר יוסף, חייכם אתם קורין עצמכם בכל שנה ושנה עבדים היינו” (תהלים מזמור י')
- בזוהר חדש מובא, שה'שנאת חינם' שהייתה בבית המקדש השני, העירה את ה'שנאת חינם' הקודמת, שהיתה במכירת יוסף ולכן נחרב בית המקדש השני.[55]
- במדרש רבה מובא: ”אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן ה' סלעים, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו ה' סלעים במנה צורי.” (בראשית פד' יז')
- במדרש רבה מובא, ”אמר רבי יהודה בר סימון אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד מגיעו בקע לגולגולת” (בראשית פד' יז')
- במדרש רבה מובא, ”אמר להם לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה, כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות.” (אסתר ז' כה')
המכירה כעונש
ליוסף
חז"ל [56]פירשו את הפסוק "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם", שיוסף הלשין על האחים בפני אביהם יעקב בשלשה דברים:
- ”רבי מאיר אומר: חשודים הן בניך על אבר מן החי; רבי שמעון אומר: תולין הן עיניהן בבנות הארץ; רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים”.
ועל זה אומר רבי יהודה בר סימון ששלשת הדברים קיבלו ביטוי סמלי במהלך מכירתו:
- ”אתה אמרת חשודים בניך על אבר מן החי - חייך אפילו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים: "וישחטו שעיר עזים"[57]. אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורין עבדים: "לעבד נמכר יוסף"[58]. אתה אמרת תולין עיניהם בבנות הארץ - חייך שאני מגרה בך את הדוב: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ'"[59]”
ליעקב
רש"י אומר שכנגד העשרים ושתיים שנים שהיה בבית לבן ולא כיבד את אביו, כך יוסף נפרד ממנו לעשרים ושתיים שנים ולא יכל לכבדו.[60]
לקריאה נוספת
- מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, הפרק "מכירת יוסף", עמ' 606–630.
- רבי חיים אברהם כ"ץ, מלחמה בשלום, שקלוב-זולקווא-וורשא, תקנ"ז-תרמ"ג.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: בראשית לז עם פירוש |
| טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:מכירת יוסף |
ביאורים
- ^ בילקוט שמעוני מובאים שני טעמים להעדפתו בעיני יעקב, דעת רבי יהודה שיוסף היה הכי דומה במראהו ליעקב, ודעת רבי נחמיה שבגלל שיוסף למד מיעקב את כל מה שלמד משם ועבר[1]. טעם נוסף מפני שלמותו וחכמתו, רבי יצחק אברבנאל על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ג'.
- ^ רבינו בחיי בן אשר מוסיף שהאחים עשו גורל באיזה מיתה מארבע מיתות בית דין להורגו[3].
- ^ דעת החזקוני שלאחר שראובן הולך, הוא מועבר לבור שורץ נחשים ועקרבים,[7].
- ^ בילקוט שמעוני מובאים שני אפשרויות לסיבת עזיבתו של ראובן, דעת רבי אליעזר שהלך כיון שהיה עסוק בחזרה בתשובה על מעשה בלהה, ודעת רבי יהושע שהיה תורו באותו יום לנהל את ביתו של יעקב[10].
- ^ פירושו של הרשב"ם מוצא אסמכתא בפסוקים, שכן בהם לא מוזכר כלל שהאחים מכרו את יוסף. בפסוק: ”וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר” לא נזכרים כלל האחים; ואף יוסף עצמו, בהיותו בבית האסורים מעיד: ”כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים” (בראשית, מ', ט"ו). והרשב"ם והחזקוני מסבירים את הפסוק ”אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה” (בראשית, מ"ה, ד') שהכוונה שאתם גרמתם את המכירה. והחזקוני מביא ראיה לדבריו מהעובדה שהאחים לא שלחו לחפשו אפילו שראו את צערו של יעקב, וכן מכך שלא העלו על דעתם כי המלך במצרים שמכיר אותם בשמותיהם וסדר לידתם הוא יוסף.[19]
- ^ האחים לבד לא היו עשרה כי יוסף לא הצטרף, ראובן ובנימין לא נמצאים, נשארו רק תשעה
- ^ על פי זה מוסבר למה ד' לא גילה ליעקב על המכירה
- ^ במפרשים ישנם מספר הסברים מה כוונת אמירתו של ראובן:
- ^ לדעת הרשב"ם והחיזקוני שהאחים חשבו שיוסף נטרף או נהרג, הם רק רצו להראות את הכתונת לאביהם
- ^ בזהותם של השליחים ישנם במפרשים מספר זיהויים: בני בלהה וזלפה[29], סתם אנשים שיאמרו "את זה מצאנו"[30] או שיהודה[31].
- ^ במפרשים ישנם מספר הסברים לנוסח תגובתו של יעקב:
- בתגובתו נרמז שיוסף יפול ליד אשת פוטיפר[32].
- יעקב הכיר בכך שחיה רעה אכלה אותו כי רוצח היה לוקח את הכתונת[33].
- יעקב הבין שיוסף נהרג על ידי אנשים ולכן נמצא רק הבגד העליון של יוסף ולא הבגד התחתון[34].
- בתגובתו נרמז לשבטים שנמשלו לחיות, או שעליהם הוציא יוסף דיבה שאוכלים אבר מן החי,[35].
- נכפל בתגובתו טרף טרף פעמיים, אחת על עצם ההריגה ושניה על זה לקיחת גופתו בידי החיה הטורפת[36].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ילקוט שמעוני בראשית רמז קמ'.
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י"ג.
- ^ רבינו בחיי בראשית לז' ג'.
- ^ משום שחשש שיתלה בו אביו את המעשה, רש"י בראשית לז' כב'.
- ^ לפי חלק מהשיטות על ידי אחיו: אור החיים בראשית לז' כג', ולדעות אחרות התפשט בעצמו תחת איומים: אבן עזרא בראשית לז' לג'
- ^ בראשית רבה פד' טז'
- ^ חזקוני בראשית לז' כד' ענף יוסף על מדרש תנחומא וישב פסקה א'
- ^ ילקוט שמעוני בראשית פרק לז קמב.
- ^ חזקוני בראשית לז' כה'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמב'.
- ^ כדי להוציאו מהבור מלבי"ם בראשית לז' כט'.
- ^ מלבי"ם בראשית לז' כה'
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ה.
- ^ רמב"ן על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ה.
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ח'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק כ"א
- ^ רמב"ן בראשית לז, כה
- ^ אברבנאל בראשית לז, יב
- ^ חזקוני וישב
- ^ מלבי"ם בראשית לז' כז'.
- ^ מלבי"ם בראשית לז' כח'.
- ^ אור החיים בראשית לז כח
- ^ ילקוט שמעוני בראשית רמז קמב'
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל'
- ^ אבן עזרא על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל'
- ^ מלבי"ם בראשית לז' ל'
- ^ כי דם של עז דומה בצבעו לדם של אדם, רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"א.
- ^ רמב"ן על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ב.
- ^ תרגום יונתן על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ב.
- ^ רשב"ם על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ב.
- ^ רבינו בחיי על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ג'.
- ^ תרגום יונתן על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג, {רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג.
- ^ רבינו בחיי על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג.
- ^ מלבי"ם על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג.
- ^ כלי יקר על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג.
- ^ אור החיים בראשית לז' לג'.
- ^ פרק כ"א ט'
- ^ מלבי"ם בראשית לז' לד' על כך ששלחו למקום סכנה ונהרג
- ^ רד"ק בראשית לז' לד'
- ^ רש"י בראשית לז' לד'
- ^ רבינו בחיי בראשית לז' לד'.
- ^ בראשית לז' לה'
- ^ ספורנו בראשית לז' לה' כי לא רצה שתעבור הדאגה מליבו
- ^ רש"י בראשית לז' לה'.
- ^ אור החיים בראשית לז' לה'.
- ^ רש"י בראשית לז' לה'
- ^ מלבי"ם בראשית לז' לה'
- ^ רש"י בראשית לז' לה'
- ^ ספורנו בראשית לז' לה'
- ^ אבן עזרא בראשית לז' לה'
- ^ אור החיים בראשית לז' לה'
- ^ מדרש משלי א יד
- ^ עיין בעניין זה בפורום אוצר החכמה - עשרת הרוגי מלכות - מי כיפר על מי?
- ^ זוה"ח וישב יט'
- ^ זוה"ח וישב נ, א
- ^ בראשית רבה, פרק פד, פסוק ז
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י"א
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ה, פסוק י"ז
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ז'
- ^ רש"י בראשית לז' לד'
22024526מכירת יוסף