מציאת אישה ליצחק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מציאת אישה ליצחק הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ד והוא מן הארוכים בספר. אברהם מבקש להשיא את בנו יצחק ושולח את מנהל משק ביתו למולדתו, ארם נהריים כדי למצוא שם אישה לבנו. העבד מגיע לחרן ובעומדו ליד המעיין הוא קובע סימן למציאת האישה. הוא אומר כי האישה אשר אותה ייעד ליצחק. עבד אברהם מעניק לה מתנות ורבקה מזמינה אותו לביתה. העבד מבקש את ידה של רבקה עבור בנו של אברהם, יצחק והנערה והמשפחה נותנים את הסכמתם לנישואין. רבקה הנערה נפרדת ממשפחתה ועושה את דרכה לכנען. שמו של העבד אינו מצוין, אולם חז"ל מזהים אותו עם אליעזר.[1]

אברהם ועבדו

התורה פותחת ומספרת כי: "אַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל". ראב"ע פירש את המילה 'בכל' דרך הפשט כי אריכות ימים, עושר וריבוי צאצאים הוא כל רצונו של האדם: "באורך ימים וכבוד ועושר ובנים, וזאת כל חמדת האדם".[2] בתלמוד הבבלי נטען כי לאברהם הייתה בת ושמה בכל וכך בירך אותה בנוסף. ראב"ע גרס כי אם הייתה לו בת היה צורך להוסיף את אות השימוש ב' וכך ניתן יהיה לקרוא כי "ה' ברך אותו בבכל".[3]

זהות העבד

בפניית אברהם אל העבד, התורה מוסרת מידע על העבד באופן הדרגתי מהתואר הנמוך כעבד אל התואר הגבוה כמושל על כל אשר לאברהם. אין הכתוב מוסר מידע על זהותו. מהכתוב לא ניתן להבין מהו מעמדו של העבד בבית אברהם, האם גבוה או נמוך. בתחילה נמסר כי הוא "עַבְדּוֹ" לאחר מכן כי הוא "זְקַן בֵּיתוֹ" ולבסוף, "הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ".[4] הכותב לא מוסר פרטים מדוע זכה העבד לשלל תארים אלו. זאת ועוד לעבד אין שם וזהותו אינה ידועה. חז"ל מזהים את העבד עם אליעזר עבד אברהם: "אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר 'ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המֹשל בכל אשר לו'. אמר ר' אלעזר שמושל בתורת רבו."[5][6]

הטלת השליחות על עבד אברהם

אברהם מורה לעבדו "שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי".[7] כדי להשביעו. ראב"ע פירש כי הנחת היד מתחת לירך מורה על שייכות העבד לאדוניו וקבלת מרותו של אברהם: "והקרוב אלי, שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו."[8] חז"ל קבעו במסכת שבועות את הכלל של 'נקיטת חפץ' בעת השבועה. במזרח הקדום, באשור נהוג היה לאחוז בשדיים, סמל לפריון. בדומה לחזה, הירך נחשב כאיבר פריון וזאת ניתן ללמוד מהתבנית החוזרת בתורה: "יֹצְאֵי יְרֵכוֹ".[9] בשימת היד מתחת לירך קבעו חז"ל כמוה כשבועה.[10]

השבועה

אברהם חושש לנישואי בנו עם אחת מבנות כנען ולכן הוא משביע את עבדו כי ימצא לו לו אישה ממולדתו. ברצונו להשיא את יצחק לאחת מבנות מולדתן, מבקש אברהם לשמור על צביונו הדתי. עם זאת, הוא מבקש לשמור על מצוות יישוב הארץ.[11] אברהם מבקש מהעבד "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". את בקשת אברהם מהעבד לקחת אישה ממולדתו ניתן להבין בשתי דרכים: מולדת - מקום הולדתו של אברהם או משפחתו. יש הטוענים כי יש לקרוא את המילה "מוֹלַדְתִּי", כארץ הולדתו של אברהם וזאת ניתן להבין מפסוק ז': "ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי."

עבד אברהם מעלה אפשרות כי ייתכן והאישה לא תסכים לחזור עמו לארץ כנען, ושואל את אברהם אם יסכים שבנו יחזור לארץ הולדתה של הכלה, במקרה שהיא תסרב לבוא.[12] אברהם לא מסכים בטענה שארץ כנען הובטחה לו ולזרעו בברית והישיבה בארץ היא צו ה'. העבד נשבע לאברהם כי יעשה כדבריו.[13]

פגישת אליעזר ורבקה

עמוס בעשרה גמלים, מתנות וכל טוב יוצא העבד לכיוון חרן, עירו של נחור אחי אברהם. לקראת הערב מגיע העבד עם הגמלים והוא נעמד בקרבת באר המים.[14]

העבד נושא תפילה ומבקש מה' שיזמן לפניו את הנערה. העבד קובע סימן שעל פיו יידע מי הנערה המיועדת ליצחק. הנערה שתגיש לו מים כאשר יבקש אך תציע להשקות בנוסף את גמליו, תהיה הנערה שה' ייעד ליצחק "וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק".[15] רבקה יוצאת לשאוב מים, מיד בסיום תפילת העבד ונראה כי זו יד ה' אשר כיוונה את המפגש.[16] העבד רץ לקראתה ומבקש ממנה בהתאם לסימן שקבע בתפילתו כי תשקה אותו במים. כאשר היא מסיימת להשקותו היא משקה את גמליו מבלי שהתבקשה. רבקה ממהרת ומזדרזת לשאוב מים וברצף הפעולות המופיע בפסוק,[17] מבקשת התורה, לאפיין את דמותה כפעלתנית וזריזה.[18]

הצעת השידוך בבית בתואל

לאחר שסיימה להשקות את הגמלים לקח העבד את "נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ--וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".[19] וענד אותם על ידיה. העבד שואל את הנערה: "בַּת-מִי אַתְּ".[20] כאשר העבד מספר זאת בבית משפחתה הוא משנה את סדר הפעולות. הוא מספר כי קודם שאל אותה בת מי את? ולאחר שענתה העניק לה את המתנות. ייתכן ועשה זאת כדי להכחיש את רצון אדוניו להשיא את בנו בתוך משפחתו.[21]

העבד שואל את הנערה האם יש בביתם מקום ללון. והנערה משיבה כי יש וגם מזון לגמלים. הנערה מספרת על האיש למשפחתה ואחיה לבן רץ לקראתו ומזמין אותו לבית המשפחה. בבית המשפחה נוהגים בעבד מידה של הכנסת אורחים. המשפחה מספקת תבן ומספוא לגמלים, מים לרחיצת רגלי העבד ומזון. העבד לא אוכל ומתחיל לדבר. תחילה הוא מספר אודות השליחות והשבועה שהשביע אברהם אותו לפני צאתו לדרך.

את המשא ומתן מנהלים האם והאח. היעדרותו של האב בתואל תמוהה וחז"ל דרשו כי מת.[22] בין הכתוב בסיפור אודות שבועת העבד לאברהם לבין מה שהעבד מספר בבית משפחת בתואל קיימים כמה הבדלים שהמהותי שהם הוא שאברהם מורה לעבד: "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ", כלומר אברהם מבקש מהעבד ללכת למקום הולדתו, לארצו ולהביא משם אישה ליצחק.[23] בבית המשפחה אומר העבד כי אברהם הורה לו "אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי". בדבריו לבני המשפחה מבקש העבד להדגיש את חשיבותם של בני המשפחה בעיני אברהם. בנוסף משנה העבד את שאלתו לאברהם: מה יקרה במידה והנערה לא תסכים להגיע לארץ כנען. בשאלתו לבני המשפחה הוא משמיט את המילים: "אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת"[24] ובכך הוא רומז שההתנגדות תהיה לא המעבר לארץ אחרת אלא להליכה אחריו כלומר לנישואים עם יצחק. כמו כן הוא משמיט את המילה "תֹאבֶה" מהדו-שיח שניהל עם אברהם משאלתו את המשפחה "אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי". בני המשפחה קוראים לרבקה ומבשקים ממנה להחליט. רבקה מסכימה להצעה זו.[25] ובכך נותן את הרושם כי ההחלטה בידיהם.[26]

העבד ממהר לצאת עם רבקה. איתה יוצאת מניקתה בחזרה לכנען.

המפגש בין יצחק ורבקה

יצחק יוצא לשדה למקום באר לחי ראי. מקום בו התגלה המלאך כאשר ברחה הגר משרה גבירתה. רמב"ן מפרש כי: "שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא, כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך, והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם".[27] הכתוב מספר כי יצחק יצא " לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". יש שפירשו כשיחה והסבר זה נתמך בסיפור כי יצחק יצא להתאבל על אמו: "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ."[28] ואחרים סברו כי לשוח הוא מלשון שיח השדה. יצחק רואה את שיירת הגמלים הבאה לקראתו. רבקה נושאת את עיניה, רואה את יצחק ושואלת לזהות האיש הבאה לקראתה. העבד עונה לה כי "הוּא אֲדֹנִי".[29] רבקה מתעטפת בצעיף ויש שזיהו מעשה זה בצניעות האופיינית לרבקה.

באפילוג לסיפור המופיע בפרק מסופר כי יצחק מביא את רבקה לאוהל אמו ואחר כך מתאבל עליה. הנישואין עצמם באים לידי ביטוי בשורשים: ב-ו-א ול-ק-ח המתארים נישואין בתנ"ך.[11] שרה נזכרת פעמיים בסוף הסיפור וכך יוצר המחבר זיקה בין קשריו של יצחק עם אמו לבין קשריו עם אשתו. יצחק מתואר כבנו של אברהם ורבקה היא הנכנסת לאוהל אמו ועתה היא זו שתנהל אותו.

בתנ"ך מופיע המוטיב החוזר של פגישת הנער והנערה ליד הבאר המובילה לנישואין. הידועים שבסיפורים אלו הן סיפור פגישתם של יעקב ורחל ליד הבאר, משה וציפורה בראשית כ"ד הוא הופעתו הראשונה של המוטיב החוזר. בדרך כלל יוצג כי איש זר מגיע לעיר או מקום אחר. הוא מגיע לאזור באר המים. דו-שיח מתנהל בינו ובין הנערה המיועדת. הנערה מזמינה את האיש לביתה. אב המשפחה עורך משתה לכבוד האיש והנער והנערה נישאים. לעיתים יחרוג הסיפור תוך שינוי קל מהקונוונציה הידועה. בסיפור המופיע בבראשית כ"ד האיש המיועד לשאת את האישה אינו העבד הנפגש עם הנערה ומוזמן לביתה.[30]

הערות שוליים

  1. בראשית רבה נ"ט י'
  2. מקראות גדולות על בראשית כ"ד
  3. אמנון בזק, עד היום הזה, תל אביב, ידיעות אחרונות 2013, ע"מ 370
  4. יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 154
  5. מסכת יומא כ"ח, ע"ב
  6. ראו גם: מדרש משלי י"ג : "ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך".
  7. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ב'
  8. פירוש ראב"ע על בראשית כ"ד, ב'
  9. לדוגמא: ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק כ"ו
  10. משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 154
  11. 11.0 11.1 משה ויינפלד, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 152
  12. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'
  13. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ט'
  14. רש"י מפרש את פעולת העבד: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים" - הרביצם, כלומר הוריד את הגמלים על ברכיהם. פירוש רש"י על בראשית כ"ד, י"א
  15. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק י"ד
  16. יאיר זקוביץ, על תפיסת הנס במקרא, תל אביב, משרד הביטחון, 1987, ע"מ 24
  17. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ'
  18. עליזה שנהר, קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות, תל אביב, פרדס 2016, ע"מ 15
  19. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ"ב
  20. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק כ"ג
  21. יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 152
  22. לדוגמא: בראשית רבה, ס', י"ב
  23. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ד'
  24. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'
  25. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ל"ט
  26. מרדכי ברויאר, פרשיות וירא - ויחי: פרקי בראשית, ירושלים, הרצוג, תשנ"ט, 468-466
  27. פירוש רמב"ן לבראשית כ"ד, ס"ב
  28. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ז
  29. ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס"ה
  30. אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תל אביב, הוצאת אדם, 1981, ע"מ 66-65
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0