לוי (אישיות מהתנ"ך)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סרטוט פורטוגזי

לֵוִי הוא בנם השלישי של יעקב ולאה, והוא אבי שבט לוי, אליו משתייכים הכהנים והלויים.

מקור השם

על פי ספר בראשית, לאה אמו של לוי, קיוותה כי בעלה יעקב יעדיף אותה בעקבות הולדת בנה השלישי, ומכאן מקור השם 'לוי': "וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי"[1]

לוי בסיפורי התנ"ך

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעשה שמעון ולוי

בסיפורי התנ"ך מוזכר לוי בשני סיפורים מרכזיים: בסיפור על מעשה שכם ודינה[2], וברצף הסיפורים על מכירת יוסף[3].

כפי שמסופר בבראשית, כאשר ישבה משפחת יעקב ליד שכם, דינה בתו נחטפה ועונתה בידי שכם בן חמור, אחד מנכבדי העיר. ההצעה של בני יעקב הייתה לאפשר לשכם לשאת את דינה לאישה, ובתנאי שימול את כל זכרי העיר. לאחר שהסכימו אנשי שכם למול את עצמם, נכנסו לעיר לוי יחד עם שמעון אחיו, ועל אף הסתייגותו של אביהם - הרגו את כל יושביה. אירוע זה הטביע את חותם חום-המזג על דמותו של לוי. חותם זה משתקף באמירה הנוקבת שלה זכו שמעון ולוי מאביהם לפני מותו:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים
כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי
בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ
וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז
וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.[4]

לוי נטל חלק גם בסיפורי שנאת האחים ליוסף; כל אחיו של יוסף (למעט בנימין, אחיו מאמו) חברו כדי להתנכל ליוסף, אך התבדו כאשר גילו לאחר עשרות שנים שיוסף נמלט ממעלליהם והפך לשליט במצרים.



מורשתו של לוי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט לוי

שלושת בניו של לוי, גרשון, קהת ומררי, ירדו איתו מצריימה. בתו יוכבד נולדה במצרים, אך רש"י כותב שהיא נולדה בין החומות, בכניסה למצרים. מזרעה של משפחה זו צמחו מנהיגי ישראל הגדולים של אותה תקופה: משה ואהרן.

בספר מלאכי פרק ב נאמר: "וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת, לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָקוֹת. בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי, וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא". כלומר: לוי היה נאמן לה' ועשה את דברו.

לוי נפטר מן העולם בגיל 137 שנה[5], ולאותן שנות חיים בדיוק זכה גם צאצאו עמרם, אבי משה.

לוי במגילות מדבר יהודה

במגילות ים המלח, במיוחד בצוואת לוי הארמי ובצוואות השבטים ובהספרים החיצוניים, במיוחד בספר היובלים, זכה לוי למעמד מרכזי. על פי המתואר במקורות אלו זכה לוי לרשת את כל ספרי אבותיו[6] ולהנחיל ידע רב לבניו, ללמוד את מסורת הכהונה מיצחק סבו[7], ולקבל ממנו את ברכת הכהונה: "ועתה בני שמע דברי והאזן למצוותי ולא יסורו דברי אלה מלבך כל ימיך כי כהן קדוש לה' אתה. וכוהנים יהיו כל זרעך ואת בניך צוה כי יעשו לפי משפט זה כאשר הגדתי לך"[8]. כן מתואר לוי ככוהן בבית א-ל, בעת שיעקב מילא את נדרו לאחר שחזר מארם[9], ואחיו מביעים את כפיפותם לו. על פי מקורות אלו, נולד לוי בראשון לחודש הראשון, א' בניסן[10], היום שבו מתחילה השנה והיום שבו נחנך המשכן[11][12].

במדרשי חז"ל

ילקוט שמעוני[דרושה הבהרה] על ספר שמות מייחס את יום לידתו של לוי כששה עשר בניסן. על פי פרקי דרבי אליעזר, לוי היה בן ארבעים וחמש ברדת בני יעקב למצרים והוא חי במצרים 92 שנים. על פי סדר עולם רבה[דרוש מקור], לוי היה אחרון האחים שנותר בחיים. לפי סדר הדורות[13], לוי מת בשנת ב'של"א או בשנת ב'של"ב.

קברו של לוי

לפי דברי התלמוד ירושלמי העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם[14]. ובספר הישר מסופר: "ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי."[15]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, הפרק "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", עמ' 571–581.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"ד
  2. כמסופר בספר בראשית, פרק ל"ד
  3. ספר בראשית, פרק ל"ז עד פרק נ'
  4. ספר בראשית, פרק מ"ט
  5. ספר שמות, פרק ו', פסוקים ו'-ט"ז
  6. "ויתן יעקב את כל ספריו וספרי אבותיו ללוי בנו למען ישמרם ויחדש אותם אל בניו עד היום הזה" (ספר היובלים מ"ה, ט"ז)
  7. צוואת לוי הארמי א', י"ב-י"ג
  8. צוואת לוי, הרטום, עמ' 141
  9. "ויכהן לוי בבית א-ל לפני יעקב אביהו ומעשרת אחיו ויהי שם לכהן" (ספר היובלים ל"ב, ט')
  10. היובלים כח, א, יד
  11. ספר שמות, פרק מ', פסוק ב'
  12. רחל אליאור, "בחירת לוי: הנחלת הספרים, מסורת הלוח וחובת ההוראה של בני לוי", בתוך: הנ"ל, זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, ירושלים תשס"ט, עמ' 231–267
  13. ראו סדר הדורות, שנת ב'קצ"ה
  14. תלמוד ירושלמי סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י): "ככתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרים ואני אעלך גם עלה. מה ת"ל גם עלה. אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו"
  15. ספר הישר, סוף ספר יהושע


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0